הימין והבגידה במדינה

יריב מוהר

כל מה שליכוד וימינה הוא בגידה במדינה? אני לא חושב ככה, אבל שימו לב כמה קל "להוכיח" את זה ולעשות שימוש מסוכן בשפת ה"בגידה". אנשים בימין נוהגים בימינו "להוכיח" כי ארגוני זכויות אדם חותרים תחת אושיות המדינה ולא מכבדים את הדמוקרטיה. אם מאמצים את ההגיון הפסקני הזה קל מאוד "להוכיח" גם שכל מה שהוא "ליכוד" וימינה מהווה בגידה בישראל. ככה זה בעולם טהרני שנשען על מושגים מוחלטים.

אבל ההסבר בדבר חתרנותו של הימין איננו יצירתי במיוחד. הוא סביר אם מזיזים הצידה את מורכבות החיים. ולמעשה ההסבר על חתרנות הימין גם לא מופרך לחלוטין. תשפטו אתם (ניתן לקרוא רק את הכותרות למהלך המהיר):

1. מדינת ישראל הוקמה על בסיס מצע רעיוני שהוא הכרזת העצמאות – כהבטחה והצהרה בדבר טבע המשטר המתוכנן בה.
הכרזה זו הוכרה על ידי כנסת ישראל, על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן ועל ידי בית המשפט העליון שאף העניק להכרזה תפקיד של השראה עקרונית לחקיקה (למשל במסגרת בג"צ "קול העם" המפורסם – ראו נספח א'  מטה לתימוכין ולעוד הסברים על מעמדה המעין-משפטי של המגילה).

2. מגילת העצמאות מכירה באופן חד וחלק בערך השוויון האזרחי כערך יסודי:
" מדינת ישראל […] תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

3. מאידך, המשך ביסוסו של מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון מביא לסיפוח דה-פאקטו של שטחים אלו.
איך ניתן לראות אחרת את העובדה שלאורך עשרות שנים ערים ויישובים ישראלים רבים קמים ומתפתחים בשטחים, לצד מוסד אקדמאי, תחנות משטרה, אוטוסטרדת 443 ושאר סממני ריבונות, ושמפות רשמיות של ישראל כוללת את השטחים כשטחה? יתרה מכך, באופן מסורתי תמכו ממשלות הליכוד, ככלל, בהמשך מפעל ההתנחלויות, והשתמשו לא פעם בביטוים של "נצח" ו"שלנו", בהתייחס למפעל זה. גם ממשלות העבודה תמכו בהתנחלויות ואלו שכיביכול התנגדו להן המשיכו במרץ בפיתוחן בפועל. שום ממשלה, גם זו המתנגדת להן, לא יכולה להן. לכן קשה להימנע מהפרשנות כי התהווה פה סיפוח דה-פאקטו. רק ניסיון פורמליסטי ריק מממשות להתחמק מההשלכות המשפטיות והבינלאומיות חוצץ בינו לבין סיפוח רשמי (ממש כמו ש"התקנות לשעת חירום" הנהוגות בישראל ובפרט בשטחים אינן "לשעת חירום" ואינן זמניות, אך איש לא יעז להפוך זאת לרשמי).

4. מצב זה יוצר מדינה שבניגוד גמור לכתוב בהכרזת העצמאות, מקיימת שני סוגי משטרים – ובאחד מהם הזכויות נקבעות על פי לאום ודת.
המשטר בשטחים הוא משטר אפלייה מובהק. לא ניתן לטעון עוד שבסיס ההבדל בין הפלסטינים למתנחלים הוא עניין האזרחות ולא הלאום\דת. טיעון כזה יכול להצדיק באופן היסטורי כמעט כל משטר אפלייה – למשל השחורים בארה"ב יכלו להמשיך להיות מופלים משום שהובאו ללא סטאטוס אזרחי פורמאלי ולכן ניתן היה לטעון שהיעדר האזרחות, ולא צבע עורם, הוא שעומד בבסיס ההבדל. דבר דומה ניתן היה לטעון ביחס ליהודים באירופה. במצב רב-דורי מתמשך זה לא הגיוני – האזרחות לא יכולה לדלג על קהילות מושרשות שלמות.
האבסורד נחשף ומתמצא בשאלה אחת: בנסיבות של המשך המשטר הישראלי הנוכחי בשטחים, האם לילד פלסטיני חף מפשע יש סיכוי לגדול ולהיות אזרח בעל זכויות אפקטיביות בחבל ארץ בו נולד? האם יש משהו שהוא יכול לעשות או להיות על מנת לקבל זכויות אזרחיות אפקטיביות במולדתו? [ראו בנספח ב' את התשובות המתחכמות של הימין ולמה הן ריקות מממשות]. אם כן ישראל הפכה ממדינה דמוקרטית למדינה דו-משטרית.

