מה משמעות החירות הזו?

יוסי דהאן

 

ערב חג הפסח, זמן לנסות לעשות סדר במושג החירות. מה המשמעות להיות חופשי , ליהנות מחירות. בני ישראל יצאו מעבדות לחירות, ספרטקוס הנהיג את מרד העבדים נגד צבאות רומי, נשים מחו נגד שלילת החירות שלהן להצביע ולהשתתף בחיים הפוליטיים, ואנשים במדינות רבות נאבקו מנת להשתחרר מעול הקולוניאליזם. לעיתים המאבק למען החירות אינו רק חיצוני אלא הוא גם פנימי אישי, אנשים נלחמים נגד מחסומים ועכבות שמונעים מהם להיות מה שהם. כפי שאומר דיויד מילר, שברשימה הזו אני נסמך על ניתוחו,  קל לזהות מיהם אויבי החירות, אולם קשה יותר לו לומר עבור מה נאבקים אלה הנאבקים למען החירות.

 באופן כללי בניתוח מושג החירות ניתן לזהות במסורת הפילוסופית שלש קונצפציות מרכזיות ומגוונות של חירות.

המסורת הראשונה היא המסורת הרפובליקנית. התפיסה הרפובליקנית היא התפיסה הפוליטית ביותר של חירות. על פי תפיסה זו להיות חופשי פירוש להיות אזרח בקהילה פוליטית חופשית, וקהילה פוליטית חופשית משמעותה קהילה שמנהלת את חייה בעצמה, כזו שאינה כפופה לשלטון זר. קהילה שחוקיה משקפים את רצונות אזרחיה. להיות אזרח בקהילה כזו פירושו להשתתף באופן פעיל בחיים הפוליטיים. המסורת הרפובליקנית היא מסורת ותיקה שמקורותיה בפילוסופים היוונים, שראו בהשתתפות בחיים הפוליטיים את מימוש רעיון החיים הטובים. אולם ההוגים היווניים, ולא מעטים אחריהם, סברו שלא כל אחד יכול ליהנות ממעמד של אזרח ומחירות, כך עבדים, נשים ומי שמתפרנס מעבודתו, לא נחשבו ככאלה היכולים וזכאים ליהנות מחירות. כך על פי תפיסה זו אנשים החיים תחת שלטון עריץ, או שלטון זר והנתונים לכיבוש, נשללת מהם חירותם. גרסה מודרנית יותר לתפיסה הרפובליקנית באה לידי ביטוי בכתביה של חנה ארנדט, שעבורה חירות במשמעותה האמיתית פרושה ליטול חלק בבמה הפוליטית הציבורית, לדעתה, פוליטיקה היא מרחב שבו אנשים משתחררים מהשגרה המכאנית של חייהם המשפחתיים והכלכליים.

הקונצפציה השנייה של חירות היא הקונצפציה הליברלית. על פי תפיסה הזו ליהנות מחירות פירושו להיות משוחרר מהגבלות או התערבות של אחרים במעשיך. על פי התפיסה הליברלית אדם הוא חופשי כאשר הוא יכול להאמין במה שהוא רוצה, לומר את אשר על ליבו, לנוע לאן שהוא חפץ, ללא הפרעה מצידם של אנשים אחרים. מה שחשוב לליברל זה שאחרים לא יתערבו במעשיו. ובאחרים, הכוונה היא לא רק לאנשים אחרים אלא בעיקר המדינה. החשש העיקרי של הליברל הקלסי הוא מפני התערבותה של המדינה במעשיו. כך שבעוד עבור מי שמחזיק בתפיסה הרפובליקנית, החירות באה לידי מימוש בחיים הפוליטיים, עבור הליברל, החירות מתחילה כאשר הפוליטיקה מסתיימת – בחייו הפרטיים. הגרסה הקיצונית של התפיסה הליברלית באה לידי ביטוי בדמותו של האנרכיסט, המאמין שחירות יכולה לבוא לידי מימוש רק כאשר כל מוסדות השלטון ייעלמו. דוגמה טובה לתפיסה הליברלית של החירות המדגישה חוסר התערבות באה לידי ביטוי בישראל בשני חוקי היסוד – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק – הבאים להבטיח את הזכות הקניין וחיריות אישוית ולהטיל מגבלות על התערבות השלטון.

