בין חלם לאירן

יוסי דהאן

באמצעות עידן לנדו אני מגיע הבוקר לריצ'ארד סילברסטיין, מאתר תיקון עולם, שהיה אחד ממקורות החוץ הראשונים שדווח על פרשת מעצרה של ענת קם. סילברסטיין מפרסם ומנתח את צו איסור הפרסום הגורף והמסוכן שניתן על ידי בית משפט השלום בפתח תקווה. סילברסטיין תוהה:

"אני יכול להבין מדוע גנרל ישראל ירצה לטעון שחשיפה של מעשים בלתי חוקיים תביא לפגיעה בביטחון המדינה. אבל אני לא יכול להבין כיצד בית משפט, הראוי לתואר כזה, יהיה שותף לפרודיה כזו".  

סילברסטיין פרסם בעבר פוסט על פרשה בעייתית בעברה של השופטת שהוציאה את צו איסור הפרסום. התנהגותה כתובעת צבאית בפרשה זו הייתה אמורה לגרום לפסילת מינוייה כשופטת.

עידן לנדו כותב בצדק שמה שמערכת הבטחון עסוקה בו עתה הוא פחימיזציה של ענת קם. חלק מכלי התקשורת מצטרפים בהתלהבות לפרויקט כשהם מדביקים לה את התואר "מרגלת". אחרים, חתני פרס ישראל לתקשורת, דוברי צה"ל וצנזורים לשעבר, חסידים אמיצים בדיעבד של הזכות לחופש הביטוי,  מבקרים את צו איסור הפרסום על כך, שבין היתר, פגע בדימויה של ישראל כמדינה דמוקרטית והדבר הנורא מכל הפך את קם לגיבורה. העובדה, שקם ואורי בלאו חשפו שאלופים בצה"ל פעלו לחיסול פלסטינים בניגוד להוראת בית המשפט העליון, נראית בעיניהם טרחנות לגליסטית. עקיבא אלדר כותב בצדק שיש לכנות את הפרשה הזו פרשת נווה ולא פרשת קם. עידן לנדו ונועם הופשטטר מציבים את הזרקור המוסרי בדיוק על המקום שאותו צריך להאיר:  

,בואו נעמיד דברים על דיוקם. אם כל מה שקם עשתה הוא מה שפורסם עד כה – אני משאיר מקום לספק, כי אולי יתגלו עוד פרטים מרעישים שיהפכו את התמונה על פיה – הרי לא זאת בלבד שלא סיכנה את בטחון המדינה, אלא תרמה לבטחון המדינה. וזאת משני טעמים. אחד, המעשה שעשתה הפנה את אור הזרקורים למדיניות החיסולים השנויה במחלוקת, שלא רק המיתה צדיק עם רשע (ללא משפט) אלא גם זרעה זרעי איבה ומשטמה בקרב דורות ההמשך של הטרור. שניים, המעשה שעשתה חשף את צמרת המטכ"ל כמי שרואה עצמה מעל החוק (שקבע בג"ץ), ולמעשה מנהלת את מדיניות הבטחון של ישראל ללא כל פיקוח אזרח".

נועם הופשטטר ב Y-net

"אם החשדות נגדה נכונים, קם מואשמת בריגול משום שחשׂפה עדויות לרצח-לכאורה על-ידי צה"ל, באישור חברים במטכ"ל. במדינה סבירה הייתה קמה ועדת-חקירה ממלכתית לבדיקת העובדות והמדיניות שהובילו לביצוע חיסולים אלו ואחרים. צריך להידרש כמובן גם לעצם גניבת המסמכים; אך אם תכלית הגניבה הייתה חשיפת מדיניות (לכאורה) זו של הוצאות להורג, ואף אחד לא טוען כרגע אחרת, הרי שקם ובלאו עשו מעשה חשוב ואמיץ לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית".

אורי בלאו כותב בוקר ב"הארץ" "לא ברחתי, החלטתי להילחם", על טיפול כוחות הביטחון בו ובפרשה. בלאו ראוי לשבח על תחקיריו ועל אומץ ליבו, אולם כפי שכתב חנוך מרמרי, העורך לשעבר של העיתון, התנהלות העיתון ביחס לענת קם, ששימשה המקור לתחקיריו העיתונאיים של בלאו, הייתה שלומיאלית וחסרת אחריות.  עורכי העיתון הסגירו למעשה את המקור  לשלטונות הביטחון. גם לא ברור איך תוצאת המשא ומתן המוזר והבעייתי שמנהל העיתון ועורכי דינו עם השב"כ, שבו מתקיים טקס שבו מחשבו של עיתונאי מושמד על ידי כוחות הביטחון בנוכחותו,  מסתיים בכך שהעיתונאי מוצא את עצמו בגלות מאונס והמקור שלו ענת קם, שכנראה כלל לא מודעת לעסקה שנעשתה מאחורי גבה, מאוימת באשמת ריגול, כאשר על פי דבריו של ראש השב"כ "בסך הכל מדובר בפקידה שגנבה מסמכים".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי

    אפשר להתווכח על מדיניות החיסולים, ובמיוחד לנסות להציע
    אלטרנטיבות (שבד"כ המבקרים לא נותנים), אבל לא לנצל את
    האימון שנתנו בך כדי לגנוב.
    ההגנה על מעשה כזה תזיק לשמאל. בכלל, ההתייצבות האוטומטית
    נגד כל דבר ממסדי לא תמיד מוצדקת.