5. הפיכת ישראל למדינה דו-משטרית, מעולם לא הועמדה כראוי להצבעת הבוחר.
משטר האפלייה בשטחים נובע מהוספת אלמנט ההתנחלות האזרחית לכיבוש הצבאי ביסודו והזמני בהגיונו. אלא שמפעל ההתנחלות, והמשטר מבוסס האפליה שהוא מייצר, מעולם לא עמדו לבחירה דמוקרטית צלולה או גובשו במדיניות סדירה (להוציא את גושי ההתנחלויות והתנחלויות הסמוכות לקו-הירוק ובבקעת הירדן, התואמות את מתווה"תוכנית אלון" ומדיניות הממשלות המוצהרת).
אני טוען כך ממספר סיבות: א. רבות מההתנחלויות הוקמו כמחטף שאושר בדיעבד. גם כמכלול המפעל הזה היה מחטפי באופיו. זה בעייתי במיוחד משום שהקמת ההתנחלויות המחטפיות לא הייתה סתם "לא חוקית" ולא רק לא תואמת את הקו המדיני שהציגו מפלגות השלטון טרם בחירתן; הקמתן הובילה לשינוי זוחל בצורת המשטר הישראלית – מעבר הדרגתי למדינה דו-משטרית.

ב.כדי שתיהיה בחירה אמיתית צריך להבין במה בוחרים: אבל מה מטרת האחיזה בשטחים? פוליטיקאים רבים, שאחזו בעמדות שלטוניות בכירות, הפריחו, שלל הסברים, ביניהם טיעוני ה"זה שלנו" וגם, למשל, טיעונים שהמדובר בכלי מיקוח במו"מ עתידי – וכך עם ישראל כלל לא יכול היה לדעת בוודאות מה התוחלת של ההיאחזות בשטחים. מעבר להבטחות וההצהרות היה זיגזוג ועירפול מדיניות די גדול, ולא היה מסמך אסטרטגי ברור שיהיה בגדר הצהרת כוונות לגבי עתיד השטח הכבוש, ההולך ומתאכלס ביהודים-אזרחים.
לו היה מסמך ברור כזה, הוא היה עומד לבחירה, ואז הייתה זו בחירה דמוקרטית אמיתית – בחירה במדיניות ברורה שניתן להבין את השלכותיה (לעזאזל, שניתן לפחות להבין מה היא). ללא מסמך כזה הייתה בחירה רק במובן הפאסיבי – אזרחי ישראל מעולם לא בחרו בממשלה שהייתה אמיצה מספיק על מנת לסיים את משטר האפליה המחטפי בשטחים.

ג. למעשה הישראלים בחרו מספר פעמים בממשלה שהכריזה שהיא אמיצה מספיק לחתור לפיתרון של חלוקת הארץ אך לא הורידה אפילו לא התנחלות אחת לאחר שנבחרה. היה זה דווקא אריק שרון – שעירפל את כוונותיו טרם בחירתו, ובצדק ראו בכך המתנחלים צעד פסול דמוקרטית – שהוריד התנחלויות. אי-יישום מדיניות שעל בסיסה נבחרת ממשלה הוא עניין פגום דמוקרטית ורק בנסיבות מאוד קיצוניות ניתן להצדיקו.

ד. ממשלות תומכות התנחלויות נבחרו לא פעם ברוב דחוק. אלא שמעבר לשיטה דו-משטרית, כלומר שינוי של חוקי המשחק היסודיים ונסיגה מהמצע הרעיוני של השוויון האזרחי שמקדשת מגילת העצמאות, ראוי כי יעשה ברוב מיוחס. גם לכך לא ניתן מענה.

ה. דבר נוסף המעיב במשהו על צלילות ה"בחירה" במדיניות כלפי השטחים הוא העובדה שהוצאה לחלוטין מהשיח הציבורי אופציה חשובה שהייתה דומיננטית בראשית הכיבוש. נעלמה לה האפשרות להחזיק בשטחים צבאית אך ללא ההתנחלויות – כלומר ללא משטר האפלייה הנובע מהתיישבות של אזרחים יהודים בין מיליוני נתינים פלסטינים. וכך נשארו כיביכול רק שתי אופציות: המשך משטר האפלייה או נסיגת צה"ל מהשטח ללא פרטנר שהישראלים יכולים לסמוך עליו בצד השני. והנה התערבבו להם, שלא לצורך, שיקולי ביטחון וענייני אופי המשטר הישראלי, בפלונטר שהקשה עוד יותר על בחירה צלולה.

