• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

עינויים בחקירות שב"כ: בין מציאות חדר החקירות לחוסר המציאות בבית המשפט

ישי מנוחיןישי מנוחין

פעיל זכויות אדם, מרצה והוגה פוליטי. בעבר מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים, יו"ר הסניף הישראלי של אמנסטי אינטרנשיונל ופעיל בתנועת יש גבול. כיום עומד בראש ארגון "מזון" בישראל

במהלך העשור שעבר מאז "פסק דין העינויים" – פסק הדין בו בג"צ קבע ב-1999 כי עינויים אסורים ככלל ופרוצדורות חקירה מסוימות אסורות בפרט – הסתמנו שלושה ממדים מקבילים של מציאות – ממד של מציאות כואבת ובלתי-נסבלת בחדרי חקירות, בהם נחקרים בעברות ביטחון עדיין עוברים עינויים והתעללויות, ממד של מציאות מחפירה בה היועץ המשפטי מונע באורח שיטתי כל חקירה של תלונות הנוגעות לעינויים בידי חוקרי שב"כ וממד של חוסר מציאות בבית המשפט בה מוסווים העינויים בחדרי החקירות בשפה משפטית נקייה וקיומם של העינויים מוכחש או שנטען שכולם יודעים מה אסור ושאנשי השב"כ התחייבו שלא לפעול באורח לא חוקי.

דוגמה בולטת לחוסר המציאות בבית המשפט היה ניתן לראות בעתירה נוספת שהוגשה לבג"צ על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וארגוני זכויות אדם נוספים, נגד השימוש בבני משפחה חפים מפשע בעת חקירת חשודים ב-2008. בתשובה לעתירה פסקה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, ש"ברמה של מדיניות כללית הודיע היועץ המשפטי לממשלה לעותרים ולשירות ביטחון  כללי, כי הפרקטיקה החקירתית שהם מלינים עליה אכן אסורה – למעט מעצרים כשיש עילה חוקית ומדובר באותה מסכת עבריינית. על עמדה זו חזר בפנינו בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה ואף הצהיר כי נמסר לו משירות הביטחון הכללי כי ההנחייה בעניין זה חודשה והחוקרים הועמדו על האיסור המפורש לעשות שימוש באיומים כי יבולע לקרובי המשפחה של העצורים כאמצעי הפחדה ולחץ במצגים חקירתיים". .

מאז הפסיקה בשלהי 2009, הגיש הוועד נגד עינויים שתי תלונות נוספות בגין שימוש בבני משפחה בחקירה. אולם, כפי שקרה לתלונות אחרות בנושא עינויים, מערכות האכיפה המשפטיות הבכירות ביותר בישראל נתנו יד, מי במישרין ומי בעקיפין, למניעת פתיחתן של חקירות פליליות כנגד חשודים בביצוע עינויים ומנעו תמיכה בקורבנות עינויים. כמובן, זאת בניגוד ברור להחלטת בית המשפט בבג"צ העינויים, לחובתן של רשויות האכיפה לפתוח בחקירה, כל אימת שמתקבלת תלונה על עבירות חמורות, ובניגוד לחובות המדינה על-פי המשפט הבין-לאומי.

היום, בברור, אין בישראל מנגנון חקירה אמיתי של תלונות על עינויים ולחוקרי שב"כ מענים המבצעים עבירות פליליות חמורות, יש חסינות מוחלטת. להתלונן על עינויים מותר, אולם מערכת אכיפת החוק מונעת חקירות פליליות שלהן. למעשה, התלונות נבדקות על ידי איש שב"כ, מבקר תלונות נחקרים, והמלצותיו לסיים את בדיקת התלונות ללא כל חקירה פלילית זוכות לאישור ללא יוצא מן הכלל של היועץ המשפטי לממשלה. בכך נותנים למעשה היועץ המשפטי לממשלה והפועלים מטעמו הכשר גורף לביצועם של עינויים בישראל. על פי נתונים שמסרה המדינה עצמה, הוגשו מאז שנת 2001 למעלה מ-600 תלונות בגין עינויים בידי חוקרי שב"כ, ואף לא באחת מהן נפתחה חקירה פלילית כנגד האחראים להם.

