מורה זה מקצוע

יונתן ברזילי

"הארץ" פירסם ביום חמישי, ה 13 במאי 2010, כי כ – 700 אנשים נרשמו לתוכנית "חותם" להסבה מזורזת להוראה, שמפעיל משרד החינוך בשיתוף הג'וינט ותנועת "הכל חינוך". מתוך ה – 700 יבחרו 100, אשר יעברו תהליך הכשרה של חמישה שבועות, בסופו יעבדו כמורים לכל דבר. משתתפי התוכנית, סטודנטים מצטיינים בעלי תואר ראשון, או כאלה הקרובים לסיומו, יזכו לפטור מלא משכר לימוד, עבודה בשנה הראשונה בהיקף של 80% משרה – וקבלת שכר עבור משרה מלאה מלגה ללימודי תואר שני ועוד הטבות. התמורה, יתחייבו המורים החדשים לעבוד שנתיים במערכת החינוך.

בדיחה ישנה מספרת על שיחה בין סופר לעו"ד, שניהם לקראת גיל הפנסיה. עורך הדין אומר " אתה יודע, עכשיו, כשאני לקראת הפנסיה, אני חושב לכתוב ספר. הסופר עונה "אתה יודע, עכשיו, כשאני לקראת הפנסיה, חשבתי לנהל משפט". הרעיון הוא שסופר הוא גם מקצוע, לא סתם תחביב שמתחילים בו כשיש זמן פנוי.

כך גם הוראה. כל מי שיש לו ניסיון, ולו הקל ביותר, בחינוך, יודע שהוראה היא מקצוע. מקצוע ככל המקצועות, קשה יותר מרובם, מובחן בכישורים וביכולות שהוא דורש. כמו שחוקר ספרות מצטיין לא יכול לעבור הסבה לפיזיקאי בחמישה שבועות, כך סטודנט מצטיין לא יכול לעבור הסבה להוראה בחמישה שבועות. זה לא משנה אם סטודנט למתמטיקה ילמד מתמטיקה. בחומר הוא ישלוט, זה ברור, אבל החומר הוא לא הבעיה. הבעיה היא הוראה. הבעיה היא לאכוף משמעת על כיתה של 30 עד 40 תלמידים, הבעיה היא ללמד כיתה הטרוגנית תוכנית לימודים אחידה, הבעיה היא לנטוע בתלמידים את האמונה שהם יכולים להצליח, מבלי להוריד את הרמה הלימודית.

בואו נחשוב מה עצם קיומה של התוכנית הזו משדר לסטודנטים רגילים במכללות להוראה. הוא משדר להם שמה שהם מתאמצים בשבילו שנים הוא לא מקצוע אמיתי, אלא מין פסיק, שסטודנט "מצטיין" יכול להשתלט עליו בקצת יותר מחודש. איך סטודנטית במכללה להוראה אמורה לקחת ברצינות את הלימודים והסטאז', כשהיא צפיוה לקבל שכר מעליב, בעוד סטודנטית מתוכנית "חותם" תקבל הטבות כל כך מפליגות?

זה שוב מצטייר כפתרון אינסטנט ניאו ליברלי לבעיה אמיתית ומורכבת. התוכנית "מפתה" סטודנטים מצטיינים למקצוע ההוראה, שכן "צריך אנשים טובים יותר במקצוע". פיתוי זה נעשה, כמובן, תוך הבטחה שהסטודנטים יצטרכו להישאר במקצוע ההוראה רק שנתיים. בשנתיים לא משיגים הישגים ולא נהיים מורים טובים, ומניסיון, כמעט שאין סיכוי שהמורים החדשים יתאהבו ויחליטו להישאר. בשמה של מריטוקרטיה מזויפת, מייצרים שכבה של "מורי על", שאולי מצטיינים, אבל לא בהוראה, ושיהיו, כמעט במובנה, חסרי מחויבות. קבוצה זו מופרדת בתנאים שלה משאר המורים ה"רגילים", שימשיכו לקבל שכר עלוב על התסכול שהם חווים, במשך הרבה יותר משנתיים. המורים המועדפים לא יגררו את "משק ההוראה" קדימה, אלא יהוו שכבה מנוכרת וזמנית שבחישוב ארוך טווח תדרדר את מצב החינוך בארץ. חבל, ואולי בעצם לא כ"כ מפתיע, ש"הכל חינוך", שחרתה על דגלה, בין השאר, " הפיכת מקצוע ההוראה למקצוע בעל עדיפות לאומית גבוהה", משתתפת בתוכנית כזו.

