לא נותנים לעשות עסקים

מיהו בוגד?

לכאורה, התשובה היא פשוטה: מי שבגד/ה במדינה ופגע/ה באמון ובסמכות שניתנה לו, או מי שמסכן/ת את ביטחון האזרחים והתושבים במדינה.

אולם בישראל, כל היוצרות התהפכו והשיח הדמוקרטי מאז ומתמיד משמש דווקא את אלו שפוגעים במדינת ישראל, הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית, כנגד אלו שמבקשים להגן על קיומה ועל עתידה.
בימים אלו עולה ביתר שאת השאלה מי הם העבריינים והבוגדים? האם הם אלו שבגדו באמון שלנו האזרחים, ובסמכות ובמשאבים שהענקנו להם אנו לנהל עבורנו את המדינה? או שמא הבוגדים הם אלו אשר מתריעים בשער על מחדלי השלטון והצבא, על שחיתויות הפקידים והפוליטיקאים, על מנהל לא תקין, על פשעים ועבירות קלות וחמורות, על פשעי מלחמה ו"צפצוף" על צווים של בג"ץ, על הפקרת ילדי ישראל וחינוכם בידי גורמים פרטיים ולא מוסמכים ועל התרת דמן של המורות והמורים למעשי אלימות והשפלה יומיומית, על ניצול ועושק של עובדים ועובדות ובעיקר של עובדי הקבלן, על יחס מחפיר לגר, ליתום, לקשיש ולאלמנה, לאמהות חד-הורית, לקשישים ולפליטים ועל כיבוש והתעמרות בעם אחר.

