העבר היהודי כאמת מוחלטת

באידיליה שהכותב שואף אליה שני הצדדים מוותרים על המוטיבציה שהנרטיב המקורי שלהם ("אנחנו היינו כאן קודם") נותן להם, מתחשבים זה בזה ושותפים לאהבת הארץ לכשעצמה, אהבה שאינה תלויה בדבר.
הבעיות הן שבמציאות:
א. הערבים עצמם לא קרובים ולא מתכוונים לותר על הנרטיב שלהם; נהפוך הוא, הם מתחזקים באמונה ש-"אל אקצה בסכנה" ושהשואה בכלל לא קרתה. 37% מערביי ישראל בעלי השכלה על-תיכונית מכחישים שהשואה קרתה!
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/892/038.html
גם העובדת המפוטרת לא ניסתה להצביע על מצב מורכב, אלא להטיף לנרטיב הפלסטיני. כך שאין סיכוי רב שפתאום "נתחיל לשמוע זה את סיפורו של זה", נהפוך הוא- גם אנחנו צריכים להחזיק בנרטיב שלנו ולשאוב ממנו כוחות למאבק. אין לנו מותרות לעמוד באובייקטיביות על הקווים כשבמקביל אנחנו צריכים להשתתף במשחק.
ב. הציבור החילוני לא מתעניין במיוחד בהיסטוריה ולא מכיר אותה. % לא קטן מחיילי צה"ל מעולם לא היו בירושלים לפני גיוסם. ממילא, קשה לו להבין עניין מורכב כמו הבדל בין נרטיב ומציאות. עדיף לטעמי לתת נרטיב פשטני שיקשור את המבקר לעיר, כדי שיאהב אותה ויחזור אליה, מאשר לבלבל אותו.

בנוסף אל תשכח גם שהרבה מהמבנים החדשים נבנו על חורבות המבנה הישן וכן סביר להניח שחלק מחומרי הבניה לבנין החדש באו מחומרים של הבניין ההרוס. למשל סלעי אבן גדולים ומסותתים. סביר להניח שסלעים כנ"ל לא נשברו או נשרפו ולכן יכלו לשמש חומר בניה לבניין החדש של השליט החדש או של הדת החדשה. כל זה בא להסביר שלפעמים קשה למצוא עדויות לתרבות מסויימת כי בנו על חורבותיה וגם השתמשו בשברים לבניית התרבות החדשה וגם כדי להגיע לתרבות הזאת צריך לחפור עמוק ואולי להרוס מה שקיים היום.

דוגמא יותר מוחשית אפילו היום היא בניית מסגד אל-אקצא על הר הבית. בסופו של דבר ידוע שזה מקום קדוש ליהודים ובכל זאת המוסלמים התעלמו מזה ובנו לעצמם מסגד על השטח הזה. גם בחפירות שעשה הווקף בתוך המסגד במטרה להרחיבו מתסבר מצאו וזרקו עדיות לקיום יהודי במקום הזה. אז יש לך דוגמא מוחשית איך עדויות נעלמות.

כמובן שבמדינות אחרות, למשל יוון ואיטליה, בהן יש המשכיות של האוכלוסיה אפשר לשמר ולהראות מה שהיה בעבר. הדבר כמובן לא קרה בישראל ולכן יש טענות שונות משונות.

ביחס לעביר זייאד שפוטרה טוב שפוטרה מכיוון שדעתי מעלה בתפקידה. לא נראה לי שלקחו אותה לעבודה בתור פרשנית הסטורית אלא בתור רכזת הדרכה וזה מה שהיתה צריכה לעשות. נראה לי שהיא חרגה מסמכויות תפקידה ולכן פוטרה.

את הבת שלי ביה"ס הממלכתי לקח לביקור בי-ם. מול הנוף מטיילת ארמון הנציב הסבירה המדריכה ש"מכאן רואים את מקום בית המקדש". ילד אחד הצביע על המסגד – בלי ספק המנבה הבולט לעין – ונענה ש"על זה איננו מדברים".

