פרויקט הנישול של הקרן הקיימת לישראל

חיה נח

 

במהלך הקיץ האחרון 2009, החלה הקרן הקיימת לישראל בעבודות מאסיביות באזור אל-עראקיב. העבודות כללו את עיבוד השטח, בניית סכרים ומאגרי מים ונטיעות של אלפי עצים.

בשטח אל עראקיב ישנה תכנית יעור מאושרת שמספרה 305/02/7, המהווה חלק מתמ"א 22 ליער וייעור..ואולם, מינהל מקרקעי ישראל בקש להרחיב את שטח הנטיעות והקק"ל, יזמה לשם כך את תכנית  מספר 485/03/7 הנדונה כעת בועדת המשנה להתנגדויות במחוז הדרום.

בעוד התוכנית נידונה בוועדה ובטרם התקבלה החלטה החלה הקק"ל בביצועה!

אם לא די בכך, מודד ששלחנו אל השטח גילה כי לא רק שקק"ל פועלת על פי תוכנית שאיננה מאושרת, ועוברת בכך על החוק, אלא שאנשי הקק"ל מבצעים עבודות מחוץ לתוכניות, ופועלים באזורים בהם כלל לא ביקשו להחיל את התכנית. מלחמתה של הקקל על כל דונם וכל עז נחרצת עד כדי כך, שתחת מעטה משטרתי כבד, הם עושים הכל כדי להזיז כל בדואי מאדמת אבותיו.

ניסיונות להבין מהו התוקף החוקי לעבודות הקק"ל, בעוד תביעות לבעלות על הקרקע שהגישו הערבים-הבדואים טרם נידונו, עלו בתוהו. כל מה שנאמר על ידי הפקחים בשטח היה שהמינהל הפקיד בידי הקק"ל כקבלן, את עבודות הביצוע. איך זה נעשה? האם בחכירה ל-  49  שנים או בהסכם הרשאה ל- 4 שנים ו-11 חודשים, כפי שמאפשרת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1045?

ניסיונם של אנשי אל-עראקיב כמו נורי אל עוקבי, להגיש תלונות במשטרה לא נידונו והעלו חרס. גם נסיונותיו לפעול בדרך של התנגדות בלתי אלימה כדי למנוע נטיעות על אדמותיו, שעה שנושא מצוי בברור משפטי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הסתיימו בהגשת 40 כתבי אישום נגדו על הסגת גבול, היזק לרכוש וכו' (מה שקרוי בשפת העם "תפרו לו תיק"). במהלך החורף נהרסו בתים באל-עראקיב, וכ-3,500 דונם של שעורה שרק החלה לצמוח נחרשה על ידי אנשי מינהל מקרקעי ישראל בלוויית כוחות יס"ם גדולים.

גם המשטרה נרתמה למבצע "ההגנה" על אנשי הקק"ל. פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, שהחליט למחות על העבודות הנעשות ללא אישור, נהדף בכוחניות על יד אנשי יס"ם ששמרו על מבצעי העבודות ולא אפשרו לאנשים שבאו למחות אפילו לעמוד סמוך למקום ביצוע העבודות, כאילו מדובר, לפחות, במתקן גרעיני או בטחוני. הבקשות מאנשי המשטרה לראות את התוכניות על פיהן פועלים הקבלנים בשטח נתקלו בסירוב ובטענה, שהבדואים, אנשי אל-עראקיב, ראו את התוכניות!

אימות מיידי של טענות המשטרה עם אנשי אל-עראקיב שנכחו במקום העלה,  שהם מעולם לא ראו את התוכניות, אבל עובדה זו לא לא מנעה מאנשי היס"ם לדרוש מן האנשים שבאו למחות לעזוב את השטח מייד!

אנשי הקק"ל בנו בשטח חניונים לטרקטורים הענקיים ולכלים הכבדים שבהם נסתייעו לשם בצוע העבודות, ואנשי אל-עראקיב ניצבו מולם נדהמים. אותם אנשים, שהגישו תביעות בעלות על קרקעות אלו לפני למעלה משלושים שנה, וחשבו שאדמתם תוחזר להם בסופו של תהליך ארוך ומתיש, סברו לתומם שהצדק וההגינות יופיעו לבסוף. אבל למותר לציין שתקוותיהם התבדו. רוב תביעותיהם על הקרקעות מעולם לא נידונו, וחלקן מצוי בברור משפטי מתמשך שסיומו אינו נראה באופק, ובשטח נקבעות לנגד עיניהם עובדות בלתי הפיכות.