  2. הציוני הלפני-אחרון

    התפלאתי שאתמול בערב לא חגגתם על הפרשה, שלא לדבר על החודשים שקדמו לה ועל הדיווח האובייקטיבי ונטול הפניות של שופר האמת – "הגרדיאן".

    ולעצם העניין: דהאן ושות` מסתירים את האמת הנכוחה: גם אם נניח, רק נניח, רק נניח, שהיה צריך לעצור מחבלים צדיקים ולא "להוציאם להורג" – מדובר אולי ב-0.05% מאיכות המסמכים שנגנבו ומכמותם.

    תקרא את כתב האישום: גנבה מסמכים העוסקים בהיערכות צה"ל בגזרות השונות, תוכניות מבצעיות אופרטיביות, פריסת כוחות במצבי שגרה וחרום ועוד כיוצא באלה.

    זהו מעשה ריגול, אם לא ריגול חמור ומסירת מידע לאויב. גם שמאלני אנטי ציוני מבין (מבין?) שיש כמה חבר`ה בעולם שישמחו לשים יד על המסמכים האלה, ולכן מדובר גם בפגישה בחיי אזרחי ישראל.
    הפרחים מנסראללה בדרך. לאדון בלאו שברח ללונדון ולכתבת "שהועלמה ע"י השב"כ".

    יישר כוח.

  3. נפתלי אור-נר

    העובדה שהכל דנים ב"עבירה" של ענת קם ולא בחיסול מבוקשים ללא משפט של צמרת צה"ל מצביעה על כהות החושים הערכית והמוסרית אליה הידרדרנו עקב הכיבוש הארור

  4. Richard Silverstein

    Of the role I played in toppling the gag order. I especially appreciate the partnership I developed with Israeli bloggers and peace activists in keeping hope (& democracy) alive as Jesse Jackson used to say.

  5. יעל קנטי

    מעשה שלא ייעשה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    לא מפתיע שעיתון הארץ שותף למעשים שכאלה.
    בושה! זה לא שמאל זו שנאת עם!

  6. דוד

    האם מפוצצי האוטובוסים הביאו את קורבנותיהם למשפט לפני שרצחום?
    בארה"ב, שום כלב לא צייץ כשהכוחות האמריקניים (והאחרים) בעירק ובאפגניסטן יורים ללא אבחנה, וזורקים פצצה על חתונה, או יורים ממסוק בקבוצת אזרחים.

  7. איציק

    יש כמה שאלות שעולות בראשי -וכדאי שהמגיבים הכועסים ישימו ליבם אליהן:
    א. לכאורה עם 2000+ מסמכים כפי שתיארו , ענת קם היא פצצה מודיעינית מתקתקת. איך בית מישפט שהוא שפוט של מערכת הבטחון ומטיל איפול טוטאלי- שולח אותה למעצר בית עם אינטרנט וטלפון חופשיים ?

    ב. ראיתי אתמול את הכתבים הצבאיים מתראיינים בערב חדש ובערוצים האחרים. האם הכעס שלהם היה רק על מעשיה של ענת קם? מדוע הכעס על אורי בלאו שמחזיק מסמכים סודיים? כשהמראיין הגיב לאלון בן דוד שאם היו מעמידים לדין על מידע סודי , אלון היה יושב שנים ארוכות בבית הסוהר והוא הסכים. איכשהו מקנן בי החשד שאלון בן דוד וחבריו מברנז`ת הכתבים הצבאיים כועס על שעיתונאי שלא מהבראנז`ה העז לכתוב על נושאי בטחון. את כל מה שאורי בלאו כתב אלון יודע. איך אני יודע שאלון יודע? כי גם אני יודע. אבל הקשר הסימביוטי והמביש של הכתבים הצבאיים עם המערכת מטיל עליהם צנזורה עצמית. הרי מה שכתב אורי בלאו עבר את הצנזורה ואינו פוגע בבטחון ישראל, ההיפך הוא הנכון- עוזר לבטחון ישראל.

    ג. דובר צה"ל משקר . משקר בשגרה. משקר כי הוא צריך להתמודד עם אינפורמציה בעייתית. נא לקחת בעירבון מוגבל כל מה שפורסם עד כה.

  8. אירית

    הגיע הזמן לשאול איך מגיעות הבחורות האלה לפי התהום, מי אחראי, מי שולח ומי בורח.
    צר לי, אבל גורלה האישי של הגברת קם חשוב לא פחות מאשר זכויות האדם של לוחמים פלשתינאים בשטחים (עם כל הכבוד לזכויות האדם שלהם ויש לי).

    יש פה אינטרס מובנה להסב את הדיון לנושא טחון ולעוס, שקודם אף אחד לא עסק בו (הרי הכתבה פורסמה במלואה, איפה היו כל הצדיקים כולל סילברסטיין אז ?), עד ששמו קצת פורנו, דם, ובחורה מעונה על הצלב.

    את המלחמה נגד יאיר נווה צריך לנהל מי שמדבר הרבה וגבוהה גבוהה (כמו הבלוגרים שהזכרת) ולא על חשבון קורבנות מן הסוג של פחימה או קם וכולי וכולי.

    מדובר בבחורה שהיתה בת 19 כאשר זה בוצע, ויש להניח שמישהו בילבל לה את המוח, והיום יושב בשקט מאחורי הקלעים ורוחץ בנקיון גבורתו. שיטות כאלה אנחנו נוהגים לגנות כאשר צהל משתמש בהם או המחבלים, כל מיני "נוהל שכן" נתעב ופחדני.

