הפרה של כללי אתיקה עיתונאית על ידי עיתון ה'עיר'

קואליציה של ארגונים

‏12/05/2010

לכבוד:

כבוד השופטת בדימוס דליה דורנר

נשיאת מועצת העיתונות

 שלום רב,

הנדון: הפרה של כללי אתיקה עיתונאית על ידי עיתון ה'עיר'

 אנו פונות ופונים אלייך בנוגע לפרסום הנרחב וחסר התקדים של דבריו המשתלחים של יצחק לאור בגיליון עיתון "העיר" ביום שישי, בתאריך 7.5.2010 ( קובץ סרוק של הגיליון מצורף למטה) פרסום דבריו אלו של לאור, על ידי עיתון 'העיר'  מהווים הפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית כפי שיפורט בהמשך. קודם לפנייתנו אליך פנינו לעיתון "העיר" בבקשה שיקצה במה שווה בהיקפה לגרסאות של המתלוננות באחד מגיליונותיו הקרובים. בקשה זו נדחתה. לפיכך אנו מפנות עניין זה לטיפולך ותובעות נקיטת צעדים על ידי מועצת העיתונות נגד העיתון.  להלן הפרטים עליהם מתבססת תביעתנו.

בגיליון יום שישי של עיתון "העיר" מיום 7/5/2010 התפרסמה כתבה מאת יצחק לאור שחלשה על עשרה עמודים בנוסף לעמוד השער. מעל בימה רחבת היקף וחסרת תקדים מסוג זה, המופצת במקומוני רשת 'שוקן' בירושלים ובתל- אביב, ניתנה ההזדמנות ללאור לשטוח את גרסתו ביחס להאשמת אונס בגינו הוגשה נגדו תלונה במשטרת ישראל וביחס להאשמות שהופנו כלפיו בערוצים אחרים על הטרדות מיניות חמורות. מקריאת דבריו של לאור ניתן לראות בעליל שיש בהם הפרה הבוטה, בכל אמת מידה, של כללי האתיקה העיתונאית, כללים שאותם קבעה מועצת העיתונות ושעל-פיהם חייב כל עיתון לנהוג.

בהיצמד לסדר הסעיפים ולהגיון האתי על פיו הם מנוסחים, אנו מבקשים להסב את דעתך לסתירות העמוקות שבין סעיפים אלה לבין הדברים המופיעים בכתבה.

חופש העיתונות ואחריותה המקצועית, יושר והגינות (סעיפים 2, 3)

במקרה דנן חלה הפרה של מחויבות העיתון להגיש לציבור שרות מקצועי ולהציג פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות. כשל עיתן "העיר" כישלון חמור כאשר העמיד לרשותו של לאור במה סטרילית ונרחבת לשטוח את טענותיו, וזאת מבלי לעמתו עם שאלות נוקבות ומבלי לעמתו עם מידע שאינו מתיישב עם טענות אלו. בדברינו אלה אין משום התעלמות מזכותו של הנאשם להגן על עצמו ואין ערעור על חזקת החפות. עם זאת, עיתון "העיר" מעל בתפקידו בכך שנתן במה חופשית, מופרזת ובלתי מבוקרת לטיעוניו של לאור. מתן במה מסוג זה מהווה פגיעה חמורה באמון הציבור. יש בהתנהלות זו משום הולכת שולל של הציבור, הנוטה להאמין כי לעיניו עבודה עיתונאית, למרות שלמעשה הטקסט של לאור אינו עומד בקריטריונים המינימאליים שמן הראוי שינחו עבודה מסוג זה. למעשה מדובר בכתבה פרסומית לכל דבר ועניין מטעמו של הכותב ולקידום האינטרסים הפרטיים שלו. גישה נדיבה זו של העיתון חמורה שבעתיים בשעה שסביב מעשיו של הכותב מתנהל דיון פומבי וחשוב.

בנוסף לזאת, לא ניתן להתעלם מהיקף הנרחב של הבמה אותה העניק העיתון ללאור בהשוואה להיקף המצומצם של הבמה שעמד לרשותן של המתלוננות נגדו. אל מול מניין העמודים הרב שהועמד לרשותו של לאור הועמדה לרשותה של המתלוננת בגין אונס, אשכר אלדן כהן,  זכות תגובה  בהיקף של 500 מילה בלבד. נפגעות אחרות שמסרו את עדותן בתוכנית ה'מקור' ובערוצים נוספים, קיבלו אף פחות מכך. הטייה זו כשלעצמה משקפת היעדר שיקול עיתונאי אחראי, הוגן וציבורי, ויש בה משום הבעת תמיכה חד משמעית בגרסתו של לאור למול  גרסאות קורבנותיו. גרוע מכך, הטיה זו מגייסת את דעת הקהל נגד נשים נפגעות תקיפה מינית באופן כללי.

זאת ועוד, אלו שנתבקשו להגיב לא קיבלו את המובאות המדויקות מהטקסט שבהן לאור תוקף אותן, למרות שביקשו זאת, ולכן לא קיבלו למעשה זכות תגובה אמיתית. במקום זה, כתבת "סיפרה" לחלקן בטלפון על מה שנטען ע"י לאור ו/או נשלח להן בדוא"ל תמצות חסר של טענות  לאור. חלק מהנשים, להפתעתן, פתחו את העיתון ומצאו שהוא טוען נגדן טענות שמערכת העיתון לא טרחה לידע אותן עליהן. אחרות מצאו טקסט מבזה ומשפיל מבלי שטקסט זה הובא לידעתן בשלב בקשת התגובה. גם במקרה זה כשלה מערכת העיתון בהתנהגות לא מקצועית לעילא.

