הסימפטום והמחלה

אילנה ברנשטיין

בסוף שבוע אחד המדינה רועשת לנוכח שתי פרשיות שמסוקרות בהרחבה באמצעי התקשורת: גואל רצון ושרה נתניהו. לכאורה אין קשר בין שתי פרשיות אלה, אך מבט נוסף מגלה כי הדמיון ביניהן רב על השוני. גואל רצון ושרה נתניהו, שניהם יחד וכל אחד לחוד, הם סימפטום של אותה מחלה. גידול ממאיר שבמילה אחת נכנה אותו – הכיבוש.

קל מאוד להיאנח לנוכח הידיעה המזעזעת ולראות בגואל רצון בן אדם חשוך ולדבר על מערכות היחסים שהוא מנהל עם נשותיו וילדיו במושגים של "החזקה בתנאי עבדות", כשם שקל להזדעזע מיחסי העובד-מעביד ששוררים בין שרה נתניהו (ובנימין נתניהו) לסוכנת משק הבית שלהם, ולראות בהם "התעללות, השפלה ועושק" ולמעשה "החזקה בתנאי עבדות" ותחת איומים. מה שקשה יותר להבין הוא שאחרי 62 שנות כיבוש הפרספקטיבה שלנו כאזרחי המדינה התהפכה. איננו מסוגלים עוד להבחין בין טוב לרע ואי אלה תכונות קולוניאליסטיות אדנותיות גסות ומכוערות דבקו בכל אחד מאיתנו, שלא לדבר על פשעים של ממש שהמדינה והצבא מבצעים בשם אזרחי המדינה כולה.  פשעים שמהווים השראה גם לאזרחים שאינם פעילים בשרות המדינה או הצבא. פשעים שאילו התגלו בקרב אזרחים מסוג א (יהודים או יהודיות) היו זוכים לאותו צקצוק לשונות צדקני, אך גם להעמדה לדין.

אם בימים של שגרה אנו מתייחסים ליותר משלושה וחצי מיליון פלסטינים כאל אזרחים מסוג ב או ליתר דיוק כאל לא-אזרחים וממילא כאל לא-בני אדם – כאלה שניתן לטרטר אותם, לעצור אותם, להטיל עליהם סגר, לפגוע בגופם בנפשם, להגביל את חופש התנועה שלהם, להעמיד אותם במחסומים, לנצל אותם, להפקיע את אדמותיהם וכן הלאה וכן הלאה – אין תמה אפוא שההשפלה, העושק, תנאי העבדות וההתעללות פוגעים כבומרנג גם בנו. לא נעים, אין מה לומר. אבל לגמרי לא מפתיע. סבתא שלי היתה אומרת "מי שישן עם כלבים אל לו להתפלא אם יתעורר עם פרעושים."

בסוף, והסוף כבר כאן, הכיבוש פוגע בכל אחד ואחת מאיתנו. הכיבוש לא מתחיל מעבר לחומה ואין בכוחה של החומה (גם אם היא תקיף את ישראל כולה, כפי שאיים בשבוע שעבר נתניהו)  להסתיר את הכיבוש, שצמח לו כחטוטרת על גבנו, וגם לא להגביל אותו ואת דרכיו לחלק מהאוכלוסייה בחלק מהמקומות. הכיבוש נמצא בתוכנו. הוא נמצא בכל בית, בכל רחוב, בכל שכונה, בכל סניף של קופת חולים, בכל מקום עבודה, בכל בילוי, בכל חופשה. אנחנו הכיבוש, ומה שאנחנו עושים "להם" נעשה גם לנו ומה שאנחנו עושים "להם" אנחנו עושים לעצמנו. כשהמדינה שאנו חיים בה מפלה בשיטתיות יותר משלושה וחצי מיליון בני אדם ושוללת מהם את זכויותיהם יום-יום, שעה-שעה, זה קורה גם לנו, האזרחים מסוג א. כי אחרי ככלות הכול גם "הם" וגם "אנחנו" סרים לאותה מרות שלטונית.

