מבחן הילד משדרות

יריב מוהר

מבחן הילד משדרות הוא מאוד פשוט: אם לארגוני זכויות האדם אין מה להציע לילד משדרות הסובל מפחד הקסאמים חוץ מאשר גינוי הצהרתי של הירי, אין להם מה לחפש בלב שלו ושל משפחתו. אין להם גם סיכוי להתקרב להמוני ישראל ולהיות גורם משפיע. זה לא רק כשל הסברתי, זה כשל מוסרי. המענה אסור לו להוות רשיון להרוג בעזה ללא הבחנה, אבל הוא חייב להיות מחוץ למגרש של המוסר התאורטי והאידיאי.

גלי השנאה והבוז לקהילת זכויות האדם בישראל, ובמיוחד קמפיין ההשתקה המקארת'יסטי האחרון של ארגון מזרם הציונית הקריקטורית, מחייבים תגובה שונה. לא הסתגרות ב"צדקת הדרך" (איזה ביטוי איום) והזדעזעות מכמה אנחנו צודקים ו"העם" טועה; היא מחייבת חשבון נפש כנה. אנשי "אם תרצו" ניצחו, במובן הזה שהם המחישו לנו באופן הברור ביותר שאנחנו, ארגוני הזכויות, מחוץ לגדר. לא יעזור פה בג"צ או כל כלי אליטיסטי אחר. אין דרך לחמוק מתקשורת עם העם בגובה העיניים; מפתיחות לביקורת עניינית ולדיאלוג.

תקשורת עם העם דורשת הבנה של מצוקות העם: טיפול בוער במצוקות כלכליות-חברתיות (כיוון זה אכן מתפתח לאחרונה בקרב ארגוני זכויות האדם); סובלנות והכרת תתי-התרבויות והזהויות השונות בפסיפס הישראלי (גם לכך מתפתח מענה לא רע); יחס לא מזלזל בפחדים הקמאיים של העם  – פה הציון שלנו הוא אפס.

אין פחד גדול יותר בישראל מאשר פחד ההשמדה, הטרור והמצור שאנו שרויים בו מול מדינות עוינות. ומה התגובה של מחנה זכויות האדם לכך: היא נעה מהתעלמות לביטול או מיזעור התחושה הזו. "זה איום מדומיין", "זו פרנויה", "זה תסביך פוסט-שואתי", "זאת סתם הפחדה", "הביטחון זה הדבר היחיד שנמצא בשיח הישראלי". בשיח אולי כן, אבל לא בחייו של הילד משדרות או של הדודה מירושלים שנסעה באוטובוסים בשנת 2001.

מי שמבין מעט בפסיכולוגיה, יודע שהדבר הטיפשי ביותר לעשות מול אדם דואג הוא לבטל את מושא הדאגה שלו כדמיוני או כתסביך פסיכולוגי בלבד. כי מה עשינו? אומר לו ישראל ישראלי: לא רק שיש לנו איום ביטחוני חמור, ושהממשלה לא מתייחסת אליו מספיק ולא פותרת אותו, יש עוד ארגונים בישראל שמנסים להפוך את האיום הזה לעוד יותר מוזנח ומטוטא מתחת לשטיח. והוא לא לגמרי טועה.

הביטחון עבור ארגוני זכויות האדם הוא מחוץ לתחום – זה שייך למערכת הביטחון. אבל ביטחון הוא נושא קיומי, חשוב מכדי להשאיר אותו לידיו של אהוד ברק במגדל השן. ללא תחושת ביטחון "המנהיג החזק" יכול לחדור ללבבות בקלות. אזרחים מפוחדים נאטמים לזכויותיו של האחר. מהבחינה הזאת "אם תרצו" היא בסך הכל המוגלה שיוצאת לאחר שהעור נפצע בפצעי הטרור ואובדן הסולידריות והערכים. אין לה שום קיום עצמאי, שום דבר שמתקיים ללא אויב.

נכון, ארגוני זכויות האדם מחו על תת-התיקצוב של מיגון שדרות. אבל זה בכלל לא מספיק ובכלל לא מרכזי בשיח שלהם. מה שדרוש לנו הוא מודל משולב יותר: גופים של אנשי ביטחון במיל ואנשי זכויות אדם; גופים שיכולים להציע פתרונות בטחוניים שאינם בגדר הכוחנות האוטומטית, שממזערים פגיעה בזכויות אדם ושמוחים על הזלזול הבטחוני המתמשך שהיה נחלתם של אזורים פריפריאליים כמו קריית שמונה, גילה ושדרות. יש הרבה פתרונות יצירתיים בין קונספציית "דאחייה" (הרובע השיעי ששיטחנו בלבנון), לקונספציית "נלקק להנייה". ובמילים אחרות: ארגוני הזכויות צריכים להכריע בין צדק טהרני, תיאורטי והצהרתי בלבד לבין השפעה מעשית.

הכותב עובד בהסברה עם ארגוני זכויות אדם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שור

    המציאות הרבה יותר מורכבת,
    כאשר ארגוני "זכויות האדם" המשתייכות לשמאל הקיצוני סבורות שליהודים אין שום זכויות לאומיות, אישיות ואנושיות,
    ורק לערבים יש זכויות,
    אז כמובן רוב הציבור הישראלי ממש לא מחבב אותן.