ניגוד עניינים ( סעיף 15)

כתבתו של לאור מצביעה כמו כן על קיומו של ניגוד עניינים מובהק  וברור בין טובת הציבור וזכותו לדעת  לבין העובדה כי לאור מועסק שנים ארוכות על ידי רשת שוקן, המוציאה לאור של עיתון העיר. נוכח מספר העמודים הרב שהוקדש לפרשה, בכתיבה בגוף ראשון מפי לאור עצמו, קשה שלא לשער כי מתן בימה כה חריגה בהיקפה הנרחב ובאופיה, קשורה לקשריו האישיים, המקצועיים, הכלכליים והחברתיים עם בעלי העיתון ועורכיו. בעשותה זאת הפרה מערכת עיתון "העיר" את סעיף  15א'  ו-15ג' בתקנון הקובעים כי "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד ענינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר" , ג. היה לעיתון אינטרס מהותי – כלכלי או אחר, בתחום התקשורת או מחוצה לו – בנושא של פרסום מסויים, יפרסם בצמוד לאותו פרסום גילוי נאות של האינטרס שלו. מן האמור בסעיף זה עולה אפוא שעל מערכת העיתון היה, לכל הפחות, לפרסם בגוף הטקסט גילוי נאות בדבר מערכת הקשרים ההדוקה שיש לה עם הכותב. גם אם רשאי היה לפרסם העיתון טקסט מפרי עטו של לאור בעניין זה,  בשל ניגוד העניינים, היה עליו לנקוט משנה זהירות ולהימנע מהטעיית הציבור על ידי עיוות פרופורציה כמותי בין הנילון לבין המתלוננות ונשים אחרות שהעידו על כך שהטריד אותן מינית.

פרטיות ושם טוב , קורבנות  (סעיפים  8, 9 )

סעיף 8 בתקנון של מועצת העיתונות קובע כדלקמן. "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו." בדומה לסעיפים בהם עסקנו קודם, גם סעיף זה הופר ברגל גסה על ידי מערכת עיתון "העיר".  בעמ' 42-43 עושה לאור שימוש מניפוליטיבי בשיריה של אשכר אלדן כהן, האישה שהתלוננה כנגדו על אינוסה. לאור מפקיע את המימד הפואטי משירתה של אלדן-כהן  ומטמיע אותו  ב"כתב הגנה"  כראיה על עברה המיני והבעייתי לכאורה של המתלוננת, וזאת על מנת לערוך לה דיס-קרדיטיזציה.  מהלך מניפולטיבי ונלוז זה פוגע בשמה הטוב של המתלוננת ובכבודה ומציג אותה כאישיות פסיכוטית, הוזה הזיות שווא על אונס, ואף גרוע מכך, כאישה המונחית על ידי תשוקה להיאנס. כל זאת עושה לאור תוך שהוא מתעלם ביודעין מכללי הציטוט הנהוגים בשירה ובפרוזה. היותו של לאור משורר ועורך ביטאון ספרותי, כלומר מי שמודע היטב לכללי הציטוט הנהוגים בז'אנר, מורה בבירור שהתנסחות מן הסוג הזה נעשתה בזדון ובמודע. על מודעותו הרבה למעשיו נעדרי היושרה תעיד העובדה כי השימוש ביצירתה הפואטית של הכותבת נעשה תחת הכותרת המטעה "אשכר אוטוביוגרפיה". לאור למעשה ביקש לשוות לטקסט אופי ריאליסטי, כלומר הצהרת כוונות מצידה של הכותבת. מעשיו אלה של לאור מהווים פגיעה חמורה בשמה הטוב של המתלוננת. למעלה מכך, הם מפירים את החיוב הקבוע בסעיף מס' 8 ו' (תיקון 16.3.03) הקובע כי "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי כל דבר הקשור בעבר המיני של מתלוננת או מתלונן בעבירת מין, למעט מידע על קשר אישי קודם עם הנילון. יש לציין כי לאור עשה שימוש בטקטיקה זולה מסוג זה גם ביחסו לנשים אחרות שהעידו על כך שהטריד אותן מינית. למרות העובדה שאת הטקסט הפוגעני כתב  לאור, אנו מוצאות את מערכת העיתון אחראית לתוכן הדברים הנאמרים בחסותה.

