אולמרט הוא לא הסיפור

מירון רפופורט

כשפרשת הולילנד מוזכרת בתקשורת, מתלווה אליה לוגו כמעט קבוע:  המגדלים המכוערים על ראש הגבעה, ולצדם תמונתו של אהוד אולמרט. אפשר להבין את זה. ללא שמו של אולמרט, ראש ממשלה לשעבר, הפרשה היתה מאבדת מהסקסיות שלה. אולמרט הוא הכוח המניע של הסיקור התקשורתי בפרשה, גם אצל מי שמתאמץ להוכיח שהוא מקור כל רע, וגם אצל מי שמנסה להראות שהוא שוב נפל קורבן לרדיפה. כך או כך, התחושה מבחינת העניין הציבורי, אם ישלפו את לבנת אולמרט מהקיר, מגדלי הולילנד יקרסו.

אבל המעצרים של דני דנקנר, עד לפני רגע יו"ר הבנק הגדול בישראל, ושל יעקב אפרתי, עד לפני שני רגעים ראש מינהל מקרקעי ישראל, משנים את התמונה. לפתע לא אולמרט עומד בלב הפרשה, לא הוא ניצב בראש הפירמידה. אם יוכחו החשדות שחוקרת המשטרה, יתברר שאולמרט היה בסך הכול עוד חייל, חייל בכיר, אולי אפילו גנרל, בממלכת צללים, בישות שלטונית מקבילה ונסתרת מעין, שהיא-היא השליטה האמיתית במדינת ישראל.

ממלכת צללים: אין שם אחר לתמונה המצטיירת עד כה מהחקירות והמעצרים. לא הפוליטיקאים המעורבים בהם, מרכזיים ככל שיהיו (והם מרכזיים מאד) הם אלה שמשכו בחוטים. הם היו החוטים שמשכו בהם. היו גם חוטים אחרים. חוט מהנדס העיר הגדולה בישראל, חוט האדם האחראי לניהול יותר מ-90 אחוז מקרקעות המדינה, ולא נתפלא אם יתגלו חוטים נוספים. ומי שמשך בחוטים – לפי החשד, תמיד לפי החשד – היו בכירי המשק. האחד בן לאחת מ-20 המשפחות השולטות ב-40 אחוז מהמשק הישראלי, השני סתם מולטימיליונר. הם ניהלו את ממלכת הצללים. האחרים, כולל אולמרט, היו הפָּקודים שלהם. לא יותר ולא פחות.

לממלכת צללים כזו יש שם באיטלקית שכל אחד מכיר: מאפיה. הביטוי מאפיה מתקשר אצלנו עם רובים קצוצי-קנה ועם גוויות שנקברות עמוק בבטון. אבל מאפיה היא בראש ובראשונה שיטת שלטון. בספרו המצוין "גומורה" מראה הסופר האיטלקי רוברטו סוויאנו שהמאפיה היא בעצם זיקוק של הרעיון הקפיטליסטי: גוף עסקי שחושב אך ורק על הגדלת רווחיו, בכל מחיר, בלי שום מגבלה חוקית, בלי שום מגבלה מוסרית.

המאפיה, לפי סוויאנו, לא אוהבת לעמוד בחזית. זה רע לעסקים. היא מעדיפה לשלם לפוליטיקאים שייצגו את האינטרסים שלה, לקנות פקידי ציבור שיטו לטובתו את המכרזים האיכותיים. כך היא מקיימת את ממלכת הצללים שלה: שולטת בלי לשלוט, מְמַנָה בלי להתמנות, מנצלת את מוסדות המדינה לטובתה. באלימות המאפיה משתמשת רק כשמישהו מעז להתנגד, רק שכאין לה ברירה. היא לא הדרך המועדפת עליה. המאפיה מעדיפה להישאר באפלה.

בישראל לא שמענו עד כה על שימוש באלימות נגד סרבני משפחות ההון. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. עיקרון של קבוצה של בעלי הון המממנת פוליטיקאים, משחדת פקידי הציבור, מכופפת לטובת רווחיה את כל סדרי השלטון. הם לא נבחרו מעולם, אבל הם-הם השולטים בחיינו. לכן גם אם אולמרט ייצא זך כבדולח, הפרשה הזו לא תאבד במאום מחומרתה. כי אולמרט הוא רק גרורה של הסרטן הזה, שנכנס לנו כבר עמוק לעצמות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלי בן דויד