התוכן מעניין ומעלה שאלות שלא חשבתי עליהן עד עכשיו. בעיניין הפיטורים אני מסכים שהיא מעלה בתפקידה וצריך לפטר אותה
מה ששינוי מרענן זה שבד"כ כל הטוקבקים הם פוסט-ציוניים/מודרנים ופראנואידים. עם התגובות עכשיו אני לא יודע מה עדיף…

נושא התפתחות הדת היהודית, המונוטאיזם בפרט, התפתחות בתי הכנסת ועוד מאפיינים המוכרים לנו כחלק מהיהדות כיום, משמשים נושא למחקר עשיר וכמעט אין סופי. מתי, איך, והיכן התפתחה היהודית זו שאלה שיש עליה יותר מתשובה אחת.

בקצה הדרומי של רחבת הר הבית נמצא מסגד אל-אקצא. כיפת הסלע הבולטת אינה מסגד כלל ולא מתפללים בה.

שאין לה שום קשר להתרחשויות בנות אלפי שנים, גם אני – כמו חיים משה – סקרן באשר לממצאוים הארכיאולוגיים ומשמעותם להבנתנו את ההתרחשויות ההיסטוריות. יונתן מזרחי – האם תוכל לכתוב סקירה קצרה (או להפנות אל סקירה כזו) המתארת את הבנתך את המצב בא"י בתקופה המכונה בית ראשון, ומהם הממצאים הארכיאולוגיים שהביאוך להבנה זו? תודה.

אחת הבעיות בהתנגשות הנארטיבית הזו, היא שהנארטיב של היהודים די חזק, בלשון המעטה, ולכל היותר הארכיאולוגיה לא מצאה לו עדויות, אבל הוא אפשרי .

מנגד, הנארטיב המוסלמי מתחיל בנביא עליו הברכה והשלום, שהמלאך גבריאל מוציא את ליבו החוצה, שוטף אותו במי שלגים קרים כדי לטהר אותו ומחזיר פנימה. ואז הם טסים לירושלים על אל-בוראק, חצי בהמה וחצי אישה.

המרחק ממכה לירושלים הוא 1238 קילומטר. המסע הלילי נמשך לילה שלם, ונניח לרגע שמסע כזה כולל, כמו היום, טיסה הלוך, טיסה חזור, וקצת שהות בירושלים שממנה הנביא עולה באופן פלאי לבקר את אלוהים, משה, וכן הלאה. יוצא שהלילה הזה כלל, נאמר, שמונה שעות שבהן התבצעה טיסה של 2476 קילומטר. מהירותה של אל בוראק היא, אם כן, 309.5 קמ"ש. לכל הפחות, כי התחושה הכללית מהסיפור היא שהנביא עליו הברכה והשלום בעצם טס הרבה יותר מהר (בערך תוך שעה) – ואז אנחנו כבר במהירות הקול, מאך אחד.

אבל בכל מקרה, השאלה היא איך בהמה פלאית יכולה לנוע ב 310 קמ"ש – נגיד 800 קמ"ש, כי אולי היא באמת טיפה יותר מהירה מהניג`וס של שמונה שעות בלי פיפי – כשהיא נושאת מלאך ונביא ואת עצמה. נדמה לי שיש פה בעיה פיסיקלית. כלומר, הנארטיב המוסלמי סובל מכך שהוא לא יכול בכלל להיות אפשרי.

מה שמוזר ומפליא, הוא שהנארטיב המוסלמי נבנה מראש באופן שהוא מנותק משאלות עובדתיות. הנה איך שזה הולך: מסופר (המקור בחדית, שכחתי מיהו) שהנביא עליו הברכה והשלום התעורר בבוקר וסיפר לחבריו לאומת האיסלם על המסע. החברים פיקפקו מאד, והתיחסו לסיפור כאל חלום. אולם אבו בכר – לימים החליף – שהיה בירושלים, שאל את הנביא לסימנים מזהים של העיר שברחובותיה ביקר (כנראה במהירות נמוכה יותר, או אולי אל בוראק נעה בשווקים הביזאנטיים הליליים על הקרקע, בכנפיים מקופלות. גם אז נדמה שהתושבים היו עשויים לייחס לה, בטעות, זהות עם החיה שבחזון יוחנן, אבל נניח לזה). הנביא תיאר את העיר שראה בחלומו, למרבית הצער לא מסופר מה התיאור כולל, ואבו בכר אישר את דיוק התיאור.

כדאי לשים לב, שמה שיש פה הוא מצב שבו אף אחד לא מאמין לאף אחד. המספר את החדית מתאר את מה שראו עיניו, ולא את המסע הלילי. החברים של הנביא בכלל לא מאמינים לו, מה שמעלה שאלות קשות לגבי האמינות הכללית של הנביא. הנביא עצמו לא יודע אם היה בירושלים או שחלם על ירושלים. אבו בכר מאשר את דיוק הסימנים שהנביא נותן בירושלים, אולם היות והם ממש לא ברורים, יכול להיות שאבו בכר טעה: הזיהוי של המסע הלילי כמציאות פיסיקלית נשען על זכרונו של אדם לא צעיר מעיר שבה ביקר כמה פעמים כסוחר. החדית הרבה יותר זהיר מתומכיו הפנאטיים.

דבר נוסף שיש להדגיש הוא את הכבוד העצום שהחדית הזה מתאר ביחס ליהדות, שוב דבר שמזרחי ושות` פשוט לא מסוגלים לגעת בקרסוליו. הנביא עליו הברכה וכו עולה לשמים מירושלים, מוצג בפני הנביאים הקודמים, וכידוע, מתבקש על ידי אלוהים להכליל באיסלם 50 תפילות יומיות. הוא מסכים, יוצא החוצה מאלוהים, ופוגש את משה. משה שואל מיד לגבי התפילות, ושולח את הנביא להתווכח – להתמקח – עם האלוהים. אלוהים מוריד ל 45. משה שולח את מוחמד לאלוהים שוב ושוב, עד שמספר התפילות עומד על 5. את זה מוחמד עצמו לא מוכן להוריד, אם כי מהדיבור שלו עם משה ברור שהוא כבר מרגיש ביטחון ביכולת שלו לייצג את המאמינים בפני אלוהים ולא רק ההיפך.
ההקבלה לכל מיני אפיזודות בתנ"ך ברורה ופשוטה, אבל עוד יותר מעניינת הנקודה העקרונית: אלוהים שולח את הנביא המתלמד שלו לירושלים, שמחורבות בית מקדשה הוא עולה לשמים. ובשמים, הוא מקבל שיעור בסיסי במשהו שחסר לאיסלם עד היום וליהודים יש ממנו בכמויות בלי נדלות ממש, והיא היכולת להתעמת ולבעוט. שיעור חשוב, וכמובן קריטי לאיסלם.

נקודה נוספת של כבוד, כמעט בלתי מודעת, קשורה לאל בוראק. הנביא קושר את הבהמה – כנראה שהנשיות שלה לא הרשימה אותו – אל פינת הכותל המערבי. הכותל המערבי הוא חומה שאורכה כמה מאות מטרים, והיהודים נהגו להתפלל לידה החל מהחורבן. פינתה הדרומית הפכה קדושה גם לאיסלם בגין קשירתה של אל בוראק. אבל, הנביא לא מעלה על דעתו לקשור את הבהמה למרכז הכותל, למשל. יורשיו וממשיכיו של הנביא שמרו על המסורת הזו במשך זמן לא מבוטל, עד שעבר להם, ובנו שכונות על הכותל המערבי, למעט הפינה הדרומית שלו. שבה יהודים הורשו להתפלל, בכפוף להטרדות והשפלות.