אנו מבקשות להבהיר כי אנו רואות בחופש הביטוי בכלל ובחופש העיתונות בפרט ערכים חשובים ביותר – הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה. עם זאת, חופש הביטוי איננו אמור לשמש  אצטלה לפגיעה, בכבודו של האדם בכלל, בכבודן של נשים בפרט ובאמון הציבור. באחרונה מתפרסמים חדשות לבקרים מקרים חמורים של אלימות מינית כלפיי נשים. אחת הבעיות המרכזיות המקשות על מתן מענה הולם לתופעה הגוברת של אלימות כלפי נשים בחברה שלנו היא הפחד העמוק בו שרויות נפגעות תקיפה מינית שיבולע להן אם הן תעזנה להיחשף ולהתלונן נגד אלה שפגעו בהן. פחד זה קשור, בין היתר, לתמיכה ציבורית חברתית ותרבותית שניתנת בקרב חוגים רבים לפושעי מין, שנתפסים כאילו הם-הם הקורבנות. נכונותו של העיתון להעמיד לרשותו של לאור במה ציבורית כה מכובדת מעודדת תופעה נפסדת מסוג זה. מעשה זה מסמן היטב את גבולות הכוח של נשים החושפות עברייני מין בתוך הזירה הציבורית, והוא מהווה מסר שמרפה את ידן של נשים החשופות לאלימות ושל נשים נפגעות תקיפה מינית. פרסומים מסוג זה מאשררים את חששן של נשים אלו שכלי התקשורת יתנו את ידם למסע הכפשה נגדן ויתירו את דמן.

יש לציין כי אלימות מינית מתקיימת בכל שדרות החברה והיא אינה נחלתן של קבוצות מוחלשות.  למרות זאת, אנו עדות לכך כי יחסה של התקשורת אל עברייני מין מוטה על בסיס מעמדם, יוקרתם והשתייכותם החברתית. אין שום הצדקה לכך שאדם כמו יצחק לאור יזכה ליתרונות שאנו מונעים בצדק מנאשמי אונס והטרדה מינית אחרים כגון משה קצב, יצחק מרדכי, חיים רמון, בני סלע ועוד. הטיפול העיתונאי במקרה של לאור מעלה תהיות נוגות על מידת הסלחנות ומשוא הפנים הנהוגים במחוזותינו כלפי נאשמים שהתקשורת חפצה ביקרם.

על בסיס דברים אלה אנו דורשות שבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ינקוט בצעדים, העולים בקנה אחד עם סמכותו, נגד עיתון "העיר" בשל התנהלותו המבישה במקרה זה. בעשותו כך יעיד בית הדין לאתיקה שהוא מחויב לכללי האתיקה העיתונאית ושהוא לא מהסס להשמיע את קולו הנחרץ כאשר כללים אלה מופרים בראש חוצות.

לנוחיותך, קובץ מצורף של הכתבה:

http://www.scribd.com/doc/31077751/יצחק-לאור-בהעיר

בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית

מרכז תמורה למניעת אפליה

אחותי- למען נשים בישראל

קואליציית נשים לשלום

אשה לאשה- מרכז פמינסטי חיפה

אל"ה – אוניברסיטה ללא הטרדות, אוניברסיטת תל אביב

מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

עמותת רוח נשית- עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות

קול האשה- מרכז פמיניסטי רב תרבותי

הכיוון מזרח- בימת קדם לספרות

אנואר – מנהיגות נשים יהודיות וערביות

עמותת איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי

שישה צבעים – בונים קהילה גאה בישראל

ויצ"ו  ישראל

עמותת ששה צבעים

פאנורמה , קהילה בי פאנסקסואלית פמניסטית

ברית נשים מתקדמת, בל"ד/אלתג'מוע

פרלמנט נשים

 ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים

שדולת הנשים

עמותת נשים לגופן

האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר

חתומות וחתומים באופן פרטי

יודפת גף ,יוצרת דוקומנטרית

אשכר אלדן כהן, אמנית

מתי שמואלוף, עיתונאי משורר וחוקר תרבות

שרגא עילם, עיתונאי חוקר הנושא בפרס האוסטרלי המכובד :

Gold Walkley Award for excellent Journalism.

חנה בית הלחמי , יועצת שיווק ואסטרטגיה ועורכת "במחשבה שנייה"

טל ברגלס, פעילה פמיניסטית

ליאן רם, בלוגרית ופעילה פמינסטית

ד"ר מירב אלוש-לברון, אוניברסיטת בר אילן

יולי כהן, יוצרת דוקומנטרית

 דורית אברמוביץ', רכזת קמפיינים עבור ארגוני נשים

שלומית ליר, חוקרת תרבות

אתי חסיד, עו"ד

יונה מרקוביץ, עו"ד ונוטריון

יעל אונגר, עו"ד

אורנה עקאד, מחזאית ובמאית

ד"ר יוסף אלגזי , גימלאי "הארץ"

ורדית גולדנר

אורית קמיר משפטנית , פמניסטית

רונית ארנפרויד כהן , חברת מועצת העיר יבנה

עדי בן יעקב , עורך דין

יסמין דאהר

חמוטל אראטו

חמוטל גורי

איילת אילני

נעמה נגר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלכס

    מה היה אמור לאור לעשות? משפטו נערך ברשת ובטלוויזיה, לא מגיעה לו זכות תגובה?

    חבל על ההצטדקות הזו. לא מדובר בהפרה של אתיקה עיתונאית (אולי רק בציון שמה הפרטי של אשכר וציטוטים משיריה), אלא בתגובה, שלאחריה הגיבו כל מי שהוזכר בכתבה. בפעם האחרונה שבדקתי מדובר בדרך לגיטימית.

    הרעיון הוא שיש ללאור זכות להפצת רעיונותיו לא פחות מאשר לבלוגרים, טוקבקיסטים ותחקירנים. העליהום הזה כבר עבר כל גבול, לפעמים כשכולן חושבות אותו הדבר- זה מעורר חשד מסויים. שאולי יש פה איזו הליכה עיוורת.

