עריצות הרשת

יוסי דהאן

אם אדם זר היה פונה אליכם ברחוב, האם הייתם מוסרים לו את שמכם, מספר תעודת הזהות וכתובת האי מייל הפרטית? כנראה שלא. סטיב לור, כותב ב"ניו יורק טיימס" על איבוד הפרטיות ברשתות החברתיות. לור מציג לא מעט מחקרים המגיעים למסקנה כי אפשר לחלץ פרטים אישיים לא מעטים על משתמשים בפייסבוק, טוויטר ופליקר – מאגרי מידע עצומים שמהם אפשר לדלות פרטים אישיים, ברכות ליום ההולדת, רכילות על בית הספר ומקום העבודה, תמונות ווידאו של חופשות משפחתיות ורשימת הסרטים שאתם צופים בהם.

מתוך אוקיאנוס המידע הזה, מומחים למחשבים יכולים ליצור פרופיל די מפורט של בני אדם. כך סטודנטים שהשתתפו בפרויקט כיתתי ב MIT, הצליחו באמצעות ניתוח סטטיסטי של יותר מ 4000 פרופילים של סטודנטים בפייסבוק, לזהות בדיוק של 78% האם בעל הפרופיל הוא הומוסקסואל.

בסתיו שעבר, חברת Netflix העניקה מיליון דולר, לקבוצה של סטטיסטיקאים ומהנדסי מחשב שזכו בתחרות של ניתוח היסטוריית שכירת הסרטים של 500000 מנויים, ניתוח ששיפר בעשרה אחוזים את יכולת הניבוי המדויקת של המלצות של החברה לקהל מנויי שוכרי הסרטים שלה. החברה ביטלה תחרות נוספת שהייתה אמורה להיערך השנה בעקבות טענות על פגיעה בפרטיות.

ייתכן שאתה לא חושף פרטים על עצמך, אבל החברים שלך ברשתות החברתיות הללו חושפים אותה. אנשים יכולים לשפוט אותך על פי החברים שלך.

במחקר אחר שנערך באוניברסיטת קרנגי מלון בארצות הברית, החוקרים הצליחו לחזות את מספר תעודת הזהות של 8.5% אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית שנולדה בין השנים 1989 – 2003. פריט מידע החביב ביותר על גנבי זהות היכולים לעשות בו שימוש נרחב.

הרשויות עסוקות עתה בניסיונות לקבוע כללים לשמירת הפרטיות, אולם ג'ון קליינברג, פרופסור באוניברסיטת קורנל מייעץ, "כשאתה פועל ברשת, אתה צריך להתנהג כאילו אתה פועל במרחב ציבורי, כיוון שהמרחב הפרטי הופך להיות יותר ויותר ציבורי".

התקפה על הרשת ורשתות חברתיות מגיעה גם מכיוון אחר. Jaron Lanier, אחד מהחלוצים בהמצאת המציאות הוירטואלית וחבר מכובד בעמק הסיליקון, לניר כתב ספר בשם You Are Not a Gadget,  שבו הוא תוקף את הרשת ומצביע על המחירים של מה שהוא מכנה הקולקטיביזם של הרשת – "המאואיזם הדיגיטלי" הבא לידי ביטוי בווקיפידיה, חיפושים בגוגל   ו Web 2.0, שתוכננו על ידי מהנדסי מחשבים ומעצבים את התנהגות המשתמשים. כפי שהחלטות על המימדים של מסילות רכבת קובעות את גודל ומבנה הרכבות, כך, אומר לניר, החלטות על עיצוב תוכנות כוללות כללים הקובעים את התנהגותינו. בניגוד לביקורת על הרשת המעמידה את ערך הפרטיות במרכז, לניר המציג את עצמו כמצדד באינדיבידואליזם הומני,  מוחה נגד תרבות האנונימיות, שחשפה את הצד האפל של בני אדם. התקפות אנונימיות על יחידים ומוסדות משגשגות במה שלניר מכנה "תרבות של סדיזם". לניר גם יוצא נגד ההתלהבות מ"תבונת ההמוניים" שבה קולם של רבים עדיף על קולו של היחיד המומחה. הוא מבקר את הפרגמנטציה של מידע ברשת, היוצרת תרבות שבה ליותר ויותר לאנשים אין מושג מה מקור המידע ואמינותו, מידע הופך להיות יותר ויותר חיבור של מקורות מידע קיימים ולא יצירת מידע קיים חדש.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. - משפ` אברהם