6. לסיכום: מיסודו של משטר אפליה הביא לשינוי יסודי במשטר של ישראל, מבלי לעמוד לבחירה מסודרת, ובאופן שסותר את המצע הרעיוני, את ההבטחה, בבסיס הקמתה של ישראל.
מכאן שבגדו ממשלות ישראל תומכות ההתנחלויות בהבטחה שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל – מגילת העצמאות והשוויון האזרחי שהיא מבטיחה לקיים למיעוטיה. הבטחה זו ניתנה לעם ישראל, למיעוטים שבקרבנו, ליהודי התפוצות ולאומות העולם והאו"ם בדבר אופיה, דמותה ומשטרה של המדינה המבקשת לקום על חורבות המנדט הבריטי. אבל הבגידה הזו רלוונטית קודם כל לאזרחי ישראל הרבים, ביניהם יהודים כשרים רבים, שהאמינו למגילה, שזכתה לקונצנזוס נרחב, וביקשו לקיים על בסיסה מדינה שלכל הפחות ערכי הליבה שלה מובטחים והם דמוקרטיים ושוויוניים במהותם. אזרחים אלו מצאו עצמם בשיטת משטר אחרת מזו שהובטחה להם – הם מצאו עצמם  ב"משטר זה שאינו אחד" (הביטוי מאזכר ספר מסויים).

אבל…

אני לא חושב שזה נכון לחלוטין להשמתמש במונחים כמו בגידה או חתרנות כנגד הימין הישראלי. זאת משום שהסתכלות ריאליסטית (מה השתרש בפועל), בניגוד לפורמאליסטית ("חוק זה חוק; מסמך זה מסמך"), תראה כי מלכתחילה איש לא לקח את מגילת העצמאות ברצינות. כולם ביזו אותה – משמאל ומימין, ודיכאו את מיעוטי הארץ ללא דין וללא דיין. ובמצב של היעדר עקרונות יסוד של משילות והיעדר חוקי משחק בסיסיים, גם לא תיתכן בגידה – אין במה לבגוד ואין תחת מה לחתור. זה כשל קטגורי. אין אף בוגד בישראל. הבגידה בישראל אינה אפשרית.

—————————

נספחים, הבהרות והרחבות:

א. על מעמדה המשפטי והעל-משפטי של מגילת העצמאות:
נתקבע עם הזמן כי הכרזת העצמאות אומנם איננה חוקה, אבל היא איזשהו מדד לבחון את מוסריות חוקינו שלא בפרספקיטבה של סחף פופוליסטי רגעי. אין לכך תוקף משפטי ברור (אם כי אתר הכנסת טוען אחרת), אבל כן תוקף מוסרי ואולי גם מטא-משפטי. בעצם יוצא מכן שהכרזת העצמאות היא מעין הסכם או הצהרת כוונות, של המדינה כלפי אזרחיה, בדבר זהותה לעתיד לבוא.

מתוך אתר הכנסת: "אף-על-פי שאין לראות בהכרזת העצמאות חוק או מסמך משפטי רגיל, יש לה תוקף משפטי, והחלק הראשון והשלישי שלה היו בסיס לפרשנות נורמטיבית של בית המשפט העליון . החלק השני הוא מקור ההסמכה הראשון של המשפט הישראלי".

בנוסף, שימשה המגילה בסיס מוסרי, למשל, לחקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שאושר בכנסת ישראל (הנבחרת והיציגה – כידוע) כחוק "על-חוקי" המאפשר ביטול חוקים.

מתוך בג"צ "קול העם" (ע"מ 13): "אמנם, ההכרזה (הכרזת העצמאות- הערת המחבר) אין בה משום חוק קונסטיטוציוני […], אך במידה שהיא 'מבטאת את חזון העם ואת האני המאמין שלו'… מחובתנו לשים את ליבנו לדברים שהוצהרו בה, בשעה שאנו באים לפרש ולתת מובן לחוקי המדינה.