אולם האם באמת כל התערבות שלטונית היא פגיעה בחירות? כך פילוסוף בן זמננו בשם פיליפ פטיט המאמץ עמדה רפובליקנית, כותב שמן הראוי להבחין בין התערבות שרירותית של השלטון שאינה מוצדקת, למשל התערבותו של השלטון שבה למנוע ממני את חופש הביטוי או ההפגנה, לבין התערבות שלטונית באמצעות החוק שמטרתה למנוע שליטה של פרטים או קבוצות, באנשים אחרים. כך התערבותה של המדינה באמצעות חוק שנועדה למנוע שליטה כלכלית של אליטה קטנה בחלק גדול מהאזרחים, אינה בגדר התערבות והפרעה לחירות אלא דווקא הגדלת חירותם של אנשים רבים יותר, אותם אלה שהחוק מונע מבעלי ההון את השליטה הכלכלית בחייהם. כך גם חלוקה מחדש של הכנסות באמצעות מיסוי או חקיקת חוקי עבודה המגנים על העובדים, פרקטיקות המתקיימות במדינת הרווחה, אינם מהווים פגיעה בחירות בעלי ההון והמעסיקים, אלא מונעים את השליטה שלהם בחיינו, אלו חוקים המגדילים את חירותם של אזרחים רבים. תפיסה דומה לזו באה לידי ביטוי בעמדה שמביע הפילוסוף ג'רי כהן, לדעתו חלוקת החירות בחברה תלויה בחלוקת הקניין בין אנשיה. ומשום כך לדעתו צורות מסוימות של סוציאליזם עדיפות מבחינת הגדלת חירותם של בני אדם, על פני משטרים קפיטליסטיים. הנקודה החשובה והמעניינת בעמדות של כהן היא ההצדקה למשטר סוציאליסטי במונחים ליברליים של חירות שלילית. מבחינה זו, משטר סוציאליטי אינו עדיף על משטר קפיטליסטי כיוון שאנחנו מעדיפים את הערך השוויון על פני ערך החירות, כפי שרבים וטובים נוהגים לנסח את המחלוקת בין שתי האידיאולוגיות הללו, אלא משטר סוציאליטי עדיף כיוון שהוא מבטיח חירות רבה יותר ממשטר קפיטליסטי.

ההוגה בנז'מין קונסטאנט הבחין, הבחנה שהפכה לקלסית בהגות הפוליטית, בין החירויות של העת העתיקה לבין החירויות של הזמן המודרני. החירות שאליה שאפו אזרחי הפוליס היוונית היו החירויות הפוליטיות, חירויות הכרוכות באסיפות בכיכר העיר, בניהול דיון פוליטי קולקטיבי, בשירות בחבר מושבעים ותפקידים אחרים לטובת הציבור, זו החירות הרפובליקנית. החירויות של הזמן המודרני לעומת זאת, וכאן הוא התכוון למדינות אירופה, היו חירויות אזרחיות, חירות ממעצר, חופש העיסוק, חופש המחשבה וחירויות אחרות. חירות במובן קונצפציה השנייה.