על מנת להימנע מטענה לה זוכות עתירות עקרוניות, שהן כלליות ולא מביאות מיקרים מסוימים הזקוקים לסעד משפטי, בתחילת החודש הגיש הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עתירה נוספת לבג"ץ בבקשה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להפעיל את סמכותו ולהורות למחלקה לחקירות שוטרים לפתוח בחקירת תלונה נגד חוקרי שב"כ בגין חשדות לעינוי עציר בטחוני במהלך 2008. כמו כן, בית המשפט התבקש להורות ליועץ המשפטי להסביר מדוע הוא לא מורה למח"ש על פתיחה בחקירות נגד חוקרי שב"כ בשורה של מקרים אחרים לגביהם הוא קיבל תלונות ועדויות על שימוש בעינויים ו/או ביחס אכזרי ובלתי אנושי כלפי נחקר על ידי חוקרי שב"כ.

המקרה המפורט בעתירה נוגע לחשדות בדבר מעשים פליליים של חוקרי שב"כ כלפי עציר ביטחוני פלשתיני בשם ג'יהאד מוגרבי שהוחזק בבית המעצר קישון במהלך שנת 2008. מוגרבי נעצר בחשד למעורבות בלתי ישירה ברצח של שני אזרחים ישראלים. הוא נחקר על ידי חוקרי שב"כ, שהכו אותו בכל חלקי גופו, מנעו ממנו שינה, ואיימו עליו כי יעצרו את משפחתו ויהרסו את ביתו. בגין מעשים אלו הגיש מוגרבי באמצעות הוועד תלונה ראשונה ליועץ המשפטי. שמונה ימים לאחר שהוועד הגיש תלונה נגד חוקריו של מר מוגרבי, הוא הוצא מבית המעצר והובל כשהוא כפות ומכוסה עיניים למתקן סודי,שם הכו אותו בכל חלקי גופו, בעטו בו, הכו את ראשו באגרופים ובקתות האקדחים עד שהתעלף. כתוצאה מכך, מוגרבי שנפצע וראשו שתת דם הועבר באמבולנס לבית חולים לניאדו לקבלת טיפול רפואי. תלונה על אופני חקירתו הפלילית נשלחה ליועץ המשפטי לממשלה ביולי ובאוגוסט 2008, אך עד היום לא התקבל בוועד כל מענה מהיועץ המשפטי לממשלה, למרות פניות חוזרות ונשנות של הוועד, אשר מייצג את מוגרבי. בסופו של תהליך, מוגרבי נשפט בגין עברות קלות אחרות ושוחרר מן הכלא אחרי 8 חודשי מאסר.

עדויותיו של מוגרבי והעדר התגובה של היועץ המשפטי לממשלה אינם אירוע חריג, אלא מייצג תופעה רחבה בטיפול בתלונות על עינויים ואלימות בחקירות שב"כ. בדומה לתלונה של מגרבי, קיימות 21 תלונות נוספות בדבר שימוש בעינויים או התעללות בנחקרים על ידי חוקרי שב"כ שהוגשו על ידי הוועד נגד עינויים ליועץ המשפטי מאז שנת 2004 ואשר לגביהן לא התקבל עד היום מענה כלשהוא. בעבור עשרות רבות תלונות אחרות שהגיש הוועד התקבלו תשובות שונות ומשונות אך לא נפתחה ולו חקירה אחת.

