אחד במאי, מגדר והעסקה מסוכנת

אורלי בנימין

בשנת 2009 יצא באנגלית ספר שתרגומו לעברית  – מגדר וקווי המתאר של העסקה לא יציבה/מסוכנת/מעורערת. רציתי לכתוב עליו כאן בכדי לחשוף את הדיון המתמשך בישראל במשמעותו של החיבור בין העסקה כזו ונשים לאופנים בהם החיבור הזה נדון על-ידי חוקרות בעולם. רציתי לכתוב עליו כאן בכדי לחשוף את הדיון המתמשך בישראל במשמעותו של החיבור בין העסקה כזו ונשים לאופנים בהם החיבור הזה נדון על-ידי חוקרות בעולם.

בעבר הנגדנו בין העסקה 'מסוכנת' לבין העסקה סטנדרטית בצורתה כמשרה מלאה, יציבה אצל מעסיק יחיד. ההנחה היתה כי המשרה הסטנדרטית נהנית מכיסוי של הסכם קיבוצי ולפיכך מהפרשות לפנסיה ותנאי העסקה נוספים המגנים על אנושיותה של העובדת מפני המסחור, התחרות והחלשת יכולת המיקוח שלה בשוק העבודה. הבעיה היא שהאבחנה הזו לא מספיק מדייקת את ההבדל בין עובדים חשופים לפגיעתה של העסקה 'מסוכנת' לבין עובדים חזקים – השולטים במיומנויות שנדירותן זוכה להכרה – המסוגלים לעשות בה שימוש לטובתם.  חשיבה פשטנית כזו  אינה מבחינה בין אלו שעבורם 'מסוכנות' המשרה עולה יפה עם ענייניהם האחרים, לימודים או הסתגלות למרחב חדש, תקופת חיים חדשה; לבין אלו, נניח חד-הוריות, שיש להם תלויים ש'מסוכנות' המשרה בפועל פוגעת בהם ובנגישותם לזכויות חברתיות. כך שהדיון שלפנינו אינו יכול להשען על דיכוטומיות והוא צריך לכוון לזיהוי מרכיבי המסוכנות בטווח רחב של מצבים תעסוקתיים כפי שהם נחווים בתוך הקשר ספציפי של לחצי פרנסה מחד גיסא, ומערכת של יחסי כוח ו/או תלות הנחווים מול מעסיק או מעסיקים, מאידך גיסא.

אין ספק שנקודת הפתיחה לדיון הוא הקשר בין סגרגרציה מגדרית בשוק העבודה, הפרטה והחלשות האיגודים המקצועיים. הגידול במספר המשרות שהמחזיקים בהם אינם חברים באיגוד מקצועי, או הגידול בחלקי השכר שלא מחושבים לצורך הטבות בשכר המתבססות על הסכמים קיבוציים הם העומדים בבסיס השינוי המשמעותי הזה.

 בישראל, התמונה של תהליך השינוי הקיצוני בכיסוי עובדים, כפי שהוצגה על-ידי כהן, ספורטא, מונדלק והברפלד, די ידועה:  בעוד שב- 1981 הסכמים קיבוציים כיסו 85% מהמועסקים; ב- 2009 השיעור הזה עומד על 33% בלבד. מה בדיוק הם המספרים הרלוונטים לנשים, איני יודעת. על בסיס מדגם של 421 שכירות שהשתתפו בסקר הטלפוני עליו התבססו חוקרים אלו ב- 2000, נחלקות נשים ל: 31% שאינן חברות (באיגוד) ואינן מכוסות (ע"י הסכם קיבוצי); 21% מכוסות אך לא חברות;  10% חברות אך לא מכוסות; 38% חברות ומכוסות. השכלתן ושכרן של הנשים בקבוצה השלישית של החברות הלא מכוסות – נמוכים יותר משל הנשים בקבוצות האחרות, שיעור המועסקות על-ידי הסקטור הציבורי הוא הנמוך ביותר בקרבן והן עובדות קצת פחות שעות מהאחרות. יתכן שחלקן מועסקות דרך חברות כוח אדם שאחרי החקיקה של 1996 החלו להוריד למועסקות דרכן דמי חברות בהסתדרות גם אם בפועל, לא זכו להגנתו של כל הסכם קיבוצי. לפי חישוב זה הקבוצה השניה והרביעית – המכוסות על-ידי הסכם קיבוצי מהוות 59% שהוא שיעור גבוה יותר מזה המדווח עבור כלל המדגם.