  2. הציבור

    נעלבתי. הכותבות טוענות עלי כי "יש בהתנהלות זו משום הולכת שולל של הציבור, הנוטה להאמין כי לעיניו עבודה עיתונאית". תגידו, אתן חושבות שכאשר חתום על הרשימה "יצחק לאור", אני באמת נוטה להאמין ששלחו את העיתונאי יצחק לאור לערוך תחקיר עיתונאי על עבירות המין לכאורה המיוחסות ליצחק לאור, ולדווח על ממצאיו האובייקטיביים?
    מאז שמישהו שר עלי "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" לא נעלבתי ככה. תנו טיפה כבוד לאינטליגנציה שלי.

  3. סמולן

    ברצוני להסתייג ממכתבם של עמיתי לקריאה וכתיבת תגובות באתר העוקץ ממאמרו של מר לאור בעניין עצמו. עם זאת, אני רואה את עצמי כמי שמסכים לרישא ודוחה את הסיפא, או אולי בעצם ההיפך, לכי תדעי מה זה מה. העניין הוא כלהלן:

    1. יצחק לאור הוא ככל הנראה – למיטב שיפוטי – די שמוק.

    2. למיטב שיפוטי מתיאורי הפרשה, לאור נהנה ממטרייה מסוימת בגין היותו שמאל רדיקאלי, כהגדרתו במקומותינו.

    3. לא ברור מה קדם למה. האם הצורך או הרצון המיני הגדיר את הפוליטיקה שתקנה לו את "רשת הבטחון" – ביטוי שחזר שוב ושוב בתיאורי הפרשה והלאור – או שמא הפעיל השמאל-רדיקאלי גילה לאיטו את המיניות שהמעמד הזה מקנה לו. אולי היה מדובר בשילוב, אולי לא.

    4. כל הסעיפים הקודמים באו לומר שאם כי אין לי דרך לדעת באופן ודאי מה קרה בין לאור והמתלוננות, הרי שהשתכנעתי שטענתן סבירה. למרות זאת, אני סבור ש"העיר" ביצע שירות ממעלה ראשונה לציבור בפרסמו את דבר הלאור.

    5. כי הדבר הוא ככה: מסתבר שמה שנחשף הוא יותר מאשר פרשת אונס, וזאת עם כל הכאב שאונס כרוך בו. נחשפה טכניקה ללגיטימציה של אונס: שמאל רדיקאלי. התופעה מדהימה למדי, ויש לברך – בלי ציניות – שאתר שמאל-רידקאלי ושבלוגרים שמאל-רדיקאלים השקיעו בפעילות הזו משהו מהאנרגיה שלהם. יתכן שמתפתחת ברדיקליזם יכולת לביקורת עצמית מוסרית.

    6. אבל הדבר שנחשף נוגע ליכולת של לאור – לכאורה – להלך קסם על סביבתו המיידית ולגרום לה להמנע מפרסום מעלליו, או סתם מנזיפה.

    7. ומה ש"העיר" עשה, הוא שירות מדהים: ללאור ניתנה הבמה המלאה בכדי לזכות את עצמו, במלוא יכולתו הלשונית, ההיקף התיאורטי של מחשבתו, ולנוכח התמודדות מינימלית עד מאד של ומול המתלוננות. מה שאלון עידן שיחזר עבור כולנו ב"העיר", הוא כנראה לא פחות ממצב העניינים היומיומי במערכת החדשות של "הארץ", או שלל מקומות עבודה אחרים שבהם פעל לאור. "העיר" הדגים לנו באיזו קלות לאור הופך דומיננטי גם בסיטואציות שבהן הוא לכל היותר צריך ויכול לברר בזהירות אם הוא פגע במישהי, בטעות או מתוך כשלון נקודתי.

    8. נחשפנו גם למרכיבים המלאים של האתוס הלאורי: מסתבר ש"מכים אותו כי הוא יצחק לאור". אני חשבתי שהיכו אותו אנשים רעים. מסתבר שלא: נוכחות הלאור מוציאה את הרע והדמוני שבאנשים הטובים. באותה מידה, כנראה, הוא מסוגל להאמין בהשפעתו המגנטית על נשים. בפראפראזה על מרגל אחד עם רשיון להרוג, נדמה שלאור, יצחק לאור, מאמין שהעולם מתעוות לידו, כמו יקום איינשטיאני ליד מסה גדולה, אולי אפילו חור שחור.

    9. היות ולאור הוא מאורע בהיקף קוסמי, מסתבר שיש לו גם אויבים בהיקפים קוסמיים. הגמדים מתאחדים נגד גוליבר, וי-ד-י-ד-ת-ו ג`ודית באטלר כתבה לו שרודפים אותו ממש כמו ש"הם" רדפו את פולנסקי.

    10. אין בכוונתי לזלזל באחוות האשכנזים הזו, וגם לא לדון בשאלה אם באטלר באמת מחוברת למציאות (נדמה שהמזרח התיכון מוציא ממנה דברים שעדיף להדחיק את הקשר שלהם לתיאוריה הקווירית, בגין מוזרותם (כן, משחק מילים מעפן). אבל כדאי לשים לב שבשביל האיש שבחר לתאר את העולם שבו הוא חי, יש באטלר – הנכס הגדול של מטעם – ויש אישור מטעמה לכך שלאור נרדף כי הוא לאור. מכח הרמז, מסתבר שאשכר אלדן אינה מה שנראה על פני השטח – מתלוננת – אלא סוכנת של משהו, אותם ה"הם" שרדפו את פולנסקי, אותו ארגון שבאטלר מזהה במיומנות את טביעות האצבע שלו.

    11. מדובר בעולם די סגור: ללאור קורים דברים שמייצגים כוחות אדירים שנוכחותו מאיימת עליהם, ובהתאמה, אם קורה משהו ללאור, הרי שהדבר מרמז על נוכחות של כוחות אדירים, אם כי נסתרים.

    12. ואת כל הדרמה הזו, "העיר" פרש לעינינו, תמורת כמה שקלים. האין זה מגניב. מי שלא משתכנע מהטענות על שקרן מלא מעצמו, שיקרא בכתבה. מי שלא חושב שנפרשה ללאור רשת בטחון בשם האנטי ציונות לדורותיה, שיקרא את הכתבה, או בעצם אפשר להסתפק בספירה כמות המילים בה. הוא נפוח, מלא מעצמו, ולא עוסק באפשרות שהוא – ישות כבירה שכזו – פגעה מבלי משים במישהי, שכרגע מטיחה בפניו את צידקתה, כדבר איוב אל אלוהים.

    13. האמת, תשובתו של לאור די דומה לדבר אלוהים מהסערה, אם כי נדמה שהוא מקפיד לעצור רגע לפני שיאמר לרעי איוב, בני דמותם של אלון עידן, בני ציפר,  וחנוך מרמרי, שבעצם התלונה מוצדקת. אפשר אולי לקבל את אלוהים מן הסערה, אבל אי אפשר לקבל תשובות כאלו מאדם. סבבה, דליה ? את כל זה אפשר למצוא בטקסט ש"העיר" סיפק.

    14. מצ"ב שיר.

    יצחק לאור \ נערת רוק

    זה יכול להיות גם סרט קולנוע
    נערה רזה
    שיער ארוך
    חזה כבד
    (או רק פטמות בולטות מאוד)
    ואף אדום מקור (או קוקאין)
    עם להקת הרוק, ברחוב ליד הפארק
    חורף עוד מעט

    כשהם מנגנים, היא לא אוספת כסף
    היא יושבת קצת רחוק מהם על מן קופסה שחורה
    (או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום
    על אבן חדה מחוץ למעגל)

    עיניה ריקות או עצובות
    היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם.
    היא שוכבת רק עם המתופף
    (או עם כולם, או עם אף אחד לא,
    או לפעמים עם מי שנשאר
    איתה, לבד, במקרה)

    הם לא רוצים ממנה כלום,
    או לא יותר ממה שהיא נותנת.
    גם עיניהם ריקות מטופשות.
    היא מחכה למישהו אחר
    התגלגלה איתו עד רומא
    בחזרה נסעה לבד
    (או נסחבה איתו,
    או נסחבה עם מישהו אחר)
    וכשנסעו דיבר איתה על זו שעזבה אותו
    שהוא אוהב אותה עדיין,
    בת זונה (או שידבר איתה
    על תכניות הנישואין שלו, על כסף
    ועל נדודים קבועים).

    עיניה ריקות, מטומטמות, קרות אולי
    בכלל היא מפגרת ובימים קרים מאוד
    הם נכנסים לאיזו אכסניה זולה ומדברים
    הרבה על קוקאין ולפעמים בקור על בירה
    לא קרה חולמים על נסיעה להודו
    באוטובוס צפוף דרך איסטנבול וקאבול
    חם שם וזול שם אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן.
    הם לא רוצים להפיק תקליט ולא אכפת להם
    כמעט משום דבר

    היא מזדיינת בקלות
    (או כמעט לא זזה כמעט
    כל הדפיקה או מסייעת
    בתנועה קלה של הישבן שלה
    לאקט החדירה וקופאת
    או משתוללת)
    היא לא אוכלת או היא כן
    אוכלת או היא לא גומרת או
    היא כן גומרת או היא לא מדברת
    היא לא נותנת לא מזדיינת לא או כן
    מאוננת אולי רק מבשלת להם אולי רק מתבוננת
    בהם בשקט בשקט
    בסוד הם מעשנים מריחואנה ושותקים

    היא היתה רוצה להיות
    נערת רוק אבל אין דבר כזה.

  4. מיכה רחמן

    יצחק לאור ראוי לגינוי על החלק במאמרו בו הוא מנצל את כוחו בכתיבה כדי להתנקם באשכר אלדן. לאשכר אלדן שמורה זכותה כקורבן אונס, לפי גירסתה, להיות מוגנת כשניסתה לחשוף מה שלדעתה היה מקרה אונס, אני מסכים עם החלק הזה בביקורת של הארגונים
    אבל, יצחק לאור צודק בנקודה אחת מרכזית במאמרו שנעשה לו לינץ` ציבורי. אונס הוא עבירה חמורה, דווקא בשל כך יש להוכיח אותה בבית משפט ולא בשום מקום אחר. היה לי חבל למצוא ידידים ואת הקשת הדמוקרטאית המזרחית, אליה אני שייך, כותבים את המשפט הבא: "אין שום הצדקה לכך שאדם כמו יצחק לאור יזכה ליתרונות שאנו מונעים בצדק, מנאשמי אונס והטרדה מינית אחרים כגון: משה קצב, יצחק מרכדי חיים רמון בני סלע ועוד". יצחק לאור לא הואשם עדיין. שמורה לו זכות החפות כשמתחיל המשפט ועל אחת כמה וכמה שמורה לו הזכות לחפות לפני שבכלל הוגש כתב אישום. כמו כן המשפט האומלל הזה כולל בחבילה אחת את משה קצב שעדיין לא הואשם ומטרידים ואנסים שכן הואשמו. לא מתאים לשורה של ארגונים מכובדים להצטרף ללינץ` ציבורי כנגד יצחק לאור. המשפט שצוטט הקושר את יצחק לאור ברשימה אחת עם מי שביצעו אונס, ללא שהוגש נגדו אפילו כתב אישום, הוא מעשה שלא יעשה. הארגונים המכובדים שומטים במשפט הזה את הקרע מתחת לטענותיהם. שהרי מי שבא לתבוע תביעה מוסרית ולהגן על אישה שעברה אונס, חייב להקפיד אלף הקפדות לא להאשים אדם ללא משפט, לא באופן ישיר וגם לא באופן העקיף הזה.
    לגופו של עניין מותר לעיתון "העיר" לתת במה לכתב שלו שהותקף והושמץ מעל במות כה רבות של העיתונות הכתובה, הטלבזיה והבלוגריה. לאור צודק לדעתי בתיאור המתקפה שנערכה נגדו. הוא בודאי צודק בתחושתיו כמי שוהתקף בלי בסיס עובדתי מוצק (אין מנוס מהוכחת העובדות בבית משפט). תגובתה של אשכר אלדן בכתבה הייתה לדעתי בהירה, ברורה וחד משמעית גם אם במספר מילים קטן. אנו חייבים לשמור ללאור כמו לכל אדם אחר את זכות החפות ולראות האם תגיע ההאשמה באונס לבית המשפט, ומה יפסוק בית המשפט.

  5. פמיניסטית

    וכמו המאמרים שלכם שהפריחו האשמות ברשת כך גם לו יש את הזכות להתגונן
    מי שעושה לינץ בככר העיר ולא בבית משפט בשם הפמיניזים שמועיל רק לשכבה דקה של נשים שישלם את המחיר

  6. ירדנה אלון

    טוב אז עכשיו שהעליתי את הפרטים הן של העצומה והן של הראיון עם יצחק לאור שהביא לכתיבת העצומה יש מספר דברים שאני רוצה להתייחס אליהם מנקודת המבט המאוד אישית שלי איך אני מבינה ומפרשת את המציאות הזאת
    גילוי נאות
    אינני מכירה את אשכר האישה שמאשימה את יצחק לאור באונס שארע לפני עשרים שנה.
    אני מכירה את יצחק לאור הכרות מאוד מאוד שיטחית משנות השבעים עת הייתי בשנות העשרים המוקדמות של חיי,הכרות שטחית מן הסיבה ששניינו הסתובבנו פחות או יותר באותו מילייה תרבותי אידאולוגי,לא חיבבתיו,בשל גישתו שלטעמי הייתה בוטה וגסת רוח כלפי נשים,לא אהבתי את הסגנון מי שרוצה להבין יותר לעומק מדוע שיקרא את רשימתי שהתפרסמה כאן לפני מספר ימים "תעודת זהות/מחיקת זהות" .
    כשאני לא מחבבת אדם מסויים אני מתעלמת מקיומו ומשתדלת לא להיות בקירבתו ונגמר הסיפור מבחינתי.
    מה שכן ראיתי באותם ימים רחוקים ואז הוא לא היה המשורר והעורך רב ההשפעה שהוא היום אלא איש צעיר שעושה דרכו בעולם התרבות הישראלי ובכן מה שכן ראיתי ושמתי לב אליו היה שנשים רבות נפלו שדודות לרגליו,כאילו היה איזה האמפרי בוגארט,מעולם לא הבנתי את ההתמוססות הזו של נשים כמו חמאה על מחבת לוהט בנוכחותו,אבל יש דברים רבים שאני לא מבינה בעולמנו זה,ולמה נשים העריצו אותו הוא אחד מהם ,אבל מעולם לא התעמקתי בסוגייה ואין לי שום חשק להתעמק בה היום.
    והנה לפני מספר חודשים התפוצצה פרשת לאור ברחבי האינטרנט והמדייה התקשורתית לכל אורכה ורוחבה,גם בזה לא התעמקתי מי יודע מה,אין לי סיבה ממשית להתעמק בזה,הסתפקתי בידיעה כי האישה שטוענת כי אנס אותה התלוננה במשטרה,ומאחר וכך לא ראיתי שום סיבה להמשך התענינותי או התערבותי בפרשה שכן אני סבורה שיש להניח למשטרה לחקור,לפרקליטות להגיש כתב אישום במידה והפרקליטות תמצא לנכון לעשות זאת, ולבית המשפט ולשופטים לשפוט בשביל זה הם יושבים שם הם שופטים אז שישפטו,
    אני שום דבר מכל אלה, לא חוקרת,לא פרקליטה,לא שופטת.ואינני נוהגת להשמיע את קולי בדברים שאין לי שום נגיעה אליהם לא מבחינה אינפורמטיבית ולא מבחינה מקצועית,אין לי מושג ירוק מה היה בין אשכר ליצחק,אין לי מושג ירוק אם מה שהיה בינהם לפני עשרים שנה היה אונס,זה שאינני מחבבת את הסגנון של לאור בגישתו האישית הן כלפי נשים והן באופן כללי לא הופך אותו למיפלצת בעיני,זה סתם עניין של טעם אישי.
    אבל בכל זאת מצאתי טעם לכתוב על הפרשה היום בעקבות הראיון בהעיר, אני לא נכנסת לסוגייה של העצומה נגד עיתון העיר מפני שאינני עיתונאית ואינני בקיאה בכללי האתיקה העיתונאית בשביל זה יש את דליה דורנר שתחליט אם הייתה כאן הפרה של כללי האתיקה או לא הייתה כאן הפרה אני בהחלט יכולה להמתין בסבלנות עד שתפסוק את דברה וגם תנמק מדוע היא פוסקת כך או אחרת. מה גם שאני באופן עקרוני לא חותמת על עצומות שלא היה לי יד ורגל בניסוחן.מי שניסח שיחתום.
    מה שגרם לי בכל זאת להתייחס לכל הנושא זה שני דברים,
    האחד – כשקראתי את שמות האירגונים והאנשים הפרטיים שחתמו על העצומה שאני יודעת עליהם באופן אישי וחוויתי על בשרי את "האתיקה" האישית המפוארת שלהם,לראות את השמות האלה ברשימה שמלינה על הפרת כללי אתיקה בעיני לפחות מעורר גיחוך בבחינת וואללה, הגמל לא רואה את הדבשת שלו.וגם אם הייתי חורגת מהרוטינה העקרונית האישית שלי לא לחתום על עצומות שלא שותפתי בניסוחן רק למקרא השמות של אותם אנשים (נשים,נשים בעיקר) הייתי חושבת שזאת זילות המושג "אתיקה" ועלבון לאינטיליגנציה, שלי לפחות.
    הדבר השני שעורר אותי להגיב כאן זה דברים שכתב לאור ומצאתי את עצמי מאוד מזדהה איתם מהסיבה הפשוטה גם לי עשו לינץ` וציד מכשפות כשטפלו עלי עלילה מרושעת עת הייתי הדוברת של הקשת הדמוקרטית המזרחית(בהתנדבות לא בשכר,אני לא שייכת לסוגה של עסקניות מגדר בשכר).
    כשקראתי את דבריו של לאור בנושא ספציפי זה מאוד הזדהתי עם התאור שלו
    הנה מספר דוגמאות מן הראיון
    לאור קורא לזה האידאולוגיה של הטרור ואני בהחלט מסכימה איתו ומה מסתתר בבסיס של הטרור הזה …….."ללכלך בלי לבסס שום דבר על עובדות"……..בזה אני תמימת דעים איתו.
    ועוד כותב לאור…….."ככלל הם תפרו לי דמות של מפלצת,ולא היה כלל בכוונתם לשמוע משהו אחר"…………מסכימה וחותמת על כל מילה.
    על דמותם של המשתתפים בלינץ` כותב לאור
    …………"כולם מקבלים כוח ברגעים כאלה בהיסוס הם ניגשים לראות אולי הפצוע כבר לאם קם,ותוקעים,אז בבת אחת הכל משתנה אצלם,מן הסתם אפילו צבע הפנים תסכול הופך לזעם,הכרת טובה לסכין,קנאה לתאוות רצח,יש שותקים וסתם נהנים מהדם,יש עומדים בשורה השנייה בחושך נועצים סכינים מאחור ,בעילום שם,מנקמנות,או מרוע טהור(אני חותמת באותיות זהב על ה-"רוע טהור")ויש שרצים לפני המחנה כי יוצא להם משהו מזה"…….."ככה הורשעתי במנטליות של ציד מכשפות"………..
    על הבקורת שלו כלפי הפמיניזם כפי שהוא משתקף ע"י חלק מן הפעילות שהוא מכנה אותן "עסקניות מגדר" אני גם מסכימה אבל רוצה להסתייג מכל הכללה , לא כולן כאלה,אבל הרוב הצווחני שבינהן הוא אכן כפי שמתאר אותו לאור בראיון.