סיפורו של מוגרבי מלמד אותנו ששלושת הממדים – ממד מציאות האיומה של חדרי החקירות, ממד המציאות המחפירה של התעלמות גורפת מעינויים של מערכת אכיפת החוק וממד חוסר המציאות של בית המשפט – מתנהלים במקביל וללא השפעה אחד על משנהו. כעת אנו מקווים כי העתירה החדשה תביא לאיחוד של שלושת ממדי המציאות הללו ושפסיקת בג"צ תיתן סעד משפטי לקורבן עינויים זה ותסמן ליועץ המשפטי לממשלה ולחוקרי השב"כ שיש שופטים בירושלים ושעינויים אסורים בעיניהם.

ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פיני זוהר עיתונאי

    נושא כאוב ורגיש,בלי להכנס לעובי הקורה נשאלת שאלה בסיסית האם בכדי להציל חפים מפשע ושעל מנת להצילם יש לנקוט בעינויים
    אלה ואחרים האם יש הצדקה לעינויים. נתן בית משפט את דעתו.
    וברחבי העולם ובאמריקה הנאורה מענים על מנת למגר את הטרור.
    טוב או טוב לאלוהים פתרונות.

  2. דב קולר

    מי שקורא ומבין את שלושת מיימדי הטירור המדינתי המופעל בישראל,
    (עינויים, אי-חקירתם, וההכשר המשפטי הגורף הניתן ל"שיטה")

    לא יכול להתעלם מהמחשבה המטרידה, שראשי מנגנוני העינויים אצלנו,
    למדו היטב, ולפרטי פרטים, את תיפקודיה של משטרת "בטחון פנים" במשטרים טוטאליטאריים:

    ה"צ`קה – קג"ב" בדיקטטורה הסובייטית,
    ה"גסטפו" במערכת הנאצית,
    ה"שטאזי" בגרמניה המזרחית,
    ומשטרות האימה ברומניה תחת צ`אוצסקו, באיטליה הפאשיסטית תחת מוסוליני, בקובה הדיקטטורית תחת קסטרו ובדרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד.

    כדאי לצרף לעתירות ה"וועד הישראלי נגד עינויים" את מימצאי המחקרים ההסטוריים העדכניים על שיטות הפעולה, הטיוח וה"הכשר המשפטי" של משטרי עריצות אלו.

    כך יוכלו שופטינו המכובדים, לקבל הזדמנות להתבשם מריחה הענוג והחמצמץ קמעה של האידאה הדיקטטורית.

  3. מסעודה

    ובעיקר נגד הבוגדים. כלומר מתריעים בשער כמו ישי מנוחין, ובכלל כל השמאלנים וכל מי שיתנגד לשלטון ההון המושחת. הטרור המדינתי של מדינת ישראל אינו מופעל רק כלפי הפלסטינים אלא גם כלפי אזרחי המדינה שחוששים להביע דעה שחוששים להתריע ולחשוף מחדלים ושחיתויות פן יבולע להם ע"י השב"כ שנהנה מחסינות על השמורה למשטרות החשאיות הידועות לשמצה במשפטרים אפלים.
    כל הכבוד לישי מנוחין על האומץ להתריע. אנחנו המזרחיות חוששות לדבר, כי השב"כ הרי יסקול אותנו כזונות ובוגשות בכיכר העיר.

  4. דב בינדר

    ומה שאסור למשטרה אמנם אסור גם לשב"כ אבל לפעמים אין ברירה כשיש להוציא מנחקר מידע דחוף מהרגע להרגע לא ניתן להוציא ממנו בדרכי נועם ולכן סטירה פה ושם אמנם אסורה אבל חיונית ורצוי להעלים עין מתופעות כאלו.כמובן שמידע שמושג באמצעים כאלו לא ניתן להביא לבית משפט אבל בחקירה עצמה זה לפעמים עוזר מאוד.