הקונצפציה השלישית של חירות, היא הקונצפציה האידיאליסטית. בתפיסה הזו המוקד אינו בהסדרים המוסדיים הפוליטיים והחברתיים אלא בכוחות הפנימיים שלי הקובעים כיצד אפעל. על פי תפיסה זו אדם הוא חופשי כאשר הוא אוטונומי, כאשר הוא פועל על פי הרצונות האותנטיים שלו, או בהתאם לסברות הרציונאליות המנחות אותו כיצד לחיות. המאבק למען החירות על פי התפיסה האידיאליסטית אינו בכוחות חיצוניים אלא בכוחות פנימיים של האדם עצמו – חולשת רצון, דחפים, תאוות, אמונות בלתי רציונאליות – המפריעים לו לבטא את האישיות האותנטית שלו. חלק מהגרסאות של התפיסה הזו הן אנטי פוליטיות לחלוטין. כך אנשים השייכים לתנועות ניו אייג' סבורים שהם ישיגו את  החירות האמתית באמצעות במדיטציה, התבוננות פנימית ובניסיון להתגבר על רגשות או אמונות מסוימות. אולם לתפיסה האידיאלית של חירות יש גם גרסאות פוליטיות בעייתיות. למשל תפיסות הסבורות שרק תחת סדר פוליטי מסוים אנשים יגלו ויביאו לידי ביטוי את החירות האמיתית שלהם. כך מהכיוון הימני הטוטליטרי, עמדות הקובעות שרק באמצעות שייכות והזדהות עם גזע או לאום, אנחנו יכולים להיות חופשיים באמת. או מהכיוון הפוליטי השמאלי, למשל סטליניזם קומוניסטי, שעל פיו רק באמצעות הזדהות עם הסדר הקומוניסטי אנשים ישתחררו מהניכור שבעבדות הקפיטליסטית וייהנו מחירות קומוניסטית. גרסה אחרת של קונצפציה זו מציג הפילוסוף צ'ארלס טיילור, לדעתו אדם שאינו פועל על פי הרצונות המשמעותיים ביותר עבורו אינו חופשי, כך שחשוב שכאשר אנו בוחנים את מידת החירות שבני אדם נהנים ממנה, כדאי לבחון לא רק את מרחב ההזדמנויות שעומד לרשותם, אלא גם באיזו דרך פעולה הם בוחרים למעשה.

הערה קצרה, ההבחנה המפורסמת של ברלין, בין חירות שלילית לחירות חיובית, במסה המפורסמת ומעט מבולבלת שלו,  "שני מושגים של חירות" היא במידה רבה, הבחנה בין הקונצפציה השנייה לקונצפציה השלישית של חירות כפי שהן מוצגות כאן, כאשר ברלין מביע התנגדות לחירות חיובית המקבילה כאמור לקונצפציה השלישית של חירות.

הקונצפציות השונות הללו אינן מוציאות זו את זו, הבנה שלימה של החירות צריכה לשלב בין שלש התפיסות הללו. אנשים לא נהנים מחירות כאשר חייהם נשלטים על ידי אנשים אחרים, הם נהנים מחירות כאשר הם קובעים ביחד עם אחרים את אורח חייהם (חירות רפובליקנית). אנשים גם אינם חופשיים כאשר הם חיים תחת חוקים מדכאים או במציאות משוללת חוקים לחלוטין, או כאשר אין ברשותם את האמצעים הבסיסיים לתנאי קיום נאותים למימוש החירות (חירות ליברלית), הם גם לא אוטונומיים כאשר הם מבולבלים, מחקים באופן מכני ואוטומטי את אורח חייהם של אנשים אחרים, מודרכים על ידי תעמולה תקשורתית או אחרת, או כאשר הם משועבדים למסורת ללא יכולת להשתחרר ממנה (חירות אידיאליסטית).

לא פרטתי מה משמעות ניתוח מושג החירות הזה למציאות הישראלית, אני מקווה שחלק מהפירוט הזה בא לידי ביטוי במה שנכתב באתר הזה במהלך השנה.

חג חירות שמח

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רונן

    תודה רבה על הפוסט המרתק. כבר כתבתי זאת בעבר – בשביל פוסטים כאלה קיים אתר העוקץ (ולא, לדעתי, בשביל ניתוחי תרבות של תוכניות טלוויזיה) – ניתוחים אקדמאיים ופילוסופיים בשפה ברורה ורהוטה. אכן חסר החיבור לאקטואליה הישראלית אבל אני בטוח שכל אחד יכול לעשות את החיבור בעצמו.
    חג שמח לכולם.