    מאכזב יוסי שאתה מחמיץ את הנקודה. בדיוק כפי שהתאכזבתי שהדיון אכן לא נסוב על החיסולים. זה רק אומר שלשני הצדדים יש עניין לנהל את הויכוח בעקיפין ובפחדנות. לא מפתיע מצד הצבא, יותר מעצבן כאשר זה השיח שהתקבע בשמאל הישראלי. ממש לא אמיץ, וממש לא מעורר הערכה.

    הפסטיבל מתחיל להיראות כמו פחימה וועונונו כאשר יש "קורבנות" ויש חוכמולוגים שקוטפים את הפירות של היותם כביכול "מגני זכויות אדם". מעין "גאולה שילוחית" כמו בתורת הקורבנות של הנוצרים.

    במקום לצווח רק על צהל והשופטים שמעלים על המוקד ילדה תמימה וטובה, יש מקום לשאול מה עם האחריות של עיתון הארץ לאנשים שהוא טוחן ול"שבבים האנושיים" שהוא מייצר כדי להגדיל את התפוצה והכוח הפוליטי.

    המצער הוא שאף אחד בישראל לא טרח להתרגש מהכתבה של בלאו בזמנו, כולנו יודעים שטובחים בערבים בלי משפט ובלי הצדקה מבצעית, זה היה כבר ב 48 לא ? השמאל לא יזכה לנקודות על הדלקת הנושא באש הזרה הזו של ילדה טובה שהולכת למעשה לאבד את חייה, במובן המהותי של "חיים", חיים טובים ונורמליים.

    גם היד של "העוקץ" קצת קלה על ההדק, לדעתי…

    ועכשיו אפשר לחזור ליאיר נווה ולשאלה מתיי ייוצא נגדו צו מעצר בינלאומי.

  9. יגאל

    השב"כ הטיל צו איסור פרסום על הפרשה, לא על תוכניות חיסול.
    אלה פורסמו באישור הצנזורה (!) שנה קודם לכן.
    הבעיה היא גניבת המסמכים, לא הידיעה שצה"ל עוסק בהפרת בג"צים (צרה לכשעצמה).

    נו, אז גנבה 2000 מסמכים סודיים של הצבא ונתנה אותם לגורם לא מוסמך. אז מה נומר? זה טוב או רע?
    אז זהו, לפי הצבא, זו לא בדיוק טוב.
    רוצה לומר, פחות מטוב, שלא לומר, עבירה חמורה.
    (אז נכון…., אין פה ריגול או בגידה, אבל לא בדיוק מעשה שתורם לבטחון המדינה).

    ולגבי הנושא של חיסול מחבלים – נו טוב, לא נעים אבל הניסיון מוכיח שחיסול מחבלים תורם לביטחון (כן כן, תורם, לא מזיק).
    במבחן התוצאה, האינתיפאדה השניה נעצרה ביעילות ע"י חיסול המחבלים.

  10. מכלוף

    שוב מסיטים את אור הזרקורים מהעיקר
    א.התעשרותן המהירה של סוחרות הנשק,בנותיו של אהוד ברק
    ב.התעשרותו המטאורית של בנו של הרמטכ"ל אשכנזי
    ג. מדיניות החיסולים,הנוגדת את החוק

    קם היא אולי עבריינית קטנה, אבל הציבור צריך לשים דעתו על השחיתות השלטונית,לא רק בעירית ירושלים ,אלא גם במשרד הביטחון

  11. אישרווד

    להלן כתובות ביקורתיות נוספות לגבי הפרשה:

    חדשות 2, מפליא, אבל ביקורתי
    http://www.mako.co.il/news-more-columns/Article-f217edff721e721006.htm

    כתבה חלקית של ג`ודית מילר בעיתון הארץ:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161939.html

    הכתבה המלאה של ג`ודית מילר בבלוג:
    http://www.thedailybeast.com/blogs-and-stories/2010-04-03/israels-free-press-crackdown/full/

    אינדיפנדט:

    http://www.independent.co.uk/news/world/middle-east/journalist-on-the-run-from-

    הגישה לכתבה הבאה נחסמה:
    מדוע לענת קם אסור מה שלבכירי המוסד מותר?

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161742.html

  12. סמולן

    אפשר לדלג על הטענות לפיהן 1998 המסמכים האחרים שקם גנבה והפיצה הם ליבת העניין, ואם הגניבה שלהם וההפצה שלהם היא מה שמבטא את הלב האמיתי של קם, או שהלב שלה נמצא דווקא באותם שני מסמכים – פרומיל בודד – שכתביו החרוצים של הארץ הצליחו לדוג בים המידע שהגיע לידיהם כפרי בשל. בואו נמשיך לליבה.

    בליבה יש את הטענה לפיה קם נרדפת בגין חשיפה של פשעי מלחמה של הפיקוד הבכיר של צה"ל, ושזו – ולא גנבה והפצה של 1998 מסמכים מסווגים – היא הדבר העיקרי.