    לכן יש לעסוק בשיקום אתרי המורשת של העם היהודי ממערת המכפלה, דרך קבר רחל, תקוע, שילה ובית ועד לקבר יוסף בשכם,
    ולימוד אינטנסיבי של זכותנו המלאה על הארץ הזאת.
    מתוך עמדה של הכרת זכותינו המוסרית לחיות כאן,
    נכיר גם בזכויות האדם של שכנינו.
    כניעה לאלימות הערבית אינה הכרה בשום זכות,
    אלא עמדה שמאלנית פחדנית הנובעת מגזענות של ציפיות נמוכות כאילו לערבים הכול מותר.

    פורים שמח,
    שור

  2. אורלי נוי

    יריב, אני לא יודעת מי זה "העם" שאתה מדבר בשמו ועליו בלהיטות כה גדולה לאורך המאמר, יש לי הרושם שההכללות הגסות שאתה עושה אינן מעידות על תשומת לב רבה לניאונסים, גוונים וקולות בקרב אותו "עם" מדומיין שלך. "תקשורת עם העם דורשת הבנה של מצוקות העם"?! מילא הפטרנליזם, מילא ההתנשאות הזועקת מהמשמפט הזה, אבל אם בסופו של דבר, אחרי שהיטבת ליישם את תובנותיך הפסיכולוגיות על "מצב העם" אתה מגיע למסקנה שמה שהשמאל צריך זה עוד קצת שיח מיליטריסטי וגנרלים במיל, אז כפעילה שמאלית-פמיניסטית-מזרחית באופן אישי אבקש פטור מהמחנה שלך, תודה רבה.
    ואגב, לידיעתך- גוף כמו זה שאתה מפנטז עליו קיים ונקרא המועצה לשלום וביטחון. תוכל למצוא בשורותיו אלופים ותתי אלופים כאוות נפשך, ואפילו מתווים ביטחוניים אלטרנטיביים למכביר, תופתע לשמוע. גם העדויות של שוברים שתיקה, להזכירך, נמסרו על ידי "טובי בחורינו" במדים ודרגות קצונה. האם זה עזר?
    ודבר נוסף – בירושלים לא מתפוצצים אוטובוסים כבר שנים אחדות. גם שדרות איננה תחת מתקפה קטלנית זה מכבר. האם זה הפחית במשהו את עוצמת הרוחות הגזענות המנשבות בישראל? האם באמת אפשר לטעון שהפשיזם והגזענות בחברה הישראלית הן תוצר של חששות ביטחוניים לגיטימיים?
    חבל חבל שאתה בוחר להפנים את הטיעונים הנלוזים ביותר של אחרוני הצדקנים בימין נגד ארגוני זכויות האדם. כמובן שהשמאל הישראלי צריך לעשות עוד דרך משמעותית ורבה כדי להתחבר לשיח הישראלי ולהשפיע עליו, ויש לו דרך ארוכה לעשות בקרב חוליות רבות בחברה הישראלית המודרות תדיר מהשיח האליטיסטי הזה, אבל זה לא יוכל להיעשות לעולם באמצעות ביטחוניסטים ואלופים. התרומה המשמעותית ביותר של השמאל לחברה אמורה להיות דה-מיליטריזציה של החברה החולה שלנו, לא אימוץ השיח המיליטנטי באמתלה של "התחברות לעם".

  3. RS

    איך להחליף את המדינה, אבל למעשה לסייע לה במלאכת הדיכוי.

    לפחות אצל אם תרצו אפשר לראות את זה באופן ברור ובלי צביעות.

    במקום להראות כיצד המדינה דופקת את ילדי שדרות (ואתה מסבירן, לא?) אתה רוצה לסייע למדינה להמשיך ולהתנער. שלא לדבר על זה ששוב פעם הפלסטינים מסתכמים ב- "ללקק להנייה".

    אתה מצייג את בעלי ההון. אותם בעלי הון שזקוקים לבשר תותכים מדוכא משדרות. אתה רוצה לעזור לבשר התותכים להמשיך ולהיות בשר תותכים ולעוור אותם.

    זה שירות חדש אצלכם – להביא את הספין עד הבית?

  4. מאור מלחי

    ראיתי היום במיקרה את תיעוד ההתעללות בגופות מחבלי הפתח לאחר הפיגוע בבית שאן ב- 74`. אין דבר מסוכן בעיני מהתנגשות ישירה בין אזרחים ערבים ויהודים: לינץ`, פיגועי דקירה, ברוך גולדשטיין, הטרקטוריסטים בי-ם, עדן נתן-זאדה וכו`. התחליף למיליטריזם לא יהיה דו-קיום בשלום אלא עימות בין מיליציות בסגנון הבלקן.
    בכלל, כדאי לבחון מדי פעם את העבר. זה מראה, למשל, שהחברה הישראלית פחות "פשיסטית וגזענית" מבעבר. האם בשנות ה- 90` היו ערבים בפריים טיים? באירוויזיון? בשירות הציבורי?

    המסר היחיד שעולה בדעתי הוא שדווקא בגלל שלא נראה פתרון מדיני באופק, ולצערנו הכיבוש יצטרך להמשיך עוד זמן רב, הרי שיש להקפיד שיתבצע לפי הרמה המוסרית שאנחנו מצפים מעצמנו. האם זה מסר פשוט דיו לילד משדרות?

