הצורך במדיניות אנרגיה חכמה – איך להמנע מ'המחלה ההולנדית'

אמנון פורטוגלי

אחת הסיבות העיקריות למצבו הנוח יחסית של המשק הישראלי במשבר הנוכחי ולעליות בשווקי המניות בשנה האחרונה היא גלוי שדות הגז בחופי המדינה בתחילת 2009. ביום חמישי פורסם כי המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS) מעריך כי כמויות עצומות של גז טבעי מצוי באזורי החוף של ישראל, סוריה ולבנון, וניתן להפקה באמצעות הטכנולוגיה הקיימת היום.  בגלוי גז ונפט בכמויות גדולות טמונה גם סכנה גדולה למשק, וכדאי לכן לחשוב מה המדינה צריכה לעשות עם קרן השפע הזו.

בכל מקום בעולם – חוץ בנורבגיה – הגיאות הכלכלית שבאה בעקבות גלוי גז או הנפט, הביאה לשיטפון של כסף,  שניפח את שער המטבע, הביא לעליית מחירים ולהרס היצוא, לאובדן מקומות עבודה טובים, לאבטלה גואה ולגידול באי השוויון.  זו תופעה הידועה בשם "המחלה ההולנדית", לאור הנסיון הקשה של הולנד, שבה התגלה גז בשנות ה -1970.  אותו דבר קרה, בקנה מידה גדול יותר, בבריטניה בשנת 1980, אחרי מציאת הנפט בים הצפוני. גם מדינות עניות, מניגריה כדי ונצואלה, גילו את האופי הכלכלה הבעייתי של הנפט.

בין כלכלות הנפט, נורבגיה – יצואנית הנפט הששית בגדלה בעולם, היא כמעט היחידה שהצליחה להימנע מהמחלה ההולנדית. במקביל לגאות בסקטור הנפט, צמחו גם סקטורים אחרים שימשיכו לייצר צמיחה כלכלית גם כאשר הכנסות הנפט יעלמו. אין זה מקרה, זה סיפור של תפיסה פוליטית חברתית, של תכנון, ושל משמעת עצמית.

השוואה בין מדיניות הנפט של בריטניה ונורבגיה ותוצאותיהן מספקת אפשרות טובה, לישראל, לבחירת מדיניות האנרגיה.  שתי המדינות אימצו מערכות משפטיות וכלכליות דומות בשנות 1960 ו 1970, והקימו חברות נפט לאומיות במגמה להיות מעורבות בנפט בים הצפוני. אך בשנות ה- 1980 חלה תפנית. נורבגיה, גם תחת ממשלה שמרנית, העדיפה התערבות רבה של המדינה בהפקת הנפט בים הצפוני,  בעוד שבריטניה הנאוליברלית התערבה פחות, וללא תשומת לב לאינטרסים חברתיים. הבדלים אלו הביאו, באמצע שנות ה-1980, לפער משמעותי במדיניות האנרגיה של שתי המדינות. הגורם המכריע היה המחויבות האידיאולוגית של ממשלת תאצ'ר להפרטה. במסגרת זו, הממשלה הבריטית מכרה את פעילויות הנפט שלה, פרקה את חברת הנפט הלאומית BNOC, ומכרה את חברת בריטיש גז.

נורבגיה, בהבדל מבריטניה, הקפידה שמרבית הרווחים מהנפט בים הצפוני יגיעו לנורווגים, ולא לחברות הנפט הפרטיות. חברות הנפט הפועלות בנורבגיה, צריכות למסור יותר משלושת רבעים מרווחיהן (78%) לממשלה תמורת הזכות לקדוח ולהפיק נפט. הממשלה מפקידה 96% מכספים אלו בקרן הון לאומית Sovereign wealth fund.  כספים אלו אינם מושקעים בנורבגיה אלא רק בהשקעות זרות,  אפשר יהיה להשקיע כספים אלו בנורבגיה רק אחרי שהנפט יאזל. כך נמנעה המלכודת האינפלציונית שפגעה במדינות עתירות אנרגיה רבות. בריטניה תחת תאצ'ר הוציאה את רוב כספי הנפט על הפחתות מס לעשירים, ולרווחים של חברות פרטיות, במקביל לקיצוצים בהטבות עבודה ו'יצור' אבטלה למיליוני אנשים.