    וההוכחה המובהקת לדיוקו ולנכונותו היא העובדה שעד עתה, ימים מספר אחרי מבול הידיעות על מעצרים וחקירות בנושא השחיתות, שום פוליטיקאי, וצריך לחזור על כך, שום פוליטיקאי לא קם ולא אמר דברים בגנות השחיתות ובזכות ההכרח להילחם בה עד חורמה. לא שרים, לא חברי כנסת, לא ראשי עיר, לא בממשלה, לא באופוזיציה שאיננה קיימת, משום צד ומשום מפלגה לא קם מי שיגנה את השחיתות. לזה אפשר להוסיף שגם מי שרואים עצמם מטיפי מוסר סדרתיים, ויהיו מי שיהיו, שותקים אף הם ואינם טורחים לפצות פה או לכתוב מאמר בנדון. השתיקה הזו מאשרת את תוכן הרשימה והיא מעוררת מחשבה קשה ומדכאת נוספת: שמא כל השותקים בהפקרות מכוערת, לא זו בלבד שהם חוששים מבעלי המיליארדים, אלא גם פוליטיקאים, אנשי תקשורת, מטיפים סדרתיים, כולם יוצאים מתוך הנחה איומה ונוראה שהציבור בעצם מחבב את השחיתות ומעריך את המושחתים ואינו רוצה לשמוע דברים בגנותה ובגנותם.

  2. רני

    חלק ניכר מתאונות הדרכים הנם קורבנות של האוצר, קבלנים נוכלים, ביקורת רשלנית של כבישים ומנגנוני בקרת תנועה.אין סטיסטיקה של יחס אורך חיים להכנסה. כשיעשו ימצאו עוד קורבנות.

  3. חנה קים

    מסכימה עם הרציונל של המאמר. רק עוד כמה פרטים קטנים: אולמרט הוא זה שתמך, יחד עם אריאל שרון, במינויו של אפרתי לתפקיד יו"ר מינהל מקרקעי ישראל. אולמרט הוא גם מי שמינה את שטרית לתפקיד מהנדס עיריית ירושלים. בלי אולמרט, ואיתו גם חבורת ה"אולמרטים" למיניהם – כל אותה פמליה ארוכה של עוזרים ומקורבים וחברים ועורכי דין – דנקנר לא היה מגיע למה שהגיע. כלומר, מדובר בקח ותן. תן לי קרקעות על ידי הפשרתם למגורים ומשאבי מדינה בחצי מחיר שיאפשרו לי לצבור עוד הון כדי להשתלט על הבנק הגדול בישראל, ואני אתן לך את תפקיד הקודקוד והפמליה שלך תהנה אף היא מהצלחת.
    אולמרט הוא האיש שאמר לדוד אפל, לאחר שזה ביקש ממנו תמיכה בפרוייקט האי היווני שהיה אמור להזרים לכיסו מליונים – מה שדודי רוצה, דודי יקבל. המתווכת בין השניים היתה, גם אז, שולה זקן, ראש לשכתו של אולמרט. אפל הורשע בשבוע שעבר במתן שוחד לשני ראשי ערים.
    ועוד הערה: עד לרגע זה אין לאף אחד מושג כיצד לבנימין נתניהו יש גם דירה מרווחת בשכונת קטמון וגם ווילה מדהימה בקיסריה. גם אם תכפיל את משכורתו לאורך השנים כנושא תפקידים רשמיים של ישראל וגם אם תשליש את משכורתה של רעייתו כפסיכולוגית, וגם אם תסכם את כל סך ההרצאות שנשא בזמן היותו באופוזיציה – לא תדגדג את עלות שני הנכסים הללו. מעולם גם לא היה בישראל ראש ממשלה שהיה לו עיתון משלו. "ישראל היום" הוא ביביתון לכל דבר, אותו מממן ידידו של נתניהו, שלדון אדלסון.
    שני העשורים האחרונים בפוליטיקה הישראלית מאופיינים בכך שמעולם לא נבחר לישראל ראש ממשלה שאיננו בעל נכסים והון אישי מרשים. זה מטריד כי אנו צריכים לשאול את עצמנו מה מקור הכסף. אולמרט, בגלל היוהרה שלו, היה האקסיביציוניסט שבהם, אבל לאהוד ברק יש יותר נכסים ממנו.

  4. אירית

    וודאי שיש, והם מתים ממש ומתחת לאדמה, ויש גם בבטון.

    אני מבינה שההפנמה של העובדות בארץ תיקח הרבה זמן, ועד אז אסור להגיד פן ובילע למי שיבולע, אבל פה לפחות, בהעוקץ, מותר לחשוב שאפשר להרהר בקול רם.

