על 4.4 מיליון שקל

איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

 

נתבשרנו שמשרד הרווחה מחלק 4.4 מיליון שקל לעמותות שמספקות סלי מזון למשפחות שמתקשות לממן לעצמן מזון לחג. האמת שלא ציפיתי שמשרד הרווחה יהיה כל כך נדיב, ממש תקציב עצום וענק שלא היה מבייש שום מדינה מפותחת בעולם. באותו זמן אנו מתבשרים על רווחים מכובדים של חברות עסקיות המפרסמות את הדוחות השנתיים שלהן.

אותו מספר צנום של 4.4 מיליון שקל שנועד לספק צרכים די בסיסיים של אנשים מהווה שכר שנתי של, למשל, החשבונאי הראשי בבנק פועלים שזכה ל-5.5 מיליון שקל או של המשנה למנכ"ל שקיבל 4.5 מיליון שקל, שלא לדבר על המנכ"ל המסכן שנאלץ להסתפק ב-11 מיליון שקל בהשוואה ליותר מ-16 מיליון שקל של מנכ"ל בנק המזרחי שקטן בהרבה מבנק פועלים.

מה הקשר בין אלו, מלבד הקשר המספרי הדי שרירותי בין התמיכה של משרד הרווחה לשכרם של מנהלים כאלה או אחרים? על פניו אין קשר. אבל עצם התופעה צריכה לעורר אצל כל אחד ואחת מחשבה שמשהו פה דפוק ברמות בלתי נתפסות. כיצד בחברה אחת, במדינה קטנה אחת לא רק שנוצרים פערים בלתי נסבלים שכאלה אלא שיש כאלה שמצדיקים אותם. אילו לא הייתה איזו הצדקה לפערים שכאלה אני משער שהיה נעשה משהו בכדי להקטין את הפער או לפחות להגיע למצב שבו לא יהיו בנמצא טף, נשים וגברים שזקוקים לעזרה בכדי לספק לעצמם מוצרים בסיסיים. אבל משום מה זה לא קורה, והפערים גדלים והנזקקות של אנשים אינה יורדת בלי קשר למצב הכלכלי הכללי.

כיון שהכלכלה הקפיטליסטית כפי שנהוגה בישראל מעצם טבעה מייצרת פערים שכאלה הדרך היחידה למנוע אותם היא באמצעות מעורבות המדינה. המדינה עושה כיון שללא מעורבותה, שאינה מספקת גם כך, מדד ג'יני היה 0.51 לעומת 0.39 לאחר תשלומי העברה ומיסים (בשוויון מוחלט מדד ג'יני הוא 0). מבין המדינות המפותחות רק ארה"ב קרובה אלינו באי השוויון בכל יתר המדינות באירופה אי השוויון נמוך יותר (בשבדיה ודנמרק הוא נמוך מ-0.25).

כך שהמדינה כאן אינה עושה מספיק ונראה שגם בעתיד זה ימשיך להיות כך, אנו נידונים להיחשף לאבסורד שבו התמיכה לצרכים בסיסיים, למשל לפני חג הפסח, של החברה הישראלית נמוכה משכרם של מנהלים בחברות גדולות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ניצן אביב

    מי אמר מדינה, שבה שורר משטר אפרטהייד, וממשלת זדון לאומנית ימנית קיצונית, גזענית ופאשיסטית בעלת מדיניות ניאו ליברלית קיצונית ואנטי חברתיתהממשיכה בכיבוש הנורא, בדיכוי, בנישול, בעושק ובניצול של העם הפלסטיני ובהמשך הבנייה והרחבת ההתנחבלויות והמאחזים, שכולם בלתי חוקיים, עפ"י כל האמנות הבינלאומיות, המעשירה את בעלי ההון מקורבי השלטון מחד ומרוששת את מרבית העם, שכבות הכיניים ובמיוחד את השכבות המוחלשות ביותר באוכלוסיה מאידך, ולא קיבל??????????????
    הפאשיזם היהודי הישראלי המתועב – לא יעבור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  2. יואל קורנבלום

    באמת קשה לראות את המצב הקשה שבו לחלק מהציבור קשה להתקיים והוא זקוק לעזרת הציבור כדי לקנות אוכל אבל מה שקורה כאן שבאופן מעשי יש לאותם בכירים בעלי שכר גבוה מאד איגוד מקצועי ששומר על שכרם ולכן ההפרשים הדמיוניים בשכר. מה שמסתבר הוא שמנכ"ל מסוים יכול לשבת כנאמן בחברה אחרת או עמותה אחרת או להיות גם מנכ"ל של אגודה מסויימת או איגודים דומים. הדבר הזה גורם להם להיות מקושרים ולשמור על האינטרסים שלהם שמסתבר לכאורה הם לשדוד את קופת הקהל.

    לכן כשמאשרים לבכיר מסוים משכורת דמיונית זה בגלל שכל אותם נאמנים יודעים שגם הם יהיו יום אחד במצב דומה בו ידרשו שכר דמיוני. הם לא רוצים ששמם יכתם בזה שהם לא היו מוכנים לעלות את שכר הבכירים בחברה אחרת וכמובן אם הם מתנגדים אפשר להתנקם בהם מאוחר יותר ולהתנגד להעלאת שכרם.