    בשנים האחרונות השתלטה עלינו תרבות הזבנג. לא מקשיבים, לא מתעמקים, לא יושבים בחברותא אלא לבד מול המסך. לא משתמשים במילים והגייתך אלא במקלדת, בסימנים קצרים, במותגים, בסמלים חדשים. זה עצוב.
    בעיניי לא נכון למדוד את המצב החברתי של האדם עפ"י מס` החברים שלו בפייסבוק. ההיפך הוא הנכון. מי שמקדיש זמן לחברות הפיזית, הפגישות, השיחות, הטיולים ביחד, הבילוי המשותף וכדומה לא יהיה לו די זמן לבלות שעות ארוכות מול המחשב.
    את תוצאות התרבות הזו והשלכותיה נראה לדעתי עוד דור או שניים.

  2. בלונD

    מתוך האתר הדמיוני שלי:
    יוסי דהאן מאתר העוקץ כתב מאמר מרתק שבו הוא מבהיר כמה שקשה לאנשים המלומדים (לפי הלימודיות הישנה) להתמודד עם האינטרנט. המאמר מתחיל בציטוט של אדם שאומר שאנשים חושפים יותר מדי מהמידע האישי והפרטי שלהם ברשת, ממשיך בציטוטים של מי שמדבר בגנות האנונימיות, ומסתיים בלי להביע שום עמדה.
    אי שם באמצע מסופר לנו על מחקר של סטודנטים בMIT שהצליחו לזהות הומואים עם 78% הצלחה. אם הייתם נותנים לי 4000 אנשים והייתי אומר לכם שהם כולם סטרייטים אני חושב שהייתי מגיע לאחוזים דומים, אם לא גבוהים יותר (ולי אין בגרות אפילו). וזה בלי להתחשב בעובדה שבןאדם שמספר לעורכי הניסוי שהוא הומו, מוכן כנראה לכתוב את זה גם בדף הפייסבוק שלו.

    אני תומך נלהב באנונימיות. אני רוצה שאנשים יתייחסו לדעתי. אני לא רוצה שדעותי בנושא אחר, או השם שלי (שעלול להצביע על מוצא/דת), או התארים שלי יפריעו להם. מה יכול להיות יותר טוב מזה? יש לי תמיד את האפשרות להזדהות.
    לניר "מוחה נגד תרבות האנונימיות, שחשפה את הצד האפל של בני אדם". זה כל כך טוב שבא לי לבכות. המתנגד לאנונימיות לא אומר שהרשת יצרה צד אפל. הוא אומר שהיא חשפה אותו. עד עכשיו היה לנו כלכך נוח כשהאמנו בתרבות המתקדמת שלנו…. זה כמו שמישהו יגיד שהוא מוחה נגד אתר העוקץ שחושף את הצד האפל של הכיבוש.

    האינטרנט הוא בסךהכל כלי. אפשר להשתמש בו בהמון צורות. אני חושב שהכלי הזה חשף וממשיך לחשוף הרבה מהצביעות של החברה שבנו לנו במאות האחרונות. אני חושב שזה נהדר. אין לי זמן כרגע לפרט את כל הסיבות למה.

    מה שבטוח זה שהכותרת טובה רק בתור בדיחה.

  3. google

    לא שמת לב אף פעם שהפרסומות שאתה רואה באינטרנט מותאמות למה שאתה מחפש בגוגול? חבר שלי שנמצא בלוס אנג`לס מקבל כל הזמן פרסומות שבהם כתוב: "ישראלי בלוס אנג`לס? מחפש דרך להתקשר הביתה בזול?". זה כמעט לא משנה מה תעשה ברשת אוספים עליך מידע. כן קצת מפחיד. בכל מקרה מי שמחפש דרך אלטרנטיבית לגוגל שינסה את: scroogle (פשוט תריצו את זה בגוגל) מנוע חיפוש שלא שומר את המידע שחיפשת בו.