  5. איציק ניסני

    ערוגות נוי וגידולי שחיתות בישראל 2010
    הצגת מנגנון המאפיה במשטר דמוקרטי כתזקיק קפיטליסטי מתאים אולי למדינות שאינן בסכנת קיום ,נשענות על ריכוזי אוכלוסיות המטפחים את ערוגות השחיתות כמשקל נגד לשלטון הפוגעני .
    במדינת ישראל הצעירה החיה על חרבה בלית ברירה(מה שרבים כאן בעוקץ אינם מסכימים לזה כמו נטורי קרתא )כל מה שנמצא ב2010 אלה גידולים סרטניים שהיו בעבר ויהיו בעתיד והתרופות הקיימות הינם הקרנה על ידי מבקר המדינה
    ו טיפול כימי של בתי משפט
    או כריתה לבתי הסוהר בארץ ובריחה לחול .

  6. אלי בן דויד

    סוף סוף מישהו כותב דברים מדוייקים. הראיה החותכת לדיוק ולנכונות הדברים היא שאף פוליטיקאי לא קורא להילחם בשחיתות ולעקור אותה. הפוליטיקאים מתנהגים כאילו כל הפרסומים האחרונים בדבר השחיתות והרקב הגדולים לא מעניינם.

  7. יעקב מנור

    בשיחות עם אנשים בהן אני נוכח, כמעט תמיד עולה וצפה פרשת הולילנד והשוחד. מדהים לשמוע שרוב חיצי הביקורת מופנים כלפי הפוליטיקאים ומשרתי הציבור לעומת סלחנות מסוימת כלפי נותני השוחד, כאילו רצו לומר זה לגיטימי שבעלי ממון יעשו הכל כדי לקדם את עיסקיהם. האידיאולוגיה והשיטה הקפיטליסטית כל כך שבו את מוחם של רוב האזרחים שמזהים את נותני השוחד כתפוחים רקובים ואנם מסוגלים להסיק שהבעייה היא בשיטה.