  5. מאור מלחי

    הרי אותו שב"כ חוקר את הטרוריסטים הערבים ואת טרוריסטים היהודיים, כדוגמת ג`ק טייטל, יגאל עמיר, האחים קהלני, מחתרת בת-עין וכו`.
    אני מניח שכלפי הטרוריסטים היהודים מופעלות האזנות, איכוני פלאפונים, לחץ ע"י מאסרים מנהליים, מעקבים, העלת סוכנים, וכו` אמצעים שהשב"כ מפעיל בהצלחה על פלסטינים- למעט עינויים- ושסוכני המחלקה היהודית אינם טיפשים או חסרי מוטיבציה ביחס לעמיתיהם במחלקה ערבית. את אי-הצלחת השב"כ באיתור מחבלים יהודים כולנו מכירים. היא דומה לאי-הצלחת משטרת ישראל להילחם בארגוני הפשע, ובכ"ז למשטרה יש תדמית גרועה מלשב"כ.

    הההבדל בין שתי המחלקות בשב"כ הוא, מן הסתם, בעינויים שעוברים חשודים ערביים. מי שמתנגד לעינויים צריך לשאל את עצמו קודם כל, האם הוא מוכן לקבל עליה גדולה ברמת הטרור.אח"כ אפשר לחשוב איך מסדירים את העיניין חוקית. לעזאזל, במצב הפסיכי של ימינו אני מתלבט אם הייתי תומך בעינוי טייטל, למשל.

  6. irit

    indeed, will be happy if all those organizations looked also into the torture of israelis

    yishar koach

  7. יהושע רוזין

    תודה לישי ואנחנו עוד קוראים ל עצמנו ,, הדמוקרטיה היחידה"…

  8. Reuven

    He who desires to serve his country-Israel-has to have much practice in violating laws.

    By doing this `Practice", his "KIDOOM" is assured all the way to the Kneset and Government !!!

    If he turns to be a "lo yoozlakh" he will get a job as an `educator` in the Department of Defence, like Avigdor (Kahalani )

    Ashray Ha`am shekakha lo ….

  9. נפתלי אור-נר

    בישראל הכיבוש הולך ומתמסד בקרב רשויות המדינה. בג"צ כבר הכשיר לא מעט "שרצים" (סיכולים ממוקדים, המצור על עזה, ועוד). האם לא "יכשיר, את שרץ העינויים בקובעו משהו בנוסח "נאמנים עלי דברי היוהמ"ש לממשלה כי כל תלונה נבדקת ברצינות"?
    ברור כי מתוך 600 התלונות שהוגשו לא יתכן שבדיקה של ממש לא הייתה מוצאת הצדקה לפחות לחלקן

  10. איזי גור

    והשאלה היא:
    האם ידוע על מקרה אחד שמנע פיגוע ושפך דם כתוצאה מעינויים ??

  11. אלי

    מה צריך לעשות חוקר שבידו עציר עם מידע על פיגוע מיידי? רחמים לעציר זה אכזריות לאזרחים. אז מה הוא צריך לעשות? לכבד את זכותו של העציר בזמן שהוא שולל את זכותו של האזרח לחיים בטוחים? אם אין ביטחון מותר לקחת את החוק לידיים. כל מי שלא מסכים שיבין שהוא פשוט דתי. עבורו לא לעבור על החוק יותר חשוב מהאנשים עליו החוק בא להגן. האזרח הישראלי מוקרב על מזבח זכויות האדם שזו סתירה לוגית ברורה כי בזה הוא מקריב בעצם את זכויות האדם שלו. במצב קיצון ומורכב שכזה, שבו החוק לא יכול למצוא תשובה יש לגשת אל האינסטינקט הבריא ולעשות מה שיש לעשות כדי להציל את בני עמו ולאחר מיכן שיגאל את האנושות.
    יש לציין שהכתבה הזו גם מאוד מגמתית ולא מציגה כלל את המורכבות שבמצב אלא משטחת אותה דרך סיסמאות בגנות ישראל. במקום להבין את המורכבות של המצב ואת חוסר היכולת של החוק לפתור את הבעיה הזו. החוק בא כסטייה פנימית של חברה שכולם מקבלים אותה, אך כאן החברה עצמה נשללת לכן זהו מקרה מוזר ביותר.