הנתונים האמיתיים של ישראל

בימים האחרונים מספר חגיגות מעסיקות את העיתונות הישראלית – המשלחת הישראלית להאיטי, שרה, ביבי והעוזרת פרץ, והתקרבות ישראל לקראת הצטרפות ל- OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) שהיא הוכחה ניצחת עבור רבים שהכלכלה הישראלית היא מהחזקות בעולם. חלק מהכותבים הצביעו על העובדה המתעתעת שלפיה אם ישראל תצטרף לארגון, מעמדה של ישראל בעולם לכאורה יעלה מדרגה, אולם בדיוק אותה עלייה תדגיש את נחיתותה של ישראל כמדינה בעלת מדדי אי-השוויון והעוני הגבוהים ביותר מבין חברות הארגון, גבוהים יותר אף מאלה של תורכיה, מכסיקו וארה"ב.

דו"ח ה- OECD העדכני ביחס לישראל, כך דווח, דורש מישראל לנקוט באמצעים שונים כדי להקטין רמת אי-השוויון, ויצחק הרצוג שר הרווחה צוטט כאומר שעצם ההצטרפות תסייע בצמצום אי-השוויון. ההסבר המפורט של הקשר שטווה הרצוג בין הצטרפות לארגון לבין ירידה באי-השוויון לא היה מצורף לדיווח ולא הצלחתי להבין אותו בכוחות עצמי. אחדים כתבו שאי-השוויון מהווה מכשלה בדרך להצטרפות והביעו תקווה שלחץ של הארגון על ישראל יביא לצמצום אי-השוויון ביחס לערבים ובכלל. אחרים הגיבו וכתבו שרמה גבוהה של אי-שוויון לא יכולה להיות מחסום בפני הצטרפות שכן אם כך היה, ארה"ב, מנהיגת הארגון, לא הייתה יכולה להיות חברה בו.

אבל, בכתבה של מוטי בסוק, מצוטט מזכ"ל ה- OECD באומרו שישראל תצטרף לבטח לארגון בסביבות מאי 2010. כמו כן, הוא הוסיף ואמר: "יש כמה בעיות טכניות שצריך לפתור, ושני הצדדים יודעים איך להתמודד אתן. הכל ייפתר. מדובר בשלושה נושאים עיקריים: האמנה למניעת שוחד, קניין רוחני והסטטיסטיקה במזרח ירושלים וברמת הגולן." כך בפשטות הבהיר המזכ"ל שאף שאי-השוויון הוא נושא מטריד, הוא לא מטריד אותו עד כדי להתנות את קבלתה של ישראל בצמצומו של אי-השוויון. לגבי הבעיה השלישית הוא פירט בהמשך: "חשוב לנו שהנתונים שנקבל מישראל לא יכללו את תושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן." הארגון מבהיר לישראל פעם נוספת, מה שהיא מסרבת להבין מזה עשרות שנים, והוא שמדינות המערב אינן מקבלות את החלטתה של ישראל לספח בכוח הזרוע שטחים נוספים מעבר לגבולות 1948-1967.

אולם, מכיוון שהדיון עם ה- OECD הוא בעיקרו כלכלי-חברתי ולא נסב סביב גבולות, מלחמה ושלום, הייתי מצפה מה- OECD גישה הפוכה בעליל. לא זו בלבד שה- OECD צריך לקבל מישראל נתונים לגבי מזרח ירושלים ורמת הגולן אלא שבנוסף אליהם הוא צריך לדרוש נתונים לגבי הגדה המערבית ורצועת עזה. זאת, כדי להתייחס לכל הטריטוריה ולכל האוכלוסייה שנתונים לשליטה ישראלית דה פקטו במשך מרבית שנותיה של ישראל (43 שנים מתוך 62). שוב, לא כדי להצהיר על תמיכה בהסדר פוליטי של מדינה אחת בכל ארץ ישראל/פלסטין במקום הסדר של שתי מדינות לשני עמים, אלא כדי להבין את המציאות החברתית-כלכלית שמוכתבת על ידי השלטון הישראלי המרכזי ואך ורק על ידו. הטריטוריה בפועל של מדינת ישראל מזה ארבעה עשורים הוא כל השטח שממערב לירדן, עם השינוי המזערי במעמדה של רצועת עזה בשנים האחרונות שעברה משליטה ישראלית ישירה למצור ישראלי-מצרי שמדרדר את מצבה הכלכלי חברתי בקצב מהיר עוד יותר מלפני כן. מעזה ישראל מנסה להיפטר בשנים האחרונות, אבל טרם הצליחה. נראה שמצרים לא מוכנה לאפשר זאת. אם ה- OECD היה בוחן את מדדי אי-השוויון, האבטלה, העוני, רמת ההשכלה, תחרות, אחוז השתתפות בבחירות דמוקרטיות… של כל החברה בישראל רבתי הנתונים המתקבלים היו גרועים בהרבה מאלה שכרגע מונחים על השולחן. נתונים אלה היו מציבים את ישראל בשורה אחת עם מדינות אחרות מאלה שחברות ב- OECD, הרחק מהמקום הגרוע ביותר בין חברות הארגון. אלה הם הנתונים המלאים שיש לבחון כאשר בוחנים את המצב הכלכלי-חברתי במדינת ישראל.