אתם מצליחים לדמיין, עד כמה סבלו הורינו?

אדחנום ראסום

אז גזענות יש או אין בישראל?

אתם מתארים לעצמכם מה עברו הורינו בשלביהם הראשונים , מאז דרכה כף רגלם בארץ? אז, הם הגיעו מותשים, חולים ומבולבלים. לא ידעו מי מחברי המשפחה שרד בסודן, ואיך קיבלו אותם בארץ, אתם תוהים? חשבתם על זה? איפה העיתונאים האתיופים, לובשי המחלפות הנוצצות?

עובדי משרד הקליטה התנהגו אליהם כמו אל עצמים בלתי חושבים; נקטו כלפיהם בשיטות ענישה קולוניאליסטיות; פיקחו ושלטו על כל מהלך חייהם והשתמשו אף בשיטות של הפרד ומשול. ומחוץ למרכז הקליטה הוטרדו על רקע צבע עורם; בעבודה הלינו את שכרם וברובם רדו כבני ישראל במצרים.

והם, היו עייפים, חולים ומותשים ורוב דאגתם לאלה שנשארו בסודן: אבל היו צריכים להתמודד עם ביורוקרטיה קולוניאליסטית שראתה בהם רק צללים, עצמים בלתי חושבים.

והם, תרו את הארץ בחיפוש אחרי קרוביהם מסודן, לאסוף כל בדל מידע, לספוג את זוועות סודן, להשתתף עם אלה שלא עלו איתם. אתם מצליחים לדמיין את המועקה, את הסבל הנפשי, את אי הוודאות לגבי העתיד?

והם, לא היו חמושים כמונו בעברית אקדמית ורק רצו קצת מנוחה, זמן להסתגל, אבל הם קיבלו פיקוח ושליטה והוכנסו למשטר צבאי נוקשה – בכוח רצו לסגל אותם למדינה, וכי בשביל מה יש מרכז קליטה, לקלוט? מה פתאום! מסתבר כדי לרדות, להרגיש את השליטה.

ולכן, בכוח שלחו אותם מהר ללמוד באולפן, ולא שפה כדי להשתלב – אלא סתם לראות וללמוד אם יש להם צ'אנס – כי הקוגניציה שלהם נתפשה כשונה.

אבל מיד זרקו אותם לתעשייה. אבל בסך הכול זו הייתה שפה קשה, של אנשים קשים. הרי מה ביקשו הורינו בסך הכול, קצת מנוחה? להשכיח את התמונות הנוראות, להיזכר בתמונות משמחות, להסדיר קצת את הנשימה? איזה מדינה אטומה – עובדי קליטה – איזה קליטה, מרכז דיכוי ואכיפה, כל יום מזמינים להם משטרה ועל מה? מכוון שעולה חדש עבר את הפס הצהוב ונגש לדלפק כדי לשאול על קרוב שבא.

המדינה הייתה אז סתומה והורינו לא ידעו אף מילה. רק "כן כן", "לא לא". אבל הם ידעו שלא היה איש אחד באותו מרכז קליטה עם לב וקצת תובנה. אחר כך באו אנשי המקצוע והשתמשו באותה שיטה. הם שאבו מידע מהסומכות ומהעובדות הסוציאליות, כי מה היה כבר אז ידוע, "אחים שחורים"? וזה יותר טוב? ועובדי מרכז הקליטה טענו: "הם רק אומרים "כן כן", למרות שהם לא מבינים דבר". ואחר כך – מהרו החוקרים  לפרסם מאמר על בעיות במחקר ולצטט כמוצאי שלל רב: "האתיופים הם בעיה, יש להם כל מיני דרישות: מחיפוש קרובים ועד סיוע בענייני מינהל ושהם סובלים 'מסינדרום כן כן' ".  והיום הם מומחים גדולים ומתנהגים באותה שיטה. הם שוב תרים אחר מרכזי קליטה, מפקחים ושולטים בעולים חדשים ואיש אינו מציל. ככה זה כאשר אנחנו אטומים, לא מסתכלים לצדדים. אם היינו מסבים מבט אחורה היינו רואים כי עשו זאת כבר לפנים.

והם, ההורים שלנו, אז כבר הבינו את הבעיה : זו הייתה הביורוקרטיה שלבשה צורת אנשים. ולכן נשבעו, לאחר שמחו דמעה ובכו על משפחותיהם, כי לעולם לא ישתפו פעולה עם אף מחקר ושום ביורוקרטיה, כי כולם אותו דבר: אטומים, נצלנים, וחסרי רחמים. הם הבינו זאת אחרי שנה שנתיים ויצאו לפרנס את עצמם כדי שאנחנו נלמד ונהיה גאים בהורינו. הם עשו ככול יכולתם להביא אותנו קדימה, שנשאף, שנלמד, גם אם לא היה להם כסף, והם הוציאו את נשמתם בעבודה ובשכר זעום, הם עודדו ותמכו וחיבקו. ועתה, הגיע הזמן שנכיר להם טובה, לפחות שנזכור את סבלם: להביא אותנו לכאן ובעיקר כדי לעבור את מרכז הקליטה שלא היה אלא מרכז לפיקוח ושליטה.

