מַסֶּכֶת אָבוֹת

אהבתי מאד את השיר הבא ממעמקי השיח היהודי הנשי.
לדעתי יש כאן פתיח למחרוזת שירים , למסכת שלמה, שתקרא דרור למחצית ויותר מהעם היהודי.
בטקסי החתונה שאני עורך , אני מקפיד לקיים טקס שיוויוני והדדי על כל מרכיביו. כך גם בתהליכי בת-מצווה , ובברית-מצווה לבנות.
אולי זו דרכנו להתמודד עם ההתדרדרות של בני עקיבא, ביחס לאישה, כפי שבאה ליידי ביטוי , בעצרת לזכר הל"ה. … הסירוב להיות בטקס בו שרה להקה צבאית , ובה גם זמרות… אסור לוותר להם בשם "צו פיוס". כי כבר היה בגליל המערבי לפני שנתיים אירו פיוסי, בו דרש הרב הדתי, לבטל הופעה של הרכב בנות. ו… וייתרו לו החבר`ה החילוניים ממשגב. לא יאמן…זו חזית שעלינו להתייצב בה במודעות אזרחית ואנושית מלאה, ולא להתפשר בה כלל.
הבא נאמץ את סיסמת "קולך" , לאמר: " קול באישה – ערגה"
קובי וינר, רב חילוני, פמיניסט.

מסתבר שיש ניתוק בין אימהות לפמיניזם.
אימהות מודרניות ומשוחררות מחנכות את בנותיהן ובניהן בצורה שונה.
אימהות מטפחות ומעלות את בניהן, ואת בנותיהן מדכאות ומורידות.
אימהות משחררות ושלחות את בניהן לעולם הגדול, ועל בנותיהן שומרות ומגינות. אימהות מודאגות כשלבן עוד אין חברה, אבל שמחות כשלבת עוד אין חבר.
במקומות עבודה נשיים – לגברים המעטים ניתן מקום מיוחד. בבת אחת נשות קרירה מצליחות ומנהלות הופכות לאימהות של אותם גברים.
נראה שאותה מחויבות נשית/אימהית קדמונית לצמח ולשמור על עמדת הכוח של הגבר מפעמת בנו עד היום.
נכון שלפמיניזם יש עוד דרך בהשלמת פערים פוליטים וחברתים.
אבל כל עוד המשמעות האימהית לא תשתחרר מרגשי האשם והסגידה לבנים – מסכת האבות תנצח.