    אבל הפרשה הולכת כך, ברברס.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1041551

    1. הפרשה עצמה נחשפת היום, באפריל 2010. קם נעצרה בדצמבר 2009. אבל המאמר של בלאו הוא מאוגוסט 2008. עברו שנה וחצי, ושום גוף לא הניד עפעף לנוכח החשיפה של בלאו. מדהים ככל שהדבר נשמע, מסתבר שעל פי נסיוננו אנו, החשיפה הזו לא הרעידה עולמות. לא זכור לי אם היתה כתבה בהעוקץ שליוותה או התייחסה למאמר של בלאו בזמן אמת. אבל אני מוכן לחתום שפרשת אורטל בן דיין, שהתפרסמה קצת קודם, הצליחה ליצור כמות הרבה יותר גדולה של עניין ותגובות. על פי בחינת עדות המעורבים בדבר, "העוקץ" (כמשל בלבד), מה שבלאו חשף לא נתפס ציבורית כעדות לפשע מלחמה או התנהלות בעייתית – בניגוד לרטוריקת שמאל סטנדרטית – עד לרגע שהיה צריך לחלץ את קם. זוהי צביעות.

    2. בקריאה זהירה של המאמר של בלאו עולים ספקות קשים, בלשון המעטה, בקשר לחומרת העברה וצדקת הקם. נתחיל בקם. לא קם של 1998 המסמכים האחרים, תכניות מבצעיות ומסמכים בסיווג סודי ביותר, אלא קם של מסמכים מס` 1999 ו 2000.

    3. בג"ץ פסק בדצמבר 2006 פסיקה שבנתה צידוק, הסדרה והכשרה למערכת החיסולים. הפסיקה זכתה לביקורת גורפת, בערך מאותם גורמים שעוסקים כיום בהכשרת קם. השיירה עברה. לכאורה, המהלך המוסרי הראוי של קם הוא שהחל מאותו רגע, היא ראתה את עצמה,כמו האחים בלוז, במשימה מאלוהים.

    4. מותו של זיאד מלאישה חפף את המשמרת של קם: הדיונים שהיא תיעתקה והעתיקה התרחשו בין מרץ ליוני 2007. באף שלב לא עלה בדעתה להרים טלפון למישהו – בלאו – ולבקש ממנו להזהיר את מלאישה שישראל בדרך. יתכן שהאזהרה הזו היתה מתקבלת בגיחוך, שכן מלאישה ראה את עצמו כאויב די מושבע של המדינה הזו, ולא פקפק בכך שהיא עשויה להרוג אותו יותר משפקפק בזכותו להרוג כל ישראלי שיש בכוחו להרוג. אבל קם גם לא הדליפה את המידע שלה לתקשורת, לחו"ל, או לכל מקום שבו ניתן היה למנוע את ההרג חסר הצידוק הזה.

    5. שתיקתה תמוהה גם לנוכח ההרג עצמו. מלאישה מת ביוני 2007, ובמשך שנה ומשהו המידע נשמר, עד אשר קם ובלאו בחרו לפרסם אותו. כלומר, אפילו לא חשיפה לנסיבות מותו המדויקות של מלאישה לא יצרה בקם את הזעזוע המוסרי – נאמר שרק בדיעבד – שמיוחס לה כמניע.

    6. בפשטות רבה, מלאישה עניין את קם באופן שולי וזניח לגמרי. הוא היה עבורה לא יותר ולא פחות מאשר פרומיל מסך המהלך שלה.

    7. אם עוזבים את קם ועוברים לבלאו, מתגלה סיפור מורכב. בלאו הוא עיתונאי מקצועי, לא מומחה למוסר או משפט. הכתבה שלו עברה צנזורה, לעזאזל, ולכן היא ממש בסדר: יש לו פרה-רולניג. הזוייה ככל שתהיה התיאוריה שהוא מציע – בלאו רומז שכתבותיו הנועזות הן הן שהובילו לכך שהוא סומן על ידי הממסד – צריך להגן עליו. לא שהדבר גורע מזכותה וחובתה של המדינה להפעיל את זרועות הבטחון כדי לעקוב, לצותת, ולוודא באופן כללי שלא מדובר בסיפור כיסוי שהוא רקח לעצמו.

    8. תכלס. בג"ץ החיסולים של ברק – האחרון שהוציא כנשיא המיתולוגי של בית המשפט העליון – היה מהלך של שינוי תקנוני, לא של איסור על חיסולים. הוא בפירוש לא יצא כנגדם. ככזה, המערכת הצבאית קיבלה אותו כשינוי לא רדיקאלי, ובצדק. הם הקימו איזה צוות לניהול המעבר לנוהלים לפי פסיקת בג"ץ, והתחילו לבחון איך לעבוד לפיהם. מלחמת לבנון השניה, שגם היא התנהלה בקיץ 2006, בטח לא תרמה למעבר חלק ניהולית.

    9. השאלה של הפרת הפסיקה היא, אם כן, שאלה של כמה זמן עובר מהרגע שפסיקת בג"ץ נפסקת, ועד שמעבר עליה הופך להפרה של החוק – במשמעות של השיטה הישראלית.

    10. אם בג"ץ היה טוען שכל החיסולים הם פשע מלחמה נוראי, היה על מה לדבר בהקשר של ביצוע ממש מיידי של הפסיקה, כמעין ציווי קטיגורי. אבל זה לא מה שנפסק. בג"ץ לקח את זמנו המתוק – ארבע שנות דיונים, במהלכן חוסלו רובם הגדול של הפלסטינים שחוסלו – ופסק שחיסולים הם, בכללי, כלי לגיטימי. המערכת הצבאית, כרגיל במשפטיזם, נדרשה לזמן הבנה סביר מה בעצם מותר ומה בעצם אסור.