האם למשל, הבולענים בים המלח, הזיהום הגדול של האוויר ממפעלים באזור חיפה וזיהום מקורות המים והנחלים בישראל ע”י מפעלי התעשייה, אינם מהווים "סכנה לביטחון המדינה והאזרחים” יותר מאשר "האיום האיראני”, הקסאמים ואפילו יותר מ“השמאלנים” שנואי נפשו של הישראלי הממוצע? האם אין תאוות הבצע האינסופית של המשפחות העשירות (שאולי מן הראוי יותר לכנות אותם `משפחות הפשע`) והפיכת הפוליטיקאים לבני בריתם להפרטה ולהפקרה של ביטחונם, חייהם, ושלמות גופם של אזרחי ישראל, היא היא ה"איום הביטחוני" המאיים על אזרחי המדינה, על חוסנה ועל יציבותה של מדינת ישראל?! האם לא "תאוות הבצע" וברית ההון-שלטון-ותקשורת, היא זו שגרמה להעברת השליטה ברשויות המקומיות לכרישי הנדל"ן ולראשי העולם התחתון שזה מכבר היטשטשו ההבדלים ביניהם, ולהפיכת כל ערכי המוסר והצדק האנושים, היהודים והסביבתיים למרמס תחת דחפורי הבטון הענקים שלהם? האם אין "שיטת השקשוקה" ושיטת "המכרזים התפורים" הנהוגה במחוזותינו ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה, ומינוי של אנשים לא מקצועיים ולא מוכשרים בעליל רק בגלל קרבה משפחתית או מפלגתית לא מסכנת את קיומם התקין של מוסדות אלו ולא פוגעת בצורה קיצונית בשירותים המגיעים לנו כאזרחים במדינה? או ששירותים אלו: כבישים רחבים, מקומות חניה מוסדרים, אוויר פסגות נקי, שירותי תברואה ואיכות חיים נאותה שמורים אך ורק לאותם מתי מעט חברים במאפיית הפשע המאורגן של מדינת ישראל?
והאם ההשלמה וההסכמה שבשתיקה שלנו האזרחים אל מול השחיתות והריקבון שפשו בכל, והעברת השליטה על משאבי המדינה ומנעמיה לידי אוליגרכיה מצומצמת של בעלי הון פוליטיקאים ופקידים בכירים איננה פשע ובגידה במולדת ובמדינה? ומה עם האינטלקטואלים והאקדמיות ? האם אין שתיקתם הרועמת אינה בגידה ושיתוף פעולה עם העבריינים והפוגעים בביטחון חיינו ובעתיד ילדינו?
באחת הנסיעות שהייתה לי עם פלוני- אלמוני המוברג היטב בממסד כחבר מרכז הליכוד ושותף לחגיגת עגל הזהב. הוא אמר לי:” השלטון איננו מושחת. העם מושחת. והשלטון פשוט יודע ומנצל את זה.” הוא צדק. כל אחד פוער את פיו מעלה בתקווה לקבל פירור ואולי אפילו פירורון קטן או לפחות איזה טרקטורון מחגיגת השחיתות של ה"אין מדינה". העם כולו סוגד לעגל הזהב. למשפחות העשירות. לטייקונים. למותגים. לקניונים. למגדלי היוקרה. לסלבים. למפיקים וליחצ"נים, לאח הגדול ולדוד סם.
בשני העשורים האחרונים בחרתי לחיות את חיי בדרך המאבק החברתי המזרחי והפמיניסטי ובעיקר המאבק ההומני על זכויות אדם ואזרח. זוהי בחירה לא קלה במדינה שמקדשת את הדם, האדמה ואת עגל הזהב. בחירה זו גבתה ממני מחירים אישיים יותר ויותר כבדים בשנים האחרונות: החל מפיטורין ואובדן פרנסה, קריירה אקדמית וכלה באיומים בתביעות דיבה, חיים בצמצום ולפעמים גם בעוני, איומים בתביעת נזיקין, התנכלויות, השמצות והאשמות פומביות ולמייל הפרטי. איבדתי את משרתי במשרד החינוך כאשר ייצגתי בפגישה של אנשי הקשת מול שרת החינוך לימור לבנת את תביעת הקשת הדמוקרטית המזרחית לאיזון תרבותי של תכני הלימוד בספרות ובהיסטוריה וקריאתנו להחדיר לתכנית הלימודים הרשמית של מדינת ישראל את ההיסטוריה של יהודי ארצות ערב והאסלאם, פוטרתי ממשרת הוראה לאחר שתקפתי את לימור לבנת מעל גבי העיתון על רפורמת דוברת , על הפרטת החינוך (יעני הפקרת החינוך) ופיטורי המוניים של מורות. פוטרתי ממשרה בכירה שהייתה לי בתזמורת האנדלוסית הישראלית יחד עם כל הנגנים והעובדים לאחר שיצאנו למאבק עובדים על שיפור תנאי עבודה מחפירים שהיו לנגנים ועל מאבק בשחיתות של הנהלת התזמורת. "תדאגי לעצמך ולבנך…” אמרו לי כולם. אל תתראייני, אל תכתבי, תורידי פרופיל. תשובתי לכל אלו ש"דואגים" לי : היא תדאגו לעצמכם ולמצפונכם. אני לפחות ישנה טוב בלילה ובבוקר מסתכלת על עצמי במראה באהבה ובהשלמה. בעיקר, כשאני יודעת שכל תלמיד ותלמידה היום לומד את ההיסטוריה של היהודים בארצות האסלאם כפרק חובה לבגרות, כל תלמיד /ה חוקר/ת בצורה ישירה ואישית את מורשתו/ה האישית והקהילתית במסגרת עבודות שורשים וח"ץ (חוקרים צעירים) ללא תיווך הממסד (מה שנמנע מאיתנו כילדים הזכות הבסיסית הזו לדעת מי אנו ומי היו הורינו וסבותינו ומאין הגיעו ולמה), נגני התזמורת האנדלוסית המפוטרים חזרו לנגן תחת הנהלה חדשה הוגנת ונקייה משחיתויות וזכו למימון והכרה של משרד התרבות, בזכות מאבקם המתוקשר נחקקו אי אלו חוקים שמעגנים את זכות ההתארגנות והקמת ועד עובדים במדינת ישראל, וכמו יוסי לא שמחה להיות בצד של "אמרנו לכם" ולגלות את כל ראשי הפשע המאורגן עומדים היום לחקירה, כפי שמעידה הכתבה מהיום ב-ynet : "אין צירופי מקרים הכל ממוסד. זו התנהגות של ארגון. קבוצה גדולה של אנשים שולחת זרועותיה לכל מקום שבו יש פוטנציאל כספי ופועלת בשיטת ההשתלטות" כי כמו שאומר קובי אוז בשירו "הורה נדלנים" :"ואי אפשר ואי אפשר לחזור אחורה" והתיקון של נזקי ההפרטה הפרועה ייקח עוד 100 שנים לפחות. ואגב, אני ממליצה בחום לאמץ את השיר "הורה נדלנים" של טיפקס כהמנון לאומי שלנו שלצליליו יצאו כל אזרחי המדינה במחולות כל יום עצמאות…