הנקודה היא שהנביא ומרעיו, בכלל לא מציגים נארטיב מתנגש ליהדות. הם מציגים נארטיב בלתי אפשרי נקודה, ולכן אין טעם בדיבור על "נראטיבים רבים" במובנים מדעיים. הנארטיב היהודי הוכח ארכיאולוגית כמעט כולו. היתה שושלת מלכים בשם "בית דוד", ולרבים מהמלכים בה נמצאו עדויות בלתי תלויות, ארכיאולוגיות. מה שעומד על הפרק הוא רק שאלת העדות לקיומם של דוד ושלמה עצמם. מנגד, הנארטיב המוסלמי הוא בלתי אפשרי, ולכן בכל בחינה מדעית של נארטיבים, הוא פשוט יעלם. אבל בנוסף, הזהירות המופלגת שבה נבנה הנארטיב המוסלמי (עצם אי האפשריות שלו, לעזאזל) והכבוד שהוא מקפיד לחלוק ליהדות – פתח לשמים, גם בחורבנה – מעלה את השאלה אם לא ברור לגמרי, שאם הנביא עליו השלום והברכה היה מדריך במוזיאון, הוא היה מייצג את הנארטיב היהודי טוב יותר מהרכזת המפוטרת. גם הקוראן וגם המסע הלילי עצמו טוענים שדוד היה קיים לחלוטין.

אני חושב שכדי להסביר את התפיסה שלנו (אני חלק מקבוצה של ארכיאולוגים) לגבי הממצא הארכיאולוגי שנחשף בירושלים ומתוארך לימי ממלכת יהודה מומלץ להגיע לסיור שאנו מקיימים בכפר סילוואן ובאתר עיר דוד פרטים באתר http://www.alt-arch.org
בכל אופן בקצרה בעניין הממצא הארכיאלוגי המוכר לגבי ירושלים של ממלכת יהודה אז נתחיל עם מה כן נמצא: ישנן עדויות די ברורות לעיר גדולה יחסית מהמאה ה שמינית לפנה"ס וישנן עדויות לחורבן עיר זו במאה השישית לפנה"ס. בקרב הארכיאולוגים יש וויכוח לגבי גודלה של ירושלים במאה העשירית לפני הספירה. זוהי תקופה שאין ממצא ארכאיולוגי רב בירושלים ובעצם בכל רחבי יהודה. ניתן לומר שזוהי תקופת חושך מבחינה ארכיאולוגית. חשוב לציין שישנם ארכיאולוגים שטוענים אחרת ומזהים מבנים המתוארכים למאה העשירית לפנה"ס. בכל אופן מאה זו מעניין במיוחד כי היא מיוחסת לזמנם של דוד ושלמה ולכן הוויכוח לגביה הוא טעון ומלווה בהרבה אמוציות והשקפות עולם.
לאחר כמעט 150 שנות חפירות רחבות היכף בסילוואן/עיר דוד ובעיר העתיקה לא נמצא אף מבנה פולחן ובטח שלא מקדש מהמאות 6-10 לפנה"ס. מבנים כאלו נמצאו בערים אחרות בארץ כדוגמת באר שבע ועוד. בכל אופן האם זה אומר שלא היה מקום פולחן לעיר ירושלים? סביר להניח שהיה מקום פולחן לעיר – דבר מאוד מתבקש והוא פשוט נחרב. בכל אופן העדר ממצא מאפשר לכל דעה להיות לגיטימית.
התפתחות הדת היהודית זה נושא מאוד מורכב החל מהשאלה מתי נכתב התנ"ך (מאה 10? מאה 6? מאה 3 לפנה"ס?) וכלה מתי התפתח המונוטיאיזם. הממצא הארכיאלוגי מספר לנו על דת שונה מהמוכרת לנו מהמסורת. הממצא הדתי המשמעותי ביותר שנמצא בירושלים כולל אלפי צלמיות חרס המוזהות כאלות. מה עשו צלמיות נשיות בכל בית בעיר של ממלכת יהודה? זו שאלה שאין עליה תושבה חד משמעית כמובן. כנראה שמדובר באמונה עממית (אולי נשית) באלת פריון או משהו דומה. בכל אופן האמונה של תושבי ממלכת יהודה שונה מאוד מהיהדות שלנו. כיום החוקרים מבדילים בין התרבות של תושבי ממלכת יהודה ולא מזהים אותה עם היהדות. לא מכוון שהיהודות לא התפתחה מאותה תרבות קדומה. אולי כן, אלא מכוון שמדובר בתרבות שונה ואחרת מהומכרת לנו כיום.
מעבר לכך חשוב לציין שאף שם של מלך לא נמצא בכתובת בירושלים. שוב אין זה אומר שלא היו לעיר מלכים ושהמלכים בתנ"ך אנם נכונים, אבל זה אומר שאין כתובת ואין שמות מתוך המחקר בעיר ולכן יש קושי מסוים לשייך מבנים למלכים ספציפיים ויש לשייך מבנים לתקופות.
זהו קיצור של הרבה מאוד שאלות הקשור לעבר כפי שאני מבין את הארכיאולוגיה.
בסופו של דבר אמונה הרבה יותר חזקה מארכיאולוגיה, כך שהכי חשוב לקחת את כל המחקר הארכיאולוגי בפרופורציה הראויה.

