ותודה לכלכלנים משיקגו

יוסי דהאן

כתב העת Real-World Economics Review יוזם הצבעה על Ignoble Prize for Economics, הפרס יוענק לכלכלנים שתרמו הכי הרבה ליצירת המשבר הפיננסי הגלובלי האחרון. רשימת המועמדים כוללת 22 כלכלנים, ולאחר התייעצות עם עורכי כתב העת הוחלט על רשימה קצרה של עשרה מועמדים.

בין עשרת המועמדים אפשר למצוא את  Fischer Black and Myron Scholes שפתחו מודל על שמם שיצר את שוק הנגזרים הפיננסיים, שהתעלם לחלוטין מהמציאות הכלכלית. Eugene Fama ותיאוריית השוק היעיל שלו, ששימשה מטריה מוסרית לתאוות בצע וניהול תאגידי בלתי יעיל, וכמו כן ספקה הצדקה לדה רגולציה. מילטון פרידמן, שיצר מודל מופרך של כלכלה שאין לו קשר למציאות. אלן גריספאן, נגיד הבנק האמריקאי, שיצר את בועת האשראי שהתפוצצה, ושלאחר מכן בעדות בקונגרס הודה שכל מה שהאמין בו במשך 40 שנה הוכח כחסר בסיס. רוברט לוקס, חתן פרס נובל לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו, שתרם אף הוא רבות לניתוק של הכלכלה מהחיים האמיתיים בהיפותזת הציפיות הרציונאליות שפיתח, בכלל לאוניברסיטת שיקגו יש ייצוג מכובד בין המועמדים לזכייה בפרס המביש הזה.

להצבעה לחצו כאן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יובל יונאי

    יש הרבה מה לבקר בתיאוריות הכלכלניות, ויותר מזה, באופן בו אנשים מסוימים עושים שימוש בהם. אבל יש משהו לא אינטלקטואלי בפרסי האיגנובל. גם ב"פרסים" המקוריים היו הרבה דוגמאות של מחקרים חשוובים בביולוגיה, בסוציולוגיה ועוד, שנראו לא חשובים לאנשים מבחוץ, שלא מכירים את הרקע ואת ההשלכות של המחקרים.

    כך גם במקרה הזה (בו הם שונה ל"פרסי דינמייט"). חלק מהמודלים של המועמדים בהחלט תורמים להבנת המציאות. המודלים של "מנהל וסוכן" שפאמא בנה מאירים סוג מסוים של בעיות. מצנחי-זהב למנהלים בכירים היה ניסיון אחד לפתור בעיות אלו; אפשר להתווכח האם הפתרון יעיל או צודק, אבל אי-אפשר להתעלם מהבעיה שהמודל עזר להבהיר.
    מודל הציפיות הריאליות של לוקאס עזר להמחיש כיצד מודלים קודמים (קיינסיאנים) לא לקחו בחשבון שהשחקנים הכלכלנים לומדים איך מדינות מנסות לכוון את הכלכלה ומגיבים בצורה המרוקנת מתוכן את הניסיונות הקיינסיאניים להבטיח תעסוקה הולמת.

    לבוא ולבטל את כל החשיבה הכלכלנית בחמישים השנה האחרונות ולהגיד שהיא כולה לא ריאלית זה קל אבל לא מכובד, ולא מקדם הרבה את הדיון ואת ההבנה של מורכבות הבעיות הכלכליות.
    המודלים הכלכלניים משאירים הרבה דברים בחוץ; צריך להדגיש את הדברים שחסרים בהם. פוליטיקאים ומובילי דעת-קהל (כולל כלכלנים מסוימים) מביאים ניסוחים שטחיים של המסקנות הכלכלניות ומשתמשים בהם לרעה. אבל התשובה היא לא לבטל את כל התחום אלא ללמוד אותו, להשתמש באותם כלים כדי להראות שאפשר להגיע גם למסקנות אחרות (שצריך וויסות והתערבות במקרים מסוימים, שהשוק אינו פותר פתרון יעיל חלק מהבעיות), להציע כלים משלימים.

    האתר "כלכלה של העולם המציאותי" תרם רבות לכך; השעשוע החדש של פרסי הדינמיט מחטיא לדעתי את המטרה.

  2. RS

    50 שנה של "מחקר כלכלי" – לפח האשפה ואז למכונת גריסה ואז ללבה רותחת. ואז גם את האקדמיה שאפשרה את כל זה.

  3. רועי לבנה

    …אין ספק שאין יותר מדי הגיון וחכמה בשלילה מוחלטת ומזלזלת של כל תיאוריה כלכלנית באשר היא. אני מסכים עם יובל שביקורת על כלכלנים צריכה לצאת מתוך נקודת ההנחה שיש לכלכלנות הגיון פנימי שצריך להבין אותו. השאלה היא אם הסובלנות הבסיסית הזאת צריכה לסרס באופן מוחלט ביקורת עניינית על כלכלנים.

    ראשית כל, חלק מהכלכלנים ברשימה הם אישויות פוליטיות לכל דבר ועניין. מילטון פרידמן, גרינספאן וסאמרס הם פוליטיקאים לא פחות משהם כלכלנים. לכן אני חושב שההבחנה שיובל עושה כאן בין "מודלים כלכליים" ל"שימוש שנעשה בהם במציאות" חוטאת למציאות שבה כלכלנים משווקים את המודלים שלהם באופן אקטיבי, ונאבקים על היישום שלהם.