  2. שבתאי לוי

    עבדים הינו
    עבדים נשארנו
    שבתאי

  3. איזי גור

    מסה מעולה – תודה
    והגם שנמנעת מלהשליך על מה שקורה בין הירדן לים. מאליו נובע כי בני אדם שאינם נהנים מחירות, סופם שהם יוצאים למאבק וראה לדוגמית את צרפת, רוסיה, דרום אפריקה. וכאשר פורץ המאבק האמתי, הןא מלווה בהרבה דם והרבה הרבה הרג
    אז מדוע להוסיף ולחכות? לעוד אינתיפאדה.? לעוד לחץ מאת הנשיא האפרו אמריקני? לפצצה האיראנית?
    אל חשש. כל אלה עוד יבואו. ואז, אחרי המלקות, והדגים הסרוחים, נתגרש גם מהשטחים.
    מנא מנא תקל ופרסין. יעני: "ספור ספור את התקלות עד ההתקפה הפרסית"

  4. מכלוף

    העבדות המודרנית היא תהליך חברתי מתוחכם,אשר בו משועבד הפרט, לבנקים למשכנתאות, לחגיגת צריכה חסרת תכלית,לשטיפת מוח המובילה למלחמות ,דיכוי,והרס.
    רק הבנה של הפרט המודרני,כי הוא עבד יותר גדול מהעבדים במצרים,תשחרר אותו מעבדותו

  5. יורם גת

    > דוגמה טובה לתפיסה הליברלית של החירות המדגישה חוסר התערבות באה לידי ביטוי בישראל בשני חוקי היסוד – חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק – הבאים להבטיח את הזכות הקניין וחיריות אישוית ולהטיל מגבלות על התערבות השלטון.

    "זכות קניין" המובטחת על ידי השלטון מייצגת התערבות אלימה וחובקת כל מצד השלטון. אפשר, אולי, לנסות לנמק את ההתערבות הזו, אבל כינוי הפעילות הזו בשם "חוסר התערבות" משול לכינוי העבדות בשם "חרות".

  6. עמוס

    והערה למגיב רונן: גם דיון בתרבות של תוכניות טלויזיה הוא דרך לדון בחירות.
    חג חירות שמח

  7. קורא שרואה וחושב בראשו

    שאל יוסי דהאן שאלה חשובה: מה משמעות החירות הזו? גם אני חשבתי שחג הפסח, זה זמן לנסות לעשות סדר במושג החירות. מה המשמעות להיות חופשי , ליהנות מחירות, וכו`. ניסיתי להציג את השאלה, בתגובה ששלחתי לאתר "הארץ" – ולא פורסמה. הנה היא כאן.
    —————————
    שלשום קרא מאמר המערכת "לפרק את הממשלה", והיום קורא מאמר המערכת לא לפרק… וקודם קרא מאמר המערכת לתת "הזדמנות שנייה". וקודם האשים מאמר המערכת ש"צה"ל נגד הדמוקרטיה". ולפני זה דרש‎מאמר המערכת: אמור "כן" לאובמה. ומאמר מערכת אחר פסק ש"בישראל שולטת ממשלה מסוכנת"… וגם ש"נתניהו מועל בתפקידו". וגם ש"חבל על הזמן". וב-4.3.2009 – אם איני טועה בתאריך – נכתב במאמר המערכת דבר חשוב בכותרת: "אמירת האמת מחייבת". ‎אבל האם למערכת יש אמת, שאותה היא מציגה לקוראים שהם "אנשים חושבים", או שהיא חראגיל, סתם מ-ז-ג-ז-ג-ת, כי צריך לתת לקורא "למצוא עניין חדש"…

  8. סמולן

    לא רק על ישראל לא מדובר במאמר, אלא גם על פסח. כי אפשרויות החירות המתוארות מבטאות, באופן כללי, את הניתוחים הלא-לאומיים. בפועל, כולם כולם הם ביטויים למרכסיזם, שכהנחת יסוד, באופן כללי (גס, גורף, פשטני ובכל זאת רלוונטי למאמר הזה), דן רק במדינה אחת, מדינת על. בעולם שבו אין שפות, אין תרבויות, אין שום דבר חוץ מהפרט והחברה. על כן, זוהי תיזה מאד מסויימת, שלא יכולה להכיל מאבקים לאומיים על אף היותם, בקטנה, דווקא כן רלוונטים לדיון בחירות.

    מאבקי חירות באים בכמה צורות. כלל התיאורים במאמר מתייחסים אך ורק לשאלה של המשטר הרצוי כתחליף למשטר הדכאני, ומתוך עמדה כללית שאנו רוצים להחליפו.

    בנוסף, אפשר לבקש לגרש אותו. הוא ימשיך להתקיים במקום מסויים, אבל לא ישלוט עלינו. זו התיזה של המאבק נגד כובש זר. אפשרות שלישית מרתקת מובאת במסורת של חג הפסח – אנחנו נעזוב אותו. אפשר כמובן לדבר הרבה מאד על שני האלמנטים הללו, שהאחד קשור מאד למבנה של הצדקת המאבק הפלסטיני, והשני לציונות. אבל כאמור, המאמר הזה לא קשור למה שיש בארץ, וגם לא לפסח. הוא עוסק במושג של "חירות", אבל בעיקר כהנכחה של תיזות אמריקאיות שלא כל כך רלוונטיות לחיינו (לא כמו שתי התיזות המושתקות), כמעין שיתוף השם בלבד.

  9. חד גדיא

    נדמה לי שהיה טוב אילו הכותב והמגיבים המתפעמים היו חיים קצת תחת עולו של שלטון זר אמיתי ולא אוהד מדי כדי שיבינו מתוך השיח המפולפל אודות "סוגי" ו"מיני" "חרות" חרות אמיתית מהי.

  10. נינה

    תודה על מאמר נהדר. למדתי המון וזה נעים. תחילה הסוף היה לי נוח – איזון בין שלוש הגישות – בהדרגה מרחב הנינוחות הזה הלך ונראה בעייתי יותר ויותר – בראש ובראשונה משום ששלושת הגישות יושבות על הדיכוטומיה בין הפרט והחברה. כאילו היה הפרט, כאילו היתה אשה כלשהי, ישות סגורה אוטונומית המקיימת את עצמה מתוך השאלה המתמדת – כמה אפשרות יש לי לקיים את עצמי כפי ש`אני` רוצה. נראה שאני חייבת להכניס מילה אחת קצת יותר מסובכת והיא `פוסט-סטרוקטורליזם`. סליחה. אין לי ברירה. החשוב כלכך בגישה הזו הוא הטענה שהפרט איננו נפרד לעולם מהחברה. כל אחת מאיתנו, לנצח נתונה בתהליך התהוות ומשא ומתן מול הכוחות החברתיים/הפוליטיים שמכוונים עצמם לכונן אותה כרצונם, כך שתתאים למבני העוצמה שלהם ותשתף פעולה עמם. אם נשים (וגברים) מוכנות לקבל את הידיעה הזו שלנצח, בכל סדר חברתי, יהיה מי שיעשה מאמץ למלא אותנו ברצונות/בחירות/העדפות/טעמים התואמים את מבנה הכוח שהוא נהנה ממנו – חרות הופכת להיות מותנית בהתפתחותה של חשיבה ביקורתית וחשיבה ביקורתית יכולה להתפתח כמעט רק מתוך מפגש עם קולות ביקורתיים אחרים – מכאן המסקנה שחרות אלמנטרית בצורתה כהגנה על זכויות אדם וזכויות חברתיות וכמובן גם זכויות אזרח, זכויות עובדים, זכויות נשים וחופש והגנה מגזענות על צורותיה הסמויות והגלויות, היא רק תנאי מקדים לחרות כתהליך הברור המתמיד שעל בני האדם לערוך מול עצמם ומול האחרים סביבם על איך נגן, נמסד וניתן משנה תוקף לחרות האלמנטרית בצורתה כהגנה על זכויות אדם וזכויות חברתיות וכמובן גם זכויות אזרח, זכויות עובדים, זכויות נשים וחופש והגנה מגזענות על צורותיה הסמויות והגלויות. אין חרות בישיבה על כורסתי הנוחה ובהנחה שהחרות מתקיימת ומוגנת – יש רק חרות, גם אם זה נשמע קצת טוטאליטרי כאן – יש רק חרות בפעולה הפוליטית המשותפת למען יותר חרות ליותר אנשים ובמיוחד ליותר `אחרים`. ובמילים אחרות, חרות המתבטאת בכך שבחרתי לשבת על שטיח ולעשות מדיטציה ואף אחד לא מפריע לי בכך היא חרות ברמה נמוכה מאד החרות הולכת ועולה ברמה שלה כשאני לוקחת על עצמי לפעול למען האפשרות של האחרים סביבי להיות חופשיים לבטא את עצמם מבלי להסתכן בהטרדה, בתקיפה אלימה או במאסר ולשם כך אני צריכה מודעות ביקורתית שאותה אני יכולה לפתח רק בתוך הפעולה הפוליטית המשותפת. מפרספקטיבה כזו, רוב אנשי המוסר הטובים בארץ הזו, אינם חיים חיי חרות אלא חיי שיעבוד ושיתוף פעולה עם סדר חברתי דכאני.

