• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

רווחה ובניין זה אותו עניין

אסף בונדי

לאחר מסע התארגנות חשאי ויסודי ומאבק ארוך ומתיש למען הכרה בוועד עובדים יציג במפעל אקרשטיין בירוחם, פסק בית הדין האזורי לעבודה באחרונה פסיקה תקדימית הקובעת כי המפעל בירוחם (שהינו אחד משלושה מפעלים בבעלות חברת "אקרשטיין תעשיות" הממוקמים בקצוות הארץ – ראש פינה, אשדוד וירוחם. הפרד משול כבר אמרתי?) הינו יחידת מיקוח נפרדת, וכי על החברה לשאת ולתת עם הוועד הנבחר במפעל ללא דיחוי.

אחרי 24 שעות של חגיגות שמחה ושכרון חושים של העובדים המרוגשים והפעילים המסורים, בתוכן כבר ראינו את האופק הוורוד של שינוי יחסי העבודה במפעל, נאלצנו לקפל את ערכת החגיגות ולחזור לאווירת המאבק – הסתדרות העובדים הכללית תעשה הכל על מנת לחבל בהתארגנות.

מסתבר שההסתדרות הכללית לא מבזבזת זמן; ללא בחילה באמצעים, היא ניצלה את פסיקתה התקדימית של השופטת הנאורה (שאילצה את חברת אקרשטיין לפתוח שערי שאר המפעלים בפני ארגון עובדים, על מנת לעודד התארגנות בשאר חלקי החברה) ופלשה לטריטוריה שהכשיר "כוח לעובדים". תוך יומיים הודיעה ההסתדרות כי פקדה כ-250 עובדים בחברה וכי היא ארגון העובדים היציג בחברה כולה ופניה למו"מ קיבוצי.

החתמת 250 עובדים המועסקים בשלושה מפעלים נפרדים במהלך יומיים בלבד זה בהחלט פלא גדול, במיוחד בהתחשב בעובדה של"כוח לעובדים" לקח שלושה חודשים לפקוד 64 עובדים. מעדויות של עובדים עולה, שהנהלת החברה הזמינה את ההסתדרות להחתים את העובדים (שברובם הינם חברי הסתדרות מיום תחילת עבודתם בחברה אך חתומים על חוזים אישיים האוסרים התארגנות!) ואף סייעה להם במהלך ה"מפקד", כאשר אחד-אחד הוכנסו העובדים למשרד מנהל המפעל והוחתמו, או כאשר שלחה ההסתדרות את נציגיה למפעלים השונים להחתים עובדים ומנהלים.

גם לירוחם הגיע נציג ההסתדרות, כאורח של ההנהלה כמובן. באסיפת העובדים שהתקיימה באותו יום הוא נשאל איפה היתה ההסתדרות במשך 25 השנים האחרונות, איפה היתה ההסתדרות כאשר פיטרו את נציגי הוועד שקם בירוחם, שלוש שעות אחרי בחירתו, ולמה חיכו עד אחרי הפסיקה התקדימית ולא באו לפני; הוא לא ידע לתת תשובות. העובדים הכועסים הראו לנציג המצוחצח את הדרך החוצה מהמפעל ואנחנו המשכנו לדון בהיערכות של הוועד למו"מ. גם מבין הדרגים הניהוליים הוותיקים במפעל, שהיו עדים להתאגדות הקודמת ולהתרחשויות בחודשים האחרונים, סירבו רבים לחתום. ההסתדרות והמעסיקים שוב עושים יד אחת במטרה המוכרת לכולם – למכור את העובדים, כמטבע עובר לסוחר (או כאבן שפה משתלבת, במקרה הזה). כנראה שמשהו מסריח בממלכתו של עיני. האם הריקבון לא נראה למרחקים?

לצערנו כי רב, כבר בפגישת היכרות ראשונה שיזמנו, הוועד והארגון מול ההנהלה, סירבה נציגת הבעלים להגדירה כתחילתו של מו"מ וקטעה אותה עם תחילתה. הנהלת החברה הציגה עצמה מבולבלת לאור "הנסיבות החדשות" בהן הכריזה ההסתדרות על עצמה כארגון העובדים היציג, ניסתה להפוך את הפסיקה החד-משמעית של שופטת בית הדין האזורי והמשיכה לזלזל בוועד הנבחר; אין צורך לומר שהזלזול בחוק המשיך בכך שלא נתנו לנציגי "כוח לעובדים" להיכנס לשאר מפעלי החברה, לא ישבו למו"מ עם הנציגות הנבחרת בירוחם וההכפשות על הוועד ועל הארגון (שצויר כ"קומוניסטי", "אלים" ועוד) המשיכו ביתר שאת.

את הסאה הגדישה הנהלת החברה הוותיקה בתלונות למשטרה שהוגשו נגד יו"ר הוועד הנבחר, ובנוסף אלימות המאבטחים במשרדיה בהרצליה כלפי מפגינים שמחו על סירובה המקומם להכיר בוועד ולשבת למו"מ. אבל דבר אחרון בעניין יש לומר – העובדים עיקשים ואיתנים בעמדתם; הם לא ייכנעו למדיניות אלימה וקטנונית של הנהלת החברה, לא יוותרו על הבניין שהקימו במו ידיהם – ועד עובדים במסגרת "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי"; כל פעולות המחאה הושתקו וההכנות לערעור החברה (בשיתוף עם הסתדרות העבדים הכללית) לבית הדין הארצי בעיצומן. בתקווה שמשם העובדים לא יצאו מפסידים!

מול מקרה אקרשטיין ניצב אירוע נוסף של התארגנות עובדים, והפעם בעמותת "יחדיו" (הנתמכת על ידי קרן רש"י) – המספקת שירותי רווחה, במסגרת הפרטת השירותים החברתיים במדינה, בכל אזור הדרום. העמותה, המגדירה עצמה כ"עמותה הפועלת לקידום שינוי חברתי ואוכלוסיות חלשות", הביאה להרמת גבה אפילו אצל הסקפטיים והפסימיסטים ביותר מבין העובדים המתארגנים. לאחר היוודע דבר התארגנות העובדים להנהלת העמותה החברתית, נשלח מכתב "זימון לשימוע לפני פיטורין" והחל סבב ההפחדות והאיומים, שכה מוכר וידוע בקרב גופים וחברות פרטיים.

מסתבר שה"שינוי החברתי", שהעמותה ששה לקדם וחורטת על דגלה, הינו לכיוון של קידום ההון הפרטי על גבי העובדים (שעובדים לעתים בתנאים שמתחת לשכר המינימום). הנהלת העמותה לא בוחלת באף כלי או שיטה במלחמתה בעובדים המתארגנים – איומי פיטורין, עיכוב המלצות (שחשובות לסטודנטים הרבים שעובדים בעמותה להמשך לימודיהם), ביטול משמרות פתאומי ואף הזמנה לשימוע בטענות מופרכות.

מעניין מה עובר בראשיהם של ראשי העמותה, כאשר הם חושבים על שינוי חברתי – האם שינוי חשבון הבנק שלהם.

אסף בונדי, פעיל ב"כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי"

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: