• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מדוע חוק חובת מכרזים רלבנטי ליום האשה הבינלאומי?

אורלי בנימין

אודה ולא אבוש, לא ידעתי על היוזמה של ח"כ שלי יחימוביץ להציע תיקון לחוק חובת המכרזים. למדתי על יוזמתה זו מכתבתו של רענן שקד "כל הכבוד לצ'יינה" שהתפרסמה ב-  5.3.10 במוסף של ידיעות אחרונות. כתבה מצויינת החושפת נדבך חשוב בהרס השיטתי שחוק חובת המכרזים מכניס בשיטתיות לתוך שוק העבודה הישראלי. הכתבה מבליטה את החלמאיות שבשיקולים לטווח קצר, של שרים במשרדים ספציפיים, המנותקים מתמונה מערכתית על תפקידה של המדינה כ"לקוחה" ביחס לשוק העבודה בכללו. במיוחד אפשר ללמוד מהכתבה כמה הגלובליזציה הכלכלית קריטית להחלשת הסיכוי להעסקה הוגנת בישראל: השאיפה להפחתת עלויות במשרדי ממשלה וברשויות מקומיות הופכת את פרקטיקות ה"רכש" הממשלתי (מילת הקוד להעסקת עובדים באמצעות קבלני שירותים וספקי סחורות) לכלי מרכזי למלחמה ישירה בכל עובד ובמיוחד עובדת שתנאי השכר שלה מייקרים את עלויותיה של הצעת מכרז ספציפית.

כשקראתי על כך שח"כ שלי יחימוביץ מגישה תיקון לחוק חובת המכרזים בענין העדפת תוצרת הארץ הלכתי לחפש את ההצעה, באתר שלה ובפרסומי הכנסת להצעות חוק. לא מצאתי את הנוסח. מה כן מצאתי: שיש כמה הצעות חוק לתיקון חוק חובת המכרזים. כלומר, מספר חברי הכנסת שמבינים את העוצמה שיש לחוק חובת המכרזים (1992) בהסדרת שוק העבודה והמשק בכללותו עולה בהדרגה. אז מה מבקשים חברי הכנסת? מירי רגב למשל מבקשת שתהיה העדפה לתאגידים המעסיקים יוצאי צבא. אומנם אין לה אפשרות להפעיל ממשל צבאי בכדי להדיר ישראלים-פלסטינים משוק העבודה, אבל היא בודקת אפשרות להפעיל לאותה מטרה את חוק חובת המכרזים. אבל אני כאן לא בכדי למחות על הפעולה הגזענית למרות שאני כמובן מוחה עליה. אני רק רציתי לשאול על תנאי העסקה – מה לא משנה לה למירי רגב, באילו תנאים יועסקו יוצאי הצבא האמורים? היא לא היתה רוצה להכניס איזשהי התייחסות לשאלת תנאי ההעסקה של המועסקים אצל זוכי המכרזים? מה בקשר לאפשרות להתנות זכיה במכרז בהתארגנות עובדים? "לא יזכה במכרז גוף כלכלי המעסיק עובדים שאין להם ועד אותו בחרו והוא המייצג אותם לצורך משא ומתן על תנאי ההעסקה שלהם ולצורך פיקוח על העמידה של המעסיק בתנאים עליהם התחייב?" – מה לא חשוב לה באילו תנאים מועסקים אותם יוצאי צבא? האם ברצונה לכפות עליהם חיים של עובדים ועניים?

אבל מירי רגב איננה היחידה שעלתה על הכוח של חוק חובת המכרזים. למשל דב חנין חתום על הצעה שלפיה יועדפו הצעות מכרזים של גופים העושים שימוש במוצרים ממוחזרים מצמיגים. לא משנה לו (זה יכול להיות?) באילו תנאים יועסקו העובדים של אותם עושים שימוש במוצרים של צמיגים ממוחזרים – וההצעה שהוא חתום עליה לא אומרת מילה על הצורך להעסיק בכל גוף ממשלתי או רשות מקומית אדם שיהיה אחראי באופן פעיל ושיטתי לבדיקת תנאי ההעסקה של העובדים המועסקים על-ידי זוכי מכרזים לאורך זמן ובמיוחד היחס בין שכרם, תנאי ההעסקה שלהם , הניסיון המקצועי שרכשו וההשלכה שלהם. כל אלו, יוק. הכי חשוב שהמדינה תקנה מוצרים מצמיגים ממוחזרים –  ואני לא נגד אגב.

דניאל בן סימון, יולי תמיר ורבים אחרים חתומים על הצעה אחרת לתיקון חוק חובת המכרזים – הם מבקשים שכוח ההחלטה לגבי "רכש שירותים" של משרד החינוך יהיה בידיו של שר החינוך ולא בידיו של שר האוצר. משרד החינוך ויולי תמיר הם המצטיינים שבמתייחסים לנושא ההעסקה דרך מכרזים שכן ביוזמתה של יולי תמיר כשרה, משרד החינוך מעסיק עורך דין שתפקידו פיקוח על זוכי מכרזים עתירי כוח אדם על עמידתם בתנאי ההעסקה לאורך זמן. אבל בהצעת החוק, הם לא חשבו להתייחס לנושא של תנאי ההעסקה. הם מבינים את ההרס, את הזליגה המתמדת משלב ההצהרה על תנאי העסקה עתידיים לבין מה שקורה בפועל ולאורך זמן אבל הם לא יכולים לקחת על עצמם לעגן את זה בחקיקה. ישנן יוזמות חקיקה נוספות אבל נראה לי שכותרת ההצעה של שלי יחימוביץ' צריכה היתה להדליק אצלה עצמה איזשהי נורה אדומה. אסביר.

תחילה 'העדפת תוצרת הארץ' מנוגדת להסכמי GATT עליהם מדינת ישראל חתומה ובהם התחייבה שלא להעמיד חסמים בפני סחורות ומציעי מכרזים מחו"ל ובאופן דומה התחייבה בהסכמי   GATSשלא להציב חסמים בפני רכישת שירותים מחברות לא ישראליות. לכן קשה להאמין שיש להצעה סיכוי מבחינת המחוייבות של משרדי התמ"ת והאוצר. דבר שני, האם אין לנו אפשרות לומר מילה יותר אוניברסלית על חובתה של המדינה לרכוש מוצרים שיוצרו בתנאים של העסקה הוגנת ומאורגנת בארץ ובעולם? האם לא נהיה אז במקום טוב יותר?

ואני רוצה להדגיש את עמדתי: התיקון שמציב במרכזו את העדפת תוצרת הארץ שהוא חשוב לגבי מקומה של המדינה כלקוחה של יצרנים מקומיים, לא מבליט מספיק את הבעייתיות ביחס לתנאי העסקה של המועסקים ולעיתים קרובות מועסקות ב"שרותים" הנרכשים במכרזים באופן כללי. רכש "שירותים" (קראו – כוח עבודה) מטווח רחב מתבצע היום על-ידי המדינה בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות שלא לדבר על השתלטותו על תחומי הניקיון, האבטחה ובהקשרים ספציפיים גם תחום האדמיניסטרציה כגון מזכירות וקלדנות. כל המועסקות (וגם המועסקים) במסגרת מכרזים במה שמכונה "רכש שירותים" חשופים לאפשרות כי תנאי ההעסקה שלהם יפגעו בשל השאיפה למחיר נמוך גם במכרזים בהם נרכשים שירותים מבוססי מיומנות. לפיכך התיקון לחוק חובת המכרזים אינו צריך להתמקד בהעדפת תוצרת הארץ אלא בהעדפת הצעות של גופים שיכולים להוכיח תנאי העסקה הוגנים ואנושיים בארץ ובחו"ל. אם תנאי העסקה הוגנים המבוססים על משא ומתן עם נציגי עובדים יהיו תנאי לזכיה במכרזים, לא יהיה שום תמריץ להעדפה פועלות סיניות על פועלות המתפרה במצפה רמון.

לסיכום אזכיר כי היום יום האשה הבינלאומי. ביום זה נשים בכל העולם נאבקות על זכותן לפרנס את משפחותיהן בכבוד ומבלי שערכן של מיומנויותיהן, השכלתן, ניסיונן יופחת כחלק מהמאמץ להפחית עלויות ולהפחית את מחיר ההצעה המוצעת במכרז. הגיעה העת שגם בישראל, נבין את הפגיעה השיטתית באפשרות של נשים להתפרנס בכבוד כפי שזו נוצרת במסגרת חוק חובת המכרזים ונקרא לתיקון של אותו חוק פרי תרגומם של הסכמי GATT  כך שהמדינה בישראל והרשויות המקומיות לא יוכלו להפחית את עלויות התפקוד שלהן על חשבון העברת סיכונים לעובדות. המדינה והגופים הממומנים על ידה לא יכולים להניח כי זוכי המכרזים מכוונים להעסקה ראויה, לא בשלב בחירת הגוף הזוכה במכרז להפעלת שרות או אספקת סחורה ולא לאורך זמן אחרי שכבר זכה. המדינה בישראל וכל הגופים הממומנים על ידה צריכים לקחת על עצמם מחוייבות לקניית סחורות ושירותים רק מגופים שיש בהם ועד עובדים פעיל ויציג המגן על העובדות והעובדים מניצול ציני של חולשתם היחסית בשוק העבודה, לא רק כשחותמים על הסכמים אלא גם לאורך זמן.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: