לקסיקון פוליטי-תרבותי בעקבות המסמך המכונה "מניפסט השמאל הלאומי"

אודי אלוני

כה אמר הסמול:

לקסיקון פוליטי-תרבותי בעקבות המסמך המכונה "מניפסט השמאל הלאומי".

הקדמה:

יהודי לא מצנזר יהודי! "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נכנסה לפעולה כדי להגן על מניפסט השמאל הלאומי, שקבוצה אולטרה לאומנית הצליחה לבטל את מכירתו בצומת ספרים.

לאחר קריאת מסמך השמאל הלאומי, אפשר לקבוע שאם יש להוציא את הספר מהחנויות, הרי זה בגלל איכויותיו הפופוליסטיות, הקלישאות והבורות הגובלת בהוצאת דיבה.

כותבי המניפסט מעידים על עצמם כך:

"מה יקרה אם נגלה שעמדותינו הן לא “שמאל” ושאנחנו בעצם ליכודניקים בארון?“

ובכן, בתום הקריאה מתברר שהמניפסט נכתב כדי לאגף את הימין מימין מבחינת הגזענות, ומלמטה מבחינת הפופוליזם. הטקסט כתוב כולו בשפה של פלמ"חניק מזדקן, לאומן ויהיר, כאילו השתלטה רוחו של רחבעם זאבי על קולמוסם.

מתוך התמקדות בכמה מונחים שמופיעים בטקסט, אפשר לחשוף את עולמו האידיאולוגי של השמאל הלאומי.

שמאל  לאומי / סמול הומני

כמעט בכל תקופה בהיסטוריה שבה התחברו המושגים שמאל ולאומי או סוציאליזם ולאומי למילה אחת, נוצרה מפלצת פשיסטית

ודורסנית. גם במדינת ישראל התחביר לא משקר, ולכן החלטנו, קבוצה של פעילי שמאל, לקבל עלינו את מונח הגנאי "סמול" ולענוד אותו בגאווה, כטלאי המפריד בינינו לבין השמאל הלאומי.

החלטת האו"ם -סלע קיומנו

מחברי המניפסט טוענים שהיהודים קיבלו את החלטת האו"ם ב-47 לחלוקה והפלסטינים לא. בגלל זה הייתה מלחמה והפלסטינים אכלו אותה, ככה זה בחיים. כלומר, קיום מדינת ישראל מוצדק בגלל החלטת האו"ם. בלי להיכנס לוויכוח ההיסטורי מה בדיוק קרה שם, מוסכם שבתום המלחמה, בהסכם שביתת הנשק, נשארה מדינה אחת, מדינת ישראל. בגלל אי קיומה של פלסטין התקבלה החלטה 194 של האו"ם בנוגע לזכות הפליטים לשוב.

אזי אם ישראל שואבת את הלגיטימציה שלה מהחלטת האו"ם, זכות השיבה של הפליטים שזורה מבחינה חוקית בלגיטימציה זו, ואין לגיטימציה לישראל ללא הכרה בזכות השיבה.

 השמאל הלאומי מכחיש אמת נוספת: אבותיו הרוחניים הם האחראים המרכזיים לבעיית הפליטים, לאי כיבוד החלטת האו"ם ולפרקטיקה המרכזית של מדינת ישראל מאז החלטת שביתת הנשק והיא גזל אדמות מילידי הארץ והעברתם לאדוני הארץ החדשים, כלומר יהודי מדינת ישראל. מה שהתחיל באיקרית ובירעם לא נפסק לרגע עד שייח ג'ראח, עג'מי ובילעין. מחברי המניפסט גאים בפעולות אלו.

  

ימין ושמאל / סמול

 

מחברי המניפסט כותבים:

לתנועת “מולדת” של רחבעם זאבי-גנדי הייתה פעם סיסמא – “אנחנו כאן – הם שם”. למרצ הייתה פעם סיסמא – “להיפרד מהשטחים לשלום”. למעשה מדובר באותו עיקרון.

לעומת השמאל הלאומי שרואה את עצמו כחלק מהימין הלאומי, וברצונו להעלים את הפלסטיני מעבר לגדר, לדידנו בסמול, המציאות הדו לאומית (בין אם מדובר בפתרון של מדינה אחת ובין אם מדובר בפתרון של שתי מדינות), היא לא רק כורח אלא בעיקר הגשמת חלום לאמנציפציה יהודית ופלסטינית כאחד.

מתנחלים /שמאלנים

השמאל הלאומי מאשים את המתנחלים בכל הכיבוש כאילו מדובר בקבוצה חיצונית למדינת ישראל.

לעומתם, הסמול יודע שהשמאל הלאומי הוא האחראי הכמעט בלעדי לכיבוש,והמתנחלים הם רק הדוברמנים שנשלחו בראש המחנה. אלו ואלו חלק אינטגרלי מתועבות הכיבוש. השמאל הלאומי מתנהג כאותו האדון, שאחרי ששיסה את כלבו בבן השכן, הוא טוען להגנתו (בהצביעו על הכלב): זה לא אני, זה הוא.

סמול / חרדים

הסמול מבקש  מחסידי בעלז להישאר באיזור שנקין ולחיות יחד. לסמול יש סימפטיה לחרדי, מפני שהוא עדיין מכיל בתוכו את ריח הגלות, ומפני שהוא לא שקוע במיליטריזם. 

הגדר / חיים משותפים (תעאיוש)

השמאל הלאומי מעריץ את החומה, הסמול מתעב אותה. החומה אינה אמצעי הגנה, אלא אמצעי שליטה ושדידת אדמה. החומה לא רק מפרידה בין יהודים לפלסטינים אלא מפרידה בין הפלסטינים לבין עצמם. החומה לא בנויה לכל אורך הגבול, וכל פלסטיני צעיר ובריא יכול לטפס מעליה במקומות רבים (נסיבות פוליטיות נרחבות הן שהביאו להפחתת הפיגועים בישראל). השמאל הלאומי עזר לרסק את הפלסטינים לחמש קבוצות שאינן יכולות אפילו להתחתן זו עם זו (מזרח ירושלים, גבולות ארבעים ושמונה, הגדה המערבית, עזה והגלות). כל עוד החמש אינם יכולים להיות אחד, בדרך כזו או אחרת אין שוויון, אין צדק, אין שמאל.

הסמול מאמין בחיים יחד באותו מקום, גם של קבוצות שאינן יכולות לייצר מכנה משותף, כי כל אפשרות אחרת מסמנת את הפליט הבא. לכן, בסמול תראה לסבית צועדת יחד עם אישה מוסלמית במאבק נגד גדר ההפרדה, את הנכד של בגין עם הבת של אולמרט יחד נגד מלחמת בררה, ומוסלמי חילוני ויהודי דתי כתף אל כתף נגד המצור על עזה.

ז'בוטינסקי/ בן גוריון בגין/פרס

מחברי המניפסט מעוותים את ההיסטוריה וכותבים:

"השמאל מאמין שאני ואתה נשנה את העולם. … הימין מאמין שאם הקיים יימשך לנצח, כולנו ניגאל בידי שמיים"

 המניפסט מתאר את ז'בוטינסקי ואת ממשיכיו כמקובעים שמתנגדים לכל שינוי, ואת השמאל הבן גוריוני כדינמי ומהפכני. אל תבלבלו להם את המוח עם עובדות. ז'בוטינסקי כתב: "שם ירווה לו משפע ועושר בן ערב בן נצרת ובני". מי שחתם על הסכם החזרת שטחים הוא בגין, תלמידו של ז'בוטינסקי, והוא שהתנגד לממשל הצבאי בגליל ובמשולש, שבו יוסדה מדינת האפרטהייד הישראלית. היפוכם הוא שמעון פרס, שהצליח לחבל בכל דיאלוג לשלום, הקים מרכז פרס לשלום על אדמה ערבית ביפו  והמהפכות היחידות שלו היו החדרת נשק גרעיני למזרח התיכון (כותבי המניפסט מספרים על ההישג המפוקפק הזה  בגאווה) ויצירת תקדים ההתנחלות בקדומים-סבסטיה.

יאסר ערפאת /  יצחק רבין

מחברי המניפסט מתארים את ערפאת כך:

"רמאי נקלה, ליצן מגוחך, רוצח מתועב ששדד מיליארדים שנתרמו על-ידי העולם לעם הפלשתינאי והפקיד אותם בחשבונות הפרטיים של אשתו האנטיפטית".

זהו טקסט מעורר גועל המבזה את המנהיג והסמל של העם הפלסטיני, תיאור בנוסח כתבי פלסתר אנטישמיים ירודים. המניפסט משבח את יצחק רבין על מאמציו לשלום ויכולתו להשתנות. רבין וערפאת הסתדרו היטב והאמינו זה לזה בחודשים שלפני הרצח. הסמול, להבדיל מהשמאל, אינו אוהד את האישים הנ"ל. הוא אף פעם לא העריץ אותם ואת אוסלו. אך הסמול ידע לתת להם קרדיט על מהלך אמיץ. רק שילוב נדיר של חוצפה, שקר וגזענות מאפשר לשבח את רבין ולהלעיז על ערפאת. הם עשו את זה יחד, לכל הרוחות !

גם השימוש בעלילות השחיתות של ערפאת, כדי לשלול מדינה פלסטינית, חוזרים במניפסט, בזמן שברקע מתפרסמת שחיתותם של רוב מנהיגי ישראל.  

יניב והספרי כותבים ש"אנשים נבחנים על פי מעשים". ובכן, ערפאת חתם בשארם, ולא חשוב אם זה בגלל שמובראק קילל אותו. ערפאת ישן על מיטת ברזל למען עמו. אהוד ברק ברח ולא חתם, וישן במגדלי אקירוב.

סליירי / מוצרט

כתוב במניפסט

 יש אזרחים שפטורים משירות – חרדים, ערבים שלא חייבים, … ויש משתמטים.

המחברים (ולא רק הם) יוצאים במסע צלב נגד ההשתמטות. הם מתבייתים על איתי טיראן כדוגמה למשתמט. מדוע מניפסט פוליטי מסמן אדם פרטי כדוגמה ומעליל עליו עלילת שווא? הרי איתי טיראן פטור משירות באופן חוקי בדיוק כמו הערבי והחרדי.

איתי משחק עכשיו ב"אמדאוס" והדימיון לסיפור הספרי רב מן השונה: איתי משחק כמובן בתור מוצרט הגאון (ואיתי הוא אכן  שחקן גאון) והספרי משחק במציאות הזו בתפקיד היוצר הבינוני המזדקן, סליירי אכול הקנאה, שיעשה כל שביכולתו להרוס את הגאון הצעיר.

ועוד, גם אם השירות בצה"ל מוצדק, הרי ש אילו היו מגייסים את מוצרט הוא היה מתאבד, ואפשר לקבוע זאת בנחרצות.

אין דוגמה יותר טובה לנבלה שבקמפיין הזה ממסע הרדיפה נגד שחקן חולה לב (מייקל לואיס), שמקור פרנסתו בתשדיר פרסומת נגזל, מפני שלא שירת. אני חשבתי לתומי שרק הגזע הארי והספרטני מחסל את הנכים שבקרבו במקום לעזור להם להתקיים.

נערי הגבעות/ צה"ל

מחברי המניפסט כותבים על נערי הגבעות

"נערים יהודיים שמסוגלים להכות זקנה פלשתינאית, שמנסה למסוק את הזיתים בחלקה של המשפחה שלה כפי שעשו אבותיה מאות שנים – איבדו את הזכות להיקרא יהודים. הם שורפים תבואות בשדה פלשתינאי, הם כורתים ועוקרים עצי זית, הם מכים ויורים בילדים וקשישים … אתה מביט בהם ולא מאמין."

זה נכון, אך חצי אמת גרועה משקר. לא נערי הגבעות עומדים במחסומים בהן נשים קורסות ללדת ונתקלות בבוז צורב ולא נערי הגבעות זרעו את ההרג הנורא בעזה. לא נערי הגבעות יורים בנו בדם קר בבלעין, ולא נערי הגבעות עומדים עם נשק דרוך לפקח על שדידת האדמה האפרטהייד שמבצעים…נערי הגבעות. צה"ל הוא שעושה את כל זה, בשם רוב העם היהודי היושב בציון ולכן לשיטתכם, היהודים

שבציון הם אלו שמאבדים את הזכות להיקרא יהודים!

סמול (2)

ואותה קבוצת סמול קטנה שאתם כותבים עליה בבוז על שהם בכל שישי בבלעין מול הגדר,  ביום חמישי הם מגינים על פליטים מסודאן. וביום רביעי הם במפעל אקרשטיין בירוחם, מסייעים לעובדים מנוצלים (יהודים, אגב). לא רק שהם מפרקי החומה הנוראה שבין יהודים וערבים. הם גם שומרי החומה של מוסר הנביאים, ההיפך ממוסר הכובשים.

פרופסור ליבוביץ מתהפך בקברו

מחברי המניפסט כותבים על פרופסור ליבוביץ:

"הוא היה כנראה היהודי הכי חכם במאה הקודמת". 

ובכן, רק ההשוואה במניפסט בין שמירת חוק המדינה ושמירת מצוות כעבודת השם, הייתה מעוררת בפרופסור ליבוביץ חלחלה. המדינה לדידו הייתה מכשיר הכרחי בלבד, ובוודאי לא מושא אהבה ויראה.

ליבוביץ היה כנראה פותח כך את מאמרו על המניפסט: "לא גמרתי בדעתי  אם כותבי המניפסט הם בורים גמורים או רשעים גמורים." 

חזירים קפיטליסטים  – קפיטליזם כחזירות

פרק שלם מוקדש לחזירים הקפיטליסטים, אבל בדלת האחורית מחזירים אותם פנימה, וחס וחלילה אל תגידו את המילה סוציאליזם. לצערנו, לא מספיק לדבר על חזירים קפיטליסטים, אלא יש לדבר על החזירות שבקפיטליזם. חזירים קפיטליסטים מתחלפים אבל השיטה לעולם נשארת. וכיצד יכול הפרקליט אלדד יניב, שמייצג את ההון-כיבוש (עיריית אריאל או מעסיקים חזקים) להטיף?

האישה לא קיימת

הסמול מאמין ששני המאבקים החשובים ביותר במרחב שבין הים והנהר הם שחרור ושוויון לפלסטיני ושחרור ושוויון לאישה.  הסמול מאמין שזה מאבק משלים ומשותף.

האישה, במרחב שלנו, נסחרת ברחוב אלנבי כשפחת מין, במה שקוראים מועדון ארוטי, ונרצחת ברמלה או בעכו על מה שנקרא כבוד המשפחה, ואין לה מגן, כי המניפסט השמאלי-לאומי כל כך גברי, שהאישה נשכחה ממנו…

תיקון ביוב – נעדר נוכח

מחברי המניפסט כותבים:

"מי שרוצה לדבר איתם (עם הערבים) על שירות לאומי – שיחבר אותם לביוב"

למען הצדק ההיסטורי, היחידים שקיימו את הציווי, לתקופה קצרה, היו אריה דרעי מש"ס ומשה ארנס מהליכוד. אם תואמי השמאל הלאומי עשו משהו, זה היה כדי לקנות קולות. אין מה לעשות,"הערבים שלנו" הם פלסטינים, וכאשר השמאל הלאומי שלח את צבאו המפואר להרוג ולהרוס בעזה, הסתבר שבהרבה בתים בגליל משפחות איבדו את קרוביהם, והפנימו שם שוב  שהם פלסטינים. וכאשר קרא אלדד יניב "להרוג את עזה בלי לרחם ובלי למצמץ", הפלסטינים אזרחי ישראל הבינו שגם אם יתקן להם את כל בעיות הביוב שבעולם, הוא ימשיך לרצות שהם יהלכו שקופים על אדמתם.

לסיכום

המסקנה צריכה להיות ברורה. רק כאשר המניפסט של השמאל יהיה כתוב וחתום בידי פלסטינים ויהודים החיים בין הים התיכון לנהר, יהיה זה מסמך שמאל רלבנטי אמיתי. או-אז נוכל אנו בסמול להסיר את הטלאי, ולחזור ולשאת את השם "שמאל" בגאווה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רתם

    דבר ראשון תודה על הטקסט ותודה שהצלחת לקרוא ולנסח כזה טקסט נהיר ומוסרי.

    דבר שני, קטנטן אבל מעניין, ברצוני להוסיף, כך סתם, לא שאין נוספים, את עראקיב, אבו תלול ומרתבה ("רמת חובב") לרשימת שמות המקומות שהנכבה נמשכת בהם עד רגע זה ("מה שהתחיל באיקרית ובירעם לא נפסק לרגע עד שייח ג`ראח, עג`מי ובילעין. מחברי המניפסט גאים בפעולות אלו.")

  2. ליאור

    אודי אתה שמאל לא ציוני. והשמאל הלאומי בהגדרה הוא שמאל ציוני.

    ושכזה לא מתאים לך לי דווקא כן התפריט שלך לא מתאים לי(לדוגמא נושא הגדר שאני חושב שהציל אלפי אנשים בישראל,וכן פוגע באוכלוסיה הפלסטנית אז מה עושים???)

    אפשר להתווכח עד מחר אצל מי האמת !לא נוכל לשכנע אחד את השני

    כי המרחק שלי ממך כמו המרחק שלי מאחרון התנחלים.

    לכן לאחרונה אפשר לשמוע אנשי שמאל שמוצאים דברים משותפים להן ולמתנחלים (יהודה שנהב לדוגמא)

  3. ירדנה אלון

    לאחר קריאת מסמך השמאל הלאומי, אפשר לקבוע שאם יש להוציא את הספר מהחנויות, הרי זה בגלל איכויותיו הפופוליסטיות, הקלישאות והבורות הגובלת בהוצאת דיבה.
    אני הייתי מבטלת את הניסוח הזה מפני שהוא מניפולטיבי,מפני שזה נותן לקורא את התחושה שאם אפריורי הוא לא יסכים עם כל מה שנכתב אחר כך,הוא פופוליסט,בור,ודבריו או מחשבותיו גובלים בהוצאת דיבה, אם הטיעונים של אודי אלוני חזקים החוזק והעצמה שלהם ישכנעו ויובילו למסקנות שאודי אלוני רצה לשכנע אותנו בהם, אולם אלוני רוצה לכפות עליינו עמדה מסויימת ממקום שאולי הוא סבור שאנחנו לא מספיק אינטילגנטים כדי להסיק את המסקנות שהיה רוצה שנסיק,ועל מנת לא לצאת פופוליסט,דמגוג,לאומני בור ,ומוציא לשון הרע מן ההכרח מראש להסכים עם אלוני,אולם זהו סוג של התנסחות מניפולטיבי שחוטאים בו השמאל והימין כאחד.מראש לא נותנים צ`אנס, לי," הבת של השכנה ממול" להסיק את המסקנות ולחשוב מחשבה עצמאית,אז כך שהניסוח המוקדם הזה הוא היפוכו של שמאל שדוגל או אמור לדגול ולחנך בראש וראשונה למחשבה עצמאית,מקורית ומחוץ לקופסה,ואם אינני טועה כמדומני שאודי אלוני היה פעם מורה ומחנך בישראל .אז אם זה החינוך ,לא ייפלא שגם השמאל וגם הימין חושבים חשיבה עדרית.
    באשר לאלה שלא משרתים בצה"ל,עפ"י חוקי מדינת ישראל השרות הצבאי הוא חוק שהמדינה חוקקה,ויש כמובן יוצאים מן הכלל,(חרדים וערבים בגלל סיבות והסכמים פוליטיים,נכים,חולים,שמשתחררים על סעיף בריאותי שהצבא הוא שקבע אותו,כי הוא לא מוכן לקחת אחריות על מה שיקרה לאותם חולים בעת השרות הצבאי,ויש את הסרבנים האידאולוגיים (כביכול,),במקום להסתובב כמו כלב אחרי הזנב, אני מעלה שוב את הנושא כפי שהעלתי אותו לא פעם ולא פעמיים, במקום להתנגח,ולהתכסח,כדי להראות למי יש יותר גדול מבחינה מוסרית,ערכית,או מכל בחינה אחרת,כי חוץ מהתנצחויות מילוליות לא יוצא מזה כלום ומהתנצחויות מילוליות כבר היה לנו לא מעט והאמת שזה מתחיל לעייף, אני אומרת שוב "לשנות את החוק"מחוק חובת גיוס לחוק של רק מי שרוצה ומתנדב והוא כשיר מבחינה בריאותית להתגייס יוכל להתגייס ולהפוך את החיילות למקצוע ולדרך חיים,כל השאר פטורים.
    אולם אז תמיד באה התשובה "המוחצת" אבל אם זה יהיה כך אף אחד לא ירצה להתגייס ולא יהיה לנו צבא שיגן על הגבולות,
    טוב, אני אומרת, אז מה אתם מסיקים מזה? אני יכולה להסיק מזה שלא כצעקתה, בני אדם מרצונם הטוב והחופשי לא מעוניינים לבחור בחיילות כמקצוע לחיים,ואם רבים לא ירצו להתנדב לשרות זה אומר שהאידאולוגיה של "לשרת את העם והמדינה ע"י שרות בצה"ל", היא אידאולוגיה שיקרית,היא שטיפת מוח,היא לחץ חברתי,הנוער לא מתגייס לשרות כי הוא רואה בזה חשיבות מן המעלה הראשונה הוא מתגייס כי כופים עליו להתגייס הן מבחינה חוקית הן מתוך שטיפת מוח והן מתוך פחד מהגינוי החברתי בגיל 18 הפחד מהגינוי החברתי הוא גדול יותר מאשר בגילאים בוגרים יותר.ולכן קל להפחיד אותם בשוט הזה של הגינוי וההחרמה החברתיים ובהמשך המקצועיים.
    אבל האמת ? האמת היא שיותר קל להתנצח ולהתכסח,בעד ונגד סרבנות מאשר לשבת באמת על המדוכה ולהחליט אם צריך לשנות את החוק, ואם צריך אכן לשנות אותו,אז לקום ולדרוש שינוי,תמיד יהיו כמה "אמיצי לב"שיגידו שהם מסרבים "סרוב אידאולוגי" ישבו שלושה חודשים בכלא צבאי "יוכתרו כגבורי השמאל הרדיקאלי",וההתכסחויות וההתנצחויות המילוליות ימשכו.
    מי שבאמת רוצה שינוי רדיקלי משנה בצורה רדיקאלית לא רק לעצמו,אלא למען כולם.

    "נערים יהודיים שמסוגלים להכות זקנה פלשתינאית, שמנסה למסוק את הזיתים בחלקה של המשפחה שלה כפי שעשו אבותיה מאות שנים – איבדו את הזכות להיקרא יהודים
    סליחה ,אבל לא החרדים(לא משנה מאיזו עדה)ולא השמאלנים,ולא הסמולנים,ולא הימנים,לאף אחד אין את הזכות לקבוע מתי מישהו מחזיק בזכות להיקרא יהודי ומתי לא,זה מזכיר את ליברמן הדוברמן שרוצה שרק מי שישבע אמונים למדינת ישראל יהיה זכאי לאזרחות ישראלית.מי שמכה אישה פלשתינית,הוא אדם אלים, הוא יהודי, אבל הוא אלים ועל האלימות הזאת הוא צריך לשבת בכלא כעבריין של אלימות.
    ודרך אגב מה קורה אם מישהו מכה אישה יהודיה ישראלית? או מתעלל בילדיו היהודים?אונס את בתו היהודייה הקטנה? האם גם אז הוא יאבד את זכותו להיקרא יהודי?עצם ההפרדה הזו שכל המכה פלשתינאי זקן או צעיר,אין לו זכות להיקרא יהודי טומן בחובו סוג של הפרדה גזעית,כאילו מה?זה כן יהודי להכות ולהתעלל באישתך היהודיה אבל זה לא יהודי להכות אישה פלשתינאית?
    לא מבינה את הראציונאל הזה,אשמח לקבל הסברים,מפני שלעניות דעתי הבלתי קובעת והבלתי משפיעה לחלוטין,ככה בתור הבת של השכנה ממול אני חשבתי שבעיקרון אנחנו נגד אלימות לא משנה מאיזה דת,לאום,או גזע,ולעיקרון הזה אין שום קשר לפוליטיקה מצד זה או אחר של המפה,בתור הבת של השכנה ממול תמיד חשבתי,ואני חייבת לציין שלא רק אני חשבתי כך, בפעם האחרונה שעשיתי שכונה מסתבר שיש עוד כאלה שחושבים כמוני שההתנגדות לאלימות היא עניין של תפיסת עולם אוניברסאלית לאו דווקא פרטיקולרית,והנה להוותי מסתבר לי שלא כך הדבר,וכי מחשבה זו שלי בטעות עמוקה יסודה,ושזה בכלל עניין פוליטי ולא עניין הומאני ואם כן אלימות או לא אלימות זה בסך הכל עניין של מאיזה צד של המפה הפוליטית אתה עומד.האחד טוען כך והשני אומר שזה לא כך אלא פשוט עניין של……."זה נכון, אך חצי אמת גרועה משקר. לא נערי הגבעות עומדים במחסומים בהן נשים קורסות ללדת ונתקלות בבוז צורב ולא נערי הגבעות זרעו את ההרג הנורא בעזה. לא נערי הגבעות יורים בנו בדם קר בבלעין, ולא נערי הגבעות עומדים עם נשק דרוך לפקח על שדידת האדמה האפרטהייד שמבצעים…נערי הגבעות. צה"ל הוא שעושה את כל זה, בשם רוב העם היהודי היושב בציון ולכן לשיטתכם, היהודים
    שבציון הם אלו שמאבדים את הזכות להיקרא יהודים!.
    טוב,אז אולי כדאי שאני יעשה שכונה עוד פעם ואגיד לשכנים במכולת של אברם שמה שחשבנו זה טעות ,הם בטח ינחמו אותי עם כוס תה עם נענע ובורקאס חם ויגידו שלא השכונה טועה שאתם טועים .ואני בפנים נפולות אומר להם יכול להיות שאנחנו צודקים אבל מה זה עוזר לנו? להם יש את הכוח להשפיע הכוח בידיים שלהם לא שלנו,ואברם בשביל לסגור עניין יגיד "העיקר האמונה,זה מה שחשוב בחיים, מה שאתה מאמין בו".
    יהודי טוב אברם.

  4. איזי גור

    א`. למרבה הצער הויכוח הזה מוכיח את עצמו מזה יובלות כויכוח עקר. איש באמונתו יחיה וגם יעשה כל שביכולתו כדי להוכיח שאמונתו היא הראויה והצודקת.
    ב`: אני שמאל אמיתי ועקבי ואין לי כל צורך בתחפושות מילוליות, אך בכל האמור ב"סימפטיה לחרדי". זו תימצא לי כאשר יילכו לצבא, ייצאו לעבוד, יחדלו מלייצר צאצאים בסרט מזוי-נע ויפסיקו לרקוד על קברי פלישתים, או ערבים, באשקלון

  5. יוסף ברנע

    נקודה חשובה לטעמי מעבר לויוכוח בין שמאל לסמול, היא העדר מחשבה לאומית נורמטיבית בסוגיה. שמאל לאומי, על איזו לאום מדובר? ולאיזו לאום שייך הסמול, אם בכלל? נבדוק למשל את המושג העמד מול יהודי, מהו המושג הזה? מוסלמי? נוצרי? לא, מדובר בפלסטיני. ולאיזה לאום שייכים אזרחי ישראל? יש פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית לפי הסמול, ויש יהודים. כלומר יש שתי קבוצות שהן אמורות כנראה להיות קבוצות לאומיות. ומי עוד שייך לקבוצה היהודית?

    האם שייך למשל ג`וזף ליברמן? או אולי מי שהיה קנצלר אוסטריה,ברונו קריסקי? או מי שהיה בשנות השלושים ראש ממשלת צרפת, בלום? אם נבדוק את המושגים נראה כי מה שחסר בתפיסות של השמאל , הסמול כמו גם הימין היא תפיסה של לאום אזרחי טריטוריאלי שאמנם קיים אוביקטיבית אך לא מוכר סוביקטיבית וגם לא זכה להכרת המדינה ומכאן עתירת עמותת " אני ישראלי" שנתקלה בטענת הפרקליטוות שעתירה זו "חותרת תחת יסודות המדינה"., במדינה דמוקרטית,כלומר מדינה שבה יצדד סמול ושמאל וימין נורמאלי, היו מוכרים אזרחי המדינה כלאום שלה, ללא קשר למוצא אתני או דתי והם אמורים להיות שווים בפני החוק.
    במדינה זו המדינה מהוה את המסגרת הפוליטית כמו גם הלאומית, ולכן אין שום משמעות לאומית למושג "יהודי", כי היהודי בקנדה וזה בצרפת וזה בגרמניה וזה במארוקו אינם מחויבים לאותם מסגרת פוליטית שלה מחוייב זה שבישראל.

    נכון שהסכסוך עם הפלסטינאים בעל חשיבות ומקרין על מה שקורה בתוך ישראל, אבל אין הוא חזות הכל. יתר על כן, לו תיאורטית הוא היה מסתיים ( וכרגע זה כלל לא נראה), הדסעים בתוך ישראל היו פורצים החוצה.מי שלא מבין את השורשים לאירועי אוקטובר 2000
    בתוך ישראל, לא מבין שלאט ובטוח, מבחינת הנתיב ההיסטורי, מובלת ישראל, בה מתווכים סמול, שמאל ימין חרדים חכיו"ב, למצב קוסוברי, בגליל בתחילה וגם בנגב בהמשך. כי יש לזכור, הלאומיות והדמוקרטיה הם צדדים של אותה מטבע ובישראל זו מטבעיה הזויה במיוחד והקונצנזוס ואפילו שוליו לא מוכנים להכיר בכך..

  6. דן

    מחבר המאמר אינו מסוגל להודות שהגדר, כמו גם החיסולים הממוקדים, הם שהביאו לא ל"הפחתת הפיגועים" אלא למיגורם הכמט מוחלט.
    אפילו ב"סמול", המעט שאפשר לבקש זה יושר אינטלקטואלי להודות בעובודות שאינן נוחות לך.
    ד"א, אשמח לשמוע היכן "קופצים פלסטינים מעל החומה" כאשר מדובר ב 9 מטר גובה.

  7. ג. אביבי

    מר אלוני מספר לנו בגאווה: "הסמול מבקש מחסידי בעלז להישאר באיזור שנקין ולחיות יחד. לסמול יש סימפטיה לחרדי, מפני שהוא עדיין מכיל בתוכו את ריח הגלות, ומפני שהוא לא שקוע במיליטריזם."
    מה בדיוק כ"כ מושך את הסמול אצל החרדי הבעלזי המשמר את ריח הגלות? האם זאת פרקטיקת הפרדת הגזעים נגד המזרחים והאתיופים, ברוח חוקי נירנברג אותה הם מיישמים במוסדותיהם ובכל אורחות חייהם? האם זאת הגזענות הארסית אותה הם ינקו בגלות ישירות ממוריהם האמיתיים בגרמניה, בהונגריה באוקראינה שהופנתה נגדם וכיום הם משמרים אותה כשהם בתפקיד הקלגס? מעבר לגישה הגזענית לא ראיתי מה משותף אידיאולוגית לסמול האשכנזי ולחרדים האשכנזים. הנוכחות של חרדי אשכנז במחוזות השיינקין רק מחזקות "מוסרית" את הגזענות של סמולני השינקן.
    ה"שמאל" של אודי אלוני הוא רק סמול וכמו הסמול הלאומני הוא גזען וצבוע.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מצד אחד, בכלל לא מפתיע ששולי השמאל שוב נפגשים רעיונית באוונגרד הימין. שנהב מתיידד עם מתנחלים, אלוני מתלהב מבגין וחס על המתנחלים מנחת לשונותיהם של המחזאי, העו"ד ואיש האקדמיה. די כיף בקואליציה המדומיינת הזו שנהנית לחבוט בשרידיו של מה שהיה הכוח המרכזי בהקמה של כל הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל.

    לכאורה נראה שיש בזה הגיון. הימין – שלנו ושל הפלסטינים – מוביל כבר שנים לחיסול האופציה של פתרון שתי המדינות. הממשלה השלומיאלית הנוכחית שלנו עושה את זה מצוין בניגוד להצהרותיה, ואנשי השמאל הלא-ציוני מוזמנים להבין את מה שחמאס הבין מזמן: כשהימין בשלטון, אפשר להרגיע את השטח ולחכך ידיים בהנאה.

    אבל מי שיקדיש לנושא מחשבה נבואית שנייה ושלישית, יבין שבהעדר הפרדה מדינית – ולו זמנית – האופציה של מגה מרחץ דמים היא תוצאה הרבה יותר ריאלית של המתווה הזה מההזיות על קונפדרציה פלסטינית-ישראלית א-לה קדאפי. האם ההוספה של היהודים למסגרת לאומית משותפת היא זו שתשכנע את חמאס ופתח` להשלים ולהימנע בעתיד מלטבוח זה בזה? האם שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם תשכנע את נערי הגבעות לזנוח את החלומות המשיחיים ולהסכים לריבונות כלשהיא עליהם?

  9. ענבל

    כל הכבוד על הכתיבה השיטתית. יש כאן השקעה מרשימה ונסיון להתווכח עם דיעה אחרת.
    הבעיה היא שנראה כאילו המחבר חש שהזהות שלו, כשמאלני, עומדת להיגזל ממנו במזיד, על ידי השמאלנים הלאומיים והוא נאבק בחירוף נפש לבדל עצמו מהם, כדי לחוש רלוונטי.

    ובכן, נסיונו של המחבר הוכתר בהצלחה, נראה לי שכולנו הבנו את ההבדל העצום בין שני סוגי השמאל והמחבר יכול כעת להיות מרוצה מעצמו.

    ועכשיו ברצינות, תודה למר אלוני על המאמץ להביא משנה סדורה של תפיסת העולם הכביכול שמאלנית, שלו ואולי גם של הקבוצה אליה הוא נמנה. למי שמביט מהצד, נראה הכביכול שמאל – מאוד סהרורי, משולל יושר אנטלקטואלי וחד צדדי. במאמר הזה, הודגשו כל התכונות הנ"ל, כך שכעת זה בטוח שהדימוי של השמאל- לכאורה, אכן תואם את מהותו.

  10. ש.ת.

    אין ספק שהתפוח לא נפל רחוק מש.א.,הורתו.
    אבל הרמה,והאיכות…
    והכל התחיל אצל ש.א. משנאתה למייסדים המתנשאים והמתבדלים שלא מקבלים לחבורתם כל מיני "אחרים".ואז אלה היו אשכנזים.
    ואח"כ מזרחים,ואתיופים,ורוסים.
    וכמוכם,הבן נושא את חותם מיכוות האש של הקיפוח מדור לדור כהשסתום המאפשר את הוצאת הקיטור הוא ההתחזות לסוציאליסט,הומניסט,דמוקרט,מוסרי ושאר מעלות המצויות רק אצל ל"ו…..

    הלו,א.א.-תחזור למציאות.;הספיקה לנו הפלנטה האחרת.

  11. ב.א

    אין חובה לחתום על מסמך משותף עם הפלסטינים (איזה פלסטינים ? גם שם הם לא עשויים מעור אחד) כדי להיות שמאל, והצבתו של התנאי הזה מעמידה בסימן שאלה את כל הניתוח, שאגב פה ושם שזורים בו נימים של "מדינה דו לאומית".
    כל מאבקו של השמאל מאז מלחמת ששת הימים היה על קיומו של גבול בין הירדן לים ועל מימוש הזכויות הלאומיות של הפלסטינים כדרך אפשרית לצדק (אם כי ברור שלא צדק פרטי של כל אחת ואחד).
    וכל זה הוא רק המבוא לשאלות שמאל אמיתיות – דמות החברה בתוך גבולות מדינת ישראל,
    אבל למה לעסוק בזה, פשוט צריך לנסח משהו שהפלסטינים יסכימו לחתום עליו ? אולי נחסוך את ההתלבטויות וניתן לצד השני לנסח את המסמך וזהו

  12. איתי

    נכון, גם לי המסמך הזה קצת צורם באוזן, כוחני, מצ`ואיסטי ולעיתים תמוה ממש (חיים רמון?). ובכל זאת, המחברים שלו מנסים להקים תנועה שתעודד פתרון, שגם אם הוא לא האוטופויה שעליה חולם אודי אלוני, הוא הרבה יותר קרוב לתפיסות שלו מאשר חזון הימין. אבל הימין לא מתחרה על אותה משבצת אידאולוגית… די כבר עם ויכוחי הסרק, הפתרון שמוצע על ידי כולם הוא בערך אותו דבר. אם נפעל ביחד במקום להתווכח על כל פסיק, אולי אפילו נצליח להזיז משהו.