ואגב שרה נתניהו, אשמח לברר מה חלקו של ראש הממשלה בפרשת סוכנת הבית. האם ראש הממשלה גר בבית, האם הוא אוכל בבית, האם הוא ישן על המיטה המוצעת, גם אם אינה מיושרת לימין בהוראת שרה נתניהו. או שמא סוכנת משק הבית של ראש הממשלה כלואה במרתף ומגיחה למטלותיה כל אימת שראש הממשלה יוצא מן הבית.  כך או כך יקשה עליו להתנער מאשמה.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אור

    הכיבוש הוא נורא ואיום, בזה אין ספק, אבל לא כל תופעה של התנשאות מעמדית היא תוצאה של הכיבוש, ממש לא.
    גם אם וכאשר יסתיים הכיבוש ישארו הניגודים המעמדיים בישראל על כנם ואיתם כל תופעות הלוואי הדוחות של בעלי זכויות היתר.
    הדינמיקה של האזרחית נתניהו עם עוזרת הבית היא לא של כובש-נכבש או יהודי-ערבי, אפילו לא באיזשהו אופן סימלי. זאת דינמיקה של אדון ומשרת, מעביד ומעסיק. כל אלו לא קשורים לכיבוש ולא יסתייממו ביחד איתו.
    החברה הישראלית היתה מעמדית לפני הכיבוש ותהייה מעמדית אחריו (אם יהיהו אלו המעמדות השליטים הישראלים שיסיימו אותו, מה שבכלל לא בטוח. לא פחות סביר שמהפכה סוציאליסטית תסיים את הכיבוש ואז דווקא החברה לא תהייה מעמדית אחריו).

  2. לוני

    נניח ולא היה כיבוש. נניח ואפילו יש כאן מדינה דו-לאומית.
    האם פרשות כאלו לא יכולות להתרחש ?
    האם לפלוני יש צרבת בבוקר זה בגלל ה"כיבוש" ?
    האם אשת פוליטקאי כזה או אחר צריכה את ה"כיבוש" כדי להתגלות כמשוחתת ?
    הכיבוש אחראי למספיק עוולות אמיתיות ויש לסיימו ועכשיו.
    אבל הגכחת הכיבוש והשמתו כאחראי לכל מיני תקריות ופרשות לא קשורות לחלוטין מוציאה שם רע ללוחמים האימיתיים בכיבוש ועוולותיו.

  3. בנימין, פטריוט ציוני, כמו רוב רובו של הציבור היהודי בישראל.

    עזה לא נתונה לשליטת ישראל. אין לנו חלק ונחלה שם (והלוואי שלא יהיה עוד). אנחנו לא חייבים להם דבר. מבחינתנו, רק שלא יעיפו לפה טילים. אם יעיפו, צריך לתת להם על הראש (גם הם, לא רק אנחנו, מבינים רק כוח). בכל תלונה שיש לך לגבי עזה, תפני לאחיהם במצרים. אנחנו כבר לא שם. שלא יבואו לפה, ולא נלך אליהם.
    לגבי יהודה ושומרון (הגדה המערבית), רוב התושבים נתונים בשליטת ידידייך מהרשות הפלסטינית, מיעוטם בשליטת ישראל. המחסומים נועדו למנוע רצח ישראלים (או יהודים, זה ביטוי בשבילי).
    רוב רובו של הציבור היהודי בישראל רוצה במו"מ שיוביל להיפרדות גמורה מהפלסטינים. צריך לקוות שזה מה שיהיה. יתכן שהפלסטינים לא רוצים להיפרד מאיתנו. הם אומרים זאת לפעמים. הם רוצים "מדינה אחת" שתהיה לבוסניה ולמרחץ דמים הדדי.
    אין בסיס לכל מה שכתבת. הדברים נובעים ממצב רוח ולא מההוויה.

  4. כרוב כבוש

    רעידת האדמה בהאיטי.

    הכיבוש הכיבוש, אל תשכחי שבזמן כיבוש אלג`יריה ושיא הקולוניאליזם צרפת חוקקה את חוקי העבודה הנאורים ביותר שהיו , חוקים שמהם נהנים עד היום הצרפתים ולא רוצים לוותר עליהם.

    הוי הויי אימא המלפפון כבוש
    הוי אימא הכרוב כבוש
    מה נעשה אימא אם הכול יהיה כבוש?

  5. רונית ר.

    שוב סדרו לנו את הרעים התורנים. למי יש כוח לדבר על העוולות המוכרות והמייגעות? למי יש כוח לדבר על אלימות כנגד נשים? למי יש כוח לדבר על היחס לעובדים זרים, פועלים, פלסטינאים. די עזבו אותנו, תנו לנו סיפור טוב שבו הרעים-רעים, והטובים-טובים, ואלה כמובן אנחנו, הצופים, אותנו מבדרים בבידור ריאליסטי ערוך היטב כדי שנדע כמה החיים שלנו טובים מאלה של המסכנים, שבהם מתעללים שני רעים מכוערים. איזה עולם….