ובהמשך מצוטט באותו בג"צ ובאותו הקשר של מעמד מגילת העצמאות כמגדלור מוסרי להליכי חקיקה ומדיניות המימשל: " סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948: הלא זו אכסיומה ידועה, שאת המשפט של עם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו". מערכת זו כוללת מן הסתם את מגילת העצמאות. לפי הלכה זו, וגם אם לא במובן המשפטי הטהור, את המערכת המשפטית הישראלית יש ללמוד (להבין?) גם ביחס למגילה.

ב'. טענת הימין: אבל יש לפלסטינים זכויות אזרח. האומנם?
התשובה של הימין תיהיה להתייחס למגזרי האוטונומיה הפלסטינית, הרעועים והמקוטעים, כתשובה שכן – יש זכויות אזרחיות לפלסטינים. כמי ששירת בשטחים בשיא תקופת אוסלו והרש"פ, אני יכול להעיד שזו טענה ריקה מתוכן. טור המכוניות הפלסטיניות שאסור היה להן לעקוף את ג'יפ הסיור שלנו הוא רק עדות אחת לכך, אבל שווה להתעקב על דוגמה זאת: פלסטינים שרצו לעבור ממקטע אוטונומי פלסטיני קטן אחד לשני (נסיעה כמו זו שמחדרה לנתניה) נתקעו מאחורי הג'יפ הצה"לי המשתרך באיטיות. לפלסטינים שהיו מנסים לעקוף את הג'יפ סימנו עם קנה הרובה שיחזרו לטור המכוניות, כשמתנחלים הגיעו, היו זוכים לנפנוף לשלום וסימון שניתן לעקוף. פרקטיקה קטנה אחת של משטר אפלייה.
התירוץ לכך היה שיקולי ביטחון – שלא יעקפו אותנו וירו עלינו מהצד. אלא שהג'יפ היה ממוגן והמקום היחיד שבו הוא היה פתוח וחשוף היה מאחור – ומאחור נשתרכו המכוניות הפלסטיניות. ניתן להשען בקושי על התשובה שאחורי הג'יפ הוא המקום היחיד ממנו ניתן להשיב אש. ואולם התקנה של מערכת מקלע מאג ופירסקופים פשוטה יחסית על גג הג'יפ הייתה גם מאפשרת השבת אש שלא מהאחוריים של הג'יפ. אך התירוץ הביטחוני הקלוש עמד בעינו – לפלסטינים אסור לעקוף. תירוצים כאלו היו מתחילת הכיבוש שיטה מוצהרת של הענשה ואפלייה. בנוסף לכל אלו היו מחסומים, בדיקות ופשיטות רגליות וממונעות שהנכיחו כל הזמן את עובדת הפלסטינים נתינים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יובל

    אני לא מבין, את מי אתה מנסה לשכנע כאן? את עצמך? אם כן, כדאי שתעשה חושבים טוב טוב לגבי הזרם הפוליטי שאליו אתה משייך את עצמך. חבל על חוסר כנות כזאת.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    במאמר דעה ב-ynet

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3831967,00.html

    " השמאלנים רעים וצבועים, אבל אני לא מבין את המתנחלים…"
    האיש לא מבין לאן יכולים קנאים מכל הדתות להוביל.

    אבל הוא בילבל קצת אפילו את הטוקבקיסטים מהימין…

  3. יעקובי

    רוב הציבור, גם מצביעי הליכוד, רוצים מדינת יהודים ולא חלילה מדינה דו לאומית.
    זה לא מבטל את האמת הזו: מה שמכונה ארגוני "זכויות אדם" הם ארגונים לא ציוניים או אנטי-ציוניים שרעיונותיהם ויעדיהם בזויים בעיני רוב הציבור היהודי בישראל.
    רוב הציבור היהודי ציוני רואה בשמאלנים הללו בוגדים החותרים תחת יסודות קיומה של ישראל כמדינת יהודים. הוא רואה בהם כמי שרוצים בהפיכת ישראל למה שהשמאלנים מכנים (בכזב ערמומי) "מדינת כל אזרחיה", כלומר מדינה ערבית בסופו של התהליך.
    רוב רובו של הציבור היהודי בישראל מתנגד לכמה יעדים של השמאלנים, כמו התרת מה שמכונה "איחוד משפחות" פלסטיניות בישראל (כלומר, שני ערבים, האחד מהשטחים או מארץ ערבית כלשהי והאחר אזרח ישראל)) שמתחתנים, מוכרחים לגור דווקא במדינת היהודים.
    רוב רובו של הציבור היהודי בישראל (לרבות תושבי דרום תל אביב שהפכו לסלאמס אפריקני) לא רוצה באזרוח זרים וילדיהם.
    הרוב היהודי ציוני רואה בשמאלנים אויב העם היהודי בארצו. ראה למשל התגובות בכל אתרי החדשות באינטרנט.
    אני אישית מוכן להקריב את חיי כדי להילחם בשמאלנים, שרוצים להמיט חורבן על ישראל כמדינת יהודים.

