הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
איך פתח המבול של שלהי פברואר 2010 ערוץ הידברות ישיר בין רמאללה וירושלים
נחל שורק מתפתל לאורך 70 ק"מ, מנקז את המים מפרובינציית רמאללה במזרח עד לים התיכון במערב. בדרך הוא חוצה את שטחי הרשות הפלסטינית, מתחתר מתחת לגדר ההפרדה, עוקף את מבשרת, גולש מתחת לכביש ירושלים-ת"א ליד מוצא ונבלם בסכר עין כרם ליד בית זית. בחורפים גשומים נקווה אגם קטן ובוצי שגם אני קפצתי לתוכו יום אחד מרמפת סכר הבטון כדי להרשים נערה. עד שרגלי פגעו בקו המים נדמה היה לי שעבר נצח.
רק פעם בדור נפתחות ארובות השמים וגשם של חודש יורד ביממה אחת ומוחק את ההפרש בין פני המים וגב הסכר. זה קרה ב26 בפברואר 2010, כלומר ממש עכשיו. המים שמילאו את האגם בלילה, הגיעו עד לראש הסכר ונשפכו במפל אדירים ובשצף ויקטוריאני שלא היה מבייש את אזורי האגמים הגדולים. לרגע נדמה היה שבכוחם של המים לשטוף את כל הזוהמה שהצטברה במרחב שבין רמאללה וירושלים, אל אגני החמצון העירוניים שבהמשך הואדי וליצור ערוץ הידברות ישיר בין הצדדים. מעט האנשים שהגיעו תחת גשם זלעפות בלתי פוסק לתחתית הערוץ נשאו עיניים למעלה וחזרו משתאים על אותן שתי מילים: "כמו באירופה".
צריך לראות כדי להאמין איזו עוצמה ויופי יש למים הבלתי טריטוריאליים הללו.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
בביקורי השני אצל ראש עירית שכם, בסאם שכעה, כשרגליו כבר נקטעו בידי "המחתרת היהודית", הוא התלונן שהממשל ["חאק אל אסקרי"] לא אישר לעיריה לקדוח באר ממערב לעיר. הממשל הורה לעיריה לקדוח ממזרח לקו המים. לימים התברר שזה הצריך קידוח עמוק בהרבה וגם כמות המים היה קטנה בהרבה. "המים ממערב לעיר זורמים אלינו", אמרו לו בממשל… זו היתה ההתחלה, ועכשיו מייבשת "המדינה היהודית" את הערבים. גם זו שיטה לטיהור אתני, לאנטישמיות נטו!
לגשר על הפערים בין ישראל לפלשתינאים ע"מ להגיע להסדר של שלום שיאפשר לכל העמים באזור לחיות ללא עימות דמים מתמיד. זו אמירה פסימית ביותר: אנשים – בעיקר, מדינאים – אמורים לפתור את חילוקי הדעות הלאומיים בפשרה איתה כל הצדדים יוכלו לחיות בשלום. אלא, שאנו שבויים ונסחפים בגל לאומני, מכוון ומודרך ע"י פוליטיקאים קטנים, אשר ממשיך לטלטל אותנו בנתיב הדמים.
בנסיבות אלו רק כוח חיצוני: אסון טבע שיחייב שיתוף פעולה, או לחץ מדיני מסיבי של אומות העולם, ובעיקר ארה"ב, יוכל להביא מזור לאזורנו המדמם
כתבה קצרה יפה ואיכותית,
נקראה יותר מפעם.
שימחתני!
המשך ככה.
תודה.
את המחסור החמור במים ניתן לנצל לשיתופי פעולה למען שני העמים,
לדוגמא מיחזור מי ביוב, תפיסת מי שטפונות ע"י סכרים (כמו שיזהר מתאר בכתבה המצולמת היפה, במורד נחל שורק שוב נתפסים מים ממוחזרים ליד קיבוץ צרעה) ), פרוייקט בינ"ל להזרמת מי ים מותפלים לערוץ הירדן הדרומי הגווע ולשם מילוי ים המלח ועוד ועוד.
יש ללמוד מניהול המים הכושל בירדן ובסוריה בכדי לא להגיע למצבם העגום.
חבל שהערבים בא"י מונהגים ע"י כנופיות טרור ששמות פס ארוך על מצבם וכל עניינן הוא חיסול העם היהודי.
שור
לפני למעלה מיובל שנים פרסמתי ב"בשער"( המוסףשל "על המשמר") 3רשימות קצרות אודות כוחו העז, ההרסני לפעמים, הנהדר לעתים,של הדר הטבע.
מישהו , ואיני זוכר מי, הזדעק ופרסם תגובה לפיה אין מה להתפעם מן הטבע, אלא לפעול כדי לרתום אותו לצרכי האדם.
רק שבינתיים הטבע מצחקק בנו ומתעלל בנו . עושה מה שבא לו, צתי שבא לו ואיך שבא לו..
מה שהאדם כן הצליח לרתום לצרכיו (צרכי מעטים על חשבון הרבים) זה לנצל את הבצורת כדי לתחוב את ידו עמוק יותר אל תוך כיסינו. ועאשר היד החמדנית תקועה שם בפנים גם המבול של נח לא ירפה את אחיזתה. אז תן יה טבע.הב לנו עוד ועוד מטרות עוז.. אנא, תעלה את הכנרת עד לרום המרבי ולמעלה מכך. אולי, אולי נצליח אז להוציא את היד החומדת מתוך כיסינו.
טפו חולירע.
שלום,
אני מפיקה את עיתון זמן יובלים אשר מחולק בדרום מערב העיר. הייתי שמחה לפרסם כתבה זו כמובן באישור ותחת הקרדיט המתאים.
אשמח אם תחזור אליי.
תודה
חגית
שלום חגית, כן כמובן שתוכלי להשתמש בחומר. את יכולה ליצור איתי קשר כאן:
050-5317531
ber3@bezeqint.net
או