    11. כמה זמן לגיטימי בהקשר כזה ? הייתי אומר שאם ברק עסק ארבע שנים בהבנת הבעיה ופיתוח פתרון ראוי, הרי שבני תמותה פשוטים, שלא לומר חיילים ציונים ימין-קיצונים מטומטמים, יזדקקו לשנה כדי להבין, לשנות נוהלים, וכן הלאה. למרבית השעשוע, החיסול של מלאישה התרחש בתוך חצי שנה מפסיקת בג"ץ. למעשה, באחד המסמכים שבלאו איתר בשקידה בדיסק של קם, אלוף הפיקוד מציין שיש לו אי הבנה בנוגע למצב לאחר הפסיקה.

    12. אני חושש שרק כך אפשר להבין את הנכונות המופלגת של הצנזורה לאשר את פרסום המסמכים הגנובים, את נכונותו של יאיר נווה להתראיין לכתבה של בלאו בהיקפים נרחבים, את השתיקה המשפטית הכללית במשך השנה וחצי מאז פרסום הכתבה, ובכלל. הכתבה הזו חשפה פחות או יותר את נוהלי החיסול בצה"ל. היא הדגימה ביקורת של דרגים בכירים על החיסולים, שהיא לכשלעצמה בדיוק מה שנדרש בהחלטות כאלו, מה לעשות.

    13. גם את הביקורת של קרמינצר יש לקרוא בזהירות הראויה. המילה "לדעתי" מופיעה שם כסימן פיסוק. ואכן, קרמינצר מביע את דעתו. המאמר הציע רטוריקה ועריכה שהביאה את קרמינצר, בעצם, כסמכות על בנושאים מוסריים ומשפטיים. אבל בוודאי שטוב שקרמינצר התבטא. חבל שהמאמר לא כלל שום ניתוח עומק מצדדים יותר, נאמר, פשיסטיים, אבל זוהי הטיה עיתונאית סבירה לגמרי. בכל מקרה, נדמה שדי ברור שלא התבצעה כאן שום הפרה של פסיקת בג"ץ במובנים הקיצוניים שהחברים של קם מבקשים ליצור.

    14. מעבר להיבטים של הפורמליזם המשפטי,ישנו הדיון המוסרי. אני בדעה שבצמב מלחמה מותר להרוג, וגם לשבת מסביב לשולחנות. לכן, הרעיון שיש אנשים שיושבים מסביב לשולחן ומחליטים להרוג מישהו אמנם נשמע נורא, אבל איכשהו לא בלתי ריאלי, אם מדובר במצב מלחמה. כמדומני שמצב מלחמה הוא תיאור לא רע של מה שזיאד מלאישה בחר ליחסו לישראל.

    15. האם החיסול של מלאישה היה בבחינת "פצצה מתקתקת" ? הרטוריקה של המאמר יוצאת נגד האפשרות הזו, בטענה שברור שאם אפשר היה לדחות את חיסול מלאישה לרגל ביקור של אורחים מחו"ל, הרי שלא מדובר בפצצה מתקתקת.

    16. המסקנה הזו אינה הכרחית כלל. למעשה, סביר בהרבה שבראיה רחבה, יחסי ישראל – ארצות הברית הם כאלו, כלומר רופפים ונתונים לקפריזות של עתונאים מסוגו של בלאו, כלומר מה זה מלאים מעצמם, עד שיש לקבל את הסכנה שבפעילותו המתמשכת של מלאישה במהלך הביקור, ובלבד שלא נצטרך להסביר לשלל העתונאים שמלווים את הביקור, על חיסולים כהכרח, ולבחון את עמדתה של ג`ודית בטלר בעניין. או משהו. הרי הם לא באמת מתעניינים בשימור החיים שלנו כמו שהם מתעניינים בשימור מערכת הערכים האופנתית הספציפית שהם מפעילים באותו רגע.

    17. על כן מה שקרה הוא שמלאישה קיבל מישראל סוג של רישיון להרוג במהלך ביקור הדודים מאמריקה. לא ברור מה הוא עשה במסגרת הזמן הזו, כי בלאו לא כותב. יש אפשרות שחלק משעות הפעילות של מלאישה הוקדשו למאבק. אבל בלי קשר, השאלה של הפצצה המתקתקת נוגעת לשאלה מדוע מלאישה חוסל חודשיים לאחר מכן. התשובה שבלאו נותן, היא שזה סתם ככה.

    18. האפשרות השניה, אותה בלאו מקפיד לא לבחון בכלל, היא שחייו של מלאישה המשיכו להיות חיים של פצצה מתקתקת. כלומר, אדם שמהווה כן שילוח של טרור לישראל באופן מתמיד, מהווה גם מטרה לגיטימית באופן מתמיד. לא מסובך, וגם לא בלתי סביר.

    19. מה שהיה יכול להפריך את העניין הוא תיאור של מלאישה, מושא האמפתיה, לכאורה, של קם ובלאו. אלא שבאופן מרהיב ומוזר, משפחתו של מלאישה לא רואינה כלל, ולמעשה לא נעשה שום מאמץ עתונאי לברר את העובדות במקרה זה.

    20. אז יש מצב – די ברור שזה מה שהיה, למעשה – שפצצה מתקתקת מקצועית כמו מלאישה תכננה להמשיך ולתקתק במשך הרבה זמן, ושכל רגע לפגוע בו הוא, אה, רגע של קודאק.

    21. מה שמטריד אותי בכל העניין – ושוב משהו שלא קיים בתחקיר – הם שני דברים.