  8. שירה

    אכן אולמרט הוא ממש לא העניין כי האולמרטיזם התחיל עוד הרבה לפניו. גם לעופריזם ואפילו לשטרסלריזם יש שורשים עמוקים במשטר הציוני , אפילו עוד לפני קום המדינה. "בישראל לא שמענו עד כה על שימוש באלימות נגד סרבני משפחות ההון." ממש לא מסכימה. בישראל מופעל טרור כלכלי נגד כל מי שמסרב לשיטה. הסרט "שביתה" שבמקור נועד להיות חלק מסדרה הון-שלטון-תקשורת מראה בדיוק איך מטפלים בסרבני אריה גנגר וחברו הטוב אריק שרון. הביריונות והאלימות הפיזית המילולית הכלכלית והמשפטית שמופעלת נגד כל ועדי העובדים שניסו להתארגן ו/או לשבות בעשר השנים האחרונות אין לה אח ורע במדינות דמוקרטיות מתוקנות ואיני מתכוונת רק למדינות סקנדינביה…. פיטורי כל עיתונאי שחשוד בכתיבה חברתית מדי הן אלימות לשמה, שלא לדבר על כתיבה "מזרחית" חברתית רדיקאלית שמושתקת זה עשרות שנים בחומות בצורות של שומרי סף שבכל התפרצות מצופפים שורות.
    על ממשלות הבובות של בעלי ההון ועל הטרור הכלכלי שמופעל מצידם כלפי אזרחי ישראל כתבתי לפני 5 שנים עוד הרבה לפני שאולמרט עלה לשלטון. (http://www.kedma.co.il/index.php?id=847&t=pages)
    אבל הבעיה העיקרית בעיני איננה בעלי ההון וגם לא הבובות בכנסת שהם מושכים בחוטים ואפילו לא ליצני החצר שנחשפו במלוא ערוותם במשבר ההכלכלי האחרון ובפרשת הולילנד. הבעיה היא העם, האזרחים. יהודים כערבים, מזרחים ואשכנזים שלא בדיוק מתרגשים מכל החשיפות . האם יש ילד בישראל שלא יודע מיהו אולמרט ומיהו ביבי? שירים את היד. הרי כולם יודעים הכל ושותקים ובכל זאת אינני רואה הפגנות מחאה של ההמונים נגד שוד הקופה הציבורית והמשאבים של המדינה,או נגד בגידת הפוליטיקאים נבחרי הציבור בבוחריהם ובאמון שניתן להם.הסיבה לכך היא ברורה : אין שמאל במדינת ישראל ומעולם לא היה כאן צדק חברתי אלא רק שוד וגזל של אדמותניצול ושעבוד רוב אזרחי המדינה ע"י רוב הגמוני שולט. מי שלא תמך בבג"ץ הקרקעות של הקשת , שאפילו בג"ץ פסק כי היא צודקת שלא יספר לי סיפורי אימה עכשיו על אפרתי או אולמרט. כל הפרטת הקרקעות בישראל כולל ההפרטת הקרקעות בקיבוצים ובמושבים איננה צודקת, איננה מוסרית ובהרבה מיקרים נעשתה במחטפים בניגוד לחוק והכרעת בג"ץ.
    שם הכל מתחיל. בדאגה של הקיבוצניקים והמושבניקים הסוציאליסטים אך ורק לביתם (תרתי משמע), כמי שמכירה את המציאות הזו של הפרטת הקרקעות באיזור השרון למשל בו התגוררתי במשך מספר שנים, אני יכולה לספר על חטאים רבים שבין אדם לחברו ובין הורים לילדיהם או ליתר דיוק בין בנים חמדנים ממשיכים להוריהם שחלקם באמת חיו בצניעות וראו או לפחות האמינו שהם פועלים לטובת הכלל. מרגע שהוכשר השרץ הזה הכל מסריח אבל כשר. כדי לחסוך כמה תגובות פבלוביות אסייג את דברי ואומר שבתוך חגיגת הנדלן של הקיבוצים והמושבים יש גם מיעוט של משפחות מזרחיות וקיבוצים בפריפריה שלא הרוויחו הרבה מההפרטה ומצבם הכלכלי קשה, ובחגיגת השחיתות של ההפרטה ועסקאות הנד"ן יש לא מעט מזרחים , ובחגיגת הקומבינות הזעירות הם אולי מהווים רוב, אבל האחריות לייבוא שיטת הכשר שוד הקרעות הציבוריות ושיחוד הפוליטיקאים שיגנו על האינטרס הסקטוריאלי היא ללא ספק של ההגמוניה האשכנזית המפא"יניקית וכיום הליכודניקית.שם מתחיל העיוות. במוסר הסקטוריאלי, ביצירת הפער העמוק בין אוליגרכיית הקרקעות לחסרי האדמות למחוסרי הדיור והירושות. וכמו ששר קובי אוז: "ואין אנדו ואין אנדו" , מי שינסה לשנות את המציאות הפיאודלית הזו יזכה לנחת זרועם של החוואים שאיימו לא אחת כולל מעל גבי אתר זה לשפוך את דמו של כל מי שיעז לגעת במילימטר מנחלתם המגודרת (כי במושב בו גרתי שנים ללא גדרות וחומות גיליתי בביקור לפני שבוע שכמעט ולא נותרו שטחים פתוחים שאינם מתוחמים בגדרות, גדר חיה צבעונית (אבל ברורה) חומות גבולות מסומנים ושערים.

  9. איתמר זינגר

    מסכים עם כל מילה וגם עם התוספות של חנה קים. אני תוהה כמה זמן המאפיה של הון-שלטון תאפשר למשטרה ולפרקליטות הצנומים לפעול בחופש יחסי? על-פי המודל האיטלקי השלב הבא יהיה העלמת חוקרים, עדים ושופטים. זה כבר התחיל בקטנה (סילוקו של משה מזרחי) ואני חרד מהשלבים הבאים. ברלוסקוני כבר יש לנו…

  10. בלהה גולן

    במשך שנים נקשר שמו של אולמרט לאותה מאפיה ולטענתו יצא צח כשלג(יכול להיות שגם הפעם?!)והש.ג תשלם את מלוא מחיר היותה שם.
    כעובדה שני שרים יושבים בכלא על שחיתות ולאו דווקוא שוחד ממשפחות ה18+,נשיא הלואי ובדרך לכלאעל שחיתות של יחסי מרות ועוד כהנה מכל טוב בעלי השררה בשחיתותם, אז אי אפשר להאשים רק את אלו שהעשרנו את כיסם והיום שולטים בכל פינה מסואבת בארץ.ובוא לא נדבר על השכר הנדיב ביותר של מי שמחלקים לעצמם שהם חלק מבועה שהלואי ונפוצץ אותה בקרוב.
    תודה על המאמר בכל זאת

