13 שאלות בעניין פרשת דיסקין

רועי צ'יקי ארד

  1. אם כל-כך חשוב שאותם שני דיסקים ישנים ממבצע צבאי שחלף לא יסתובבו חופשי, מדוע השב"כ לא מיהר לארגן הסכם חסינות שקט וזריז עם כתב "הארץ" אורי בלאו על שיבתו לארץ ומעדיף להשאיר אדם בלונדון, כשבחפתיו לכאורה חומרים סודיים?
  2. האם זה לא מעיד, לחילופין: א. שהמסמכים הסודיים, איך לאמר, לא חשובים כל כך לביטחון, והסכנה בהם היא רק תואנה לכל הפרשה. ב. שהמסמכים חשובים, אבל התנקמות באורי בלאו חשובה מבטחון המדינה, המוזנחת כאן על ידי יובל דיסקין באופן פושע?
  3. מה הקשר בדיוק בין הדלפת חומרים לעיתונאי ישראלי מ"הארץ" או "ידיעות אחרונות" שיעביר הכול דרך עורכיו האחראיים ומסלול צנזורה, לבין סעיף ריגול חמור במטרה לפגוע בבטחון המדינה שבו מואשמת ענת קם? האם יובל דיסקין רואה ב"הארץ" או ב"ידיעות אחרונות" גופי אויב מסוכנים מבחינה ביטחונית שקשר עימם הוא ריגול? האם הציבור הישראלי שאליו מופנות הידיעות הוא האויב אליו מדברים כולם?
  4. איך בחורה שאביה נכה צה"ל, שפנתה לגיבוש בקורס טיס, שפרסמה מאמר שבו טענה שסרבנות היא בושה למדינה ושהתנגדה למאבק האנרכיסטים בבילעין, נחשדת כמי שעשתה משהו ביודעין כדי לפגוע בבטחון המדינה?
  5. בואו נשוב אחורה, כדי להבין את מניעי קם: "פרשת דיסקין" התחילה כשבלאו הראה שצה"ל מחסל לכאורה למרות החלטת בג"ץ. כוונתה של קם היתה להתריע בפני אי-קיום החלטות בג"ץ לגבי הסיכולים הממוקדים. ברור גם שהסיכולים הממוקדים הם הבייבי של דיסקין ועל תהילתם הוא נבחר למשרתו. כלומר, ניתן להגיד שלמעשה כאן השב"כ נכנס למתקפה נגד בית המשפט העליון, שמגולם על ידי קם ובלאו. זהו הפרק היישומי של האמירה "עזוב אותי מהחלטות בג"ץ", כשם שצוטט אלוף נווה אצל אורי בלאו, בכתבה שפתחה את כל הפרשה. כלומר כל הרעיון הוא להשתחרר ממערכת המשפט. ענת קם היא הדרך.
  6. דיסקין הכריז שהטרוריסטים אויבינו היו שמחים לקבל את המסמכים, אבל ברי כי אותו אויב מרושע לא קיבל שום מסמך וגם לא הוצע לו. מה גם שלא ברור איך בחורה מתל אביב או בלאו ילכו וימצאו טרוריסט אמין דיו לתת לו דיסק-און-קי. למעשה, אם גונבים בשנה אחת מהמפכ"ל טלפון ומהרמטכ"ל כרטיס אשראי, נראה כי ביתם של בלאו וקם עמיד יותר לסכנות בטחון שדה. בלי קשר, מדובר בטענה תמוהה מצד ראש השב"כ. זה כמו שמישהו היה מוכנס למאסר כי עמד עם מכונית ליד רמזור אדום ולא עבר בו, כי יכול היה לעבור באדום, ואז היתה תאונה נוראית שבה היה דורס מישהו.
  7. אם הצנזורה אישרה לפרסום את החומרים בגינם החלה כל הפרשה, האם לא ראוי להאשים גם את הצנזורית הראשית בריגול חמור ולהשימה במעצר בית בשרון או בגלות נעימה בוינה?
  8. אורי בלאו האשים את אהוד ברק, הבוס של דיסקין, בכך ש-6.5 מיליוני ש"ח עלומים זרמו לכאורה לבתו מיכל ברק, בתקופה שבה כיהן כשר ביטחון. האשמה חמורה מאוד שלא ממש נחקרה ומר ברק לא ממש הגיב עליה, וסירב לומר מנין הכסף. פרשות לא נעימות אחרות עליהן כתב היו קשורות לעסקיו של בן אחר, של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ולעסקי אשכנזי עצמו בזמן שפשט מדיו. ייתכן שאם הפרשה היתה נחקרת, היא היתה מביאה להגשת כתב אישום נגד ברק. במקביל, אותו מיליונר מכסף מפוקפק היושב בדירתו באקירוב האריך את כהונתו של דיסקין. האם אין כאן רדיפה פשוטה של מי שפגע בבוס מצד דיסקין, כדי לזכות בהארכת הג'וב? כלומר: האם למעשה כאן דיסקין (על אף קרחותו) הוא לא הפודל של ברק, שנועד לתקוף את זה שחשף את מעשיו לכאורה של הבוס, וגם תוגמל על כך?

