אוי ארצי...

יחזקאל רחמים

בארץ מה קרה

בארץ אין ברירה

כבשת הרש שחוטה

בכל פינה מרה. 

נחשול עוצמי עיניים

עוטי הון ושררה

פוסעים שלובי ידיים

לפשוט גם את עורה. 

כי מה יש טעם בה

כבשה מוכת קרה

ועל שאין כל טעם 

נוגסים הם בבשרה. 

יורקים מסי-שפתיים

חפים מכל מורא

מכים פושטי ידיים 

נושאים דברי תורה:

"דלים הם עצלים

ומזמיני צרה

ואם איבדו כבשה

ודאי יאכלו פרה…"

אוטמים את אוזניהם

משמוע הקריאה

כונסים את ידיהם

אל מול קוראי עזרה. 

ואין מי שיביט 

בלב או במראה

ולא נותר מלין

עת הדקה עברה. 

בארץ מה קרה

בארץ אין ברירה

חשוך היום וקר

והאוויר נורא. 

ישראל, 2009

*

קובץ הסיפורים של יחזקאל רחמים "פיגומים" ראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

*

לשליחת שירים וסיפורים קצרים: bastabasuk@gmail.com

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. גיורא לשם

    הו ארצי, ומולדתי
    איך כרסמת את כל אהדתי…
    מביבי עד פנאן
    יקום לנו עם!

  2. ד"ר ערן גרף

    BBC
    20.1.10

    שׁוּב נִגְרַרְתִּי, בְּלִי חֶדְוָה,
    לְמִשְׂחָק אֱמֶת / חוֹבָה.
    אֲבָל אֵיךְ לָעֵת הַזֹּאת,
    בַּעַל עֵט יוּכַל הָחֲשׁוֹת?

    זֶה מִזמן מְדִינָתֵנוּ
    אֵין בַּה דָי למַנְהִיגֵינוּ,
    כִּי אֶצְלֵנוּ, בִּזְיוֹנוֹת
    שֶׁעוֹלִים עַל דִּמְיוֹנוֹת,
    זֶה מִכְּבָר לֹא מַרְשִׁימִים
    וְכוֹתֶרֶת לֹא עוֹשִׂים.
    (קָם יוֹעֵץ תַּדְמִית חָרוּץ
    פָּסַק לָהֶם: "תֵצְאוּ בַּחוּץ").

    נְתַנְיָהוּ, מִן הָרֶגַע
    שֶּׁהָפַךְ לָנוּ לְפֶגַע,
    מְנַפְנֵף, דּוֹחֵף אִתּוֹ
    אֶת תִּפְאֶרֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ.
    כָּל מוֹפַע וְכָל נְאוּם,
    אִם בַּכְּנֶסֶת אוֹ בָּאוּ"ם,
    בְּחֻפְשָׁה בְּיַם כִּנֶּרֶת,
    בַּחֲזִית – תָּמִיד הַגְּבֶרֶת.

    כַּיָּדוּעַ, כְּמוֹ כֻּלָּם,
    גַּם הַגְּבֶרֶת – רַק אָדָם.
    סוֹד גָּלוּי, שֶׁאַף אָדָם
    לֹא נִבְרָא מַמָּשׁ מוּשְׁלָם.
    אַךְ לְמִי (וְלֹא אָבִינָה)-
    שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּ"וִיטְרִינָה"
    הַמִגְרַעַת הַפְּרָטִית
    נֶהְפֶכֶת מַמְלַכְתִּית.
    דּוֹפִי רַב בָּאִישִׁיּוּת –
    הִיא תְּכוּנַת הַהִתְנַשְּׂאוּת,
    וְגַם לִרְדּוֹת בְּאֲנָשִׁים,
    (בִּמְיוּחָד בְּחַלָּשִׁים).

    קוֹל הֲמוֹן – כְּקוֹל שַׁדַּי
    וּשְׁמוּעוֹת שָׁמַעְנוּ – דַּי,
    כִּי לַגְּבֶרֶת שֶׁלְּעֵיל –
    אֹפִי, שֶׁיִשמוֹר הָאֵל.
    כְּשֶׁהַגְּבֶרֶת מְהַדְהֶדֶת
    כָּל הַמְּדִינָה רוֹעֶדֶת.