נראות לי כסיבה מצויינת להסברת נבואות הזעם של חלק מהנביאים כלפי העברים על שזנחו את דבר השם.

באשר לקושי של הארכיאולוגיה להוכיח את קיומם של ארמונות ומקדש בירושלים – אני מסכים איתך. קיים גם קושי להוכיח את הפעילות בעיר במאה ה-10, בתקופת דוד ושלמה. בעניין זה נוהג להזכיר מורי ורבי הפרופסור רוני רייך כי חלק נרחב מהעיר הקדומה – ובמיוחד המקום בו עמד המקדש לפי הכתובים – קבור תחת הר הבית, מקום אליו לאף ארכיאולוג אסור לגשת (רק לשופלים של הווקף)… ומורתי ורבתי הד"ר איילת גלבוע נוהגת להזכיר כי אל לנו לצפות בהכרח שבירתם ופלח מלכותם של דוד ושלמה יהיה מטרופולין ויצטיין בבניה רבה, שהרי כבר ראינו שליטים אדירים ואימפריות עצומות שנשלטו על-ידי מנהיגים שישבו באוהלים – כגון אלכסנדר מוקדון וג`ינג`יס חאן…

נדמה לי שדי לנו באותה עדות ממנסרת סנחריב כדי לדעת שאכן ישבו חזקיהו מלך יהודה ועוד מלכים כמותו בירושלים כעיר בירה, ודי לנו באותם חותמות ובולות של דמויות היסטוריות הנזכרות בספר ירמיה כדי לדעת שאכן מסתתרת מציאות היסטורית מאחורי חלק מסיפורי המקרא על ירושלים…

בכל מקרה, מה שברור ודאי לך – כמו לכל אחד שלמד קצת היסטוריה וארכיאולוגיה – זה שבשורה התחתונה היהודים היו פה מאות שנים לפני המוסלמים – וזה כולל את המלך חיזקיהו היהודי מימי בית ראשון (הוא היה יהודי בלאומו, ולאו דווקא חסיד סאטמר בדתו), וזה כולל מלכים ובית מקדש שהתקיימו פה בימי בית שני, וגם יהודים שחיו ופעלו פה בימי גיבוש המשנה והתלמוד הירושלמי…

אז איזו אלטרנטיבה בדיוק מנסים לתקן חכמים בתקנתם?