שימו לב לתאריכים:

ספטמבר 2009 – אורי בלאו חותם על הסכם עם השב"כ, המעניק חסינות לו ולמקורותיו ומחזיר מסמכים, ולכאורה בא סוף לפרשה.

8 באוקטובר – בלאו חושף את הפרשה על ברק.

26 באוקטובר – הכהונה של יובל דיסקין מוארכת בנסיבות מסתוריות לשנה שישית למרות חוק המגביל את כהונת ראש השב"כ ל-5 שנים, בין השאר בלחץ שר הביטחון ברק (הדבר יכול להזכיר את הלחץ לכאורה של אולמרט על בניית פרויקט הולילנד, שלא היה מובן אז(.

דצמבר 2009 – המצוד אחר אורי בלאו. בלאו עוזב את ישראל לסין, וכעת מסתתר באנגליה. הוא מדווח על פריצה לביתו, למחשבו ולאי-מייל.

14 בינואר 2010 והלאה – ענת קם נתונה במעצר בית, בניגוד לסיכום מול בלאו. היא ובלאו מוגדרים כאויבי הציבור. כיום קיים קמפיין אינטרנטי לסגירה ולחילופין חרם מינויים נגד "הארץ", העיתון המעסיק את חושף פרשות ברק, ליברמן ואשכנזי. ההאשמות שהעיתון הפנה נגד אהוד ברק על המיליונים, ונגד אלוף נוה (שבינתיים מונה למנכ"ל חברת הרכבת הקלה "סיטיפאס" שהורסת את מרכז ירושלים) על חיסול בניגוד להוראות בג"ץ, שבים בחזרה אל העיתון שהופך ממאשים לנאשם בבגידה. בטוקבקים מוצגים "הארץ" וקם כמי שאשמים ברצח חיילים.  

9. מדוע העיתונאים מכל גופי התקשורת, שמתבססים על הדלפות של מסמכים כעניין שבשגרה, אינם מתרעמים על כך שמהלך שקשור לנשמת אפה של העיתונות החופשית (גם אם תמיד בעייתי וקשור למעילה באמון), נחשב לבגידה במולדת וריגול חמור? מדוע לא יוצא קול אחיד מכל העיתונים לגינוי התערבות המשטרה החשאית בישראל בעבודה העיתונאית? מדוע העיתונאים הישראלים כל כך חסרי קולגיאליות לעמיתים שלהם? האם תחרות עיתונאית והדם העכור בין המו"לים – במיוחד התיעוב בין "מעריב" ל"הארץ" – חשובים יותר מחופש העיתונות? האם לא ראוי שכל העיתונות החופשית תתאחד כיום להגן מפני המשטרה החשאית שצוברת תאוצה כאן על חשבון הדמוקרטיה הרופפת בישראל?

10. אם הייתם נחשפים לכך שהגוף שבו אתם עובדים עובר על הוראת בג"ץ ומחסל אנשים בניגוד לחוק, האם הייתם מדווחים לעיתונות כדי למנוע זאת? מיהו האדם הנאמן למולדתו – זה שעושה הכל, כולל הקרבתו העצמית, כדי שמשפטה יקוים ושתהיה מדינת חוק, או זה שישתוק וירכין את ראשו כשהוא יודע שחוקים לא מקוימים? מי ראוי לעמוד לדין, זה שעובר על החוקים או זה שמתריע על כך? האם ראוי ששר ביטחון ורמטכ"ל שהועלו נגדם חשדות במעשים חמורים, ינהלו מצוד נגד העיתונאי החושף ומקורותיו, אזרח ישראלי, תוך שימוש בכלי שלהם – השב"כ? האם נכון לסכן סוכני שב"כ מחוץ לגבולות ישראל, בתאילנד, כדי לנקום בעיתונאי שחושף שחיתויות?

11. האם אין קשר בין כך שכמעט כל העיתונאים לענייני השירותים החשאיים נחקרים (רונן ברגמן, ראובן פדהצור ועוד) ובין העובדה שהשירותים החשאיים מנצלים את כוחם ואת ההערצה אליהם בציבור המפוחד, כדי להתעמר בעיתונות שתפקידה לבקר אותם?