הנורבגים לא סובלים מגישה חסכנית זו הצופה לעתיד. להיפך, אם כי שיעורי מס ההכנסה שלהם גבוהה, והם צריכים לשלם מחיר גבוה עבור הבנזין בתחנות הדלק שלהם, הם נהנים מרמת חיים מהגבוהות ביותר בעולם ומחלוקה שוויונית יותר של הכנסה. שיעור האבטלה שלהם פחות מ 2%, והעוני כמעט ואינו ידוע. בכל מדד של איכות החיים, נורבגיה מדורגת גבוה יותר מאשר בבריטניה.

כיום, הקרן הממשלתית הנורבגית היא קרובה להיות הגדולה ביותר בעולם. כתוצאה מכך הוויכוח הפוליטי בנורווגיה הוא "איך נוכל להוציא את סכומי הכסף הגדולים שיש לנו", ואילו הוויכוח הפוליטי הבריטי כיום הוא "כמה עמוק אנו יכולים לקצץ בהוצאות ולהעלות מסים".  הפער הגדול ימשך כל עוד הבריטים יבחרו ממשלות הדוגלות בכלכלה נאוליברלית, בה התאגידים עומדים בראש,  ואילו הנורבגים ימשיכו לבחור בממשל סוציאל-דמוקרטי הדוגל בעדיפות לאזרחים.

כדאי מאוד לישראל ללמוד מנורבגיה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שושנה גבאי

    אולי אפשר שאדם כמו פורטוגלי וכל חכמי העוקץ יעשו סדנה נודדת לכל העושים והכותבים בכלכלה הישראלית? האם מדובר רק בקנאות אידיאולוגית של כל החבר`ה האלה מהאוצר ודה מרקר או גם במוגבלות השכלתית. האם יש מישהו באוצר נגיד, שיכול לשבת עם כל הנתונים העובדתיים על מדינות הרווחה בצפון אירופה ולהזים אותם אחד אחד? האם הם מכירים את הנתונים האלה? מישהו כאן באתר יודע?

  2. אוהד ק

    בדיוק בשביל זה ישנם אתרים כמו העוקץ וארגונים כמו המכללה החברתית כלכלית (www.sea.org.il) – במטרה לשנות את התועה הציבורית ובהתאם לכך את תודעת נבחרי הציבור.

    אתה יותר ממוזמן להצטרף לצוות המתנדבים של ארגונים כאלו במאמץ להפיץ ידע זה. 

  3. צבי בן-דור

    תודה רבה על המאמר הזה. הוא כלכך טוב, בהיר, מנומק והגיוני שאין סיכוי שמישהו בדרג המחליט יקרא אותו ברצינות. חבל. כל הכבוד לאמנון פורטוגלי.

  4. מאור מלחי

    בנורווגיה כ- 5 מיליון תושבים, דומה לישראל. שווי "קרן הפנסיה הלאומית" שהוזכרה הוא כ-400 מיליארד דולר.
    בישראל מדובר על גז טבעי בשווי עשרות מיליארדי דולרים "בלבד"
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=abe20090115_001441
    והיות שמדובר על תקופה של 10-20 שנה, הסכום הוא מיליארדי דולרים בלבד לשנה. מן הסתם, ההשפעה הכלכלית לא תהיה כ"כ משמעותית.

  5. מיכאל לינדנבאום

    למלחי,
    למרות שמדובר על מיליארדים "קטנים" בדולרים,עדיף עדיין שהם יולאמו לטובת הישראלים ולא יינתנו כמתנה לעופרים ולתשובות למיניהם.

  6. גל לוי

    תודה על המאמר מאיר העיניים.
    חבל שכל המלל הרב הנשפך על עמודי הדהמרקר וחבר מרעיו אינו יכול להשתוות לניסוח כאן של דברים מורכבים בצורה פשוטה ובהירה.
    בהחלט חומר טוב למחשבה (ומאור, גם אם יחסכו כאן כמה מיליארדים בודדים יש על מה לשמוח).