הורה נדל"נים
טיפקס
מילים ולחן: קובי אוז

עוד נדהר על הכרמים
עם טרקטורון
ונגדע את הגפנים
נשים בטון
הורה הורה נדלנים
הורה נצלנים
הורה חמדנים
עוד נרוצה אל שדות
של תעופה
עוד נשוב אל המושב
לעוד טיסה
הורה הורה נתבגים
הורה ג`טלגים
הורה עסקים
ואי אפשר לחזור אחורה
אוו הורה

פרוספריטי לנצח
וזה הלב שמתרוצץ בתוך קניון
וזה הראש שמתפוצץ בתוך שעון
התקרנפה לי כבר כל החיבת ציון
ואין אנדו ואין אנדו לחזור אחורה
אווו הורה

כמו תמיד להפריט את הפרטים
כמו תמיד להפריס את הפרסים
הורה הורה זכיינים
הורה עסקנים
הורה בכיינים
כל פרדס, חורשה
הם גן של ארועים
קול די ג`יי וקול חתן
על החופים
הורה הורה ועדים
הורה זיקוקים
כול שנותר לנזקקים
לתמיד
לתמיד לחיות בג`ורה
אווו הורה

פרוספריטי לנצח…

ואי אפשר ואי אפשר לחזור אחורה

הנה הקליפ המדהים של השיר:
http://www.youtube.com/watch?v=_zeyR1YQawA

כאשר ה"מישהו" שרוצה לעשות עסקים עושה זאת על גבם של

אזרחים מוסריים ובעלי מצפון המרויחים את לחמם ביושר – זה מקומם.

כל שחיתות, הונאה כביכול של "המדינה" כוללת בתוכה הונאת הציבור

הישר וההגון. כמעט על כל הקריסות הכלכליות, חברתיות, תרבותיות

שילם, משלם וימשיך לשלם האזרח הקטן והישר.

עם השנים אני נחשפת לכך – ככל שהסטטוס, השכר והתפקיד בכיר

יותר כך בעליו שואף להתרומם גבוה יותר וכל הדרכים כשרות – תקנו

אותי אם אני טועה.