12. אם למשל ייעצר עיתונאי מרכזי יותר מאורי בלאו, או תימנע כניסתו לארץ, מתואנה כלשהי של קבלת מסמך סודי ביותר, כמו נחום ברנע, למשל, ויוטל על כך איפול – האם אז יובן שישראל נעה לכיוון של צפון קוריאה? או שגם אז הוא ייחשב כבוגד. פשיזם נוטה לא לעצור אם לא נלחמים בו. אם ייעצר בחשאי רוני דניאל בשל מעילה כלשהי – האם יהיה מי שיגיד בערוץ מתחרה שהוא בוגד מסוכן, עיתונאי-מרגל? ומה יקרה, איתך הקורא, אם ייעצרו אותך באיזה לילה שחור משחור?

13. על הציר שבין חיים במדינה חופשית כמו דנמרק, למשל, בה הכול שקוף וידוע, ובין חיים במדינה שבה התקשורת מפוקחת היטב על ידי שירותי הביטחון כמו צפון קוריאה, כך שהאויבים לא יכולים לדעת דבר וחצי דבר, היכן הייתם רוצים לחיות?   לבלוג של רועי צ'יקי ארד: http://chicky00.wordpress.com

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. עמירם ברוטמן

      כפי שנכתב ב- 10.4 במוניטין עיתון למסרים מידיים
      מטרה
      בפרשת העיתונאי אורי בלאו לא ברור אם השב"כ רוצה לגנוב ענבים מהכרם או לריב עם השומר. לטענת השב"כ: המסמכים הנמצאים בידי העיתונאי עלולים לפגוע בביטחון המדינה אם יגיעו לגורם אחר. בשני ראיונות נפרדים אמרו עמוס שוקן עורך "הארץ", וביבי מוזר המייצג אותם מבחינה משפטית, שאין בעיה לסגור הסכם. מדובר בכך שהמסמכים יגיעו חזרה במהירות האפשרית. השב"כ לא מוכן לפשרה. כך שכבר לא ברור מי מסכן את הביטחון

    2. מנחם

      הדלפות הן לחם חוק של הפוליטיקה הישראלית, ובעצם של כל מערכת פוליטית, אך הן שמורות אך ורק לאנשים מתוך המערכת שיש להם סיבות טובות להדליף (לא חלילה לחשוף שחיתויות) ולכאורה יודעים לחשב בקרת נזקים, ברגע שכל אזרח שאין לו שום כוונת פוליטיות יתחיל להדליף – אנא נגיע ? ואיך נדע למשל האם ברק לא האריך את כהונת אשכנזי בגלל שזה סרב אולי לעסקת רכש בטחוני שהיתה לכאורה אמורה להעשיר את חבריו של זה? לא נדע כי אף אחד כנראה לא ידליף. כי אלו חוקי המשחק –

      אגב מי שקרא את דברי פרופסור גליל – או יותר נכון על הדלפותיו למשל על "דב לאוטמן" קיבל שיעור למופת איך חברינו הטובים בדירקטוריונים ובועדות השונות ובמשרות הייעוץ השונות דואגים זה לזה ולא מעיזים להדליף חצי דבר לתקשורת – על ניגודי העניינים וחדוות האינטרסים של כל חבריהם למקצוע חליבת הקופה הציבורית.

    3. מתן

      אז מה תפקידו של ביבי בכל העסק?

    4. יגאל

      הם נכס מסווג.
      אין לאדם פרטי רשות להחזיק אותם, כפי שאינו מחזיק טיל לאו או f16.
      לא צריכה להיות פשרה בנושא.

    5. נפתלי אור-נר

      וחלקה של התקשורת במצב דברים גרוע זה הוא ניכר

    6. מאור מלחי

      לא שמעתי שום הכחשה לעובדה שקם גנבה 2000 מסמכים, מהם 700 סודיים. האם כולם נוגעים לפגיעה לא חוקית בפלסטינים? האם כל יום אלוף פיקוד המרכז עורך דיון סודי ושניים גלויים איך לפגוע בפלסטינים באופן חשאי?!
      לגבי דנמרק: בעולם האמיתי, לדנמרק יש חיילים באפגניסטאן. נניח והיה מתברר שעיתונאי דני מחזיק תוכניות מבצעיות שעלולות לסכן אותם. אני בטוח שגם שם הוא היה נעצר ונתבע להחזירן.

    7. קובי

      למה לגנוב 2000 מסמכים???

    8. ענבל

      היום פורסם שהיועץ המשפטי עבר על המקרים שבמסמכים ולא מצא שום עבירה. להיפך, דוקא החשודים היו אלו שפתחו באש, באחד המקרים צהל אסר את מי שיכול היה גם אחרי הפתיחה באש, ולא היה נחוש לירות בכולם, כפי שאפשר היה להבין מהכתבה.