  6. מאור מלחי

    איך בדיוק פרשת גואל רצון קשורה לכיבוש? הוא התחיל בניצול פועלים פלסטינים? נשותיו גדלו בבתים של עובדי המנהל האזרחי או מושלים צבאים? עובדי הרווחה היו עסוקים מדי בלהפלות ערבים? מה לעזאזל הקשר?

    בדיחה שסבתי היתה מספרת:
    פלוגות הסער עוצרות יהודי ברחוב ושואלת אותו בלעג מי אחראי לצרותיה של גרמניה.
    היהודי משיב: "היהודים ורוכבי האופניים".
    הנאצים תוהים "למה רוכבי האופניים?"
    והיהודי משיב בתמיהה "ולמה היהודים?"

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

  8. אמיר חבקין

    חיפשתי, יגעתי והזעתי – ולא הצלחתי למצוא קשר ברור, חד ומובהק בין עוולות הכיבוש (שאני רחוק מלזלזל בהם) לבין שתי התופעות האחרות, כת דכאנית וניצול של עובדת. הנהייה אחר דמות כריזמטית-מיסטית והציות העיוור, כמו גם ההתעללות וההשפלה מהן סובלים עובדים ממעמד נמוך, אינם תוצאה של הכיבוש אלא של החיים במדינה קפיטליסטית, מערבית ומתועשת!
    נכון אמנם שהכיבוש מחדד חלק מהמאפיינים של תופעות אלה; אך ההשוואה מזנה לטעמי את סבלם היומיומי של תושבי הגדה והרצועה, שלא בחרו (כפי שבחרו נשותיו של רצון או העובדת של נתניהו) ושקול זעקתם לא מגיע לאזני הקהל הרחב.

  9. עמוס

    להסביר כל דבר בכיבוש זה לא רק טיפשי, זה מסוכן ולא נכון – פוליטית, מוסרית, אידיאולוגית

  10. יגאל

    את הסרט הראשון של המטריקס…..

    המטריקס (קרי הכיבוש) הוא כל מה שסביבך, זה האוויר שאתה נושם, המים שאתה שותה, זה בכל מקום…. 🙂

    זה טיעון לא רציני, על גבול האינפנטילי, כפי שאני לא אסביר, להבדיל כמובן, כל עיוות של גרמניה מתקופת מלחמת העולם השנייה ע"י תורת הגזע או שלטון הנאצים.

    אגב, אין תשובה רצינית לכיבוש – שכן 2 מדינות ל-2 עמים לא מקובל על הפלסטינים, כיוון שהם דורשים את זכות השיבה (לא משנה ם בצדק או לא בצדק).

    בקיצור, תביאו לנו את מורפיוס, יתן לנו את בגלולה הכחולה (או אולי האדומה?) ונגמור עם הכיבוש (המטריקס) הזה….

  11. ניצן אביב

    לקרוא את מרבית התגובות של המגיבים "הפטריוטים" הציונים-קולוניאליסטים, הלאומנים-גזענים, שחלקם מצטייר כקריקטורה של שלושת הקופים: לא רואים, לא שומעים ופיהם חסום – ולהתפלץ.

    הנפש נוקעת מתגובות נפלצות אלו המעידות על עומק שטיפת המוח המאסיבית, המתמדת שממשלות הזדון, המנציחות את הכיבוש הנורא, הדיכוי, הנישול, העושק והניצול של העם הפלסטיני, מפיצות, השכם והערב, באמצעות כלי התקשורת הממלכתיים הסרים למרותם.

  12. 4 מדינות ל- 4 עמים

    ראשית ברצוני לציין שאני מסכימה עם כל מלה!

    הכיבוש משחית.

    מרגע שעוברים גבולות מוסרים כלשהם, קל לעבור גבולות נוספים.
    בהתחלה "רק" כבשנו את הגדה את סיני ואת עזה.
    אח"כ כבר יישבנו שם אנשים. הממשלה דאגה לישב שם אנשים, משפחות ואחרים, כדי לקבוע עובדות בששטח.
    לא היתה התיחסות לתושבים בחבלי הארץ האלה. אנשים שישבו שם מימים ימימה, לעיתים אנשים שגורשו (כן, גורשו) ממקומות מושבם הקודם, רמלה,לוד, אמאוס, באר שבע, ומקומות אחרים.

    באותה נקודה, בנודת הזמן שבה ממשלות ישראל לדורותיהן עברו את הגבול, תרתי משמע, קל היה ליחידים לעבור גבולות נוספים:

    הלחיצה על ההדק קלה יותר מעבר לקו הירוק.
    עכשיו אותה לחיצה קלה גם בתחומי הקו הירוק.

    התעללות בבני אדם קלה מעבר לקו הירוק (כמובן, אל לנו לשכוח שההתעללות היא רק כלפי בני אדם ממוצא מסוים = אפרטהייד)
    ההתעללות בבני אדם חצתה את הגבול ועכשיו היא בתחומי הקו הירוק.
    המתעללים והקורבנות באים מכל המוצאים מכל שכבות העם.
    אין אפליה. לפחות בזה אין אפליה. בדברים אחרים – חינוך, בריאות, רווחה, יש אפליה זועקת!!

    לכן, גם המסקנה שלי היא אותה מסקנה: הכיבוש משחית.
    יכול להיות שהיינו מגיעים להתעללויות גם ללא הכיבוש. אנחנו חברת מהגרים ווהחברה הישראלית היא רב תרבותית על כל המשתמע מכך.

    אולם, אילולא הכיבוש יתכן והסמן השמאלי הסוציאליסטי היה ממשיך להיות הסמן של החברה הישראלית ולא היינו מוכרים את עצמנו למולך ההון ולמולך השלטון.

  13. ירדנה אלון

    ההיסטוריה הישראלית מתחלקת לשניים (על פי השמאל האשכנזי הנאור הנינוח והזחוח) לפני הכיבוש ואחרי הכיבוש, לפני הכיבוש היינו תמימי לב וטהורי נפש ונקיי כפיים,היינו חלוצים,והיינו פליטים חסרי כל,לפני הכיבוש היינו אצילי נפש,לפני הכיבוש היינו עם ללא ארץ השב לארץ ללא עם,אך הימים הנפלאים ההם.לפני הכיבוש לא שנאנו ערבים,לא התנשאנו מעליהם ולא ראינו בהם חברה ילידית פרימיטיבית,לעומתנו הארופאים הנאורים שבאו ליישם את התיאוריות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות הנאורות שלנו כדי להיות אור לגויים, לפני הכיבוש חשבנו שאחינו המזרחיים הם שותפים לגורל על כל המשתמע ממנו,קיבלנו אותם בחום,לא הפלינו אותם חלילה וחס,התחלקנו במעט המשאבים שהיו לנו איתם שווה בשווה,לא כלאנו אותם בגטאות של שכונות עוני וגם למיעוט הערבי התייחסנו כאל שווים לאחר שהפכנו למדינה עצמאית.לפני הכיבוש היינו דוגמא ומופת של חברה שוויונית צודקת היינו גן עדן.והנה באה מלחמת ששת הימים נלחמנו,ניצחנו,כבשנו,ואופס……הפכנו את הקערה על פיה ומעם נאור,סובלני,ושוויוני הפכנו לחבורת נבלים שטופי זימה,ומסוציאליסטים רודפי שלום ושוויון הפכנו למעבידים נקלים החומסים את החלש.כל זה לא היה לפני הכיבוש
    לנוכח התמונה המצטיירת מן הרשימה אני לא יכולה להתאפק מלהעלות את השאלה השייקספירית הידועה ….."היהפוך הכושי עורו ונמר חברבורותיו"?………..מה עד כדי כך השתנינו?מה כל זה לא היה לפני הכיבוש? בא הכיבוש וטרף את הקלפים?
    סובייקטיבית לחלוטין אני טיפוס רומנטי ואוהבת להתרפק על העבר ,אבל חכמת הדרך לימדה אותי שהעבר משמש כלי להבנת התהליכים שהביאו אותנו עד הלום,יש בו יופי ויש בו גם לא מעט דופי.חברה לא משתנה בצורה קיצונית כל כך מטוב מוחלט לרע מוחלט,זרע הפורענות היה שם עוד הרבה לפני הכיבוש,הכיבוש פשוט היווה קרקע פוריה לצמיחתו למימדים המבהילים דהיום.
    סבתא שלי הייתה אומרת על דברים כגון דא "יא בינתי, עץ עקום לא מתיישר".

  14. אילן שאול

    אהלןי אילנה.

    כל הכבוד על ההתנסחות.
    זאת ההזדמנות להודות שגם פרץ האלימות הגואה שתוקף אותנו הוא תוצאה ישירה של הכיבוש האלים והנורא על עם אחר. שהרי מי שחושב שאלימות נגד ערבים היא "צודקת", שלא יתפלא אם מחר ירצחו ויאנסו את בתו.