כמה הרהורים ומסקנות – כותב הרשימה שהוא ארכיאולוג במקצועו טוען ברשימה זו שאין הוכחה ניצחת לקיומה של ממלכת דוד שעיר בירתה ירושלים ועל כן פיטוריה של מדריכת התיירים ממוצא פלשתיני לא במקומם רק מפני שטענה כי אין לנרטיב הזה אחיזה בממצאים ארכיאולוגיים עובדתיים.
יחד עם זאת שכח הארכיאולוג הנכבד שהטענה לגבי קיומה של ירושלים כעיר הבירה של ממלכת יהודה היא לא טענה חדשה,נהפוך הוא במשך כאלפיים שנה (יותר או פחות) היא הייתה בתודעה ובזכרון הקולקטיבי היהודי ולא משנה הייכן הם נמצאו,בכל הקהילות היהודיות נהוג היה בטכס הנישואין היהודי לשבור את הכוס מתחת לחופה תוך אמירה "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני,תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי"…..במשך אלפיים שנה יהודים לא נזקקו להוכחות ארכיאולוגיות לקיומה של ירושלים כעיר הנצח של היהודים,
בליל הסדר שנחוג על פי מנהג היהודים בכל אשר היו נהוג לומר "לשנה הבאה בירושלים הבנוייה".
כלומר זכרון ירושלים כעיר הבירה שהוחרבה נטוע עמוק בתוך המודעות והתודעה וזה לא התחיל עם הציונות זה נמשך לאורך מאות ואפילו אלפי שנים,אם המדריכה הפלשתינית שפוטרה לא יודעת את זה או יודעת ומתעלמת זה דבר אחד, זה שכותב הרשימה מתעלם מזה,ולא מתייחס לזה זה לא סתם מדהים אותי,זה מתמיה אותי עד מאוד
יכולתי להמשיך ולהביא ציטוטים מן הזכרון הקולקטיבי העתיק של היהדות אולם אני סבורה שהעיקרון של שתי הדוגמאות שהבאתי מובן
הייתי רוצה לדעת איך כותב הרשימה מתייחס לכך.
ושוב כפי שכתבתי באחת מתגובותי ברשימות אחרות, כאן באתר ,ברור שאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת נרטיבים(עדיף מאבק כזה מאשר מאבק מזויין ) אבל בתוך המאבק הזה אני גם לא יכולה להימנע מלשאול את עצמי מה טעם רואה המדריכה שפוטרה,להיכנס כסוס טרויאני לתוך מערכת שמספרת את סיפור הנרטיב היהודי ומשם לחתור תחתיו,כלומר אני מבינה את הטאקטיקה הזאת,אבל מה שאני מסיקה ממנה זה אי ההשלמה עם נוכחות יהודית והרצון להעלים אותה ולמחוק אותה , יש כאלה שבחרו בדרך של מאבק מזויין וטרור על מנת למחוק את הנוכחות הישראלית היהודית ויש כאלה שבחרו בטאקטיקה של סוס טרוייאני שנכנס למערכת ומתוכה חותר תחתיה,מאחורי שתי הטאקטיקות האלה מסתתרת שאיפה אחת, לסלק אותי מכאן.
יחד עם זאת אני חייבת למען ההגינות לומר שגם אנחנו הישראלים לא טומנים ידינו בצלחת וגם אנחנו עושים את אותו הדבר לבני הארץ הפלשתינים וגם אנחנו מוחקים את העבר המפואר שלהם כאן.
אני רוצה להציע מה שהצעתי כאן בעבר ולומר שבמקום לחפש את המפריד והלעומתני יש באפשרותינו למצוא את המחבר והמשותף והמשותף לעניות דעתי זה העבר הכנעני של כולנו והתרבות הכנענית המפוארת שהיא היא הבסיס של כל התרבויות שבאו אחריה ושל הדתות שבאו אחריה,היהדות הנצרות והאיסלם,
ועוד נקודה קטנה, מישהו הזכיר כאן את ג`ינגיס חאן,במקרה צפיתי השבוע בסרט תעודה מרתק בערוץ ארטה על המונגולים ועל ג`ינגיס חאן, שמקום קבורתו נשמר בסוד ועד היום למרות כל המאמצים הארכיאולוגיים והטכנולוגיות הארכיאולוגיות לא הצליחו למצוא אותו,האם לדעתו של כותב הרשימה אי מציאתו של קברו של ג`ינגיס חאן מעידה על כך שהאיש לא היה קיים?