  11. מני אביב

    השוואת הקוד הקיומי של האוליגרכיה לזה של המאפיה היא קולעת ואף דורשת חקירה ומעמיקה. המנגנון המאפיוזי, כמו זה של ההון הגדול, מבוסס על השאיפה למונופול, או לאוליגופול, שבמסגרתו מחולקת השליטה על השוק בין כמה משפחות- שלעיתים גולשות למלחמות מדממות ביניהן אך לרוב מתקיימות בסטטוס קוו של אינטרסים משולבים. ההון, כמו המאפיה, משתלט לחלוטין על אמצעי הייצור וההפצה, מחסל כל סממן של תחרות ("תחרות היא חטא," אמר ג`ון רוקפלר, מייסד האימפריה הפיננסית מניו-יורק) מנצל את תלותם וחולשתם של בני אדם, ושולח את ידיו עמוק אל המנגנון והכיס הציבורי באמצעות נציגיו הפוליטיקאים והפקידים.
    עד אמצע המאה העשרים, מעניין לציין, עצם קיום המאפיה הוכחש למעשה ע"י גורמים רשמיים בארה"ב, ומבחינת רבים היה לא יותר מתאוריית קונספירציה ואגדה אורבנית. עצם המחשבה שישנו ארגון כה משומן וחזק, כה עשיר, ששוקק מתחת לפני השטח ושהשפעתו על החיים הקהילתיים והפוליטיים היא כה מכרעת נראתה בלתי סבירה במדינה דמוקרטית שיש בה עיתונות חופשית.

  12. משפ` אברהם

    דברים קצרים ומופלאים כתבת. בדבריך חשפת את הפושע האמיתי במדינה הזו.
    לצערי, איני צופה שינוי במדיניות הזו, לפחות לא בדורנו.
    כמות הכסף שמחזיקה האליטה, היקף הנכסים וההשפעה כל כך גדולים שאני לא רואה באופק פוליטיקאי או מפלגה שתצליח להוציא את זה מידם.
    לצערי, הפוליטיקאים לא עומדים בלחץ האליטה הזו ולנו שכבת הביניים והמון העם נותר לראות את הדברים ולכאוב ולהמשיך לפרסם מאמרים כשלך. לצעוק בכיכר העיר ולהשמיץ.
    כשרני רהב עומד ואומר את דבריו בגסות רוח והתנשאות שכזו, נעמוד מנגד ונאמר את דברינו, דבריך.

  13. שרון

    הקדיש שני עמודים מלאים ל"תופעה הנרחבת" של שיחוד רשויות ע"י אזרחי ישראל. קראתי את הכתבה והבנתי שזה לא הם ,זו כנראה אני. שכן, הטענה המרכזית של העיתון היתה כי אזרחי ישראל משתמשים בשוחד ובמעכרים ע"מ לקדם את עסקיהם, לקבל היתרי בניה, הגדלת זכויות וכו`. זוהי תופעה נפוצה, ואם הבנתי נכון את רוח הדברים – גם מבורכת- שכן בגינה חוסך האזרח בעלויות באופן משמעותי או שמצליח הוא לקדם את ענייניו באופן שהינו בלתי אפשרי בדרך הישר.
    איני שמה עצמי לבעלת יכולת להכריע האם הנתונים שהובאו בכתבה הינם נכונים או לא, והאם אכן כולנו במשחדים, שכן מעולם לא הזדמן לי להוציא היתר בניה או להגדיל זכויות במנהל. אך הדבר שתפס את עיני הוא רוח הכתבה, שמתייחסת לתופעת השוחד כאל תופעה חיובית, המקדמת את העסקים ואת רווחת האזרח. בסגנון דומה כתבה היום ג`ודי ניר מוזס בוואלה, שם היא מתארת כיצד ישבה עם חבר מרעים שכל אחד סיפר כיצד יצא לו לשחד פוליטיקאי או פקיד זה או אחר. בתחילה חשבתי לעצמי כי כותבים אלה מעוניינים להכשיר את השרץ ולגונן על מקורבים וידידים. אך במחשבה שניה עולה בדעתי: אולי הם צודקים? אולי כך באמת פועלת המערכת, והאזרח שבוחר בפוליטיקאים אלה ששודדים את המדינה והציבור בעצם עושה מעשה רציונלי מבחינת האינטרס האישי שלו? האם ייתכן כי השאלה הנצחית שנשאלת לגבי הפוליטיקה הישראלית "איך העם המטומטם בוחר שוב ושוב נציגים מושחתים" הינה בעצם מוטעית מהיסוד? האם ייתכן שכל הזמן הזה העם עשה מה שטוב לו ומה שמקדם אותו? היום יותר מתמיד אני מתחילה להאמין שכן.

  14. אליני

    תגידו, עוד לא קלטתם שהעולם התחתון נמצא למעלה?

    ותגידו, עוד לא קלטתם, שכל הכתיבה היפה כאן בתגובות, אין לה כל משמעות או השפעה מכל סוג שהוא?