      חיוני שיהיו בינינו כאלה שחשוב להם מאוד לשמור על הרמה המוסרית שלנו, על אף היותנו מדינה מוקפת אוייבים, הנאבקת על קיומה.
      עקרונית, זהו אנטרס של כולנו. עם זאת, צריך לשמור על כללי המשחק הדמוקרטי, פניה בצינורות המקובלים, בדיקה מדוקדקת של העובדות .
      התלהמות, שקרים , גניבות, חובבנות וילדותיות – אינם יוצרים תקשורת טובה יותר ולהיפך, הם עלולים לחבל במאמצים להתריע בעתיד על מקרים דומים שבהם אולי כן תהיה עבירה או רשלנות גסה.

      עיתון הארץ נהג בחוסר לויאליות למקור שלו, קם, ובחוסר לויאליות לצבא – בכך שעשה שימוש במסמכים גנובים ובעיקר בחוסר לויאליות לעבודה העיתונאית האמיתית – חקירת עובדות והצגת האמת.

      בנוגע לשאר ההאשמות, אפשר לפנות למבקר המדינה וכו`. המבקר טיפל כבר בחשדות כבדות יותר כלפי אחרים, כמו הירשזון, שיושב כעת בכלא.

    9. איתן לרנר

      רועי ,
      מסכים עם דברייך אך שים לב שבטיעונייך אתה משתמש במשפט שהוא הבסיס לפשיזם :מיהו הנאמן יותר למולדתו. אני חושב שעצם ההצבה של המדינה מעל כל דבר אחר ,דבר שאנחנו ממילא כבר מזמן עושים כאן הוא מעיקרי התפישה הפשיסטית.מספיק ונכון יותר לומר שענת קם עשתה מעשה שתורם לאזרחים , בני האדם החיים כאן ולא למדינה או למולדת שהם מושג אמורפי ואינם יישות חיה אמיתית .מי שנפגע ממעשים או נהנה ממעשים מסויימים הם אנשים ולא מדינה .

    10. צ`יקי

      תודה לכל המגיבים, התומכים והמתנגדים, על זמנם.

      ליגאל – המסמכים שייכים לצה"ל וגם המסמכים של אולמרט בעיריית ירושלים שייכים לעיריית ירושלים, ובכל זאת הם הגיעו לעיתונים ופורסמו בכפוף לחוק.

      למאמין לשב"כ – אורי בלאו מוכן להחזיר, אבל זכותו לדרוש שלא יידפקו המקורות שלו. השבכ דפק אותו פעם אחת, כשהפר התחייבות איתו. זכותו להיות מודאג מהמושחתים האלה.

      לקובי
      מה הטענה שלך? מה אתה חושב שענת קם רצתה לעשות עם אלפי המסמכים? לתת אותם לאחמד יאסיין? היא אפילו סירבה לתת אותם לדוד שלה כתב הוושינגטון פוסט, ולכן זה לא משנה אם היו לה מסמך אחד או עשרת אלפים. מדובר בשני דיסקים. המספר 2000 זה סתם נתון מפוצץ שלא אומר כלום, ואנשים ממש מסתחררים ממנו. השאלה העקרונית היא האם כשאתה רואה פשע מלחמה לפי דעתך, מה עליך לעשות. יתכן שעדיף לשתוק ויתכן שעדיף להדליף. כל אחד לפי החלטתו.

      לענבל –
      האם קראת את הכתבה המקורית? אז יש תגובה צפויה של הממשלה אליה. ואגב, היועץ המשפטי גם חשוד פה, אז זו תגובת חשוד.
      בשביל זה יש עיתונות, לפתוח דיון ציבורי בנידון. כן, יתכן שהיתה צריכה לשלוח גם למבקר המדינה. אף שנראה לי שהוא די פחדן. על כל פנים, אם הצנזורה התירה לפרסם את זה, אז סימן שאין סכנה לבטחון המדינה. כך שאפשר להגיד שענת קם העבירה לבלאו והוא העביר לצנזור הצבאי, כך שזה בתוך המשפחה, ולא שונה בהרבה מהעברה למבקר המדינה.

      לאיתן,
      אתה כמובן צודק. המאמר נכתב לנקודת מבט של קורא מדומיין חביב מהמרכז הישראלי. למשל, לאבא שלי, או לשכן מלמטה. גם זה שאני מראה שענת קם היא מה שנקרא שמאל-לייט שמתנגד לסרבנות, אומרת שלמעשה אם היא היתה שמאל והוריה לא היו נכי צה"ל, אז הכול היה שונה והיא בוגדת.
      ניסיתי לכתוב מתוך הגיון הקונצנזוס. אני גם חושב שזה שברק מארגן כסף דרך בתו זו לא הבעיה הגדולה עם ברק. והולילנד היא הבעיה הקטנה של אולמרט. ניחא.