    השיטה הזאת מביאה להעלאת שכר הבכירים כמעט בטור גאומטרי. לכן כמו בכל איגוד מקצועי או כל חברה סגורה אחרת, הם שומרים על האינטרסים שלהם וממש לא אכפת להם משאר הציבור. אנחנו שומעים כל מיני סיפורים והצהרות דימיוניות מנאמנים או מבעלי עניין שמנכ"ל מסויים שווה את השכר הדימיוני ובלעדיו אין תקומה לחברה. כמובן שהם שוכחים לומר שבתי הקברות מלאים באנשים שאי אפשר היה לחיות בלעדיהם.

    במקום לעסוק בתסמינים כפי שמובא בפוסט צריך לעקור את המנהג הזה ובצורה הזאת האיגוד המקצועי של הבכירים ישבר ואז שכר הבכירים יתמתן. כלומר להתחיל בזה שכל מנכ"ל יכול להיות רק מנכ"ל של החברה או המשרד שלו וממש אבל ממש לא להתערב בשום פעילות אחרת. חבר הנאמנים צריך להיות ללא שום קשר אפילו עקיף או למראית עין לבכירים ובמיוחד לא מחברות אחרות או פרופסורים. במקרה הזה לא יהיה שום עניין לחבר הנאמנים להעלות את שכרו של המנכ"ל לשכר דמיוני.

    עוד תועלת תבוא משבירת האיגוד כנ"ל היא שנדע לבטח מה קורה בחברה. לא יהיה שום תמריץ לנאמנים לספר לנו סיפורים דמיוניים והמנכ"ל יודע שאם יכשל ישאר לבד במערומיו. אני בטוח שזה לבד יהיה תמריץ הרבה יותר חזק לביצועים טובים מהמנכ"ל מאשר תוספת משכורת. ועם ביצועים טובים יהיו יותר מקומות עבודה ועובדים עם שכר וכמובן מספר העניים ירד ואז כמובן יצטרכו להתבייש שהם זקוקים לעזרת הציבור בקניית אוכל.

    זכור לי סיפור על בן גוריון שכשהיה ממנה רמטכ"ל היה גם מחפש סגן רמטכ"ל שהיו לו דעות שונות מהרמטכ"ל וכל זאת כדי שיוכל לקבל תמונת מצב משני צידי המטבע. בין אם הסיפור נכון או לא נכון הרעיון טוב.

  3. עמירם ברוטמן

    כפי שנכתב במוניטין עיתון למסרים מידיים http://www.monitin.org.il ביום ה-25.3.10
    עדיפויות 1
    תמונת השער בכל העיתונים בארץ בעמוד הראשון הייתה צריכה להיות מה שראינו אתמול בטלוויזיה, חלוקת המזון מאגודות הצדקה לנזקקים. הצפיפות והדוחק של אנשים נכים על כסאות, וזקנים שבקושי זזים נדחסים לקבל כמעט כלום. הלחץ היה כל כך נורא שפלא שלא היה אסון. מאחוריהם הזדנבו ילדים כבני 8-9 שניסו גם להשיג את אותו סל מזון. לא רק באמריקה יש עדיפויות, גם כאן. הכסף הולך להתנחלויות, למשכורת של למעלה מעשרה מיליון בשנה, ולממשלה מנופחת. כמו אצל הרפובליקנים זו תפיסת עולם.

    עדיפויות 2
    הלחץ שהיה אתמול בזמן חלוקת המזון לנזקקים ע"י אגודות התמיכה, מזכיר מקומות אחרים. אזורים של אסונות טבע. האיטי כדוגמה. גם כאן יש אזורי אסון רק שאנחנו כמו ניוטון רואים למרחוק.

  4. יורם גת

    > כיון שהכלכלה הקפיטליסטית כפי שנהוגה בישראל מעצם טבעה מייצרת פערים שכאלה הדרך היחידה למנוע אותם היא באמצעות מעורבות המדינה. המדינה עושה כיון שללא מעורבותה, שאינה מספקת גם כך, מדד ג`יני היה 0.51 לעומת 0.39 לאחר תשלומי העברה ומיסים (בשוויון מוחלט מדד ג`יני הוא 0).

    המיסוי ותשלומי ההעברה מורידים את אי השוויון מ-51% ל-39%, אבל המדיניות הממשלתית בכללה היא זו שמייצרת את אותם 51%. "כלכלה קפיטליסטית" אינה תופעה שקורית מעצמה – היא תוצר של מדיניות ממשלתית. המדיניות הזו היא שיוצרת את אי השיוויון.

    מובן ושגור שמדיניות ממשלתית בנושאי ההפרטה, המיסוי וההשכלה משפיעים באופן ישיר על אי השוויון. אבל מעבר לכך, ובאופן בסיסי יותר, מוסד הבעלות עצמו הוא מוסד שקיומו תלוי במדיניות ממשלתית. המדיניות הממשלתית המעניקה לאנשים ולגופים "בעלות" על נכסים מסויימים – בעלות שמאפשרת ל"בעלים" לצרוך ללא הגבלה בשעה שאחרים אינם מורשים לצרוך אפילו מזון, מחסה או מרפא – המדיניות הזו היא התשתית של אי השוויון הכלכלי בחברה המודרנית.