  5. יואל קורנבלום

    כדרכך בקודש אתה מתעסק בתסמינים ואין לך את האומץ או הרצון להתמודדות חזיתית עם הבעיה העיקרית שהיא שאותם גופים בהם אתה עוסק בהסברתם הם אנטי ישראלים בעליל וגם נתפסים כאנטי ישראלים בעיני הציבורץ
    בכל אופן הציבור בישראל מבין שהדיקטטורות הערביות הן נגד ישראל ומוכנות להשמיד את המדינה היהודית בהזדמנות הראשונה שתיפול לידיהן לכן כל עזרה שבמבחן התוצאה עוזרת לאותן דיקטטורות ערביות לקדם את מטרתן נתפסת כאנטי ישראלית וכל גוף התומך בעזרה כנ"ל נחשב לאנטי ישראלי. זאת הבעיה העיקרית, יריב מוהר, איך אתה מתמודד עם זה?

    קח כמה דוגמאות. למשל ההפגנות נגד גדר ההפרדה. מצד אחד ברור שהגדר מונעת פח"ע מהסוג שהכרנו מצד שני כל התנגדות לגדר נתפסת כנסיון להחזיר את המצב לקדמותו ולאפשר פח"ע בתחומי ישראל. לכן ההפגנות הנ"ל נחשבות אנטי ישראליות וכל מי שתומך בהן נתפס כאנטי ישראלי. דוגמא אחרת היא השקרים נגד ישראל המופצים על ידי אותם ארגונים אותם אתה מסביר. כל שקר כנ"ל מחליש את ישראל ומחזק את הדיקטטורות והטרור המוסלמי לכן הפעילות הזאת נתפסת בציבור כאנטי ישראלית (בעצם צריכה להחשב כאנטי הומניטרית). מה בקשר לתמיכה והעזרה המסיבית לדו"ח גולסטון השיקרי? זה בפירוש עוזר לדיקטטורות והטרור המוסלמיים ומחליש את ישראל. לכן במבחן התוצאה האירגונים כנ"ל מחזקים את הדיקטטורות והטרור המוסלמיים ומחלישים את הדמוקרטיה היהודית. לכן אותם ארגונים שעזרו לפעילות כנ"ל נגד ישראל נתפסים בישראל כאנטי ישראלים. האם זה מפתיע אותך, יריב מוהר?

    אמנם יש כמה דברים נחמדים בפוסט שלך כמו דיבורים על פסיכולוגיה, על הילדים משדרות, על דודה מירושלים ועל ביטחון כלכלי ועוד אבל זה נתפס כנסיון להסיט את הויכוח למקום אחר ולהרגיע את הקוראים. אבל אנחו לא מטומטמים, יריב מוהר, גם אנחנו יודעים לנתח תעמולה.

    עכשיו כשאתה מבין את הבעיה העיקרית שהיא מלחמת דת של המוסלמים ביהודים, האם יש לך את האומץ לתמודד עם הבעיה העיקרית הזאת או אולי אתה מפחד שיפטרו אותך מתפקידך כמסביר?

  6. נפתלי אור-נר

    אכן, יש להבין את מצוקתם של אלו החשים חוסר ביטחון. יחד עם זאת אין כל מקום להמשיך ולטפח את האגוצנטריות הישראלית המופלגת. כל בחינה אוביקטיבית של יחסינו עם מדינות הערב והפלשתינאים תצביע על כי ישראל נוהגת בהתנשאות, בבוז, ובבריונות כלפי כל היתר.
    העובדה שגם במצב דברים זה מתהלכים אצלנו אנשים חסרי ביטחון היא תוצאה של שטיפת מוח ממלכתית מוצלחת, מחד, וחוסר יכולת של חשיבה עצמאית וביקורתית, מאידך. כאמור, אפשר להבין את חסרי הביטחון אך יש להעמידם מול העובדות. לא בחנפנות אלא בשיח רציני ומכבד

  7. אלי א.

    יריב, אורלי צודקת כשהיא אומרת שאתה מפנים את המסר של הימין והמרכז. פשוט משום שהעובדות מצביעות על מציאות אחרת. המארגנים של ההפגנות בשייח` גראח, למשל, הם אותם אלה שמארגנים את המחאות נגד ריקון רחביה מתושביה והעברתה לתושבי חוץ. הם אלה שנעצרו עם המורים, ישבו באוהל עם מחוסרי דיור ווחסמו כבישים עם הסטודנטים ונאבקים במקביל נגד גירוש ילדי הפליטים (שגדעון סער, "מהעם" אוהב).
    מה שכן, אי אפשר להכריח אותם "לאהוב את המדינה".
    אורלי, למרות שאני מסכים איתך בגדול, אין צורך להיכנס ביריב, בסך הכל הכוונות טובות. לא כולם מרגישים בנוח מחוץ למחנה, וזה דיון חשוב על גבולותיו.

  8. אלי א.

    ועוד נקודה חשובה שיריב מעלה: לא לזלזל בפחדים של אנשים. לא חייבים להתפשר על צעדים פוליטיים בגלל זה, אבל לא ללעוג לפחד, כי הוא אמיתי.

  9. דן

    אתה בטוח שהנמען הנכון לדברים שלך הוא "ארגוני זכויות האדם"? לא היה פשוט יותר ונכון יותר לדבר ל"שמאל"?