    22. הראשון הוא תיאור מתוך תחקיר "בצלם" – שוב פעם בלאו התעצל לתחקר בעצמו – בקשר למהלך ההריגה של מלאיש, שממנה עולה הוא נורה כפצוע, במהלך וידוי הריגה. אני דווקא מאמין בוידוי הריגה כנוהל, אבל נשמע שהמצב הזה דווקא לא חייב אותו. כלומר, נשמע שאפשר ששיקול הדעת של המפקד בשטח היה פגום. בלאו לא עושה שום מאמץ לדבר עם מישהו מהשטח, כמובן. למעשה בלאו עשה משהו קצת יותר חמור, ושינה את ההודעה של דובר צה"ל שמובאת בתחילת הכתבה שלו, בתוך הטקסט שבמרכאות הציטוט. מלאישה נצבע בצבעים של קורבן. הנה הציטוט המלא, מהבלוג של יהונתן דחוח הלוי (ימין קיצוני, מעולה http://www.jcpa.org.il/Templates/showpage.asp?FID=541&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=20049)

    "זיאד צובחי מחמד מלאישה, בן 26 מג`בע, עמד בראש תשתית הטרור של הארגון בג`נין. בעבר היה כלוא שלוש שנים בעקבות פעילותו בארגון. בינואר 2006 השתחרר מהכלא, ומיד עם שחרורו שב לפעילות טרור ושימש כסייענו הבכיר של חוסאם עיסא, לשעבר מבכירי ארגון הטרור "הג`יהאד האיסלאמי", אשר נהרג בדצמבר 2006. לאחר מותו של חוסאם עיסא, תפס זיאד מלאישה את מקומו כאחד מראשי התשתית אשר פעלה להוצאת פיגועים לעורף ישראל. ב-20 בפברואר 2007, סוכל ניסיון פיגוע כאשר נעצר מחבל מתאבד שנשלח על ידי ההתארגנות לבצע פיגוע התאבדות בראשון לציון, לאחר שתיק הנפץ שהיה ברשותו לא התפוצץ בעקבות תקלה טכנית.
    התשתית שבראשה עמד מלאישה, לא הייתה שותפה ל"תקופת ההרגעה" לאורך התקופה האחרונה ופעלה בחודשים האחרונים לתכנון פיגועי תופת. תשתית זו הינה אחת המסוכנות ביהודה ושומרון. "

    כך שאנחנו במצב שבו חיסול מלאישה הוחל לאחר שסוכל הפיגוע בפברואר 2007, ונמשך ככל שנמשכה פעילותו של מלאישה. וואללה.

    23. וזה מביא להיבט השני. הקוד האתי של צה"ל, וגם בלאו, קם ולהקת המזדנבים, מתמקדים לא בחיילים שבשטח אלא בפיקוד הבכיר. הקוד האתי (אסא כשר) רלתי קריא ובלתי ניתן להבנה ולכן לא קיים, ויש לציית לפיקוד הבכיר, ואילו הלהקה רוצה דם של בכירים ישראלים, נדמה שזו הדרך שהיא מודדת את עצמה. בשני המקרים, החובה המוסרית של החיילים הקטנים למטה, אלו שהולכים בפועל עם האצבע על ההדק, מוסרת.

    24. כי ההיבט העיקרי של להקת ההגנה על קם כן נראה ראוי, לו רק היו מבינים שאם רוצים לצדק את קם, יש מקום לבחון את התנהגות החיילים בשטח, אלו שלחצו על ההדק בזמן שבו, לכאורה לכאורה (כי באמת שאין לי מושג, ויש לי הרבה הערכה לאנשים שעומדים בינינו ובין מוות מהיר), בוצעה הריגה בלתי מוצדקת.

    25. בלתי מוצדקת ככל שתהיה, ההריגה היתה של אדם רע מאד. כאן אולי הפרדוכס האחרון. קם אמנם סתם יצאה להזיק, אבל להקת ההגנה על קם מדבררת את ההכרח להפר את החוק (צבאי ובכלל) על מנת להגן על המוסר והצדק. זו קם של מסמכים מס` 1999 ו 2000.

    26. נניח שאתם ימנים, כלומר מצביעים מר"ץ ודרומה. נניח שאתם חיים במדינה שבה נהוג לשחרר מרצחים שביליתם שנים ברדיפה אחריהם, סיכול של רצח המוני שהם מתכננים על בסיס שבועי, וכן הלאה. אתם יודעים שיש שבוי בשם גלעד שליט שישראל נתבעת לשחרר עבורו כ 1400 מחבלים, ושני חיילים אחרים – גולדווסר ורגב – בידי החיזבאללה, שגם עבורם נתבע מחיר דומה (עסקת גולדווסר-רגב בוצעה רק ביולי 2008, מעט לפני פרסום הכתבה של בלאו, הרבה אחרי החיסול של מלאישה).

    27. אתם יודעים בבירור שאם האיש הזה ישבה, הוא יעשה הרבה נזק. ועכשיו, אתם הרי מין ענת קם, חסרת גבולות ומאמינה בעצמה. לא הייתם לוחצים על ההדק ? האיש רע, השמאל והטרור רוקחים את השחרור שלו, ואתם ממילא נחשבים לבני מוות אצל קם ובלאו, ציונים פשיסטים ישראלים נחותים טיפוסיים.

