בגנות הנורמטיביות ובזכות החרטה

משה צימרמן

 

שני טיעונים בלתי נסבלים ניתן לשמוע במקומותינו, מעת לעת, מפיהם של קרובי-משפחה (בדרך כלל הורים) של בני-נוער או אנשים צעירים, שסרחו וביצעו מעשים שלא ייעשו: מדובר בנער/בחור/צעיר נורמטיבי, שבא מבית נורמטיבי – ולכן לא ייתכן כי הוא עשה כאלה דברים. ואם הוא עשה את הדברים המיוחסים לו – הרי הדבר נובע רק מצירוף של נסיבות ייחודיות, שהביאו אותו לנקוט כך; ולחילופין מרשלנותם של הגורמים האחראים, שלא דאגו להבטיח קיומם של תנאים שיימנעו את עשיית המעשים הנלוזים.

באופן קונסיסטנטי, כמעט תמיד מושמעים שני הטיעונים האלה בקשר לבני-נוער שסורחים בשניים מהתחומים שה"טבע" וה"מציאות המרה" גרמו לכך שיעמדו במרכז מעייניהם: מין ושירות צבאי. מבלי להיכנס לדילמה המדומה האהובה כל כך על "שמאלנים" – האם מדובר בעוד הוכחה לקיום יחסי-גומלין בלתי נמנעים בין השטחים הכבושים לנורמות התנהגות מינית, ההופכות את ישראל למדינה שמאיימת להעמיד בצל את סדום מבחינת מעשי העוולה הכוחניים  המתרחשים בה חדשות לבקרים – ניתן להחליט, שמפתחים כלפי שני הטיעונים הבעייתיים (והבלתי-מוסריים בעליל) הנזכרים-לעיל, שתי אסטרטגיות-פעולה ברורות:

ראשית, יש מעשים שמבטלים באופן אוטומטי את כל הנורמטיביות, שהתקיימה – באמת או כביכול – בהתנהגותם של בני-אדם שעשו אותם. וכך לא יכול סב שאנס את נכדתו במשך שנים רבות לנסות ליהנות מאיזו הקלה שנובעת מכך שהתנהגותו הייתה נורמטיבית; ולא יכול ליהנות הרוצח הנתעב ברוך גולדשטיין ליהנות משום הקלות שיפוט כתוצאה מכך, שלפני שעשה את הרצח הנתעב במערת המכפלה היה "רופא מסור"; ממש כפי שהרב מוטי אילון לא זכאי לשום מחילה-נורמטיבית בגין היותו ל "מורה רוחני דגול ונחשב" בזמן שהטריד או אנס (לכאורה) צעירים שונים, ששיחרו לפתחו כדי לקבל ממנו ייעוץ או הדרכה.

שנית, חשוב להחליט שמנסים וחותרים ומשתדלים ומחליטים שלא נותנים פתחון-פה לנאשמים או לנציגי-נאשמים, בקשר למעשים שבמסגרתם מואשמים בני-אדם בפשעים חמורים בתחומים הקשורים למין או לצבא – אלא אם-כן מתקיים התנאי הבא: הדובר (הנאשם או בא-כוחו) מוכן לגנות את המעשה הנתעב ולהצהיר כי אם יוכח שהמעשה בו מדובר אכן נעשה, הוא מסכים לכך שיושת על האשמים עונש כבד ומרתיע.

החלטה מעין זו לא תאפשר לדוברי-ימין הזויים לעלות לשידור ולהצדיק בריש-גלי את מעשיו של ברוך גולדשטיין, שטבח באכזריות במתפללים חסרי מגן; ולא ייתן להורים שבנם נאשם בכך שאנס יחד עם חבריו נערה חסרת אונים, לומר שהאשם בנאנסת, שהשתוקקה לקיים יחסי מין עם חמישה (או עשרה או יותר) נערים בזה אחר זה; ולא יאפשר להם (לאותם הורים) לומר באכזריות (תמימה, כביכול) ש"כל המעשים נעשו בהסכמה"; ולא יאפשר לחסידים שוטים של הרב אילון (או של כל רב אחר) לפלוט מילות סתמיות כמו "אנחנו בטוחים שהאמת תצא לאור". יש לחתור לכך, שדמי-ההשתתפות בשיח הציבורי בכלל ובמסגרת התקשורת בפרט לגבי מעשים, שאין מחלוקת על נפשעותם, יהיה ברור לחלוטין: גינויים המוחלט מחד, הכרה בעונש-החמור שמגיע למי שעשה אותם מאידך.

קל לפסול את ההצעה המוצעת כאן כתמימה וחסרת סיכוי. ניתן, לעומת זאת, להיזכר בכל המקרים בהם התעקשות על התנהגות תקינה גרמה למהפכים באופני ההתנהגות של קהילות, עמים ואפילו פלחי-אנושות שלמים. כך העולם למד כי אין לקרוא לשחורים החיים באמריקה "כושים" כי אם "אפרו אמריקאיים"; הפנימו רוב הישראלים כי אסור בהחלט לקרוא למזרחים בכינויי גנאי כמו "פרנקים" או "שוורצע-חייעס", אלא אם כן מבהירים שהשימוש בהם הוא כדי לגנות את אלו שהשתמשו בהם בעבר; וההבנה כי כשאשה אומרת "לא", קיימת חובה מוחלטת  לכבד את דבריה, ללא שום קשר לעמדתו של השומע לגבי כוונותיה – הפכה לנחלת הכלל .

אם הנורמה המוצעת כאן תנוסח היטב ותתורגם למערכת כללים ברורה – קיים סיכוי רב שתיהפך לנחלת-הכלל. ולמרות שאפשר להאשים את הדברים הנכתבים כאן באופטימיות-יתרה ובנאיביות-ממארת, נראה שזהו אחד מן המאבקים ששווה להכריז עליהם. גם אם לא יסתיים בניצחון מוחץ, יכולה לצמוח ממנו הרבה יושרה, בהירות מחשבתית והבנה לגבי האופן בו ניהפך לחברה מעט יותר מתוקנת.

***

ולסיום, עבור כל אלו שתוהים מדוע קראנו לדילמה המנסה לבחון את הקשר בין הכיבוש בשטחים לאונס של אנשים בכלל ונשים בפרט, מדומה – שלוש מלים, שלא יותירו ספק לגבי הקשר בין שתי התופעות: כמובן שיש קשר. ואידך זיל גמור;

כלומר, יעשה כל בר דעת כל שלעיל ידו בכדי לסיים/לבטל את התופעה הראשונה, ובכך יביא בהכרח גם לצמצום ממדיה של התופעה השנייה וגם להקצאתם של המשאבים הנחוצים למיגורה של השנייה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אבי

    יש כמובן מספיק משאבים גם ככה כדי להיאבק בתופעה זו כבר עם התמ"ג לנפש שיש כיום בישראל. חוץ מזה, אתה באמת חושב שבמידה והנאשמים יצטערו על מעשיהם בתקשורת אז האונס יפוג מהמדינה או שיפחת? האם בארה"ב ארץ הפוליטיקלי-קורקט שיעורי הפשע נמוכים יותר?

  2. שרית רוטשילד

    צימי כרגיל אתה חד ומרתק. רק שאתה עדין מדי. רך מדי. כולנו סלחנים בני סלחנים.

  3. סמולן

    אין ההקשר מפוגג את המעשה. לא יסולח לאנשים שרצחו בגין "כיבוש", אפילו אם אין להם אף-16 (וטוב שכך). במקביל, אין מקום לתלות בכיבוש השתקה של הטרדה מינית שיטתית.

    לעצומה לפיטורי בני ציפר בגין תמיכה בהשתקת תלונות על הטרדה מינית כל עוד הכיבוש קיים – http://www.atzuma.co.il/zifferdismissal/1000/

  4. נגה

    " כה לזמיר רם הצליל הנץ אמריהו הביע, עת צפרניו בו נעץ ולרום העבים נשאהו. מר התייפח הזמיר מדוקר בעיקול – הצפורן, אך הלזה את דברו לו הגיד בעזות וברב תוקף:
    מה תקונן, האומלל, בכף התקיף הן נתפסת, אף אל אשר אובילך, שם תבוא, ואם כי בעל – זמר; אם אחפצה לברות לי תהיה או חפשי אשלחך. רק חסר לב ינסה התקומם לרב כוח ממנו – הוא הנצחון לא ינחל, אך יוסיף על בשתו גם הצער. ככה הנץ קל – הטיס, העוף פרוש – האבר השיח".
    הסיודוס מעשים וימים

  5. הקרדינל - סרח ללא כיבוש

    אמנם זה כיבוש מסוג אחר. אבל קצת מוגזם לומר שיש קשר ישיר בין כיבוש פלסטין לכיבוש גופם של ילדים, ילדות או נשים בידי בעלי האותוריטה – הסמכות. הדבר היחידי המשותף לשני הכיבושים הוא ששניהם אינם חוקיים.

  6. קובי וינר, רב חילוני. "תמורה", "מרח"ב".

    שהוא , במידה מסויימת, פיתוח של הציווי המוסרי של עמנואל קאנט.
    בעיני המאמר הוא חשוב מאד בבניית אתיקה, ואולי אפילו "הלכה" (במובן , כיצד יש לנהוג) יהודית, ישראלית הומניסטית.
    משה, תודה.
    קובי ןינר, קבוץ מזרע.

  7. גיל אליאסיאן

    כותב חכם ומעורר מחשבה!

  8. דרור גרין

    צימרמן יקירי,

    אתה צודק. ההצעה שלך באמת נראית תמימה וחסרת סיכוי, אבל אולי לא בשל התמימות אלא בשל התום העומד מאחוריה.

    לא קשה להסכים בנוגע לקשר שבין האלימות בישראל (כלפי נשים, כלפי ילדים, כלפי זרים ובעצם כחלק מתרבות הדיבור והמעשה) לבין הכיבוש. הדברים שכתבת חשובים דווקא משום שהם מתייחסים לא לאלימות עצמה אלא לאופן שבו ישראלים מסבירים אותה ומתרצים אותה. הורי האנסים מאשימים את הקורבנות, מפציצי בתי-הספר מאשימים את תושבי השטחים והסניגורים והפסיכולוגים ממציאים תירוצים פסיכואנליטיים.

    תרבות ההכחשה מסוכנת, לעתים, לא פחות מן המעשים עצמם, משום שהיא משחיתה את הלשון ואת היכולת ליצור תרבות לא-אלימה.

    לצערי, אינני מאמין שניתן לשנות נורמה אחת, כפי שאתה מציע, מבלי לשנות את ההנחות הבסיסיות המעוותות את המערכת המוסרית כולו. המקור לאלימות ולחוסר-הסובלנות הוא הבסיס הגזעני שעל-פיו הוקמה המדינה היהודית, ואשר אינו מאפשר תרבות לא-אלימה.

    שבוע טוב,

    דרור

  9. shik

    sorry for the english but i have no hebrew now. there seems to be a HUGE class and ethnic/Mizrahi component in the recent mass-rape of the teenager in tel aviv.

    please read carefully here:

    http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/075/856.html?hp=54&loc=3&tmp=5271

    (and 2 excerpts below):
    […]
    נראה כי שמירה על שמו הטוב של בית הספר, בעיקר זה היוקרתי בצפון תל אביב, היא בעלת חשיבות עליונה. "לא נעים להגיד ," מסביר אב לתלמידים בתיכון, "אבל אני מעריך שבכל בית ספר שיש בו תלמידים מפה ותלמידים משם, ששונים זה מזה – נו, איך אני אגיד, פרחות וערסים – ההתייחסות היא שונה.

    "זה לא מוריד מחומרת המקרה, אבל רוב התלמידים בבית הספר יודעים שהאנשים האלה שהם קוראים עליהם בעיתון לא משתייכים לבית הספר שבו הם לומדים ולסביבה שבה הם מסתובבים. זה הם ואנחנו. אז נכון, הילדה מסכנה וזה נורא
    ואיום, אבל הם אומרים, ובצדק, שדבר כזה לא יכול לקרות בתיכון שלהם. אצלנו אין דברים כאלה ."
    […]
    "אומרים כל הזמן `בני טובים` – אלה לא בני טובים. לבני טובים לא ממנים סנגור מהסנגוריה הציבורית – אילו הם היו בני טובים באמת, היינו רואים פרקליטי צמרת בבית המשפט. אבל ככה החדשות עסיסיות הרבה יותר עסיסיות הרבה יותר, וייתכן שאנשים אוהבים לראות שגם בצפון תל אביב המבוסס יש צרות ."

  10. איזי גור

    אעיד עלי את יודעיי ומכרי כי הלשון העברית אינה זרה לי וכי עדיף בעיניי ספר טוב על פני צפייה באח הגדול , או הקטן., אף על פי כן התקשיתי כל שהוא להבין נה בעצם מבקש הכותב לומר. אם היה בכוונתו לטעון כי הכיבוש הוא הגורם להשחתת נפשות הנוער, ב\ סבורני כי טיעון זה לוקה בחסר וכי הכותב לא עמד על שורש הבעייה.
    לדעתי, המתבססת על ניסיון חיים אישי , השחתת הנוער, כמוה כהשחתת כולנו, החלה אממם עם הכיבוש והשליטה בעם הזר, אולם התפתחותה של המגמה, בעצם, פריצתה החזקה לפנים, נולדה עם התמורות המהפכניות בכלכלה, פרי מדיניות הליכוד לאחר עלותו
    לשלטון.
    היתר ה"בין לילה" שניתן לכל אזרח יבמדינה להחזיק ברשותו סכום של מט"ז בסך 1000 דולר ( בעוד שיום קודם לכן, מי שנתפס ובארנקו שטר של חמישה דולר, היה צפוי לקנס רציני) היה קרש הקפיצה אל החתירה הנמרצת להרבות ממון ונכסים. מגמה זו, בצירוף הסלחנות מצד השלטנות כלפי פורעי חוק כלפי הפלשתינים הכבושים, הן מצד המתנחלים, הן מצד חיילי צה"ל ומשמר הגבול מזה והמדיניות של "חנוך לנער על פי דרכו" היא שהביאה בסוםו של יום נמהר אל מה שאנו עדים לו לאחרונה.
    ומן הראוי לזכור ולהזכיר.את רמת החינוך היום לעומת רמתה בימי שרי החינוך השמאלנים הבוגדים ימי יוסי שריד, שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין.
    מסתבר, ויסלח לי פעמיים ( גם על ששכחתי את שמו ) האיש החביב הדואג לרווחת הילד, על שמעז אני לקבוע ש"חונך שבטו -שונא בנו" . היא אמירה, כמו גם פעולה, חינוכית, ממדרגה ראשונה. אני יודע זאת אישית כי בדידי הווה כעובדה. לאמור. אני מכיר זאת אישית כעובדה. אבל זה היה לפני שמונים ושבעים שנה.

  11. נחמן

    בקשר לקשר בין כיבוש לעוולות מיניות – אני כופר בהסכמה חוצת המשתתפים שיש כאן לגבי הקשר בין השניים.
    אנחנו לא עם סגולה. בכל מדינות אירופה נוער מצוקה משועמם, גלוחי ראש משועממים, אנרכיסטים משועממים או סתם "בני טובים" משועממים מוציאים זעמם/תסכולם/שעמומם על הנשים שבסביבתם או על מהגרים תורכים, ערבים, מוסלמים או יהודים. בחלק ממדינות האסלאם המעשים האלה מתבצעים בחסות החוק (הבסיג` והחשיפות האחרונות על משטרת מצרים ועל העינויים בשטחי הגדה בשליפה מהירה). כל המדינות/רשויות האלה לא כובשות שום חבל ארץ כרגע ועדיין תשמע שם ראיונות שמצדיקים את מעשיהם. בין אם המרואיינים הם עורכי דין, בני משפחה או גוף שלטוני כלשהו.
    יש אנשים שההכרה שאנחנו עם ככל העמים מוציאה אותם מדעתם, אבל מה לעשות, זה המצב.

    בנוגע להצעתך, הלוואי שזה היה ישים. בינתיים, ולו רק כדי להעלות את רמת אמצעי התקשורת במדינה, אני מציע לאסור בחוק על ראיונות עם עורכי דין של נאשמים ועם בני משפחה של נאשמים.
    בנוסף ליתרונות המוסריים החשובים שהזכרת יש גם את היתרון, שמכיוון שכולם יודעים מה הם הולכים להגיד, ויתור על השיחה איתם ייתן יותר סיכוי לחשיפת תוכן בעל ערך. בנוסף, קל להפעיל תקנה זו בחוק ואין צורך להחתים כל אחד ואחת לגבי תוכן דבריהם.

  12. אלי

    אני חושב שההצעה כאן צריכה להישקל ברצינות. גם אם לא מדובר במהפכה המיוחלת, אין ספק שיש לחברה עדיין ם מה להתמודד ולהתאמץ גם אם לא מדובר , למרבה הצער בהצעות מהפכניות. ההצעה מודעת לכך וצימרמן ציין זאת.

    מבחינה משפטית זאת יכולה להיות נורמה מעשית שלדעתי יש בה מעבר ל"פוליטיקלי קורקט" מעוקר מתוכן, כי הכל שאלה של מידה. להכריז חברתית ששם גנאי מתנשא כמו "כושי" היא לא לגיטימית, מכריחה אנשים לחשוב בטרם הם פולטים את המילה מהפה, קל וחומר כלפי התייחסות לפשעים חמורים כמו אונס וכיבוש.
    נראה לי שיש במגנים מפאת לשון הפויטיקלי קורקט איזו היתממות מכיוון שיש לנו לשון פוליטיקלי קורקט משלנו ובה כל מילון הטיוח של הכיבוש- הריסת בתים=חישוף, מצור=עוצר, מצור=הגנה עצמית, נרצח פלשתיני=הרוג/חשוד במשהו נהרג וכו וכו`

    יש מכבסת מילים מחד, ומאידך יש סטנדרטים מוסריים שכדאי מאוד לנסות לישם אותם, שמתבטאים בשפה.
    גם משפטית זו נראית הצעה חשובה, כי אז כל המהלל בשבח רצח ואונס יהיה מודע לכך שהוא מעמיד עצמו בבחינת משת

  13. רקפת מתחת לסלע

    אני באמת מאד מאד בעד הרעיון של מר צימרמן. יקומו אנשים ויגנו אונס. ויגנו התעללות. ויגנו אלימות או עינויים. מעולה. אני בהחלט מסכימה שאם גינוי חזק כזה יהפוך נורמטיבי, משהו חשוב יתחולל – משהו ישתנה באוויר. אבל: מהיכן ניקח לנו את האפשרות לכונן נורמה כזו? הרי לא בכדי דוברים אינם מגנים את המעשים. המעשים אינם נדמים בעיניהם מי יודע מה נוראיים – והרי הם אומרים , אלו טבעיים, מתבקשים במצב, אי אפשר היה שלא לעשות אותם. כיצד יעברו את אותו מהלך מחשבתי קריטי שיאפשר להם לגנות? מעבר לכך, הדרישה לגינוי מנותקת מתביעות המעגלים החברתיים בהם נטועים הדוברים – `מכריו` של מרדכי אלון אינם יכולים לגנותו. הם נתבעים לעמוד לצידו. הם ישלמו מחירי עתק אם יגנו אותו. איזו נורמה תאפשר להם לפגוע כך בקהל המצפה מהם לתמוך במנהיג?

  14. יואל קורנבלום

    להווה ידוע לכם שאדם נחשב חף מפשע עד אשר הוכח בבית משפט שהוא אכן אשם. כמו כן לפי החוק מגיע לאותו אדם סנגור שיכול, ובעצם מוכרח, לספר ניסים ונפלאות על אותו אדם אפילו אם לכאורה ביצע פשע חמור. כמו כן מאפשר החוק לכל אדם לשבח כל אדם אחר כי בסופו של דבר יש חופש ביטוי במדינת ישראל. כמובן יש אנשים אחרים, לכאורה כותב הפוסט וכמה מהמגיבים, שאצלם הכל ברור והם כבר יודעים מראש מי אשם רק מהקריאה בעיתונות, ובעצם גם יודעים למה, ואפשר להגדיר את זה בארבעה מילים שיופיעו בהמשך. לשמחתינו בתי המשפט והחוקים בכל העולם הנאור, כולל במדינת ישראל, לא מתייחסים לדברים כאילו ומחכים למוצא פיו של בית המשפט.

    לא הייתי נדרש לכל זה אם זה לא היה נסיון נוסף להכפיש את מדינת ישראל בכל דרך אפשרית. כבר פורסמו הרבה הכפשות דומות כאן באתר "העוקץ" ואני תמיד מופתע מחדש מהיצירתיות של אותם כותבים שיכולים לקחת כל דבר נורמטיבי ומקובל בכל העולם ולהשתמש בו כדי לנגח את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שהיא מדינת ישראל. כמובן שאני גם מופתע כל פעם מחדש מזה שהאתר "העוקץ" נותן במה להזיות כנ"ל.

    כמובן שכל האנסים והרוצחים ובכלל הפושעים למיניהם היו תמיד חלק מהמין האנושי לדורותיו ואין להם שום קשר עם "כיבוש" כלשהו או מלחמה מסויימת או תרבות כלשהי כפי שלכאורה כותב הפוסט וכמה מהמגיבים מנסים לספר לנו. הפשיעה קיימת בכל תרבות אם בדיקטטורה או בחברה חופשית אם אילו הם שחורים או לבנים או כל גוון באמצע או מלוכסני עיניים. בכל חברה מטפלים באותם פושעים.

    כמובן שבצד השני של המטבע בכל תרבות יש לנו את אילו שמוכנים לשחרר רוצחים ושאר מריעין בישין מבתי הסוהר למרות שבתי המשפט קבעו שהם פושעים ומקומם בבתי הסוהר לכל הפחות. לדוגמא בישראל הדמוקראטית יש מרצחים פלסטינאים שרצחו חפים מפשע אבל יש כאילו שמוכנים לשחרר אותם. כמובן שלצורך העניין אותם אילו שמוכנים לשחרר אותם לא יגדירו את אותם רוצחים כרוצחים אלא כלוחמי חופש ואז כמובן פתוחה הדרך לשחרר את אותם רוצחים שבית משפט קבע שהם רוצחים.

    לכן זה סוגר מעגל די דפוק ובאמת מעלה תהייה מדוע כותב הפוסט וכמה מהמגיבים כאן באתר "העוקץ" נדרשים לקטע בעניין "בנער/בחור/צעיר נורמטיבי" ,כפי שהובא בפוסט, שעדיין לא הורשעו בעוד שהם מתעלמים מהברגותים והקונטארים למינהם כשברור שכבר הורשעו.

    ולסיום, עבור כל אלו שתוהים מה הם ארבעת המילים שהוזכרו למעלה, שלא יותירו ספק לגבי הקשר ביניהן הן "פחדנות וצביעות ללא תקנה". ואידך זיל גמור.

  15. ג. אביבי

    אולי כוונתו של צימרמן טובה, אלא שהניסיון ליצור זיקה בין מצב הכיבוש המתמשך ודיכוי הפלסטינים לריבוי מעשי האונס האכזריים ע"י בני האחוזונים העליונים (שעל כן נחשבים בתשקורת הישראלית לבני טובים) הוא לגמרי לא ברור. הקשר הרלוונטי היחידי הוא האחרון אותו מזכיר הכותב – יותר תקציב לפעילות חינוכית, אלא שהוא רופף למדי. לא פחות מרגיז הוא הניסיון להשתיק את הקול המזרחי נגד הגזענות האשכנזית בתואנות שווא מגוחכות (וזאת לא הפעם הראשונה אצל צימרמן). להלן: " כך העולם …. הפנימו רוב הישראלים כי אסור בהחלט לקרוא למזרחים בכינויי גנאי כמו "פרנקים" או "שוורצע-חייעס", אלא אם…. ".
    ע"פ צימרמן הגזענות האשכנזית היא כבר תופעה זניחה עד בלתי קיימת (ברור שלצימרמן היא לא מפריעה). לא פרענק ושווארצע-חייע? נניח לרגע, אבל "עארס" ו"פרחה" נאמרים ע"י הגזען האשכנזי הנפוץ למדי בשיח היומיומי. ע"פ העליה בממדי הסלקציה בכניסה למועדונים מהם סובלים המזרחים כולל האתיופים והערבים, השיח הגזעני האשכנזי הוא בסימן עליה מובהק. כל ניסיון להכחיש, אפילו חלקית, את הגזענות האשכנזית הוא למעשה שיתוף פעולה איתה. הגזענות הזאת לא מצטמצמת לכינויים מנחיתים אלא משמשת מוטו לקיפוח אפשרויות הקידום של המזרחים במקומות העבודה ובתפקידים הקובעים, בכל מגזרי החיים. הגזענות היא כלי לדיכוי מעמדי ואתני.

  16. אורן א.

    בשוויץ אחוז האונסים וההטרדות של נשים ומוחלשים כמו בישראל והם כזכור לי לא במצב של כיבוש או תחת כיבוש.
    צריך לסיים את הכיבוש על זוועותיו אבל לא לערבב מין בשאינו מינו, אונס לא מתרחש יותר בארצות כובשות .

    נתחיל מלסיים את הכיבוש הגברי מצ`ואיסטי על נשים ועל חלשים בתוך הבית, בתוך המשפחות(ולא להרחיק עדות למעבר לגבול לכיבוש המוצא לפועל על ידי חיילים) ובתור התחלה זה יכול לשפר את המצב של חצי מאוכלוסוית כדור הארץ.
    לפעמים נראה לי שעיסוק אובססיבי בכיבוש נועד כדי לא להפנות אצבע לזוועות המתרחשות בתוך הבתים הנורמטיביים בישראל.

  17. נחמן

    יואל קורנבלום – ברור שלכל אדם מגיע סנגור שמוכרח לספר עליו ניסים ונפלאות, וברור שאדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. אבל תפקידו של הסנגור הוא לספר ניסים ונפלאות על הנאשם בבית המשפט, ולא בתקשורת. וזה שלא ידוע אם הנאשם אכן אשם או חף מפשע לא משנה את העובדה שאני יודע מראש מה עורך דינו או משפחתו יגידו לתקשורת. לצורך השוויון אני מוכן שגם את נציגי הסובלים מהפשע לא יראיינו. אני יכול לדמיין לבד איך מרגישה אמא שבנה נדרס חס וחלילה ומה לדעתה צריך לעשות לדורסים, אני לא צריך שישמיעו לי את זה בחדשות. אני מצפה שבחדשות יציגו את העובדות הידועות, יציינו שהנאשם נחקר וזהו. את מסחטות הרגש שממלאות 80% ממשדרי החדשות בארץ צריך להעביר לתוכניות אחרות, שאותן מי שרוצה יראה.

  18. יואל קורנבלום

    גם אני לפעמים תוהה על כל מיני פירסומים והכרזות שונות של כל מיני בעלי עניין אבל זה חופש הביטוי ועדיף בעיני חופש ביטוי עם כמה תהיות מידי פעם בפעם מאשר הגבלת חופש הביטוי. בקשר לעורכי הדין נראה לי שיש להם זכות לדבר גם מחוץ לבית המשפט במיוחד אם שואלים אותם כל מיני שאלות מביכות כי אולי הם חושבים שזה יעזור למרשם. בסופו של דבר כולם שומעים את כולם ואולי דיבור כזה או אחר יעזור למי שהם צריכים לעזור. בעיקרון אני לא מאמין למה שעורכי הדין אומרים ומחכה לקביעת בית המשפט.

  19. הפוסל במומו פוסל

    ואף לא כתב על הבעייתיות של מישהו אובססיבי נגד הכיבוש שעוסק בכיבוש אובססיבי של בחורות.

    זה קשור או לא?

    או שזה רק נכון לרב מוטי אלון וטהתנגדותו להומוסקסואליות? האם הניתוח עובד שונה לפי האיזור הפוליטי בו חי התוקף?

  20. ירדנה אלון

    מצטרפת לתגובתו של אורן,לפני מספר שבועות יצא לי לראות סרט תעודה בערוץ arte הצרפתי בנושא של מה שנקרא באירופה תופעת ה- bullying בבתי הספר, תופעה שהולכת ומתרחבת ומדאיגה מדינות רבות באירופה ,ושוב במקום הראשון אנגליה,ואחר כך באות מדינות כמו הולנד,דנמרק,צרפת,גרמניה אני לא זוכרת את הסדר המדוייק , אולם זכרתי הייטב שדיברו על כך שבריטניה נמצאת במקום הראשון, הסרט עסק בתופעה בהרחבה וכמובן בתופעות כמו אלכוהוליזם בקרב בני נוער,וסמים וכל המרעין בישין, בדיוק כמו אצלינו, אז כך שכפי שאורן כתב, לארצות האלה אין בעיה של כיבוש כרגע שעליו הן יכולות להשליך את הקולב ואת האחריות על האלימות בבתי הספר,בכלל דומה שה-"כיבוש" הפך לקולב נוח מאוד בעיקר אצל השמאל הישראלי לתלות עליו את כל החוליים של החברה הישראלית,כאילו שלפני הכיבוש לא היו גזענות(שזו אלימות ובריונות תחת מסווה רעיוני או אידאולוגי)גם לפני הכיבוש לא היינו מי יודע מה , רק שלא דיברנו על זה באותה פתיחות שאנחנו מדברים על זה היום ,מפני שפעם האלימות והבריונות יוחסו למגזרים מסויימים באוכלוסיה על מנת לייצר להם תדמית מפוקפקת על חשבון אלה שרצו לאחוז בהגמוניה.
    על כל פנים באותו סרט תעודה מדובר, שהרחיב את הדיבור כאמור יותר על התופעה מאשר על הסיבות ועל הפתרונות,בכל זאת ניסו לגעת גם בסיבות,ומסתבר שאחת הסיבות שהועלו להתרחבות התופעה בצורה כל כך מדאיגה היתה "הקפיטליזם החזירי" והתרבות הקפיטליסטית.אז אני ככה מגלגלת את הרעיון בראשי,וככל שאני מגלגלת את הרעיון ככה הוא נראה לי נכון ,אבל למען הגילוי הנאות אני לא סגורה לגמרי על העניין,אבל מצאתי צורך לחלוק את זה עם קוראי העוקץ.
    ותוך כדי שהרעיון מתגלגל במוחי יצא לי להיזכר בשיר של יהודה פוליקר שנקרא "אני רוצה גם" ונראה לי שיהודה הצליח "להביא אותה" בול לסיבות לתופעה הזאת, אז אני מביאה כאן את מילות השיר.