    ועכשיו לתזת הטכנאים. חלק מהאנשים ברשימה של ה"דינמיט" אכן עושים רושם של טכנאים שאין יותר מידי בינם לבין פוליטיקה. הבעיה היא שלמרות שהנוסחה של בלק ושולס הייתה טכנית לחלוטין, היישום שלה הפך אותה לאחד מהמנועים העיקריים שהובילו להתפתחות שווקים הנגזרות בשיקגו ואח"כ בעולם כולו. האם בלק ושולס הם האחראיים הבלעדיים למשבר הנוכחי? אני חושב שיובל צודק כשהוא טוען שלא. אבל מצד שני, הנוסחה של בלק ושולס שינתה את הכלכלה העולמית באופן קריטי, ובמידה רבה הביאה להתנפחות האדירה של השווקים הפיננסיים שהפכה את הכלכלה הגלובלית לכ"כ ספקולנטית ופגיעה.

    אני דורש מבלק ושולס להיות אחראים להשלכות של הנוסחה שלהם ממש כמו שאני דורש מסוציולוגים להיות אחראים להשלכות של המושגים והתיאוריות שהם מפתחים. כשם שאייזנשטדט וליסק אינם יכולים להתכחש לאחריות (החלקית) שלהם להשלכות השליליות של מודל כור ההיתוך, כך כלכלנים רבים אינם יכול להתכחש להשלכות של העבודה האקדמית שלהם, גם אם ההשלכות האלה היו בלתי-צפויות ובלתי מכוונות.

    צריכה להיות לאינטלקטואלים אחריות בסיסית כלפי ההשלכות של העבודה האקדמית שלהם. את האחריות הזאת אנחנו צריכים לדרוש מ"טכנאים" כמו בלק ושולס, ובוודאי ובוודאי מאנשים כמו מילטון פרידמן.

  4. רועי לבנה

    …אין ספק שאין יותר מדי הגיון וחכמה בשלילה מוחלטת ומזלזלת של כל תיאוריה כלכלנית באשר היא. אני מסכים עם יובל שביקורת על כלכלנים צריכה לצאת מתוך נקודת ההנחה שיש לכלכלנות הגיון פנימי שצריך להבין אותו. השאלה היא אם הסובלנות הבסיסית הזאת צריכה לסרס באופן מוחלט ביקורת עניינית על כלכלנים.

    ראשית כל, חלק מהכלכלנים ברשימה הם אישויות פוליטיות לכל דבר ועניין. מילטון פרידמן, גרינספאן וסאמרס הם פוליטיקאים לא פחות משהם כלכלנים. לכן אני חושב שההבחנה שיובל עושה כאן בין "מודלים כלכליים" ל"שימוש שנעשה בהם במציאות" חוטאת למציאות שבה כלכלנים משווקים את המודלים שלהם באופן אקטיבי, ונאבקים על היישום שלהם.

    ועכשיו לתזת הטכנאים. חלק מהאנשים ברשימה של ה"דינמיט" אכן עושים רושם של טכנאים שאין יותר מידי בינם לבין פוליטיקה. הבעיה היא שלמרות שהנוסחה של בלק ושולס הייתה טכנית לחלוטין, היישום שלה הפך אותה לאחד מהמנועים העיקריים שהובילו להתפתחות שווקים הנגזרות בשיקגו ואח"כ בעולם כולו. האם בלק ושולס הם האחראיים הבלעדיים למשבר הנוכחי? אני חושב שיובל צודק כשהוא טוען שלא. אבל מצד שני, הנוסחה של בלק ושולס שינתה את הכלכלה העולמית באופן קריטי, ובמידה רבה הביאה להתנפחות האדירה של השווקים הפיננסיים שהפכה את הכלכלה הגלובלית לכ"כ ספקולנטית ופגיעה.

    אני דורש מבלק ושולס להיות אחראים להשלכות של הנוסחה שלהם ממש כמו שאני דורש מסוציולוגים להיות אחראים להשלכות של המושגים והתיאוריות שהם מפתחים. כשם שאייזנשטדט וליסק אינם יכולים להתכחש לאחריות (החלקית) שלהם להשלכות השליליות של מודל כור ההיתוך, כך כלכלנים רבים אינם יכול להתכחש להשלכות של העבודה האקדמית שלהם, גם אם ההשלכות האלה היו בלתי-צפויות ובלתי מכוונות.

    צריכה להיות לאינטלקטואלים אחריות בסיסית כלפי ההשלכות של העבודה האקדמית שלהם. את האחריות הזאת אנחנו צריכים לדרוש מ"טכנאים" כמו בלק ושולס, ובוודאי ובוודאי מאנשים כמו מילטון פרידמן.

  5. עיניים לראותEYES2C

    קצת משונה שיוסי דהאן "שכח" להזכיר את האדם הכי פעיל כ י ו ם , בממשל אובמה. את‎ לארי סאמרס. ‎מרגע שאובמה הפנה עורף לידידו הכומר ירמיהו, וקיבל את קלקלני הימין מבית מדרשם של סטנלי פישר – הציונים לארי סמרס ובן ברננקה – ומינה לראש הצוות שלו את בנו של איש אצ"ל – רם עמנואל – היה ברור ששום דבר חיובי לא יצמח ממשלו. אובמה הוא רק רטוריקן. ובזה הוא מצוין. נקודה. ומה עשו הם לאובמה? הכניסו אותו לכלוב לבן מוזהב וריקנו את אובמה הישן מכל תוכן. את המחיר ישלמו בעיקר האמריקאים. אבל גם אנחנו – ובגדול.
    כך נכתב שם באתר של Real-World Economic Press

    Larry Summers
    As US Secretary of the Treasury (formerly an economist at Harvard and the World Bank), he worked successfully for the repeal of the Glass-Steagall Act, which since the Great Crash of 1929 had kept deposit banking separate from casino banking. He also worked with Greenspan and Wall Street interests to torpedo efforts to regulate derivatives.