מה שניתן להבין מהנתונים הוא שגם אצלינו הקשר לאיגוד מקצועי אינו חד מימדי למרות שנתוניה של טלי קריסטל מראים חד משמעית שהירידה בכיסוי של איגודים מקצועיים מגדילה את אי השוויון. לפי Leah Vosko העומדת בראש מכון המחקר הקנדי לכלכלה פוליטית פמיניסטית, מכון מחקר הממוקם באוניברסיטת יורק, בטורונטו, שלושה מימדים תורמים להיותה של משרה 'מסוכנת'/מעורערת: גודל החברה –חברות בהן מועסקים למטה מ- 20 עובדים, שאין בהן כיסוי של הסכם קיבוצי ושהשכר נמוך מ- 10$ לשעה (כ- 37  שקלים – מספר המגדיר כסכנה לעובדת את שכר המינימום בישראל 3,850.18 ש"ח לפי המחשבון של חילן טק – המחשב שכר מינימום שעתי העומד על 20.7 ש"ח מוכפל ב- 186 שעות שהן 25 ימי עבודה בחודש בהם מקבלים שכר על 7 וחצי שעות).  שלושה מימדים אלו יכולים לאפיין משרות מלאות יציבות – שלא מוגדרות לפרק זמן ספציפי כמו גם משרות מלאות זמניות; וכן משרות חלקיות יציבות ומשרות חלקיות זמניות.

הנקודה החשובה טוענת ווסקו שבקנדה, בכל אחת מהקטגוריות האלו שיעור הנשים המועסקות במשרות בהן מתלכדים כל שלושת המימדים גדול משמעותית ממספר הגברים המועסקים במשרות כאלה (הנתונים להלן באלפים מתוך Vosko & Clark, 2009: 33, Table 2.2):

משרות חלקיות זמניות: 8.5 נשים לעומת 2.3 גברים

משרות חלקיות יציבות: 27.6 נשים לעומת 6.0 גברים

משרות מלאות זמניות: 10.4 נשים לעומת 5.8 גברים

משרות מלאות יציבות: 65.5 נשים לעומת 30.6 גברים

חשוב לשים לב כי האופי המגדרי של ההעסקה המסוכנת נוצר בשני כיוונים. האחד הוא תחום ההיצע –  ישנם גורמים המעצבים את המשרות המוצעות: ההפרטה (המכרוז), העובדה כי מעסיקים (והמדינה כמעסיקה ביניהם) תרים תדיר אחר דרכים להפחית מערכן וחשיבותן של המיומנויות הנדרשות לביצוע משרות נשים (על מנת לצמצם את עלות מרכיב הניסיון והמיומנות), להעביר סיכונים לעובדות, להעביר עלויות לעובדות, להגדיר משרות כזמניות על מנת לעקר את זכאותן של מועסקות להטבות התלויות בוותק, סילוק ההגנות שסיפקו איגודים, הגידול במשרות בסקטור השירותים (מק-ג'ובס) ועוד. הכיוון האחר הוא תחום הביקוש – גורמים המעצבים את תנאי החיים של אלו התרות אחר משרות. בנקודה זו ווסקו מציעה להתרכז בעיקר בשלושה היבטים: האחריות המגדרית, הממשיכה להיות משועתקת בהיקפים גדולים, לעבודות הטיפול במשפחה ובקהילה; זמינותם של הסדרי טיפול בילדים המאפשרים להורים להשען באופן מלא על מסגרות חינוך של יום ארוך וההתנייה של תמיכות המדינה ביציאה לעבודה (תוכניות המקבילות לוויסקונסין – זצ"ל). ברור שכל עוד נשים הן האחראיות על הגידול, הטיפול והניהול של הבית, הילדים וענייני המשפחה הפנימיים והחיצוניים; כל עוד מסגרות המציעות ברצינות יום חינוך ארוך ואיכותי נותרות נדירות; וכל עוד קצבאות תלויות בהשתתפות כלשהי בשוק העבודה – נשים מהוות רוב גדול בקרב אלו הזקוקות למשרות חלקיות, גמישות וזמניות ומזמינות בכך את האפשרות לפגוע בזכויותיהן בטווח הקצר והארוך.