והם, לא ויתרו, אלא עמדו איתן וקראו תיגר על המערכת, הרי הם עברו את סודן!?

ועתה, אנו צריכים לזכור מה קורה במרכזי הקליטה ולהכיר את אותה השיטה, רק תחת אנשים אחרים , בפיקוח של חלק מהמומחים, שפעם היו עובדים סוציאלים או פסיכולוגים. ועכשיו קמים עוד עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, תחת המפקחים "לשעבר", והם מצהירים כי יש להם 25 שנה ניסיון, בפיקוח ושליטה, כמובן. והכול במסווה של קליטה או מילה יותר מכובסת: "אינטגרציה", אינטגרציה לאן? לשוליות! אכן מרכז קליטה.

אתם מצליחים בכלל לדמיין זאת? זה אפשרי בכלל? זה היה לפני שלושים שנה בדיוק, אבל זה קורה כל יום מעבר לפינה, בכל פעם שקבוצת עולים מאתיופיה מגיעה וזה קורה גם במכללות וגם באוניברסיטאות (רק באלה שנערכים בהם תצפיות על אתיופים עם או ללא ידיעתם) ובכל מקום שיש מומחים להגירה , שמתעקשים שאנחנו זקוקים ל- "אינטגרציה תרבותית": מונחים מכובסים של גזענות מודרנית.

 אלוהים ישמור! נזכרתי, שחלקם מתפרנסים מסיפורי סודן!

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שושנה גבאי

    וצריך הרבה כמוך צחי כדי להלום בפטישים על מצחם הקהה, האטום, המתנשא .

  2. רות

    כנראה שאת המנגינה הזאת – כמה רמסו אותנו אלה שקיבלו את פנינו ולא הבינו אותנו – אי אפשר שלא להפסיק.

  3. משפ` אברהם

    אפליה תהיה לנצח, כל עוד המוח האנושי בנוי כפי שהוא
    ואם לא ישתנה התוכן שלו, שחור ישאר נחות
    ולבן יהיה הנאור והתרבותי.
    מהיכרותי את האוכלוסיה האתיופית, מעבר להיות חסרת אמצעים ברובה או שחיה מאמצעים דלים, הינה קבוצת אוכלוסיה מאוד אינטליגנטית אלא שלצערנו החברה הישראלית הקולטת מעדיפה שלא לראות את זה. אולי כדי להעצים את עצמה או שזה נובע מחשיבה חסכונית.

  4. נחשון זלקה

    אם צריך להתנגד לגוף ממוסד, או סתם עמותה לדיכויי, ואינוס הון תרבותי כדוגמת-
    SOSTEJE-Society for the Study of Ethiopian Jewry-הרי זו הדרך הטובה, כתיבה וחשיפת ערוותם ברבים.
    ההיבט הזה של בחינה ושל ביקורת חשובה לנו! ואין לנו זכות קיום אם לא נאמץ תחילה את החשיבה באופן אישי כלפינו, וכלפי סובבינו. מכל אלה עולה הצורך החיוני של כלי התקשורת למען הציבור, ובשם הציבור לקיים "בחינה וביקרות" על הנעשה במרכזי הקליטה,ובמסדרונות האקדמיה.
    הנחמה היחידה היא שבסרט דומה כבר היינו.

    עוד תופעה חמורה ומדאיגה לא פחות עומדת עתה פתחנו- אקדמאים מבריקים ככל שלא יהיו משמשים אסקופה נדרסת בעבור דוקטורים, וחוקרים נבערים בחסות ממסדית. ואנו ? עומדים ומשתהים לנוכח חומרת מצבינו זועקים ואין מושיע לנו.

    באספקלריה של מכלול התכונות הללו, אין ספק שחל כרסום ופיחות בתודעה המוסרית של אינטלקטואלים בקרבנו. נראה לי, כי התשובה הכנה והגלויה לכך היא, לא עוד! אחרת אנו נהפוך לחוטבי עצים ושואבי מים של החברה בישראל.

    אדחנום ראסום ,
    תודה על פוסט מאיר,ובעיקר מלמד

  5. נינה

    מה שמדהים בעיני הוא אפס השינוי החברתי. המוסדות המפקחים מתנהלים כפי שתמיד התנהלו והתוצאה הפקרה והזנחה: ברחוב שונצינו בימי שישי פתוחים כמה מועדונים בפני ילדיהם של מי שנחשפו למשטרי הנירמול הקשים של מרכזי הקליטה. העובר ברחוב בסביבות חצות יכול לראות את נוראות פועלו של האלכוהול, את אובדן החושים של אלו השרועים על המדרכות כמי שנשאבו לתוך מערכת מטלטלת ומרסקת. כל המילים ששפכו אנשי הביקורת החברתית נפלו על אוזניים אטומות. אף אחד לא שינה את התפיסות האוריינטליסטיות הבסיסיות. אפילו לא במילימטר. להיפך. בני הנוער מצופים למצוא לעצמם נתיבים מול עולם עוד יותר קשה, עוד יותר נצלן. ואת המילים הכי חזקות אומרות נערות צעירות בקרית גת, בנצרת עילית ובבית שאן: "כאן אין לי כלום. אם אני נשארת כאן, עם ההורים שלי, אני אבודה. ואם אני מתרחקת מהם ועוברת לתלאביב, שם אין לי אף אחד". אלוהים אדירים איזה יאוש. אגב, כמה עולים מאתיופיה גרים ברמת השרון? ספרתם?

  6. אדחנום

    לאלה שכבר החלו לנגן את המנגינה של "הפסיקו, בכיינים", אני מציע לשוחח עם איש מבוגר או אישה מבוגרת, אבל מספיק גם לשוחח עם נער בן שלושים פלוס, שחווה או סיפרו לו על אותה תקופה.

    פעולות הקליטה החוזרות באותה גישה גם כיום, אינן מותירות מקום אלא להגיע למסקנה שמדובר בשיטה – שהבסיס שלה הוא גזעני, אבל צריך להתאמץ לראות אותה כי היא ארוזה בהסברים פוליטיים או דתיים שלמראית עין נראים מאוד משכנעים.

    המעוניין ללמוד על מרכזי קליטה ותפקידם בשרשרת המזון החברתית בישראל, נא עיינו בדו"ח של מיכאל אשכנזי ואלכס ווינגרוד Michael Ashkenazi and Alex Weingrod1984 Ethiopian Immigrants In Beer-Sheva

    מחקר מעמיק על המפגש בין עולים וקולטים ותוצאותיו תוכלו למצוא בעבודתה המרתקת של פרופ` אסתר הרצוג, "הביורוקרטיה ועולי אתיופיה".

  7. יוסף רום-אל

    הגירה היא אף פעם לא ארוע פשוט וכפי שלמדת על בשרך, בטח לא בישראל המפלה והגזענית. יחד עם זאת נשאלת השאלה, למה באמת ציפיתם ומי הכריח אותכם להיכנס לסד הזה? חייתם מאות ואולי אלפי שנים באתיופיה, מה פתאום הייתה הדחיפות הגדולה לנדוד דרך מדבריות סודאן רק כדי לחוות מה פרושו של דבר להיות אזרח סוג ג במדינת היהודים?

    במדינת ישראל, אולי שמעתם, יש מספיק מתחים לפתור בין יהודים אשכנזים ומזרחים, וערבים פלסטינים. באמת שלא היה צורך לסבך את התמונה עם גלי עלייה נוספים. לכן במטוטא, אם לא מוצא חן בעיני הכותב בכל הכבוד (ואני לא אומר זאת בציניות) אסוף את מיטלטליך וחזור לאתיופיה או בקש מעמד פליט במערב.

  8. שירה

    אני ממליצה לכולם לקרוא את מחקריה של ד"ר אסתר הרצוג שתיארה את הבידוד וההסגר שבהם הושמו האתיופים ואת רווחי הסוכנות היהודית העו"סים הפסיכולוגים הסוציולוגים על גבם האתיופים.
    כל מי שמגיב בנוסח "בכיינים" הוא מכחיש פשעים שנעשו נגד העדה האתיופית. פשעי הגזענות הישראלית.

  9. שוש

    אני משערת שרבים, כמוני, לא הבינו את דבריך, אך לא יאמרו לך. גם זו גזענות, טבולה בכל הכוונות הטובות. גם ביבי לא אוהב ביורוקרטיה, וגזענות יודעת גם להיות מרוחה בדבש.

    עם כל הכבוד לחוקרי הקהילה, גם הביקורתיים מביניהם, שיודעים להצליף במדיניות הקליטה ולנתח את השעתוק והשליטה שבה – האם זו אינה כתיבה "על חשבונכם", או במקומכם?

    יתכן שהמאמר נכתב לקהל אחר, אבל כאן נדמה לי שהתשובה היא לא, איננו יודעים עד כמה סבלו הוריכם.