    אני רוצה גם

    ביצוע: יהודה פוליקר
    מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד
    לחן: יהודה פוליקר

    גם אני רוצה לצאת, לשתות, לרקוד, לבגוד, לשדוד
    גם אני רוצה לדפוק שמחת חיים ברמקולים של אוטו עם כבוד.
    גם אני רוצה לחטוף, לאכול, לטרוף, לזלול, להקיא את הכל
    לרמוס את כל מי שעומד בדרכי, לעמוד על שלי בלי ליפול.
    גם אני רוצה אקדח קטן שפותח דלתות וסוגר עניין
    אני רוצה לשלם במזומן מתחת לשולחן לאיזה עבד נאמן פודלמן.
    גם אני רוצה לשלוף מהשרוול, לצחוק בביטול ולהגיד בזלזול:
    קניתי, מכרתי, פתחתי, סגרתי, כיוונתי, יריתי, פגעתי בול.

    גם אני רוצה להיות בן של מי שרימה והונה וקיבל חנינה
    בן של אבא יסדר לי חיים קלים בצבא, אבא ישלם ויבטל את התלונה.
    גם אני רוצה להשתעמם, להתרגש, להתחתן, להתגרש
    להשכיב, להשתמש, לזרוק, להתכחש, לגמור מהר, לרוץ ולספר.
    גם אני רוצה שיכתבו עלי בספורט, ברכילות, בחדשות
    שיפיצו שמועות, שמות, שקרים, סקנדלים ובושות
    גם אני רוצה לכתוב רומן אוטוביוגרפי חינוכי וחושפני
    לחפש אותי ולמצוא את עצמי, להגיד אני, זה אני, זה אני.

    אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה.
    אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה.
    אני רואה את זה מולי, צבעוני, טבעי, על המסך שלי.
    אני רוצה להיות שם, אני רוצה להיות שם,
    אני רוצה גם, אני רוצה גם…

    גם אני רוצה לקנות לי קבוצת כדורגל או כדורסל
    אני רוצה על הקיר את מונה ליזה אורגינל.
    אני רוצה להיות ידיד בין ידידי המוזיאון
    גם אני רוצה סלון עם חלון, במגדל שמשקיף לים התיכון.
    גם אני רוצה חבר בכנסת ובמס ההכנסה
    גם אני רוצה להריץ ולהקפיץ, להפיל את הבורסה
    גם אני רוצה שומר ראש נהג צמוד ולימוזינה גדולה
    גם אני רוצה מקום בהנהלה של מפלגה, שתיקח אותי אצלה.

    אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה.
    אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה.
    אני רואה את זה מולי, צבעוני, טבעי, על המסך שלי.
    אני רוצה להיות שם, אני רוצה להיות שם,
    אני רוצה גם, אני רוצה גם…

    אבל איפה אני,
    ואיפה כולם?
    איפה אני,
    איפה כל העולם?

    מה אני יושב כאן סתם,
    הכל כללי כמו הים,
    אני רוצה גם, אני רוצה גם,
    אני רוצה גם, אני רוצה גם…

    אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה,
    אני רוצה את הכל הכי טוב, הכי הרבה.
    אני רוצה להיות מוקף עיניים, שפתיים, רגליים וזרועות.
    אני רוצה להיות הבן של כל האימהות.
    .