זוהי התפיסה אותה מיישמים פרקי הספר לניתוח אופייה המגדרי של העסקה מסוכנת במדינות הבאות: ארה"ב, אוסטרליה, יפן, אירלנד, בריטניה, הולנד, צרפת, ספרד, גרמניה, שוודיה. בנוסף הספר כולל ארבעה פרקים העוסקים באפשרות להעמיד דיון השוואתי בנושא, באפשרות לנתח את השלכותיו ארוכות הטווח, האפשרות לחברו לסוגיות של הצטלבויות מגדר ומעמד ולבסוף הקשר העמוק שלו לתהליכים המתרחשים במערכות הבריאות והסיעוד המופרטות.

המקרה המעניין ביותר הוא זה של ספרד: שיעור גבוה של אבטלה מבנית איפשר למעסיקים בה לעשות שימוש בצורות העסקה 'מסוכנות' כהעסקה ארוכת טווח מתווכת על-ידי חברות כוח אדם כהסדר עיקרי בהעסקה, ללא שום וויסות. מאז 1984 (כמה קרוב לנקודת הציון הישראלית 1985) כל המועסקים החדשים מוחתמים על חוזה מתוחם בזמן. עיקרון 'הדלת המסתובבת' צובר בספרד שעות נוספות; אפס אפשרות לצבירת ותק בקרב למעלה משליש מכוח העבודה המועסקים בחוזים זמניים. כמו אצלינו, לצד חקיקה מאד שוויונית שאמורה להגן על נשים בהריון, המציאות היא של חקירת נשים לגבי תוכניות ההולדה שלהן בטרם העסקה, הפרה בוטה וקלה של חקיקה מגוננת המתבטאת בפיטורי נשים הרות ומסירות למשרה נמדדת בנכונות (הנדרשת) לעבוד שעות נוספות ללא תמורה. איזה יופי – אצלינו לא הכי גרוע.

נקודה מעניינת במיוחד, שיש בה הפוטנציאל להאיר חסרון ברור של הדיון המוצג בספר, עולה בפרק  של ג'וליה אוק'ונור על אירלנד. מה שמעניין באירלנד הוא תהליך הליברליזציה המהיר שעברה ומדיניות פיתוי משקיעים הגלויה שלה. אוק'נור מתחילה בתאור המחוייבויות שאירלנד לקחה על עצמה למשרות איכותיות (עשרה מימדים למשרה איכותית לפי ועדת האיחוד האירופי שאוק'נור מצטטת – בטחון תעסוקתי ואפשרות להתפתח במשרה הם רק שנים מתוכם). לאחר הצגת הדיון במחוייבות לאיכות המשרה היא ממשיכה בפירוט העובדה שרבים מועסקים דרך חברות כוח אדם ודרך קבלני שירותים אך לא מעמידה כל טיעון אנאליטי שיאפשר הבנה של הפער בין המחוייבות למשרות איכותיות לבין צורות ההעסקה המתאפיינות ב'מסוכנות' הנוטות לגייס נשים. שלוש נקודות חסר בולטות. האחת, העדר דיון באיכות המשרות שיצרו המשקיעים האמריקאים ששמחו למצוא באירלנד כוח עבודה משכיל, דובר אנגלית המתאים במיוחד לצורכי שירות הלקוחות שלהם. השניה, העדר דיון במדיניות הרכש הממשלתית: אילו שירותים הופרטו, מיהן הידיים הפרטיות שנכנסו ל'שותפויות' עם המדינה בהפעלת שירותים חברתיים ובהעסקת כוח העבודה המדינתי ואילו הסדרי העסקה הציעו למועסקות שלהן? השלישית, אפס דיון במדיניות התקצוב האירית – מה בדיוק המדינה האירית עשתה בכדי להפחית את עלות ההעסקה של מנקות? איזו מדיניות תקציבית איפשרה למדינה האירית ולסוכנויות ספציפיות של הסקטור הציבורי, לחסוך על גבן של המנקות האיריות (לעיתים מהגרות כמובן) המועסקות דרך קבלני שירותים? (האם היה זה חיסכון בטווח הקצר – כזה שסבירותו נמוכה בהינתן עלות המימון של הידיים הפרטיות המתווכות; או חיסכון בטווח הארוך בלבד – אי העברת כספים לתוכניות פנסיוניות) שלוש נקודות הנותרות מחוץ לדיון ומותירות גם את הדיון בחוקי הסחר העולמיים מחוצה לו, כמובן.

מול התמונה הסוחפת הזו של מה שקורה לנשים במדינות המתגאות בחקיקה שוויונית מרשימה, יש מקום לדאגה: חקיקה שוויונית הולכת יופי עם קיטוב (פולריזציה) בהכנסות נשים. אולי עד ה- 1 במאי הבא, נדע כיצד נפעל נגד הקיטוב הזה.

שםהספר:

Gender and the Contours of Precarious Employment

Edited by Leah Vosko, Martha McDOnald andIain Campbell

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נעם

    "מול התמונה הסוחפת הזו של מה שקורה לנשים במדינות המתגאות בחקיקה שוויונית מרשימה, יש מקום לדאגה: חקיקה שוויונית הולכת יופי עם קיטוב (פולריזציה) בהכנסות נשים".

    מה משמע חקיקה שיוויונית "מרשימה" אם היא הולכת יד ביד עם "קיטוב בהכנסות נשים"? כלומר מאי נפקא מינה, מה מרשים בה כל כך ואת מי? והתשובה היא כפי שעולה מן המאמר: שום דבר, ואף אחד.
    שכן זו השיטה טיפשון! ולא נתון שעומד בסתירה לה, המחליש את הטענה בדבר קיומה של שיטה נצלנית הלכה למעשה. החקיקה השיוויונית היא כמעט מכשיר עושה רושם, המשמש לתיחזוק שיטת ההעסקה הפוגענית. שכן תמיד ניתן להתנאות בחקיקה השוויונית על מנת להפוך את אותה העסקה פוגענית שיטתית למשהו שהוא לא מוסרי, פועל יוצא של התנהגות מסויימת ונקודתית של אדם לא מוסרי. מה שהופך אותו לפושע אשר צריך לעמוד לדין. ומכאן שזהו עניין פלילי עברייני ה"מנוגד" לאיך שהדברים לא רק אמורים להיות, אלא למצב העניינים ה"נאור" השורר בפועל – הרי יש חקיקה מרשימה…
    והנה אותם מי שנהנים מתוקף מעמדם מאותה מצב סטטוטרוי נפלא הם בדיוק אלה שלא ממש נזקקים לו אף פעם, אלא כדי לספר לעצמם, על עצמם, עד כמה הם נמצאים במצב שפיר ושיוויוני דה-פאקטו. מה שכמובן מניא אותם מכל עשייה לשינוי הנורמות האזרחיות הקיימות. מניה וביה כל התעמתות והתמודדות עם המצב כהוויתו תחייב אותם לוותר בסופו של דבר על פריווילגיות, ולשלם מחיר.

  2. יהודית קנולר

    יופי של מאמאר. האוכל לפרסמה בנטו+ שבעריכתי? אם כן, מבקשת מאורלי אישור, נוסח בוורד לפי הכתובת neto@hashavim.co.il
    תמונת פספורט, וכותובת למשלוח החוברת.

    כתבתי neto@haashavim.co.il

    ,usv` hvush,