    נראה לי הבעייה היא שהשמאל הולך ומסתתר מאחורי ארגוני הזכויות, שמטבעם יש להם מנדט מוגבל ואג`נדה מוגבלת. השמאל צריך להיות מחנה פוליטי שמציע תשובות למגוון השאלות על סדר היום – ואם אנחנו מסתפקים בארגוני זכויות שקיבלו מימון לחקור נושאים מוגבלים אז ממילא נהיה בבעיה.

  10. חן כהן (שרעבי) יו"ר ועד שכונת נווה שאנן

    לדוגמא אף אירגון זכויות אדם לא מתעסק בזכויות של תושבי שכונת נווה שאנן התחנה הרכזית הישראלים יהודים מזרחים ויש לנו תוכניות בנייה מטורפות של פינוי בינוי כפוי! טרנספר בוטה של עיריית ת"א של אנשים שיש להם טאבו ואין לנו זכויות ואפשרות להתמודד עם כל הקבלנים ותוכניות הבנייה ואף אירגון זכויות לא מוכן לטפל בזמנו פניתי לבמקום לא היה להם מקום וזמן בזמנו פניתי לקליניקה באונברסיטת ת"א לא היה להם זמן והתקשורת לא מוכנה ולא מעניין אותה לסקר . ואנו תושבי התחנה הראכזית ונווה שאנן לא קיבלנו פיצוי על הקמת התחנה המרכזית החדשה , ואף אירגון לא מוכן להתמודד עם בעיית בתי הזונות בשכונה יותר מ1000 ! ואף אירגון זכויות אדם לא מוכן להתמוטדד עם זה שעיררית ת"א ויחד עם המועצה הדתית ולא יודע מי עוד רוצים להרוס בתי כנסת ולבנות בנינים בשכונה ואף אחד לא מוכן להילחם נגד זה שלקחו בית כנסת ובמקום להביא לנו לתושבים הופכים אותו למסעדה לחלק לנרקומנים אוכל ומקום מגורים לנרקומנים.
    ואף אחד לא מוכן להתמודד עם זה שאנו לא נחשבים שכונת מצוקה וכן גם אין לנו מילגות לסטודנטים ואף אחד לא מכיר בנו כתושבי השכונה ואומרים לנו לעזוב ואנו כאן עוד מלפני קום המדינה ולמה למתנחלים אף אחד לא אומר להם לעזוב ולערבים ואנו אומרים לנו לא מתאים לכם תלכו מפה. וואירגוני זכויות האדם של העובדים הזרים לא מוכנים לשתף פעולה איתנו התושבים ואין מי שיתמודד עם כל הבעיות בשכונה המשתפים הנרקומנים התחנה החדשה וכל תוכניות הבנייה ואני לקחתי את זה על עצמי וואפילו העוקץ לא מתעניין בשכונה הזאת.
    ואף אחד לא יודע שהשכונה הזאת נווה שאנן הועברה באופן חריג ממרחב ירקון המשטרה למרחב יפתח – באופן לא תקין ולא חוקי , וכו ואין עם מי לדבר ועל מה לדבר בעירייה ובממשל . ועושים לנו טרנספר פינוי בינוי כפוי ואף אחד לא מוציא הגה – ואני שואל למה ? כי זה לא סקסי ואנו לא רוצחים ושמים מטעני חבלה בעירייה ובממשל ולא יורים במשטרה שהם מאפשרים את הפשע והזנות בשכונה והשחיתות מסביב והשב"כ כמובן שם את כל המשתפ"ים בשכונה אבל לא מטפלים בהם ודואגים להם ואין מתנס בשכונה ואין כלום אנו לדידם אדמה נדלנית ריקה שצריך לכבוש אותה ושאין בה תושבים (למרות נתוני העירייה עצמה 3000 איש ויותר) זה מזכיר לכם משהו ? השיטה הזאת?
    וזה מה שקורה מי שאלים ומאיים כמו החמאס מקבל מה שהוא רוצה ומי שמנסה להידבר אפילו לא נותנים לו (לא מדברים איתנו העירייה ולא מחזירים תשובות למכתבים) השיטה מזכירה לכם משהו ?
    ועכשיו עיריית ת"א הורסת גגות בשכונה שמי שהחליף אזבסט בפח הוא עבריין החליטו וזה מזכיר לכם שיטה מסויימת? ריסת בתים? אבל מי יעזור לנו? התושבים המזרחים המסכנים של השכונה (תימנים כמובן) והרבה אחרים גם אשכנזים שלא שפר עליהם גורלם ונקלו לשכונה זו? מי ילחם בשבילנו? מי יכתוב מאמרים? מי יעשה הפגנה? ויזרוק אבנים על השוטרים? מי יסייע למשפחות שעכשיו עיריית ת"א מתכוונת להרוס להם את הגגות שזה הרס הבתים כמובן (בית בלי גג זה לא בית ואי אפשר להתגורר בו) מי ילחם נגד תוכניות הבנייה המטורפות של מהנס העיר ומהנדסי הרובע והאריכלים שהם כמו פקידי האוצר מכניסים כמה שיותר תוכניות בנייה לחברי המועצה של העירייה . והם לא יודעים על מה מצביעים. לדוגמא לאחרונה לקחו את כל תוכניות הבנייה של כל הקבלנים ובעלי ההון ורוצים לאשר אותם כתוכנית מתאר הכל ביחד מאשרים הכל ביחד במכה למה לא? למה כל פעם תוכנית אחת קטנה אם אפשר הכל ביחד?. דרך אגב דיברתי עם הקרן החדשה לישראל והם נתנו לי 2000 דולר וזהו כדי להתמודד עם כל מה שכתוב למעלה ולארגן את התושבים, תודה רבה להם, אבל אנו מתחת לאדמה צריך לפחות בגץ אחד אם לא כמה לעצור את כל תוכניות הבנייה ולנסות לדרוש את הזכויות שלנו התושבים. לדעתי מה שקורה כאן בשכונה זה יותר חשוב ממה שקורה בשטחים והמאבקים פה אמורים להיות חושובים או לפחות חשובים במידה שווה ולדעתי אם אירגוני זכויות האדם יפעלו באזור יראו שאותם דברים שקורים בשטחים קורים גם פה בשכונה גם התנהלות לא תקינה של המשטרה מגב והשב"כ ועוז שזה גם משטרה. והשחיות של תוכניות הבנייה כלכך ענקיות שאי אפשר לתפוס אותם שאלתי את גיא מרוז ואת בולדוג שיעשו משהו הם אמרו שאנו למטה למטה ברשימה ובסדרי העדיפות.