  4. דרור בל"ד

    "כל מה שליכוד וימינה הוא בגידה במדינה? אני לא חושב ככה"

    השאלה היא מי כן חושב כך. לא מצאתי תשובה במאמר עצמו. השימוש במושג זה שגור בפיהם של ציונים מסוימים הנאמנים למדינה כפי שהם מגדירים אותה. השאלה החשובה היא הלגיטימיות של המשטר במדינה כפי שהוא כיום. אין לזה שום קשר עם מגילת העצמאות, שהנו מסמך ציוני.

    עדי אופיר על מגילת העצמאות: "מגילת העצמאות היא טקסט תלוש, חסר הקשר וחסר מעמד. הנסיונות שנעשו באחרונה להיתלות במגילה כדי להגן על ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית מיותרים, אם לא מזיקים". ובהמשך: "ההכרזה על הקמת המדינה היא אקט חד צדדי, פעולה מכוננת מציאות וקובעת עובדות שאין לה לגיטימיות לבד מזו שמעניקים לה יוצריה, והיא קריאה להכרה מחודשת בצורה הגבוהה, המושלמת יותר, שלובשת מעתה הלאומיות היהודית".

    ולעניינינו: "מה שנדמה היה אז, ב48, כמקשה אחת בחווית מאבקה של האומה הוא היום זירת הקרב בין פלגיה השונים של החברה הישראלית, המחשבת כביכול להקרע בין ההיסורי-פרטיקולרי לבין האוניברסלי- הא_היסטורי, ובין השאיפה לנורמליות לבין פעולה מתוך אמונה בייחוד ובבחירה.
    אלא שכיום הקרע מדומה לא פחות מקוהרנטיות הצירוף בזמן חיבור המגילה. גם הצירוף וגם הקרע נתונים באותה מידה בסד הלאומיות היהודית ומשרתים את צרכיה. אז היה זה צורך בלגיטימציה לריבונות מדינית היהודית, היום מדובר בצורך הקבוע בלגיטימציה לקולוניאליזם הישראלי".
    מתוך: "מגילת העצמאות: הוראות שימוש" (נכתב ב1988) – עבודת ההווה, עדי אופיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001. עמ` 245, 251, 254

  5. דוידי הרמלין

    הנחת-היסוד כאילו סוגיית יו"ש היא מרכז-הכובד בהגדרות פנים-ישראליות – היא שגוייה.

  6. נועם

    לכבוד כותב המאמר שלום עד היום רוב השלום שקיים במדינה נעישה ע"י לא אחרים מאשר מנהיגי הימין כולל הפתח להסכם השלום עם הפלסטינאים בוועידת מדריד אשר ראש הממשלה דאז יצחק שמיר העביר זאת כיום גם אנו בעד מדינה יהודית ותמיד אנו בעדה ולא מדינה דו לאומית בל נישכח שאלה הרוצים במדינה דו לאומית אלו כל סמני השמאל באשר הם או אתם קוראים לזה בשם יפה יותר מדינת כל אזרחיה ממה שזכור לי טוב ערביי ישראל עדיין מכנים עצמם כפלסטינאים וגם גולדה אמרה בדברייה אני פלסטינאית ודבר שני ערביי השטחים לא יעלו על דל שפתיהם להיות תחת שלטון ישראלי למרות שהם יודעים טוב מאוד שהכלכלה שלהם מתושתת בזכות אותו שלטון ישראלי לגבי המתיישבים זוהי ארץ שעוד מימי בן גוריון ואחרים ובראש ובראשונה שמעון פרס העלו אותם על הקרקע והם עדיין רואים בזה את חזונם אז אנא תסתכלו מעבר לכתף לראות מי בנה וגם תתנו את הקרדיט כי לפי דברי זחלקה מבחינתו זה לקחת גם את ירושלים תל אביב וחיפה וכל השאר אז תתעוררו אתם עוד בדברי עראפת נאמר כי את ההיסטוריה שלנו לא נשכח וניקח את המדינה מסיני עד רמת הגולן ועד היום הם מאמינים בכך ולגבי בוגדנות הימין והמתנחלים לגבי החוקה אותם אנשים פועלים תחת החוקה והחוק ואתה יכול לקחת על אותו עיקרון את האנרכיסטים בנעלין אשר לא פועלים לפי החוק אז מי כאן פוגע בחוק ?