בקשנו מח"כ דב חנין להגיש שאילתא בנושא ובמקום לקבל תשובה מהשרים הממונים, הנימנים שניהם על מפלגת ש"ס, שר הפנים אלי ישי או משר השיכון אריאל אטיאס ניתנה תשובה של שר החקלאות שלום שמחון חבר מפלגת העבודה.

השר שמחון איננו מצוי במטריה אך כמה מן הדברים הגסים, הגזעניים והמרושעים שאותם אמר השר, רצוי היה שלא יאמרו. בוודאי שלא מפיו של שר שנבחר גם בקולותיהם של בני האוכלוסיה הערבית

להלן קטע מדבריו של השר שמחון בשאילתא מספר142  "פעילות הקרן-הקיימת-לישראל בנגב" מיום 3.3.2010)

 " …    גם אתה יודע, חבר הכנסת דב חנין, וגם חבר הכנסת חיים אורון, שר החקלאות לשעבר – שניכם יודעים שבכל מקום שבו ניטע יער, במקום הזה נשמרה קרקע הלאום בצורה הכי טובה, וכל הצדדים יודעים שלא לפגוע ביער שהוא נטוע. אני לכשעצמי חושב מבחינת העמדה המקצועית שלי, שככל שייטעו יותר יערות שישמרו על קרקע המדינה, גם אם בעתיד יצטרכו לעקור כדי לייעד אותם לדברים אחרים זאת הפעולה הכי נכונה. היא נכונה בגליל, היא נכונה בנגב, היא נכונה במרכז הארץ, היא נכונה בכל המקומות האפשריים. בסופו של דבר לא משנה מה יוחלט לגבי הקרקע, זאת הדרך הנכונה ביותר לשמור על הקרקעות מפני השתלטות לשימושים לא נכונים"…

דבריו של שמחון חושפים, למי שטרם הבין,את דרכי הפעולה של אנשי מפלגת העבודה מימים ימימה ואת שיטות העבודה של הקק"ל: הפקעת קרקעות מערבים למטרות תמימות, מוסכמות  וירוקות כמו יעור, שמירה מפני סחף וחתירה של הנחלים, הקמת בוסתנים ומאגרי מים, ולאחר כמה שנים בניה על אותם השטחים לצרכי האוכלוסיה היהודית בלבד! כל זה תוך גיוס העם היהודי לפרויקט הייהוד במתק שפתיים. אנחנו קק"ל ירוקים, לא?

נוכח התפתחויות אלו עומדים אנשי אל-עראקיב כמעט חסרי אונים, ללא הגנת שרים, ללא הגנת בתי המשפט, ללא הגנת המשטרה, ללא הגנת מבקר המדינה וללא תמיכת מי מהרשויות. בדרכים שונות, רבים מהמוסדות הללו פועלים נגד הבדואים!

בתנאים אלה "נשקם" היחיד של של הבדואים הוא אמונתם בצדקת דרכם וזה לא מעט!

גופים מעטים כמו פורום הכרה, המורכב מקואליציה של ארגונים להכרה בכפרים הבלתי מוכרים, עורך פעילויות סולידאריות עם כפרים אלה ומבקר באיזור לעתים מזומנות. גם הפורום לדו קיום מבקר במקום לעיתים קרובות, ומקיים קשר שוטף עם אנשי הכפר והועדה העממית. בין היתר, מביא הפורום למקום קבוצות, כותב לרשויות ותומך בפעילויות השוטפות של אנשי הכפר.

אך בפעולות אלה אין די !

נטיעות נמשכות ואל-עראקיב "שינתה פניה" אודות למאמץ הנרחב שעושה הקק"ל לסיים את הפרויקט בו ניטעו עשרות אלפי עצים. הפורום לדו קיום קורא לארגוני המשפטנים להתגייס ולסייע לאנשי אל עראקיב בכל צורה ואופן ולא להותירם בודדים במאבקם. אסור להותירם כנאבקים היחידים במעשה האיוולת לו נותנים יד גופים רבים.