  11. דרור בל"ד

    גלעד היימן | כביסה מלוכלכת והסברה (הארץ)
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1150607.html

    גם גלעד היימן מציג עצמו כיועץ תקשורת ועוסק בהסברה. יריב מוהר , בדומה לגלעד היימן, סבור כי אין דבר כזה תלמיד גרוע, יש רק מורה גרוע. עם כל הכבוד למסבירים הצצים כפטריות אחרי הגשם, ההסברים הללו לא יועילו במאום.

    כדי שההסברים ישאו פרי, יש להסביר לילדי שדרות מי אשם בשיגור הקסאם. כדי להסביר מי אשם בשיגור הקסאם, יש לדעת מעט היסטוריה. כדי לדעת מעט היסטוריה, יש לבחון את מעשי התנועה הציונית. כאן תיתקל ההסברה של יריב מוהר ושל מקבילו גלעד היימן בחומה בצורה אשר בבנייתה נטלו חלק כל אושיות החברה הישראלית-יהודית.

    אין זה מתפקידם של ארגוני זכויות האדם להתוות דרך פוליטית. תפקידם לשמור על זכויות האדם בכל משטר שהוא. את הטענות בנוגע לכשל הסברתי, וביתר שאת לכשל מוסרי, יש להפנות אל הציונים ואל מייצגיהם. הם אלו שהשתמשו בילדי שדרות כבאמצעי ציני לקידום מטרותיהם. הסברה כמו של יריב מוהר וכמו של גלעד היימן יוצרת נתק בלתי נסבל בין הסכסוך לבין מבנה אי השוויון בישראל תוך קבלת ההפרדה שגוזר הקפיטליזם בישראל בין שאלות בטחוניות לבין צדק חברתי. הסברה מעין זו מטשטשת את העובדה שהקפיטליזם בישראל מתפרנס מן הסכסוך בצורתו הנוכחית.

    האמת העירומה היא התקווה היחידה. כל הסברה שמטרתה לטשטש ולייפות את המציאות תביא במוקדם או במאוחר לסתירות פנימיות, ולהמשך שפיכות הדמים. ראו עוד
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1185&t=pages

  12. מלעונה

    הבולטת שבהן היא שכול מנהלי המוסדות האלה הם אשכנזים (חאלאס להסתתר מאחורי הגדרות וגדרות וחומות, זה המצב!) , להוציא את שולה קשת. ושולה קשת גם תצויין בהקשר של הבעיה השניה כי היא היחידה שמשכורתה היא בסביבות השכר הממוצע המשק. לרוב אירגוני זכויות אדם מצטיירים בעיני האדם הפשוט כעסק לא רע של המנהל ואולי כמה סגנים ושכול מטרת הקיום היא לספק ארבע על ארבע לעוד אשכנזי.

    ואם זה כך, מה בכלל איכפת לאותו מנהל מילדי שדרות, הואשם כדי לקיים רמת חיים.

    אז כן, החכמולוגים יגידו לנונ שבשוק החופשי הוא היה מרוויח יותר, אז אם זה הטיעון שלו הוא לא מתאים להיות מנהל של אירגון זכויות אדם, פשוט ולעניין, וזה המצב של כל המנהלים היום (מי שרוצה שיחפש מספרים מדוייקים במאמר שהיה בהארץ לפני כמה חודשים).

    הקיצור, מוהר, בעוד אתה מסביר ושם דגש על ההסברה (מה אתה? משרד החוץ הישראלי?) המלך מסתובב לו עירום ברחובות וכולם רואים לו את הפופיק ואת הטוסיק ואת הגיבנת.

    מוהר, אם אירגון כלשהו באמת פועל למען הקהילה ולמען זכויות אדם לא צריך הרבה הסברים אנשים יידעו את זה מיד, אלה שבאמת ובתמים אכן עושים את זה זוכים לאהדת הציבור, אבל אפשר לספור אותם ביד אחת.