  7. יריב מ

    ליובל – לא הבנתי מה שאלתך\טענתך? אשמח לענות.

    לדרור בל"ד – האמת שאני לא מבין על מה אתה מלין. בסוף המאמר כתבתי בפירוש שההתבססות על המגילה היא ריקה מתוכן משום שהמגילה עצמה מעולם לא נלקחה ברצינות (נכון שגם לו נלקה ברצינות המשוואה של יהודית-דמוקרטית מכילה פוטנציאל סתירה-פנימית, אלא עם הפרשנות ל"יהודית" תיהיה מאוד יצירתית).

    למגיב שהכפיש את השמאל כמי שרוצים להציף את הארץ ב"אפריקאים". גם אני תושב דרום תל-אביב, וכמה מחברי אפריקאים. ובכל זאת מעולם לא תמכתי בהבאת מהגרי עבודה לפה. מדיניות הגירה ליברלית למדינה כמו ישראל, במצבה התרבותי, רק תלבה שנאת זרים.

    זו לא עמדה פרטית, ארגוני זכויות האדם, רובם ככולם, נגד מדיניות ייבוא מהגרי העבודה, ולגבי פליטים הם נחלקים בדעותיהם לגבי מהות הסדר השהייה והמקלט שצריך להינתן להם. זה שקר לטעון שהמטרה היא להציף הארץ בזרים. אפילו שקר נבזי.
    המטרה היא לדאוג למי שכבר הובאו לפה ומטבע הדברים הביאו ילדים לעולם.

  8. אליקו

    ראשית נא שימו לב כי התגובות של השמצות אנשי השמאל, הן דרך רטורית להסיט את הדיון מהטיעון העיקרי, שהוא העניין עצמו ולא מי שמציג אותו.
    ולעניין ההשמצות עצמן של אנשי השמאל (אני מרשה לעצמי לסטות מנשוא העיקרי רק כדי שלא יגידו שגם אני מתחמק…)
    לא כל ביקורת נגד מדינת ישראל היא אנטי ציונית ובוודאי שלא אנטישמית, רפלקס-תגובה כזו שוב תוקף את טוען הטיעון ולא את הטיעון עצמו, ומראה חוסר כנות ונסיון לסטות מהנושא.
    שיטות נוספות של התחמקות מהדיון אפשר לראות בכל הטוקבקים של מאמרים בנושא יהדות באתר YNET.
    דוגמא מעניינת לתגובות מתחמקות נמצאית בלינק הזה: http://www.aplaton.co.il/story_574
    לעניין העובדים הזרים, מי שהביא אותם הן ממשלות הימין והשמאל. והסיבה העיקרית לכך היא להגדיל את הרווחים של בעלי ההון ובעלי עניין אחרים (לרבות מגדלים חקלאייםלמינהם). זהו מפגע חברתי שנובע שוב מניצול של משאב ציבורי לטובת פרטים מאד מסויימים בציבור. לדעתי מי שכבר קשר את גורלו עם המדינה (שזה בעיקר הילדים שלהם) יכול להשאר פה ולא צריך לצוד אותם כמו חיות.
    לעניין מדינה יהודית, אני חושב שיש פה בעיה של הגדרה. יהדות היא לאום ולא דת נקודה. אפילו ההגדרה הדתית היא ילד לאם יהודיה אז כשאומרים מדינה יהודית הכוונה למדינה של יהודים וזהו.
    אני מציע לא להיבהל מכל מני הפחדות של סופה של המדינה אם לא נהיה קשוחים ולא נאפשר דיון כנה ואמיתי של הביקורות מבחוץ ומבית כל נסיון השתקה כזה רק מחזק את הרושם שאנו מתחמקים.
    במדינה מסוג זה יכולים להיות לאומים אחרים ובני דתות אחרות ולכולם יש אותן זכויות ואותן חובות.ההבדל היחיד שצריך הוא נושא ההגירה ופה יש אפליה על רקע של לאום שאיתה אני מרגיש בנוח.
    לטיעון השחוק של "שיח מוניס", אני מגיב באופן הבא שבעבר נעשו מעשים לא מוסריים אך הם נעשו ולא נוכל לתקן עוול זה בעוול לאנשים שנמצאים שם היום. המוסר והנורמות משתנים עם הזמן ולא נראה לי שהיום ניתן בקלות ל"מחוק" מעל פני האדמה מעל 100 כפרים פלסטינאים… משהו חושב אחרת?
    אני מזמין כל אדם להגיב לטיעונים עניינית ולולא השמצות ולשון הרע

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    זה קטע אמיתי הקטע הזה עם ימין ושמאל…
    ותמיד מפספסים את הנקודה.

    ימין מתוקף הגדרתו, לא יכול לבגוד, מתוקף משמעות המילה "לבגוד", במדינה, מתוקף הגדרתה.

    ימין זו מחשבה המציבה את המדינה בראש סולם החשיבות. אדם, חיים, וזכויות הם משניים לחשיבות המדינה. להיות ימני, או לעשות מעשים המקדמים אידאולוגיה ימנית, זה להעצים ולקדם את המדינה בכל מחיר. אם המעשים שנעשו תחת האידאולוגיה הימנית, דווקא פוגעים במדינה, הרי אי אפשר לטעון לבגידה אלא פשוט לטעות או כישלון של המהלך.
    זה שהיטלר הביא לחורבן המדינה הגרמנית לא הופך אותו לבוגד במדינה, אלא לכישלון הדרך שלו במסגרת הימנית.

  10. סמולן

    אתה טועה במובנים הפשוטים ביותר. הימין לא בוגד בגלל שהוא לא פועל בחלל ריק. לישראל יש אויבים, האויבים שלה רבי עוצמה, ותיאוריה פוליטית שלא כוללת את העניין הזה היא חלקית.

    במקביל, אתה טועה גם כאשר אתה מייחס לישראל של הלא ימין מבנה עומק חשאי ואפרטהיידי, מראשיתה. כמו כל מבנה עומק פוליטי, אתה תתקל בשלל בעיות להדגים אותו. הדוגמה שלך – אדם שיושב בג`יפ שאמור להיות מותקף על ידי מכוניות תופת פלסטיניות בטכניקה שהיתה סטנדרטית בלבנון ובלחימה הפלסטינית בשנות התשעים, לא חושב שהג`יפ ממוגן. יש מעט מאד שמיגון פרספקס וקצת רשתות נגד אבנים יכולים לעשות למאתים קילו חומר נפץ. הניסיון בלבנון הגדיר את החשיבה הצבאית לגבי תנועה עם ג`יפים. הרעיון שמאחורי נוהלי התנועה הללו הסתתרו מבני עומק שהם הצידוק היחיד שלהם הוא אבסורד. אבסורד: נוהלי תנועה של ג`יפ הם לא משהו שמוגדר על ידי ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל (אני מניח שאתה טוען שרבין וליפקין-שחק היו אבות ההשפלה). נוהלי התנועה הללו הם לשיקול דעתו של כל מפקד ג`יפ וחייל אחורי בג`יפ. בעולם הישראלי, זה אומר שהחיילים הללו צריכים להשתכנע שהנוהל הוא טוב, כי אם הם לא ישתכנעו, לא סביר שהנוהל יתבצע. השכנוע של החיילים, גם לפי עדותך, לא בוצע בכלים של "בואו נשפיל ערבים" אלא בטענה שהדבר הזה מגן על הג`יפ. יוצא שמקבלי ההחלטות בפועל, האנשים בג`יפ, פעלו לפי האמונה העזה שהם מגינים על עצמם. אם כי אולי חלקם הפעוט וההזוי חשבו שיש דבר כזה, ג`יפ ממוגן. ואולי אותו חלק, כלומר אתה, גם בלבל בין החיילים האחרים איתם בג`יפ ובין מערכת שלטונית חשאית והיררכית.

    אני חושש שהמאמר שלך מדגים היטב את הכשלים והסכנות שיש בניתוחים התיאורטיים של המצב בארץ (הכשלים והסכנות לא קשורים לכך שמדובר בארץ, זו בעיה כללית של תיאורטיקנים). אחד הנפוצים שבהם הוא בלבול בין דימוי למציאות. כלומר, יש תיאורטיקנים דקדקנים שמדברים על "המשטר הישראלי", תוך שהם יודעים שזו הפשטה של מדעי המדינה, או הפשטה תיאורטית, שמאפשרת להם לכתוב בקיצור מחשבה עמומה. ויש פופולריזטורים גרועים (יש גם טובים, אבל אתה בגרועים, לדעתי) שחושבים שהדבר הזה משתקף באופן ישיר במערכות שלטון קונקרטיות, וחושבים שהם יודעים להצביע עליהן בלי בעיה, בדרך כלל תוך יישום של חשיבה מאד לא עובדתית, בלשון המעטה. המקרה הזה הוא כזה, וזה לא טוב.

  11. אליקו

    לא שאני מאמין בזה שהימין בוגד במדינה, אבל באמצעות רטוריקה פשוטה אפשר להציג זאת. אני כן מאמין שאנשי הימין אוהבים את המדינה לא פחות ולא יותר מאנשי השמאל…
    בסיפורנו יש לנו אדם בגיל 60 ומשהו שהתגלה אצלו סרטן ברגל. כדי להצילו הרופא ממליץ לכרות אותה כי היא כבר אבודה והסרטן עלול להתפשט לכל הגוף ולהרוג אותו. אישתו צועקת על הרופא "אני רוצה אותו שלם, אתה לא ממלא את תפקידך!! אתה בוגד ברפואה!! שלם שלם ככה קיבלתי ככה תחזירו לי אותו". אבל מי שבאמת בוגד היא האישה כי היא תהרוג אותו (אולי ירושה או ביטוח חיים…).
    אני גם ממליץ להבדיל בין אנשי ארץ ישראל השלמה, ממלכת יהודה, אנטי ממלכתיים או איך שיקראו להם לבין אלו הציונים שהם אנשי מדינה ישראל. יש להם מטרות שונות ובמצבים מסויימים מנוגדות האם אנשי ארץ ישראל השלמה הם אנטי ציונים?

    אגב, אני מתנצל על שגיאות התחביר והכתיב בפוסט הקודם, אשתדל להשתפר…

  12. יריב מ

    סמולן, אתה טועה ובגדול.

    ראשית, אני בכלל לא מאוהב בהפשטות, אני זורם פה עם צורת החשיבה הדמגוגית של ימנים המאשימים ארגוני זכויות אדם בבגידה, תוך כדי ניתוק מכל הקשר היסטורי. זה מה שנקרא לרחף בחלל הריק.

    אני מודע מאוד ומודאג מאוד מהבעיות הביטחוניות שישראל מתמודדת איתם. אני כואב את הפקרת הישראלים לטרור, כל תקופת אוסלו, כשבמקביל ממשיכים לדכא את הפלסטינים שלא לצורך וממשיכים לקבע את משטר האפליה בשטחים עם עוד ועוד מתנחלים, שאינם בגדר מתיישבים הרוצים לחיות באזור בשוויון זכויות וחובות וביחסי שכנות תקינה (יש גם מתנחלים אחרים כפי שבישר לנו "הארץ"). כלומ ר התפתח פה דיכוי רכרוכי: מצד אחד מדכאים אוכלוסיה זרה, מצד שני מתרשלים בהגנה על האוכלוסייה שלנו. סוג השלטון הרע ביותר.

    לגבי הג`יפ, הוראות הנסיעה בוודאי לא נקבעו ברמת הפלוגה ואף לא ברמת הגדוד. זו שטות. הן ככל הנראה נקבעו ברמה החטיבתית (ובוודאי שלשר הביטחון יש אחריות מיניסטרילית על מכלול האסטרטגיות הללו, ועל השלכותיהן ומשמעויותיהן המצטברות). בנוסף לא הייתה שום התרעה על מכונית תופת אלא על ירי ממכונית הנוסעת במקביל לג`יפ. הג`יפ הממוגן איננו ערובה לביטחון מפני נשק באליסטי אבל בוודאי שהחלק האחורי והפתוח חשוף יותר. כמובן שניתן לומר שיכולה להיות מכונית תופת למרות היעדר ההתרעות ולכן צריך לעכב את כל הפלסטינים, זה מה שיפה בתירוץ הביטחוני, הוא יכול להצדיק הכל.

    אבל מדהים במיוחד העיסוק שלך בכוונות של קובעי המדיניות\הוראות נסיעה, והנפנוף בכך שכוונותיהם לא היו רעות. העניין ההתכוונותי אולי אינו חסר חשיבות אבל הוא משני כשבוחנים מדיניות של מדינה או צבא. הללו צריכים להיות אחראים לתוצאות. ברור לי, למשל, שיש מוטיבציות שונות למשטר בדרום אפריקה ולזה הישראלי, אבל התוצאות מתחילות להיות דומות יותר ויותר, וזו מבלי שמוצו אופציות להגיע לתוצאות שונות, פחות אפלייתיות, (שניתן היה ליישם ללא סיכון של ביטחון אזרחי ישראל שחשוב לכולנו).