אני תמהה אם תורמי הקק"ל, המאפשרים לקיים את כל הפעילויות הללו בכספם, ומסכלים סיכוי של הקהילות בנגב לחיות בשלום זו לצד זו, מודעים לנעשה בכספם. האם לכך התכוונו כאשר תרמו את הכסף לקק"ל?

חבל שקק"ל הפכה מחרחרת ריב ומדון ביו ערבים ליהודים בנגב וכל זאת תחת מסווה של צבע ירוק – צבעי הסוואה למלחמה שהכריזו על האוכלוסיה הבדואית בנגב  ומתק שפתיים על נטיעת עצים ויערות ומפעלות מים. אנחנו תושבי הנגב מוותרים על פעילות זו ומקוים להמשיך לחיות בנגב בשותפות עם האוכלוסיה הערבית שחייה כאן.

ביום שלישי (16 למרץ 2010) הגענו לשיא חדש בהתנהלות המדינה נגד אנשי אל-עראקיב ונגד הארגונים התומכים בהם, כאשר שלמה ציזר מנהל מחלקת הפיקוח במינהל מקרקעי ישראל התקשר אל אחד מחברינו החתום על מודעת הזמנה לזריעת קיץ בשבת הקרובה באל-עראקיב, ואמר שיגיש תלונה נגד פורום הכרה במשטרת רהט, על הפעילות המתוכננת בשבת הקרובה.

הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כבר אמרנו?

חיה נח

פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נפתלי אור-נר

    אך אל דאגה. גם זו תגיע. נגע הגזענות מחלחל גם כלפי מעלה והורס כל תחושה של צדק והגינות בחברתינו. אולי, זה יקח עוד פרק זמן לא מבוטל אך "יום השילם" בגין עוולותינו במיעוטים והחלשים, בוא יבוא. שכחנו את דברי הנביא "ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה" ולא בעוולה ובגניבה כוחנית.

  2. חיים הורוביץ

    וכאשר איזה בדואי ינהג באלימות כנגד המדינה – יבואו הצדקנים ויאמרו – :אמרנו לכם". כל קיצוני הזורע שנאה – יאכיל מתונים באלימות.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    adress should i send it?

  4. ביקורת חברתית

    לא בכדי נפלה לאחרונה קרנה של הרשות השופטת בעיני הציבור.
    השחיתות פשתה בהיכלות הצדק שבהם האמנו, לא נותר עוד אף לא ערך אחד שעל בסיסו הוקמה המדינה להותיר לבנינו. למגינת ליבנו גילינו שהכסף והצדק החלו לצאת קבוע, מהזיווג הזה משהו טוב לא יצא.
    היהודי הנודד יצרור את מיטלטליו ויצא שוב לגולה.
    שימו לב …….אלה בנינו.

  5. יעקב מנור

    מאמר חשוב של חיה נח, שספרה על הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב יצא לאור לפני כמה חודשים ובו היא דנה, בין היתר, בקונפליקט המתקיים בין הבדואים לבין המדינה בנושא הבעלות על הקרקעות.
    בשנה האחרונה הצטרף לקונפליקט שחקן חדש בדמות הקק"ל, שותף בעל עוצמה וכח רבים המיישם מדיניות משל עצמו באדמות עליהן יש לבדואים בנגב תביעות בעלות. מאבק הגבורה אותו מנהלים התושבים שעדיין מתגוררים בכפר יחד עם התושבים שגורשו ולא הורשו לחזור, ראוי לתמיכה של אזרחים וארגונים החרדים לגורל שוויון הזכויות בישראל. מדיניות הנישול והקיפוח של המדינה כלפי הבדואים אינה משרתת את האינטרסים של הנגב ותושביו; בדואים שזכויותיהם נשמרות הם אזרחים יצרנים מועילים ומשתלבים במרקם האנושי במקומותיהם.

  6. משה לופיאנסקי

    שריה בקרבה, כזאבים טרפי טרף–לשפך-דם לאבד נפשות, למען בצע בצע. עם הארץ עשקו עשק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת-הגר עשקו בלא משפט.ואבקש מהם איש גדר-גדר ועמד בפרץ לפני, בעד הארץ–לבלתי שחתה; ולא, מצאתי.
    _________
    יחזקאל כ"ח.