    עכשיו מגיע ה – "שלא תגידו שלא אמרתי לכם"
    לפני שנתיים שלוש, החליטה התקשורת הישראלית לצאת בלינץ` ארצי כלפי ארקדי גאיידמאק,אני לא אכנס עכשיו לפרוט של רצח האופי שנעשה לו בכל מקום בתקשורת הישראלית עשו לו משפט מבלי שהוא יישפט,אני חושבת שהייתי בין היחידים שלא נסחפו עם הזרם המטנף הזה.וטענתי חזור וטעון שכל עוד לא הוגשו כתבי אישום וכל עוד האיש לא הועמד למשפט וכל עוד לא הוכח אם הוא חייב בדין או זכאי צריך להניח לציד המכשפות הזה,
    היו כאלה שהיו בטוחים שאני מגיבה בשכר מטעם(אני לא) עיתון הארץ שעמד בראש התהלוכה צינזר תגובות שלי, היחידים שכן איפשרו לי להתבטא בנושא היו עורכי אתר העוקץ,והרוב היה בטוח שאני מקבלת את שכרי מגאיידאמאק,ובכן שוב גילוי נאות אינני מכירה את גאידמאק ומעולם לא עבדתי בשכר עבורו פשוט ראיתי את הסכנה הטמונה בהתנהלות שכזאת והתרעתי עליה,ולא רק שהתרעתי עליה טענתי שזה עוד יגמר באסון
    ואז באה פרשת טופז וזה נגמר באסון.
    ואני שבה ואומרת זה עוד עלול להסתיים באסון גדול יותר אולי לא במקרה הספציפי הזה של יצחק לאור,אבל הקורבן הבא של הלינץ` הציבורי הזה,של עשיית משפט בכיכר העיר ע"י כל מיני אנשים כדי להצדיק את המשכורת שהם מקבלים מכל מיני קרנות בעמותות שהם פעילים בהם.או על מנת להאדיר את דמותם הציבורית על חשבון הדרתו של איש ציבור אחר,השאפתנות חסרת הגבולות הזו, עוד עלולה יום אחד לחרוג באמת מן הגבולות יום אחד עוד עלול אדם מסויים שחש שהוא הניצוד הבא לומר "תמות נפשי עם פלישתים" ולצאת למסע דמים נגד הציידים ואחר כך נגד עצמו.
    אז לפני שזה יקרה,ועל מנת שלא אצטרך לומר "אל תגידו שלא אמרתי לכם" אני אומרת לכולם/ן הניחו, תנו לאנשים שזה מקצועם לעסוק בסוגייה ולהגיע להחלטות שאני מקווה שתהיינה הוגנות ושהצדק יצא לאור וכולנו נדע את האמת ואז נדע איך להגיב,ולמה להגיב.

  7. יואב

    פתיחת המכתב ("..אנו פונות ופונים…" מעידה שמדובר כקבוצה של זכרים ונקבות (אם כי, "אנו פונים" היה מספיק כמובן). בהמשך ("אנו מבקשות להבהיר…") נראה כאילו כל הפונים לא מבקשים להבהיר. אז חליטו, או שאתם משתמשות בגוף ראשון נקבה רבים לכל אורך המכתב, או שאתם משתמשים בגוף ראשון זכר רבים לכל אורך המכתב, או שאתם משתמשים ומשתמשות בשני המינים. ככה כמו שזה מנוסח מתקבל הרושם שהזכרים רק פונים, בעוד שהנקבות גם פונות וגם מבקשות.

  8. מתנתק מחותמי העצומה נגד לאור

    ראשית: שנים רבות שלא פגשתי באיציק לאור.
    שנית: כגבר לא מצאתי בו עניין. כאיש שמאל חושב וביקורתי אני מוצא שלאור הביא המון לשמאל הרדוד הישראלי. סכין ביקורתי יד. מחשבה עמוקה שאינה מפחדת מ"גדולי האינטלקטואלים של השמאל הציוני" [עמוס עוז, א.ב. יהושע ודומיהם.]
    שלישית: לא הייתי נוכח כשלאור שכב עם נשותיו או אהבותיו הזמניות. ידעתי שנשים רבות התגודדו סביבו למרות שאין לאיציק צורה או פרצוף של המאצ`ו הישראלי המקובל על נערות החוף.
    רביעית: השירים שלאור מצטט מהאשמותיה של הקיבוצניקית מבארי הם מעניינים ולא רעים כשלעצמם. השירים גם מעידים על תברות יחסי המין הישראלים – כנס, מהר, כדי שתספיק ללכת לספר לחברה`. אך מכאן להאשמה שלה שלאור אנס אותה – מרחק רב.
    חמישית: האם החתומים חובים על מעשיהם? הרי יש בארץ עשרות נושאים חשובים שדורשים מאמץ כביר כדי לשרוד ואם תרצו גם לנצח.

    —- בקיצור התקפתכם על לאור מוכיחה שאין לנו מספיק מכנה משותף. התקפתכם על לאור עוזרת לתקיפת הפשיסטים על אנשי שמאל, ועד שתוכיחו אחרת היא חסרת בסיס.

  9. אורן א.

    העצומה מיותרת
    דבריו, כפי שהם מובאים בהעיר, מדברים נגדו.
    אם הייתן טורחות וטורחים לקרוא את שכתב הייתן מגלות והייתם מגלים שהוא מצטייר שם כמרושע, כמתפתל, כנאלח.
    הררי המילים שכתב העלו בי את התחושה שיש לו מה להסתיר(או יותר נכון יש לו מה לגלות).

  10. לוני

    לטעמי יש להשאיר לבתי המשפט להחליט האם היה אונס, האם הוצאה דיבה וכו`.
    יש לי רק תהייה פרוזאית:
    מה סוד קיסמו המפוקפק על נשים של האדון לאור ? אני, בעוונתי כגבר, חשבתי שנשים נמשכות לגברים שמתייחסים אליהן בכבוד ובעדינות, נדיבים, מפנקים במידה, ולא יזיק אם גם יהיו נאים. האדון לאור הוא בדיוק הפוך מכל אלה. מסתבר שהטעות כולה שלי. כנראה שבמקום כל זה, הייתי צריך ללכת על קלף הזהב: בנה לעצמך שם של "רדיקל" שמאלני שאין לו אלוהים, כתוב מדי פעם מאמרים על חיילים ישראלים ששורפים פלסיטנים בזרחן, והן ייפלו שדודות לרגליך .

  11. פינגבאק:

    yarin dery