  7. אמנון פורטוגלי

    למאור מלחי שלום
    נראה לי שאתה מבסס את חישוביך על נתונים מלפני שנה ומתייחס לשדה הגז תמר בלבד.
    הקישורית שספקת הינה למאמר מינואר 2009 ומתייחסת לגילוי ולעתודות הגז הטבעי בקידוח "תמר 1". שדה תמר הינו שדה גדול בקנה מידה עולמי הכולל גז בכמות הנאמדת בכ- 7 טריליון רגל מעוקב (TCF), בערך כלכלי של כ- 20 מיליארד דולר לפי מחיר של 3 דולר לאלף רגל מעוקב MCF המשלמת חברת החשמל, או כ- 35 מיליארד דולר לפי מחיר של 5 דולר לאלף רגל מעוקב ללקוחות פרטיים כמו חברות ייצור החשמל הפרטיות. מחיר הגז בארה"ב כיום הינו כ- 4 דולר לאלף רגל מעוקב.
    נתונים עדכניים יותר הם האומדנים של המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS) שפורסמו לפני שבוע, ב-8 לאפריל.
    http://www.usgs.gov/newsroom/article.asp?ID=2435
    מדובר על כמויות של כ- 122 טריליון רגל מעוקב TCF גז ועוד כ- 1.7 מיליארד חביות נפט באזורי החוף של ישראל, סוריה ולבנון, הניתנים להפקה בטכנולוגיות הנוכחיות. ערכם הכלכלי (לפי 3 דולר לאלף רגל מעוקב) הינו כ- 500 מיליארד דולר ובהנחה שלישראל חולשת על 1/3 מהאזור המדובר, נקבל סכום של כ-150 מיליארד דולר שנתן ליחסו לישראל. זו קרן שפע ענקית אלא שברמת התמלוגים הנהוגה כיום, כ-12.5% רובה ככולה נתן לחברות הקודחות והמפיקות. מדובר על רווחי עתק בסדר גודל של 100 מיליארד דולר, שהמדינה העבירה לחברות אלו. גם זה סוג של הפרטה. לישראל שהתקציב שלה השנה נאמד בכ- 80 מיליארד דולר, ושהתל"ג שלה השנה צפוי להיות כ- 230 מיליארד דולר, אלו סכומים ענקיים, וכדאי להקדיש לכך מחשבה. על זה במאמר שאני כותב עכשיו.

    אמנון

  8. אשר

    חוק הנפט נחקק ב-1952 ומאז הוכנסו בו תיקונים ושינויים.
    גובה התמלוג למדינה לא שונה ועומד על 1/8 שהם אכן 12.5% כפי שציין פורטוגלי.
    נקל להבין מדוע התמלוג כה נמוך כנזכרים בתקופה ובנסיבות שנחקק.
    מאידך לא ברור מדוע סעיף זה לא תוקן ושודרג.
    סביר שבגלל שנפט ממש בכמויות מסחריות משמעותיות לא נמצא עדיין למרות מיקומנו בסביבה רווית נפט.
    ייתכן גם שהתגמול הנמוך מבטא רצון לפצות את המשקיעים בחיפוש על כל אותן השקעות שהסתיימו בלא כלום.
    הבעיה עם עניין זה שבד"כ המחפש אינו משקיע מכספו אלא מנפיק בבורסה או בדרך אחרת מניות/אג"ח/אופציות,כלומר,מצרף אליו שותפים להשקעה.
    בכל מקרה חלק מהכסף הוא כספו.וזה אובד כאשר הקידוח יבש.
    ייתכן שעתה יש מקום לתקן בעיף זה ןלקבוע תמלוג גבוהה יותר.
    בחוק יש סעיפים רבים המטילים חובה על מקבל הרשיון לחיפוש נפט ו/או מקבל החזקה לבצע החיפושים בתוך פרקי זמן קצובים ולא יאבד הזיכיו/רשיוןן.
    מכל מקום המדינה לא משקיעה כסף בחיפושים מעבר לביצוע הבדיקות ועיבוד נתוניהמימצאים במכון הנפט של המדינה,לפחות כפי שהבנתי מהאמור בחוק.

  9. גל

    ראשית, תודה על הפוסט המאלף.