  7. פחמאווי

    כפי שקרה ברושלים ובסלוואן עלולים להמציא אישור רכישה מזוייף כי הנכסים הללו נרכשו בעבר הרחוק ע"י יהודי בגולה.ואז הכול הופך חוקי ללא שום רבב. זה הצדק נוסח ישראך 2010.

  8. רמון

    פעולות המדינה לזרועותיה השונות, אותן מתארת חיה, הן הביטוי לערכי המדינה הזו מראשיתה – עוד מימי "דונם פה ודונם שם\ רגב אחר רגב\ כך נפדה אדמת העם\ מצפון עד נגב". המבט הרומנטי לאחור לא תורם לדיון. הדור הזה הוא לא דור שבגד בערכי אבות, אלא ממשיך דרכם (גם אם לעתים נדמה שאבדה הבושה להשתין מן המקפצה). ובמובן מסוים, אותם אבות – גואלי קרקעות ושוכחי עבר – אלו שבזו ל"יהודי הנודד", יישבו את הארץ הריקה ונלחמו תחת דגל מהפכת הפועלים להדיר את רגלי הפועל הערבי – זו ירושתם.
    המבט לאחור הרומנטי-ליברלי הזה משכיח את ערכי הבסיס של הציונות והמעשים שבאו בעקבותיהם. מאה שנות ציונות בפלשתינה-א"י יצרו שנאה עמוקה לערבים – איתה הולכת שלובת זרועות גם שנאה עצמית, שנאת היהודים.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    The National, March 21, 2010

    NEVATIM, ISRAEL // The Zakai and Tarabin families should be a picture of happy coexistence across the ethnic divide, a model for others to emulate in Israel.

    But Natalie and Weisman Zakai say the past three years – since the Jewish couple offered to rent their home to Bedouin friends, Ahmed and Khalas Tarabin – have been a living hell.

    "I have always loved Israel," said Mrs Zakai, 43. "But to see the depth of the racism of our neighbours has made me question why we live in this country."

    Three of the couple’s six dogs have been mysteriously poisoned; Mrs Zakai’s car has been sprayed with the words "Arab lover" and the windows smashed; her three children in school are regularly taunted and bullied by other pupils; and a collection of vintage cars in the family’s yard has been set on fire in what police say was an arson attack.

    To add to these indignities, the Zakais have spent three years and thousands of dollars battling through the courts against the elected officials of their community of Nevatim, in Israel’s southern Negev desert, who have said they are determined to keep the Tarabins from moving in.

    Last week the Zakais’ legal struggle looked like it had run out of steam. The supreme court told the two families the Tarabins should submit to a vetting committee of local officials to assess their suitability – a requirement that has never been made before by the Negev community in the case of a family seeking to rent a home.

    "The decision of the committee is a foregone conclusion," Mr Tarabin said.

    Chances for Jews and Arabs to live together – outside of a handful of cities – are all but impossible because Israel’s rural communities are strictly segregated, said Alaa Mahajneh, a lawyer representing the Zakais.

    Israel has nationalised 93 per cent of the country’s territory, confining most of its 1.3 million Arab citizens, one-fifth of the population, to 120 or so communities that existed at the time of the state’s creation in 1948.

    Meanwhile, more than 700 rural communities, including Nevatim, have remained exclusively Jewish by requiring that anyone who wants to buy a home applies to local vetting committees, which have been used to weed out Arab applicants.

    But Mr Mahajneh, from the Adalah legal centre for the Arab minority, noted that legal sanction for such segregation was supposed to have ended a decade ago, when the supreme court backed an Arab couple, the Kaadans, who had been barred by a committee from the community of Katzir in northern Israel.

    Although the Kaadans were eventually allowed to move into Katzir, the case has had little wider effect.

    In fact, Mr Mahajneh said, the decision in the Zakais’ case suggests "we’re going backwards". The Kaadans won the right to buy a home in a Jewish community, whereas the Tarabin family were seeking only a short-term rental of the Zakais’ home.

    The Zakais said they had been told by the officials of Nevatim, a community of 650 Jews a few kilometres from the city of Beersheva, that it would not be a problem to rent out their home.