    28. בכל מקרה, הסיפור של החיסול, והדילמה המוסרית של כמו-קם בכוחות הבטחון הם ככל הנראה משל בלבד. הקרב של מלאישה ושות` היה מספיק אגרסיבי על מנת להניח שהוא כנראה מת במהלכו, וגם לאפשר נוהל וידוי הריגה במובניו התקניים,כלומר תוך כדי סריקה שלאחר לחימה.

  13. חזי מחלב

    אילו היו קוראים לילדה המפונקת הזאת (מי שזכתה לכל טוב של המדינה,לימודי בלט קלאסי, לימודים בתיכון היוקרתי והגזעני ביותר בארץ, תיכול ליד ה., כניסה לעולם העיתונות כבר בגיל 18, התקבלות בלי שום בעיות לכתבות באתר "וואלה", לימודי פילוסופיה והסטוריה באוניברסיטת ת`א מיד עם שחרורה,), ובכן אם היו קוראים לה פחימה,היא לא היתה רואה את אור השמש ושוהה בצינוק עמוק מאוד בתוך האדמה. גם דבר פירסום הפרשה היה מתעכב הרבה יותר מזמן מהפרשה הנוכחית. לחילופין היתה הגברת נעצרת על אתר עד תום ההליכים.

    משמעות מעצר כזה היא על פי החוק עד שנה ויום.כשסיקרתי את הדיון בהארכת מעצרו של המטורלל שזרק נעל על השופטת בייניש, הייתי מזועזע מכך שהאיש נעצר עד תום ההליכים.מי שמע שאיזה פחימה או פנחס כהן ( מזרחי,תושב שכונת מצוקה בי-ם, הוא זורק הנעל) ישהה במעצר בית.גם הדגשתי את הדברים בכתבה.

    אני מסרב בכל תוקף זה שנים רבות לכלול את הענת קם הזאת בהגדרה ש מ א ל. אני חושב שרבים מקוראי האתר יהיו שותפים לדעתי. אני משוכנע שגורלם של המרוקאים והעירקים והתימנים ועוד מזרחים בשכונות המצוקה, והאי-שיוויון והגזענות האשכנזית מעניינים את הגברת הזאת כקליפת השום.כבר הרבה זמן שאין לי כח לשמאל המנוקנק הזה. אני גם סבור שאסור לאתר כמו "העוקץ", בייחוד לאתר כמו "העוקץ", להתעלם מעניין המוצא במדינה הגזענית שבה אנו חיים. שהרי אחרת אנא אנו באים…

  14. ג. אביבי

    בספיחיה של הפרשה הזאת יש עוד משהו מבהיל. חלק ניכר מההדלפות / העתקות המסמכים, ש"החרידו" את מערכת הביטחון, הן סביב הוראות לחסל חשודים בטרור גם בעת שאינם מהווים סיכון. המוטיבציה להדלפת החומר נובעת מכך שהחיסולים הללו הם בניגוד לצו של בית המשפט – הם הפרת צו משפטי. למרות זאת בית המשפט אישר את הארכת המעצר של ענת קם, שחשפה הפרה בוטה של צו ביהמ"ש, ופעל כחותמת גומי להשתיק את הפרשה ובעיקר את מעצרה של הצעירה האמיצה. המבהיל יותר הוא השיטה בה פועל בית המשפט של מדינת ישראל כחותמת גומי של המנגנונים החשאיים ומניעיו. בית המשפט עובר לדום כאילו אין לו כל שיקול דעת כשהעותר הוא מנגנון חשאי. יש כאן ברית אינטימית בשתיקה בין גופים שלטוניים שאינם נבחרים ע"י הציבור או נציגיו. זהו למעשה סחר מכר במובן שבו ביהמ"ש מוחל לשב"כ/מוסד/וכו` הן על סיועו לפעולה בניגוד לצווים שלו וע"ח זכויות האזרח ובתמורה המנגנונים מגבים את המערכת המשפטית בחתירתה להשיג עליונות שלטונית על כל הגופים השלטוניים הנבחרים. התוצאה היא חיזוק מוקדי הכוח והשלטון הלא דמוקרטיים על חשבון חירויות האזרח וע"ח מידתה של הדמוקרטיה החלקית שעדיין קיימת כאן.

  15. יעל קנטי

    אתר זה מניף גם את דגל זה לא?!
    לא יעלה על העדת שמשה נפשע שכזה והאחראית לו ,שוהה במעצר בית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    האם כך היו נוהגים בבין שכונת מצוקה?לא אקדמטי?בן עדות במזרח?
    התשובה היא חד משמעית לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  16. אבי

    כל הפרשה נובעת מרצון לרדוף אחרי אורי בלאו, וזה בגלל שהוא פרסם תחקירים על העסקים המפוקפקים של ברק
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1119696
    הוא גם פרסם תחקירים על העסקים המפוקפקים של גבי אשכנזי (הקרדיט לרועי ארד)

  17. חנה קים

    התפוצצתי מצחוק למשמע ולמקרא כתבינו הצבאיים המגנים הן את קם והן את בלאו על כך שעשו את מה שהם, כתבינו הצבאיים, אמורים לעשות ולהיות מוזנים ממנו. הדלפות מהצבא הכוללים מסמכים צבאיים סודיים הם לא דבר חדש. זה נעשה וזה עוד ייעשה – למרות שלטון הפחד שנולד מהפרשה החדשה – רק שבאופן הרבה פחות תמים מההדלפה של קם לבלאו.
    אינני חושבת שזה מקרי שזמן קצר לאחר שעורכי עיתון "הארץ" העבירו מסמכים לשב"כ נעצרה ענת קם. חנוך מרמרי צודק בביקורתו. קם הופקרה. אני מקווה שלא נשקפת סכנה למקורותיו האחרים של בלאו.