נושא השחיתות נקבר גם בעזרת חברים מן החוג של שירה אוחיון שהסבירו לי שאני אשכנזיה המבקשת לשמור את הפריווילגיות, ולכן מסיטה את הדיון מ"הכיבוש" לענייני השחיתות. אמרה אחת, שלא נזכיר את שמה "מה החוכמה לדבר על שחיתות ? כולם נגד שחיתות. זה כמו לא להגיד כלום", ולא אזכיר בפעם האלף את הצעקות הוירטואליות שחילק לי חיים ברעם (מאז אינני קוראת אפילו את הגדה השמאלית, שלא לאמר מגיבה, לא עולה על דעתי), הוא החליט ש"חשוד עליו" מי שכותב כמוני על השחיתות בעירית ירושלים, חשוד במה ? אינני יודעת. חשוד במשהו. לא נגעו עדיין בשותפות המוזרה שהיתה בין החרדים ובין השמאל המוניציפאלי בירושלים, בטענה מוזרה שהחרדים יהיו יותר נחמדים לערבים מאשר לאומנים חילוניים מן הסוג של ברקת למשל. כמובן, שכאשר מתרגמים את האמירה הזו לסטיפות, ברור למה יש האפלה תקשורתית מעוד כיוון. למניין "וקרבנות השלום", שהפשיסטים מונים כדאי להוסיף את הנחשול המסיבי של חצחי עמישראל לטובת המקורבים לועדות התכנון וחבריהם. חשודים הם אלה שיצרו את המשוואה הדתית ממש, כאילו יש ":תג מחיר" לשלום, ואותו צריכים לשלם אנשים שקופים, כלשהם, שאינם נחשבים כי הם לא מספיק נאורים כניראה, או משהו כזה.

אפ שאני די משוכנעת שלא ברעם ולא המזרחיסטית המתחסדת קיבלו כסף להשתיק חשיפה בנושא הזה, הרי זה היה הבון טון בעשור האחרון, וזה מסיבר חלק מההאפלה בתקשורת, בתוספת לשחיתות של התקשורת ושותפותה בקומבינות.

פרשות כמו גרוס, שהן "קדימון" להולילנד ודנקנר, בבחינת אותו סיפור, ממוקם בתל אביב, ועיקרו שוחד והטיית מכרזים, והסטת משאבי ציבור לידיים של עולם תחתון – סיפור זה לא זכה לאזכור אפילו ב"בלוגים" או בשמאל, כאילו לא קרה כלום. ממה נפשך, כאשר מדובר בשערוריות בעתילית, מי בכלל יסתכל על זה.

הסטת משאבי ציבור לעבריינים, תוך "השלמת הציוד" החסר מהציבור המנוחשל, היא נושא שטואטא היטב תחת מסך עשן מתוחכם מאד, ובלימת כל דיבור בנושא באלימות ממש. צריך להסתכל היטב ולשאול מדועזה קרה ? למעשה מדוע זה ממשיך להתרחש עכשיו ?

ברור לכל שהמגדל בנווה צדק הוא שחיתות בסגנון הולילנד. גם הוא תקוע שם ולא קשור למבנה ומרקם השכונה וגם הוא בוקר קשות ע"י ארגנים סביבתיים. למה לא חוקרים פרשה זו? איפה עיתונים שיחקרו אות זה?

אני מתנגדת בכל מאודי לכיבוש, ועוד יותר מזה,לא כנינס לזה כרגע, אבל בגדול אני בעיניך "עוכרת ישראל" פוסט ציונית וכולי וכולי, כך שאולי ההזדהות שהבעת, עוד תחזור ממנה.

הבעיה שלי עם השמאל הציוני היא שלא שלום הוא חיפש אלא כסף, וכך הבאיש גם את המותג "שלום", בריח השחיתות העזה שעולה ממנו עתה, בעיני הציבור כולו.

יש זיקה הדוקה בין גזל האדמות הפלשתינאיות, מקום המדינה ואילך, ובין "המצב", של המנוחשלים בישראל. מי שחשב אחרת, כמו מפלגת העבודה (שוויון ליהודים בלבד) טעה והוכחד פוליטית. מרצ היא סיפור יותר מעניין, לא זה המקום, אבל הייתי אומרת שזהיא בבחינת "מלכודת דבש" שעיקרה היה חלוקת מנעמים. כיום הבעיה של מרצ והקרן החדשה היא מעניינת. הם רוצים להוכיח שהם לא "עוכרי ישראל", אבל לשם כך יצטרכו לשלוף את ארגז פנדורה עם כל הפשעים שהם ביצעו לטובת מערכות הממסד, וזה תקוע להם לא לבלוע לא להקיא. אבל לא נרחם עליהם, כולם מסודרים יפה יפה ועל הבושה יתגברו.