מצעד האיוולת של ישראל

שלמה סבירסקי

סוציולוג, פעיל חברתי וסופר ישראלי והמנהל האקדמי של מרכז אדוה וממייסדיו.

 

במסה מצעד האיוולת של ישראל, טוען שלמה סבירסקי כי מצעד האיוולת החל מרגע שישראל לא השכילה לתרגם את ניצחונה ב-1967 כדי לנסות ולהגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, שהיה מאפשר לה להמשיך ביתר מרץ את מפעל בינוי האומה והפיתוח החברתי והכלכלי, ובמקום זאת פתחה במסע התנחלות המהווה כיום את המכשול המעשי העיקרי בפני הסדר כמו גם נטל פוליטי, צבאי, כלכלי וחברתי כבד.

להורדת המאמר מצעד האיוולת של ישראל –  לחצ/י כאן

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סמולן

    בדרך כלל אני מחבב את כתבי סבירסקי. אבל ההשוואה לטוכמן מטופשת. טוכמן מדברת על איוולת של מנהיגים קונקרטיים, ומתועדים היטב. אלו יצורים שניתן לדבר עליהם במונחים כאלו. הפמפלט הזה, מעבר לשלל הנחות היסוד השקריות שמוצגות בו, לא דן בבני אדם, אלא ב"ישראל". יצור מופשט לגמרי, שסבירסקי, כמעין מספר יודע כל, פשוט יודע מה עובר בראשו. ראשה. המטאפורי, כמובן.

    כדאי אגב לציין שמלחמת ויטנאם לא בהכרח מתגלה כאיוולת שנחשבה בזמנו: במבט לאחור ניתן לראות את המלחמה בקומוניזם כמשימה חשובה, שארצות הברית ביצעה בסבלנות, תוך נכונות לכשלונות מקומיים, והתמודדות מרשימה עם אליטות אינטלקטואליות פרו קומוניסטיות.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תפסת מרובה לא תפסת…

    שתי נקודות עולות מהמאמר שאני לא יכול להסכים אתן.

    המאמר מצייר את התמונה שהשמאל (לכאורה) תמיד ניסה לצייר, שהבעיות התחילו ב67.

    הבעיות התחילו ב48! ואפילו קודם לכן. אין הרבה הבדל בין אוניברסיטת תל אביב לבין זו של אריאל. (אולי אפילו בתל אביב הקיום שלה עוד פחות מוסרי…)

    דבר שני. הניסיון לצייר את המערך כחלק מהשמאל גם הוא לא ממש נכון. המערך הוא ימין! "משננתו של רבין" זה כמעט בדיוק כמו זו של כהנא.
    את ההתנחלויות הראשונות הקים דווקא המערך. ומעניין איך רבין קשור אליהן בעבודתו באותה תקופה בארה"ב.

  3. אור

    אם האיוולת נמשכת כל כך הרבה זמן המסקנה היחידה המתבקשת היא שאין כאן איוולת, אלא שמישהו מרוויח מכל הסיפור. הבעיה במאמר היא שסבירסקי מדבר על ישראל, ישראלים כעל מקשה אחת ולא מפרק את החברה לגורמיה. בחברה יש גורמים עם אינטרסים מנוגדים, והאינטרסים הבאים לידי ביטוי במדיניות הממשלה הם לאו דווקא (ובדרך כלל לא) האינטרסים של רוב העובדים בישראל.
    כפי שסבירסקי ידע לציין ב"מחיר היוהרה", יש הרבה גורמים בישראל שהרוויחו יפה מאוד מהכיבוש. רוב הציבור הפסיד, בעבודות כפייה של 3 שנים, במוות במלחמות ופיגועים, ובהפנייה של משאבים שיכלו לפתח את החברה לכיבוש.
    אז מה יש לנו כאן?
    מדיניות עיקבית שגורמת לרבים לסבול ולמעטים לשגשג, ואותם מעטים הם מהקרובים לצלחת.
    מה נסיק?
    בהכרח שאין כאן שום איוולת, אלא מדיניות עיקבית ורציונלית של המשגשגים שלהם אינטרסים מנוגדים מאלה של הסובלים. הצרה היא שלאותם משגשגים יש מערכת תעמולה ושקר אדירה שמטשטשת את המציאות- התקשורת, מערכת החינוך וכו`.
    בשביל לשנות את המצב אין לבכות על האיוולת, אלא לגבש אסטרטגיה ברורה שתאפשר להדיח את עדת המשגשגים מעמדות הכוח הפוליטי והכלכלי שלהם ולהעביר את הכוח לידי העם.

  4. אורי

    התגובה של חסר השם בה הוא משווה את רבין לכהנא מעוררת ספק לגבי תפיסת המציאות של חלק מקוראי בלוג זה.

  5. יהושע רוזין

    הבעיות אולי החלו ב48 ואולי ב 1896- ווסוד הציונות הפוליטית, אבל לא דומה אוניברסיטת תל-אביב ברמת-אביב- שייך -מואניס למכללת אריאל בנפת סילפית. הקו הירוק הוא גבולה הזמני המוכר ע"י הקהיליה הבינ-לאומית. זאת עד שיוחלף בגבול קבוע עם חתימת הסכם שלום עםההנהגה הפלסטינית המוכרת.

  6. יואל קורנבלום

    נראה שהכותב וחבריו לדעה עדיין לא הפנימו שהדיקטטורים המוסלמים לא רוצים אתנו כאן בכלל ולא משנה מה נאמר ואיך נדבר. לכן כל ההכפשות וכל הדיבורים נגד מדינת ישראל מצד אנשים כמו הכותב וחבריו לדעה הם פשוט מצעד איוולת מתמשך שקשה אפילו לדמיין. אבל המציאות עולה על כל דמיון וכותב הפוסט וחבריו לדעה מוכיחים את זה מדי יום מחדש. קשה להבין מדוע הכותב וחבריו לדעה לא מצליחים לקלוט שהדיקטטורים המוסלמים לא רוצים מדינה יהודית כאן למרות שהדיקטטורים המוסלמים מודיעים קבל עם ועדה על כוונותהם לחסל את המדינה היהודית השכם והערב וגם באמצע היום. בנוסף לא צריך להיות איסטרטג צבאי כדי להבין שאם רוצים להרוג אותך עדיף שיהיה לך עומק כדי להתגונן ולכן ההתנחלויות כדי ליצור רצף. בנוסף נראה שבית המשפט הבין לאומי בהאג כבר פסק לא מזמן שאין מקום להחזיר תושבים 35 שנים אפילו אם הם גורשו. אמנם אותה פסיקה דיברה על קפריסין אבל נראה לי שאפשר בהחלט להחיל את זה על ישראל. האם כותב הפוסט וחבריו לדעה מודעים לפסיקה הזאת?

    לכן כשהכותב וחבריו לדעה מאשימים את ישראל בכל הבעיות באיזור הם בעצם משמשים עלה תאנה לכל האנטישמים בעולם וזה גם כן מצעד איוולת אמיתי ועוד עם תעודות. כלומר אותם אנטישמים ושלל שונאי ישראל לא צריכים להמציא דבר או אפילו להביא את הפרוטוקולים של זקני ציון או לטעון שאנחנו משתמשים בדם נוצרי ליצירת מצות ועוד שטויות אחרות אלא בסך הכל הם צריכים לצטט את דברי הכותב וחבריו לדעה. במשך שנים כתבות ודיבורים כמו זה של כותב הפוסט וחבריו לדעה רק הרעו את מצבינו ונתנו הרבה תחמושת לשונאינו. כמובן להודות באיוולת הזאת קשה לכותב הפוסט וחבריו לדעה ולכן הם ממצאים כל מיני שקרים ומנסים לספר לנו שזה שהאשמה היא בנו.

    בנוסף הכותב אינו מדייק בכתבה בקישור. המלחמה לא התחילה עם הפלסטינים אלא עם מדינות ערב. לו הדיקטטורים הערביים היו רוצים להקים מדינה פלסטינית היו יכולים לעשות את זה כבר מזמן ולא היה צריך את מלחמת ששת הימים לצורך זה. אבל הפלסטינאים הם מכשיר נוח ואפשר לנגח בו את מדינת ישראל. נראה שכותב הפוסט וחבריו לדעה עדיין ממשיכים עם מסכת השקרים רק כדי שלא יצטרכו לומר שטעו.

  7. עמית

    מסה נכונה ומדוייקת זו הציגה בצורה בהירה את האוולת הקשה והעיקרית של מדינת ישראל. נכום שהסכסוך התחיל ב 48 ועוד לפני כן, אבל האוולת הישראלית התחילה ב 67.

    עוד סעיף לאותה אוולת – ההצלחה המלאה של המערכת הישראלית – פוליטיקה, צבא, שלטון, מעמדות עליונים וכו` – לגרום לרוב הציבור להפנים את המצב ולהאמין בצדקתו המוחלטת, וכתוצאה להביא לעיקור נסיונות המחאה נגד הצב בטענה ה"נצחית" שאין עם מי לדבר ושהאיום הקיומי נמשך ועומד בראש.

    זהו הסעיף העצוב כי הוא כרגע חוסף כל ניסיון לשנות את המצב הפוליטי והחברתי במדינה…

  8. רות

    כתבת, שלמה, בפתח דבריך, שאחרי הכיבוש של 1967, ש" ישראל יכולה היתה, למשל, לממש את הפתרון שהוצע על ידי האו"ם עשרים שנה קודם לכן, של חלוקת הארץ בין שני העמים". וזה לא ברור, כי ישראל כן הציעה זאת מייד אחרי אותה מלחמה והצעתה נדחתה. אם כן, כצעד חד צדדי, פירוש הדבר היה נסיגה בלבד לגבולות 1948. ואז, האם זה ברור שאז "הייתה ישראל יכולה להתפנות לפרויקט הציונות"? האם פעולות האיבה והשאיפה למחות את המדינה היהודית מן הארץ היו פוסקות?

    ואגב, אי אפשר להתייחס לכל הסכסוך הזה במזרח התיכון בלי לקחת בחשבון כגורם רב עוצמה את העובדה, שעצם הניצחין של "היהודים" על מוסלמים הינו בגדר פגיעה בכבוד שמהווה פתיחה של חשבון דמים לטווח של מאות שנים. אז גם אם נעשו טעויות, הפיתרון למלחמה הממשוכת הזאת בין ישראל ושכנותיה לא הייתה בהישג יד גם באותו רגע של ניצחון.

  9. שלמה סבירסקי

    לרות,
    אכן, ישראל ניסתה, וההיענות אז לא היתה מעודדת, אלא שבמקום להותיר את המצב בשטח כשהיה בהמתנה להיענות יותר חיובית, ישראל פתחה במסע התנחלות שהערים עוד ועוד מכשולים בפני היענות עתידית אפשרית.