  13. בוחנת עניין לגופו

    ואם מוחות קודחים של רודפי צדק ואחוות עמים שפכו עליך קיטונות של שופכים, הרי זה כי אתה מעיז לנסות לבלבל אותם במילים של השכל הישר. אתה מדבר על יצר ההישרדות של בני אדם שרואים עצמם יהודים וישראלים – והם מזכים אותך בכינויים כמו "פטרנליסט" ופחדן שנרתע מלעמוד מחוץ למחנה. הם אפילו הולכים אחורה עד 1974 כדי למצוא תעוד להתעללות יהודים בגופות מחבלים – אבל מזכירים לך שמשנת 2001 , תקופה פרה-היסטורית, לדעתם, אוטובוסים חדלו להתפוצץ. ואפילו מאשימים אותך בתמיכה במי שמתעשרים על חשבון ילדי שדרות, ומציעים לך ללמוד "מעט היסטוריה" כדי לגלות מי האשמים בירי הקסאמים (ישראל, אלא מה?). אז אני מברכת אותך שהעזת לחרוג מהקונצנזוס על במת "העוקץ" ולהזכיר שישי בחוץ מי שמאיים לאיין את המדינה היהודית הזאת לא כי אנחנו לא נחמדים – אלא משום שאנחנו נושמים אוויר ועומדים במקום שלדעתו שייך לו, ולו בלבד, וגם המקום שממנו באת שייך לאחרים.

  14. יורם גת

    כרגיל, התירוצים הישנים מנופנפים כאילו מדובר בתגליות מבריקות.

    אנשים וארגונים תוקפניים מאז ומעולם הצדיקו את תוקפנותם בקיומם של איומים שהתוקפנות היא המחסום היחידי בפני התגשמותם. מי שהצביע על התוקפנות הוקע, מאז ומעולם, כתמים (בכך שאינו מוכן להכיר בחומרת האיומים) או גרוע מכך, כבוגד (שנוחותו של המותקף חשובה לו יותר מבטחונו של התוקפן). הצידוק בדבר האיום וההאשמות הנגזרות ממנו משכנעים רק את מי שהאינטרס שלו הוא להשתכנע מהם ואת מי שמוחו שטוף ללא הרף במסרים תוקפניים. מדובר ב"הסברה" ותו לא והיחס אל הטיעונים הללו צריך להיות הפרכה וביטול.

  15. יואל קורנבלום

    בהמשך לתגובתך מה שצריך להסביר לילדי שדרות ,וגם לך מסתבר צריך להסביר, זה שהמוסלמים לא מוכנים לראות מדינה יהודית כאן ולכן הם נלחמים במדינה היהודית כל הזמן וזה כולל פגיעה באזרחים, כמו בילדי שדרות. אם כבר אתה מדבר על הסטוריה אז האם זכור לך שמדינת היהודים לפי החלטת חבר הלאומים היתה צריכה להיות עם גבול עד עיראק? אבל, אם נמשיך בהסטוריה, הבריטים החליטו להקים את ירדן על השטח הזה. האם אתה גם כן נגד המדינה הירדנית או זה לא מפריע לך כי הם מוסלמים?

  16. יריב מ

    אני מאמין שחלופות המדיניות ככלי, כפי שהצעתי, לא הובנו על ידי אורלי כראוי. חלופות מדיניות יכולות להיות גם הצעות למניעת התדרדרות להתלקחות ולא רק איך לרמוס את הפלסטינים יותר "ברכות". בסגנון הכיבוש הנאור.

    ברור לי לחלוטין שהמצור על עזה, למשל, החל עוד לפני עליית החמאס וחטיפת שליט, כלומר ללא צידוק בטחוני. ברור לי גם שתחת תנאים איומים כאלו האלימות היא הרקטית תזכה לתמיכה נרחבת בקרב העזתים. קשה גם להלין על כך. המצב בעזה מזעזע. ודאי שצריך לחשוף את זה לציבור הישראלי. אך ללא דאגה, במקביל, לשלומו ובטחונו, יהיה קשה להיתקל אלא באטימות.

    וחוץ מזה, אני חושב שהמאבק הפמיניסטי הוא המאבק המרכזי לשינוי החברה הישראלית. אבל פמיניזם צריך, לעניות דעתי הלא נשית, להתעניין מאוד בסוגיות של ביטחון. לא ניתן לעשות לסוגיות הללו רדוקציה מוחלטת להיעדר זכויות – ודאי שהפרת זכויות אדם ואפלייה מלבות שנאה ואלימות, אך אלימות שיסודותיה היסטוריים כבר קיבלה חיים משל עצמה ולתא תיעלם מייד או סמוך לרגע שבו ישראל תתנהל לפי המצע של חד"ש (הלוואי, אגב).

  17. מישל

    יריב, אקדים ואומר שאני מסכימה שלארגוני ז"א בישראל יש בעית הסברה קשה, שמביאה למיעוט השפעה על דעת הקהל. אבל כפי שודאי ידוע לך מהעבודה עם הארגונים, הבעיה סבוכה מכפי שאתה מציג אותה.
    הבעיה העיקרית איננה טהרנות (שאכן קיימת), אלא חשש אמיתי מקואופטציה בידי הממסד. ברגע שארגון זכויות אדם משתף פעולה באופן הדוק עם המערכת הבטחונית, הוא בדרך כלל צריך להתפשר הרבה על עקרונותיו והופך לעלה תאנה להצגת ישראל כדמוקרטית ונאורה. לדוגמה, בצלם מתפשר על לא מעט על מנת לעבוד ישירות עם הפצ"ר, שכידוע לנו אינו מגדלור של מוסר. התוצאה היא אמנם השפעה מסוימת, רחוק מעיני הציבור, על קידום דין וחשבון, אבל הענקת גושפנקה לפרקליטות הצבאית כולה, כשהפצ"ר מתגאה ביחסיו עם ארגון ז"א בכתבת מוסף. אתה ודאי מבין את ההשלכות המעשיות של זה: כשישראל מגישה לאו"ם דו"ח ובו היא טוענת שהפרקליטות הצבאית מסוגלת לחקור בעצמה את חטאי עופרת יצוקה ואין צורך בבדיקה חיצונית – איך אז יוכלו הארגונים להצהיר את האמת, שהמערכת הזו רקובה לחלוטין? זו לא טהרנות אידאית, אלא דילמה מעשית קשה מאד.

    דוגמה אחרת – אם רל"א רוצים להוציא כמה שיותר חולים מעזה לישראל, האם עליהם לשתף פעולה עם דרישות השב"כ להביא חולים מסוימים לחקירה / להיכנע לבירוקרטיה ה"הומניטארית" שהצבא מציע? סביר שיוכלו להציל את חייהם של חולים רבים יותר, וגם לזכות בנקודות בקרב הציבור הישראלי על העבודה הצמודה עם הצבא. אבל בעצם עשותם זאת, הם יאפשרו למערכת הקלוקלת הזו להמשיך להתקיים, ויאבדו את כוחם לבקר אותה באופן אמיתי.

    ההצעות שלך לפיתרון הן להקים את המועצה לשלום ולביטחון ואת מר"צ. אני מסכימה איתך לגמרי שיש בעיה קשה של חוסר התמודדות עם הפחדים של רוב הישראלים (אני עובדת בארגון כזה אבל עדיין זוכרת פחד מפיגועים בירושלים, האם אני "העם"?). התשובה לכך נעוצה בחינוך לשיח אחר, כמו שנפתלי מציע, ולא בכניעה מוחלטת לשיח המיליטריסטי.

  18. דרור בל"ד

    בליכוד מגיבים הערב (יום ד`) בחריפות לדברים שאמרה מוקדם יותר יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדיון שנערך תחת הכותרת "ישראל תחת הנהגת נתניהו – לאן?" בהודעה שפרסם הליכוד, הביעו צער על כך שלבני אינה "נוהגת בממלכתיות" כפי שעשה נתניהו כשהיה יו"ר האופוזיציה: "לבני מביעה צער על הדה-לגיטימציה לישראל שמובילים אויבי המדינה, ובאותה נשימה מאשימה את ראש הממשלה נתניהו בדה-לגיטימציה זאת"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857495,00.html

    אתה טוען כי אתה עוסק בהסברה, וכי עבדת כיועץ חיצוני לקרן לישראל חדשה. מבלי להכנס לעיסוקייך הפרטיים, שאינם כמובן מענייני, אני תוהה אם אי פעם שאלת את עצמך מיהו קהל היעד, מהם מאפייניו, ומול איזה מערכת הסברתית המפיצה עמדה הפוכה לשלך אתה עומד.

    התעלומה היחידה בעניינו של נתניהו היא האם הוא עצמו מאמין להבלים אותם הוא מפיץ, או שמא הוא חלק אינטגרלי משלטון אימים אשר כוונותיו מתוכננות בקפידה. קריאה שוטפת באתר העוקץ ובמאמריהם של ספורטא ודהאן תלמד אותך כי מדיניות ישראל – בו שולט הקו הנאו שמרני – מתוכננת כך שאזרחי ישראל לא מתעניינים ולא רוצים להתעניין במצב הפוליטי. הם חושבים שהם מתעניינים, הם מדברים על פוליטיקה ללא הרף, אך למעשה אינם יודעים דבר. ישנם גם כאלה שלא יכולים לדעת. אלו הם אותם קשי יום אשר דאגות הפרנסה בלבד הן אלה המטרידות אותם. גם להם לא תוכל להסביר כי את ירי הקסאמים, את הפיגועים, את המלחמות המיותרות, כמו גם את מצבם הכלכלי, יזמו בכוונת מכוון ממשלות ישראל. היא גם האחראית היחידה לדם שנשפך.

    לדעתי אורלי נוי הבינה אותך יותר טוב ממה שאתה הבנת את עצמך. היא עצמה עוסקת, בין שאר עיסוקיה, בהסברה. כיו"ר "עיר עמים" היא מארגנת סיורים במז` י-ם, על מנת להסביר. על מידת הבנתה ראה למשל תגובותיה למאמרה של יעל בן יפת – נקמת מעתוק
    http://kedma.co.il/index.php?id=2798#245334

    במבוא לקובץ המאמרים "יודעים ושותקים: מנגנוני השתקה והכחשה בחברה הישאלית" (ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2006) כותבות העורכות חנה הרצוג וכנרת להד: "אחת הטענות הידועות של פוקו גורסת כי השיח אמנם מייצר כח ומשנע אותו, אך בה בעת הוא חותר תחתיו, חושף את נקודת התורפה שלו ומאפשר את חסימתו (פוקו – תולדות המיניות, כרך ראשון, הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ` 69-70). חלק ניכר מן הכותבים מציעים דרכים להתמודד עם קונפליקט זה. (יודעים ושותקים, עמ` 20) .
    המשותף לרוב הכותבים הוא תביעה לפוליטיזציה – במובן הרחב של המושג – בשדות השיח השונים. "אין בנמצא שדה החף מהשפעה מוסרית ופוליטית", טוען שנהב ומציע דרכים לחציית הקווים המסורתיים המפרידים בין שדה הפעולה המדעי לזה הפוליטי. דה-פוליטיזציה הוא גורם משתיק, לכן רק פוליטיזציה משמעותית עשויה לגרום לנושא לתפוס מקום מרכזי בדיון הציבורי, תוך הדגשת משמעויותיו הפוליטיות והכלכליות. רק כך אפשר להעתיקו מהשוליים אל המרכז. (שם, שם)
    "חשוב לא פחות להבין את המנגנונים המגוונים של השתיקה וההשתקה. עצם חשיפתם של אלה פותחת צוהר לראייה שונה ודיבור אחר, שאולי יסללו דרך גם לפעולה ועשייה". (שם, שם)