  18. סמולן

    בתגובה למעלה, הקטע שמצטט את יהונתן דחוח-הלוי שמצטט את דובר צה"ל על קורותיו של הקדוש מלאישה צריך להיות לא במס` 22 אלא במס` 19, נניח. סעיף 22 מוקדש לשאלה שהלא-תחקיר של בלאו לא עסק בה, כלומר מיהם החיילים שלקחו על עצמם אחריות אישית וירו בקדוש מלאישה.

  19. רויטל גל

    ענת קם גיבורה תמימה מי יתן ויהיו עוד מהזן הזה שמוכן להסתכן למען חברה ומדינה צודקת ודמוקרטית
    המציאות בה אנו חיים , שלטון מושחט ששולח את ילדינו התמימים ובעלי האידאליים לשדה קרב מיותר ,
    שלטון המנציח את המלחמה כדי לשמר את שלטונו , מתי נקום ונעמוד בהפגנת תמיכה מול חלונה של ענת ונצא למאבק על חיינו וחיי ילדינו ?
    נמעס ומייאש , חייבים להפוך את המדינה המשוגעת הזו

  20. סמדר לביא

    אין דין פחימה כדין קם. פחימה מוצאה מן הרוב האזרחי של מדינת ישראל. ברגע שהרוב הזה יבין את מה שפחימה הבינה, יפנים ויתחיל לפעול מול המיעוט האזרחי השליט, המנצל אותו כעמוד השדרה של הציונות, וזורק לו מדי פעם כמה עצמות – לא תוכל יותר המדינה להתהדר בהיותה מקלט ל"עם היהודי" — קונצפציה המפרנסת את אותו המיעוט השליט. קם, עם כל הכבוד, היתה ותמשיך להיות חלק מהברנז`ה של המיעוט האזרחי השליט.

  21. חזי מחלב

    זה ממש מטריף לי את השכל שמזרחים רדיקלים,מודעים,אינטליגנטים, וקצתם אף אינטלקטואלים מבריקים, יוצאים להגנתה של הילדה המפונקת הזאת.אם לא בסוג הזה של האנשים אנו נאבקים,אלה הנהנים ממשמניה של הארץ הזאת,וחולבים כל טוב ממנה, או אז אין שום טעם למאבק שלנו.אין שום מזרחית בגילה של הגברת (23) שעברה מסלול דומה של תפנוקים ,בדומה לילדה הזאת. גם כשאני חושב על בנותיהן ובניהם של מזרחים עשירים מאוד דוגמת תשובה,שלמה אליהו,מש` רקאנטי,אספן האמנות הגדול יוסי חכםי, איני יכול לשער בנפשי כי הם יעברו מסלול דומה.

    טלי פחימה לעומתה, היא אצילת נפש של ממש.בכך איני אומר שאני מסכים לכל מעשיה. אגב היא נתנה גט כריתות לחברה היהודית והיא חיה בקרב מוסלמים בכפר ערבי (איני זוכר את שמו) במשולש.כמה חבל.

    ולכל המוטרדים בגין גורלה של גונבת המסמכים: מסתמנת לה כבר עיסקת טיעון, ולפיה יוסרו ממנה כל האישומים החמורים העומדים נגדה בכתב האישום.בהם,בגידה,ריגול ופגיעה בבטחון המדינה. ואם מישהו מקוראי האתר מתפלא על כך, שיקום!

  22. אירית

    ראשית, מאכזב לקרוא את קריאות הנקם של חזי מחלב ודומיו והריקוד על הדם. אם פירוש המאבק המזרחי שזו התוצאה, אד אני פורשת, FWIW, וכניראה שלא הרבה.

    עכשיו תבוא שעת הדיונים של "אנשי המילואים" בשמאל, כלומר גברים שידונו בכובד ראש וישנו את דעתם כל שעה וחצי, ויתלבטו אם לסכסך בין בלאו לקם, או בין הארץ לאהוד ברק, העיקר לכתוב משהו שנשמע "בטחוני".

    נדמו כל הפמיניסטיות, והחוג למגדר נסגר לטובת הבטחון…ככה זה ניראה גם כאן.

  23. צבי בן-דור

    יוסי תודה על ההפניה לרי׳צארד סילברסטיין. הניתוח שלו באמת מענין.
    חשובה מאוד ההערה לעיל על כך שהדיון בפרשת החסיון מסיט את הכל מן העיקר שהוא חשד לקשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה. יתכן, אבל, שאין כאן שום היסט מכיוון שדיון בשאלת החיסולים ופשעיו של גנרל נווה לא היה מתקיים ממילא.
    ואם כבר מסיטים את הדיון. חבל רק שסילברסטיין בחר להתחיל לתאר את השופטת באיפיון המתייחס לצורתה החיצונית. לא רק שהמילה plump היא מילה חביבה ובלתי מזיקה (אחת החביבות עליי בשפה האנגלית), לפלמפיותה של השופטת אין כל קשר לאיכויותיה המשפטיות. נדמה לי ששופט פלמפ ממין זכר לא היה זוכה לתיאור כזה. 

  24. סמולן

    ההשוואה לפחימה מדויקת לגמרי. במבחן פחימה, כל מה שחזי מחלב כתב הוא בגדר הפחתה נדיבה מן האמת.