    שאלתי נוגעת לעניין מציאת הגז: אם אני לא טועה, במקרה הישראלי האחרון, הגז נמצא בקידוחים שבוצעו ביוזמת גוף פרטי (עם שותפות מסוימת של המדינה?). האם זה היה המצב גם במקרים של קידוחי הנפט של נורבגיה ואנגליה? האם ניסיון לממש את המלצותיך תלוי בשינוי רטרואקטיבי של המצב המשפטי הנוכחי בארץ, כך שאפשר יהיה להלאים את המשאב שנמצא?

    תודה.

  10. מאור מלחי

    תודה על ההבהרה. המספרים באמת מדהימים.
    העברתי קישור למאמר למכריי. סיפור ענק!

  11. סמולן

    המסקנה בוודאי נכונה. אנא הפץ את הפוסט והמספרים ככל יכולתך, כמעט כל מה שמדברים עליו כאן באתר הופך לפתיר בקלות אם הסכומים האלו יהיו זמינים. אי השגתם יכולה להיות בכיה לדורות…

  12. אמנון פורטוגלי

    תגובה לגל

    תודה על תגובתך, זו הזדמנות להביר את עיקר הבעייה

    בבריטניה הקידוחים והפקת הגז נעשו ע"י חברות פרטיות. בנורבגיה סטאטאויל Statoil חברת הנפט הלאומית שהיא בשליטת ממשלת נורבגיה הינה הגורם הדומיננטי עם כ-60% מתפוקת הנפט והגז. סטאטאויל פועלת בכל העולם ולא רק בנורבגיה. היא חברת הנפט והגז ה-13 בגדלה מבין חברות הנפט והגז בעולם, והגדולה ביותר מבין אלו הפועלות offshore.
    אני לא אוהב חוקים רטרואקטיביים אבל שר האוצר יעשה בחכמה אם יודיע שתחולת השינויים תהייה מיום ההודעה על הקמת הועדה. חייבים להפנים שלכולנו ולאוצר כמייצג אותנו יש מאבק עם יריב חזק מאוד. חברות הנפט והגז יתנגדו כמובן לכל שינוי בחוק ועצמת ההתנגדות תהיה שקולה ל-130 מיליארד דולר. גרוע מזה, חברות האנרגיה יעשו כל שביכולתם לדחות את יישום השינוי ע"י פניות חוזרות ונשנות לבג"ץ. כל דחייה של יום שווה להן מיליוני דולר. ראה מקרה חברות הסיעוד שפנו לבג"ץ מספר פעמים ונדחו אבל הצליחו לדחות את מועד התקנות החדשות.

    אפשר לשנות את המצב, בעיקר ע"י שינוי התודעה. שים לב למינוח שלך "להלאים את המשאב שנמצא". מדוע חושבים שהגז שייך לחברות האנרגיה? גם השפה בה אנו משתמשים מטעה. חברות האנרגיה משלמות תמלוגים למדינה. האם המדינה העבירה את כל הגז לבעלותן? אם כן, מתי, ובאיזה מחיר? כאן נמצאת עקר הבעייה.

    בסיכומו של דבר חברות האנרגיה בהבדל מיזמי הייטק לא המציאו את הגז, הגז נמצא במקום מאז ומתמיד והוא שייך לכולנו. חברות האנרגיה צריכות לקבל תגמול על הסיכון שלקחו ועל ההשקעות שהשקיעו, ולא את הגז עצמו השייך למדינה. את התשובה בדבר רמת התגמול על הסיכון אפשר לקבל מתחום הון הסיכון בו היזמים זכאים ל-20% מהרווח לאחר החזר ההשקעה. במקרה שלנו המדינה תשלם לחברות תשלום השווה לכ-20% מהיקף מכירות הגז (אולי לאחר הוצאות ההפקה) והמדינה תשאיר בידיה 80% מהרווח. מספרים אלו תואמים למצב בנורבגיה.

    צריך לשנות את התפיסה, `להחליף את הדיסקט`. הגז, כמו המים, כמו התדרים שייך לכל האזרחים – למדינה. כיום הגז או הנפט שנמצאו נתפסים כשייכים לחברת האנרגיה המשלמת למדינה תמלוגים. צורת חשיבה זו חייבת להשתנות. היזמים, או המפעילים יקבלו זכות לקדוח ולהפיק גז ובתמורה יקבלו תגמול הולם על הסיכון שלקחו ועל ההשקעות שהשקיעו, בערך של כ-20% משווי הגז שיופק.

    אמנון פורטוגלי