    בתגובתי ל"בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" | איתן קלינסקי http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7197
    ציטטתי את חנין זועבי: בל"ד טוענת שלא מספיק להזכיר את השם של הפשע, אלא צריך להזכיר את הפושעים. אין פוליטיקה שמזהה רק את הפשעים, אלא צריך לזהות את הפושעים. קל להגיד `יש הרג, יש פשעי מלחמה`, יותר קשה להגיד מי ביצע את הפשעים הללו". מתוך: בשביל בל"ד, ברכה וחנין יותר מדי ציונים (וואלה)
    http://news.walla.co.il/?w=//1430528

    אפנה אותך למאמרו של סיני פתר – "לא לרוץ להחרים" (העוקץ). http://haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4410
    טענתי שם כי תם זמנם של הציונים להבין כי טעו. הפלסטינים סבלו די והותר וחוצפה מצדך לדרוש מהם לסבול עוד עד שתגמור להסביר את הסבריך ועד שהציבור ישתכנע שאתה צודק. ההסברה עברה זה מכבר – הודות למסקנה כי בתוך ישראל אין עוד סיכוי להסביר לציונים – אל המישור הבינ"ל. לא מדובר רק מאנשים מסוגו של יואל קורנבלום, אלא כל הציבור הציוני לקה בעוורון ואינו מסוגל עוד להבחין בין יום ובין לילה (ראה למשל: גלי וינשטיין, ד"ר לפיסיקה, "שבוע האפרטהייד הישראלי: הרס הסיכוי לשלום") http://notes.co.il/gali/65551.asp

    כדאי מאד מאד לכל העוסקים בהסברה לראות שוב ושוב (כדי להאמין למראה עיניהם) את סרטו של – "מליון קליעים באוקטובר" http://www.kedma.co.il/index.php?id=2189
    על מנת להבין עם מי ועם מה הם מתעסקים. טוב יעשו שאר מסבירי ישראל אם יאמצו בחום את קריאתו של ניב גורדון ויסבירו גם הם כי הדרך היחידה (היחידה! אין אחרת!) להחזרת חיי תושבי שדרות למסלולם היא להצטרף לגורמים אותם כינית באחת מרשימותיך באתר רשימות "שוללי הלגיטימיות של מדינת ישראל".
    http://apartheidweek.org/
    ג`מאל זחאלקה כבר הצטרף להסברה, מה איתך?

  19. עופר

    שלום יריב, ברור שכוונותיך מצוינות, אבל אתה מוכר לנו חזון רומנטי של ייבוש האוקיינוס בכפית.
    אתה יודע מה, יש אפילו פגם מוסרי בהתמקדות בשיח עם הפחדים של הציבור, אם זה בא על חשבון, כלומר, אם זה גורם לך לוותר על, מיצוי האמצעים הלא-אלימים שעומדים לרשותך כאזרח ישראלי, להתערב התערבות כירורגית דחופה ולנסות למגר את מעשי הנבלה הנעשים בשמנו.

    בעוולות אקרשטיין בדימונה חייבים להיאבק, וגם חייבים להכריז, כמו בצלם, שירי קסאם הוא מעשה טרור במקרים רבים.
    אבל המחשבה שזה יעביר לצידך את המוני העם בענייני הכיבוש איננה מבוססת במיוחד, וכל יום שעובר מפריך אותה יותר.

    מן הראוי, וגם עקבי, להפריד בין עשייה חברתית-כלכלית ראויה *כשלעצמה* ("כח לעובדים" וכו), להצרעה מאסיבית, מוסדית של ישראל, באמצעות חרם, עיצומים ומניעת השקעות.
    האפרטהייד והגזענות לא יסתיימו בלי גביית מחיר כלכלי-משפטי-ציבורי ממקבלי ההחלטות שלנו (מתביעות בחו"ל דרך החרמת מוצרים ועד ביטול מופעים כמו זה של סנטנה). זו גביית מחיר שצריכה להתמקד במדינת תל-אביב (שכותב שורות אלה שייך לשבט שלה), שחיה לה בכיף עם הכיבוש ועם הסטטוס הנוכחי של ישראל כמדינה בחזית "המלחמה בטרור", ואפילו *מרוויחה* מזה הון עתק (נגיד שאתה מהנדס באלביט).

    כן, גם חלשים יותר ייפגעו מההצרעה, אבל עניי עזה הם עניי עירנו והם הכי עניים בעיר. ואם השבט שלנו היה באמת חותר לסיום הכיבוש, אפשר היה לשכנע אוכלוסיות חלשות יותר ("שדרות").