    Mrs Zakai brought the Tarabins’ ID cards to the community’s offices for routine paperwork. "When I handed in the IDs, the staff looked at the card and said, `But they’re Muslims’." Later, according to Mrs Zakai, the council head, Avraham Orr, rang to say he Arabs would be accepted in Nevatim "over my dead body".

    Several weeks later, Mrs Zakai said, two threatening men came to their door and warned them off renting to Arabs. Soon afterwards 36 cars belonging to Mr Zakai, who has a used car business, were set on fire.

    Then behind the Zakais’ back, Nevatim went to a local magistrate’s court to get an order preventing them from renting their home. The couple have been battling the decision ever since.

    Mr Mahajneh said the Tarabins had accommodated a series of "extraordinary conditions" imposed by Nevatim on the rental agreement, including certificates of good conduct from the police, a commitment to leave after a year, and limited access to the house’s extensive grounds.

    But still Nevatim officials were dissatisfied, insisting in addition that the Tarabins submit to questioning by a vetting committee to assess their suitability. Although 40 other homes in Nevatim are rented, Mr Mahajneh said testimonies from past members of the vetting committee showed that this was the first time such a demand had been made.

    "It is true that anyone buying a property in Nevatim is supposed to be vetted by the committee, but there is no reference in the community’s bylaws to this condition for renters," Mr Mahajneh said.

    In 2008, a district court judge in Beersheva overruled Nevatim’s new condition, arguing that the vetting requirement would be "unreasonable and not objective". The supreme court judges, however, sided with Nevatim in their concluding statements on March 10.

    Mrs Zakai said they had offered to rent their home to the Tarabins after the Bedouin couple’s home burnt down in their village in early 2007, killing one of their 10 children. The Tarabins have been living with relatives ever since, unable to afford a new home and keen to move away from the site of the tragedy.

    Mr Tarabin, 54, said: "I want Khalas to rest and heal and this place would have been perfect for her. The house has large grounds and we could have kept to ourselves. No one in Nevatim needs to have anything to do with us if they don’t want."

    A Nevatim resident who spoke anonymously to the Haaretz newspaper last week suggested reasons for the community’s opposition: "If tomorrow the entire Tarabin tribe wants to live here and we don’t agree, what will people say? The problem will start after the first one comes because then dozens more families will want to move here."

    The close friendship forged between the Zakais and Tarabins is rare in Israel. The privileged status of Jews legally and economically, communal segregation and the hostility provoked by a larger national conflict between Israel and the Palestinians ensure that Jewish and Arab citizens usually remain at arm’s length.

    But Mr Zakai, 53, whose parents emigrated from Iraq and who speaks fluent Arabic, befriended Mr Tarabin in the late 1960s when they were teenagers in Beersheva. Later they served together in the Israeli army as mechanical engineers.

    Mrs Zakai said: "If Jews were being denied the right to live somewhere, it would be a scandal, but because our friends are Arabs no one cares."

    Avraham Orr, the Nevatim council head, denied that he was opposing the Tarabins’ admission because they are Arab. "There are rules," he said. "Every family that wants to buy or rent a property must first go through the committee."

    Fearful of the implications of the Kaadan ruling, Jewish communities in the Galilee unveiled a new approach to barring Arab applicants last year. They introduced bylaws amounting to loyalty oaths that require applicants to pledge to support "Zionism, Jewish heritage and settlement of the land".

    http://uruknet.com/index.php?p=m64376&hd=&size=1&l=e

  10. Haia Noach

    We are willing to post the translated article on our web site dukium.org . It is very importanat to have it in English and to send it to JNF donners.Thanks a lot for your offer

  11. רתם

    מה ההצדקה לקיומה, לאחר שקמה "מדינה ליהודים"?
    אם אינני טועה, הקרן היתה בסיס לגיוס כספים לפני המדינה. עכשיו, כשיש מדינה, למה הקרן ממשיכה להתקיים?
    נדמה לי שכל מי שקוראת את מה שחיה כתבה, מבינה שהקרן אינה איזה ארגון ייעור תמים וירוק אלא עוד זרוע ביצועית של מדיניות המשך הנכבה : נישול כמה שיותר ערבים מהקרקע.
    אני מקוה שציזר לא יטלפן אלי ולחיה תודה על הפוסט