  13. דוד שחם

    אודי אלוני עשה מאמץ מעניין עד משעשע לנסח תוכנית (בלע"ז פרוגרמה) שלמה לשמאל האמיתי שהוא מבקש לכנותו- בעקבות הטוקבקיסטים הבורים – סמול. שיהיה סמול.
    אבל נראה שהוא מסוגל לכוון את שנאתו לכיוון אחד בלבד, למה שנקרא "השמאל הציוני" – מונח שגוי לגמרי בעיני, כי אין כאן כל קשר לציונות, משום שמדובר בשמאל פוליטי המבקש לפעול באמצעות המערכת הפוליטית הישראלית. אכן שמאל זה ראוי לביקורת, אפילו חריפה, אבל כדאי לאנשי שמאל אמיתי לזכור שאם הם רוצים לנסות לכבוש פעם את השלטון בארץ ולא רק לשחרר קיטור, שם נמצא המאגר של הקולות שבעזרתם ניתן לבצע את חילופי השלטון הנחוצים כל-כך.
    מרוב ביקורת על השמאל הזה (ונניח הצידה בינתיים את החבורה הקיקיונית הקוראת לעצמה "שמאל לאומי", שהוא מזהה אותה עם השמאל כולו) – ביקורת שיש בה הרבה (מה הרבה? המון!) מן הצדק – מוציא אודי אלון בערבות (אפילו לא למאסר בית!) את הימין הלאומי/לאומני. מה ההיקסמות הזאת מז`בוטינסקי. אז הוא אמר בן נצרת ובני ואמר גם קיר ברזל – אבל חסידיו וממשיכי דרכו הם שלקחו את ההתחלות המתנחליות האומללות של ממשלות מפא"י והפכו אותן למפלצת שהן היום. יופי, בגין כשהיה באופוזיציה הצביע נגד הממשל הצבאי. מה שמעניין אינו איך הצביע בשנות החמישים, כי אם איך נהג השלטון הימני מאז 1977 ועד היום (בשתי הפסקות קצרות של שלטון ש"העבודה" במרכזו). ואל תתפעלו יותר מדי מן הנסיגה חמסיני. נסיגה זו משטחים ריקים (כמעט) נעשתה כדי למנוע נסיגה מהשטחים הכבושים המאוכלסים בפלסטינים. ובזה הוא דווקא הצליח.
    לשיא הגיחוך מגיע הכותב כשהוא נוגע בחרדים. אחד השבחים המוזרים שלו הוא שהם מכילים בתוכם את "ריח הגלות". טוב, יהיה ריח זה מה שיהיה. ונכון גם שהם מתנגדים לשירות בצבא. לשירות (שלהם!) בצבא, אודי, לא למיליטריזם! החרדים שבעבר התעסקו בשלהם בלבד, נעשו לאחרונה מן הלאומנים הקיצוניים. גם בשיח ג`ראח, גם בעיר העתיקה וגם כמעט בכל מקום אחר, הם מראשי המתנכלים לאזרחים פלסטינים. כן, גם נערי הגבעות הם בעצם חרדים. אלוני כועס בצדק על הצבא המגן על מעשי ההתפרעות שלהם, אבל כמעט אין לו מילה לגנות אותם עצמם. זה חלק מאותה תסמונת המודגמת במאמר הזה כולו.
    אבל אם אלוני מתכוון ברצינות למה שכתוב בסעיף המצע שלו בסעיף "האישה לא קיימת" ששויון הנשים הוא אחד משתי מטרות היסוד של הסמול, הרי שכל חיבובי החרדים שלו הם מאפע. החרדים הם בעלי בריתו במאבק על שוויון האישה? נו, באמת! הם ההופכים את נשותיהם למכונות לידה ובהמות עבודה כשהם עצמם מתנועעים מעל דפי הגמרא, הם שמושיבים נשים בבתי הכנסת ועכשיו באוטובוסים בבידוד, שמבקשים להשתלט גם על אורח החיים של כולנו – הם בעלי הברית שמצאת לסמול?
    וזה רק על קצה המזלג. חפש, אודי, את המטבע שאבדה לך במקום שאבדה ולא תחת הפנס הימני, שנדמה לך שיש בו אור.
    דוד שחם

  14. יגאל לביב

    אין מה להוסיף

  15. סמולן

    הי אודי

    למען לא תישא לשווא את שמה של ההחלטה ההיא של האו"ם, וכסמולן ותיק לסמולן טרי, אני מציע לך לעיין בה בקפידה. מצ"ב הטקסט, ולאחר מכן מעט דגשים.

    ————–
    11. Resolves that the refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbours should be permitted to do so at the earliest practicable date, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return and for loss of or damage to property which, under principles of international law or in equity, should be made good by the Governments or authorities responsible;

    Instructs the Conciliation Commission to facilitate the repatriation, resettlement and economic and social rehabilitation of the refugees and the payment of compensation, and to maintain close relations with the Director of the United Nations Relief for Palestine Refugees and, through him, with the appropriate organs and agencies of the United Nations;
    ————————–

    הדגשים:
    1. זהו סעיף 11 להחלטה 194. סעיפיה האחרים, בעיקר אלו שנוגעים לירושלים, בוטלו לחלוטין על ידי מדינה לגיטימית בעלת משטר לגיטימי, בשם ירדן. היהודים גורשו מירושלים, כניסתם נאסרה, בית הכנסת החורבה הוחרב. למה ? כי לאבא של סרי נוסייבה מותר לעשות דברים כאלו. נכבה היא והיתה מדיניות לגיטימית בעולם הערבי. היא לגיטימית כאשר ערבים מבצעים אותה לערבים, ולגיטימית כאשר ערבים מבצעים אותה ליהודים. הלגיטימיות שלה נעלמת כאשר היא מיוחסת ליהודים. האין זו גזענות ? באופן אבסורדי, התשובה היא כן. זו גזענות.

    2. החלק הראשון של סעיף 11 להחלטה הזו נוגע לחזרתם של אותם פליטים שיבחרו "לחיות בשלום". לא ברור כמה מהפלסטינים תכננו לבחור לחיות בשלום, אולם ברור שבמשך עשרות שנים – עד היום – הם בחרו שוב ושוב בהנהגות שקידשו את האלימות והמלחמה, כדרך להחזיר את פלסטין. מסקנה: לא היו, או כמעט ולא היו, פלסטינים שבחרו לחיות בשלום.

    3. ישראל קלטה כמאה ומשהו אלף פלסטינים ב 1949, והם אבות רוב הערבים החיים כיום בארץ, רובם ככולם – בשלום. לכן, יש מקום להאמין שישראל, שהמדיניות שקיימה היתה לבחון בשבע עיניים את האפשרות שהשבים הם ערבים עוינים (ראה ספרו המצוין של הלל כהן), איכשהו ביצעה בדיוק את ההחלטה הזו. המנהיגים הפלסטינים שקידמו את השיבה ההיא, ברחו לישראל ב 1950 לאחר ניסיונות שעברו ניסיונות לרצח, נחש למה.

    4. החלק השני של ההחלטה תובע יישוב מחדש, איזרוח מחדש, חיברות מחדש של הפליטים הפלסטינים – באותו זמן פליטים כשנה ומשהו. האם אתה תומך גם בחלק הזה ? אם לא, יש פה בעיה. אנו בסמולניזם מנסים להקפיד על עקביות מינימלית. אני לא משוכנע שנוכל לקבל אותך כך.

    בהצלחה בפעם הבאה.