  11. אליקו

    שאני הוא זה שיקבל החלטות בכל מה שנוגע לי, שזה אומר:

    שיהיו לי מספר אלטרנטיבות

    שאני אדע בסבירות נורמלית את התוצאה של כל אחת מהאלטרנטיבות

    שיהיה לי חופש בחירה מבינהן

    שאסכים מרצוני החופשי לא להיות לבד, ולהתחשב בסביבתי הקרובה והרחוקה (להיות נשוי, לגדל ילדים, לגור בבניין משותף, לחיות בישראל, לעבוד בחברה עיסקית, להתגייס לפעילות בקהילה ועוד)

    בקיצור אני לא מסכים שלהיות חופשי זה להיות לגמרי לבד…

    חג חירות שמח

  12. מאור מלחי

    מעניין שאני הסקתי מהמאמר (המחכים והרהוט) מסקנה הפוכה משלך:
    שהקשר בין 3 החירויות הוא גם בכך שחברה שבניה רחוקים מהחירות האידיאליסטית ושחסרה חירות ליברלית (נאמר, מכריחים את בני עמם לתת להם מחסה בעת שהם יורים רקטות על אזרחים בשם פונדמנטליזם דתי) , אינה כשירה לחירות רפובליקנית.

  13. איילה סבאג

    חירות אמיתית (כפי שכתב חד גדיא) היא יחסית לאדם ולמקום ממנו הוא בא וצמח. לדוגמא: אדם שחווה שוואה יהנה מ"החירות" במדינת ישראל ויעריכה וכו…
    ילדים שצמחו בבת דיקטטורי יהפכו בוגרים ויהיו ימנים אוהבי ישראל.העולים מצפון אפריקה אשר שהו תחת כנפיו של חסן מלך מרוקו יהפכו בישראל למדוכאים, נבדלים ומופלים וחירותם נגזלה מהם באופן מידי וטוטאלי ביחס למקום ממנו הם באו ניתן להביא עוד דוגמאות רבות..בגדול ישנם אזרחים שחיים חיים שלמים בקבלת שלילת חירותם באופן עיוור וסתום וישנם כאלה שהפנו מבט לעבר מדינות אחרות בעולם וילחמו על חירותם ויחיו חיים שלמים של דיכוי ושלילת חירותם כאות קין.