    יֵשׁ אוֹמְרִים בְּהַכְלָלָה–
    שֶׁגַּם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
    כַּנִּרְאֶה אַף הוּא לוֹקֶה
    בְּסוּג אֹפִי דֵּי דּוֹמֶה.
    (יֵשׁ סְבָרוֹת וַהֲגִיגִים
    עַל סִיבּוֹת לְזִוּוּגִים,
    כְּמוֹ, מַדּוּעַ הִצְטָרֵף
    הַזַּרְזִיר אֶל הָעוֹרֵב…).

    שׁוּב הַפַּעַם, רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת –
    מַטְבִּיעֵנוּ בְּאִוֶּלֶת:
    מְבַקֵּר הָיָה הוּא אֶת
    מֶרְקֶל , יְדִידַת אֱמֶת,
    וּלְפֶתַע, הַפְתָּעָה!!!
    בִּיבִּי יֵשׁ לוֹ הוֹדָעָה!!!
    הַאָמְנָם מַכְרִיז עַל דֶּרֶךְ
    לְשָׁלוֹם צוֹדֵק? בְּעֵרֶךְ?
    עַל שִׁחְרוּר גִּלְעָד שַׁלִּיט?
    עַל תֶּאוֹרְיָה כַּלְכָּלִית?
    הוּא – קֳבַל כָּל הַשְּׁכֵנִים –
    שָׁם פָּרַס אֶת הַסְּדִינִים,
    וְשִׁתֵּף כָּל בַּר-בֵּי-רַב
    בְּזִיוָם הַמְרוּבָּב,
    מוּל עֵינַיִם נִדְהָמוֹת
    שֶׁל תִּקְשׁוֹרֶת כָּל-אוּמוֹת
    כָּךְ, בְּהַאי לִישְׁנָא אָמַר–
    (לֹא שִׁנִּיתִי שׁוּם דָּבָר):
    "לְכָל נוֹשְׂאֵי אוֹתוֹ מַשָּׂא-רַע,
    אַל תִּשְׁלָחוּ יָד בְּשָׂרָה,
    הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עִמִּי
    הִיא, הִיא נֶכֶס לְאוּמִי".
    וְעַכְשָׁו, אִחֲזוּ חָזָק,
    יָצָא מַרְצֵעַ מִן הַשַּׂק:
    הִיא! אֶת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
    הִיא! לִמְּדָה הִלְכוֹת חֶמְלָה,
    הִיא! נָתְנָה מוֹפֵת אִישִׁי
    בַּמִּישׁוֹר הָאֱנוֹשִׁי,
    וְהוֹרְתָה לוֹ הַנָּתִיב
    אֵיךְ לִהְיוֹת אָדָם נָדִיב.
    בִּזְכוּתָהּ, הַמְּשׁוּפָּר–
    שׁוּב אֶל הַתַּפְקִיד נִבְחָר.

    נְתַנְיָהוּ נִּכְבָּדִי,
    טַעַם – זֶה עִנְיָין ַפְּרָטִי.
    וְדוּגְמָא נָבִיא פֹּה, הָבָה:
    יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב גּוּיָאבָה.
    יְבוּשָׂם לו, יֶעֱרַב –
    אַךְ אֵלָיו אִישׁ לֹא יִקְרַב,
    כִּי נִיחוֹחַ הַמַּטְעָם
    דֵּי מָאוּס עַל רֹב הָעָם.
    שְׁמוֹר אֵיפֹה אֶת אִשְׁתְּךָ
    בְּעִיקָר לְעַצְמְךָ!!!
    בַּמִּדְּרָג הַ"בָּאַסִּי" ,
    זֶה הַפַּעַם "בִּיבִּי – שִׂיא" !

    ד"ר ערן גרף
    egraff@bezeqint.net

  3. אורלי בנימין

    לא כל פעם שמישהו מנסה לשים בחרוזים את המציאות הפוליטית
    הקשה זה מצליח אבל השיר של יחזקאל רחמים מעולה ומעורר
    וכל הכבוד להעוקץ שפתחו בפנינו גם את ההזדמנות הזו
    להכיר את השירה הפוליטית המקומית