לכאורה, יש סתירה בין שיפור מעמד המורה, ובין המתקפה שלי על ההטבות למשתתפי התוכנית. עד שמישהו מקבל שכר הוגן עבור הוראה, למה לתקוף גם אותו?

העניין הוא, שהתנאים הטובים של המורים החדשים, יעזרו להרע את אלה של המורים הישנים. עוד היבט לתוכנית, שכמובן משתלב היטב בתזה הקפיטליסטית שעומדת מאחוריה, הוא ש"הזרקה" של מורים תלושים, שעוברים במערכת רק שנתיים, תחליש אוטומטית את יכולת ההתארגנות של המורים, ואת הסולידריות ביניהם, מה שיאפשר שחיקה נוספת בתנאי השכר של המורים ה"רגילים".

כמה שלא ננסה להתחמק ממנו, הפתרון ברור, ומונח לנגד עינינו. בלי תוכניות מצטיינים, בלי יצירתיות מיותרת. יש להעלות את שכר המורים ואת התנאים הנלווים משמעותית. יש להעלותם גם כדי שיכבדו את העבודה המתישה, המתסכלת והתובענית שהאנשים הללו עושים (ומי שחושב שהיא לא קשה, שינסה ללמד בדיוק שבוע ויחזור עם מסקנות), וגם כדי שמי ששוקל להיות מורה ומוותר מפאת השכר הזעום, יוכל להמשיך במסלול, ולהיות בטוח בעתידו. הדרך הקפיטליסטית של שכר דיפרנציאלי לטובת קבוצות קטנות לא תעזור, יש להחליט שבהתאם לחשיבותו של החינוך, שכר המורים הקולקטיבי, וכן תנאי העסקתם, יהיו מעולים, לא פחות.

לפעמים, פתרונות יצירתיים ושונים הם חשובים מאד, אבל לפעמים, השימוש בהם הוא רק תירוץ לא להתמודד עם הפתרון הקשה, המתבקש, הנכון. זהו המצב כרגע, ואותו יש לשנות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהושע רוזין

    מסכים עם כותב המאמר. יישר כוח.

  2. יודית שחר

    אני מורה לחינוך מיוחד מוסמכת בכירה. יש לי תואר בהיסטוריה כללית, ותעודת הוראה מסמינר הקיבוצים. יש לי גם תעודת מורה לעיברית לעולים חדשים. יש לי ניסיון רב בעבודה עם בני נוער. אני מנחת קבוצות. משוררת חברתית. כותבת בעיתון הארץ. לימדתי שלוש שנים בתיכון ופוטרתי עכשיו בעילה של מחסור בסל השעות, בתיק האישי שלי יש רק המלצות. אני מחפשת עבודה לשנה הבאה, רוצה להמשיך רק בחינוך המיוחד. נכון לעכשיו מקבלת הצעות של שכר פר שעה. אבל גם אני צריכה ללכת למכולת ביולי ואוגוסט וצריכה משכורת קבועה. אם מישהו מחפש כאן מורים לחינוך מיוחד הנה אני מציעה את עצמי. מוכנה לעבוד עם כל הנשמה בפחות מחמשת אלפים שקל, שזה השכר שלי למשרה מלאה. אבל רוצה ללמד רק בתיכונים רגילים מכיתות חינוך מיוחד. משום שזה הייעוד שלי, וזה מה שאני הכי אוהבת לעשות.
    מצטערת אם מנצלת את הבמה הזאת, אבל אני מחפשת עבודה ואולי אנשי חינוך יקראו את המאמר הזה.
    אגב, אני כנראה המורה היחידה שהעבירה קבוצת תלמידי חינוך מיוחד בגרות יחידה ב` בהיסטוריה. אבל הנה אין לי עבודה לשנה הבאה.

  3. ד"ר ראובן גרבר

    כמי שעומד בפני פרישה לאחר שנים רבות של אהבת ההוראה במכללות- ברצוני לתמוך היטב בדברי הכותב. הוראה הוא מקצוע מורכב, והוראה מחנכת – אתגרית עוד יותר. חינוך משמעו רגישות ללומדים ויכולת הפעלה מרובה שלהם, תוך דיאלוג מכבד בינם לבין עצמם. לפיכך, הוראה מחנכת דורשת יותר מאשר הבנת החומר. ואילו מורים צעירים הגאה ביכולתם האינטלקטואלית, עלולים להגיב בתסכול פוגעני לנוכח כיתה המתקשה בלמידה. ולפיכך, חבל על נפשות התלמידים ועל אלה שבאים לתוכנית עקב הפרסים שבה. כיוון שישנה החלטה גם ללמד מסורת, אזי מוטב ללמוד ממנה – `לפי הצער – השכר` אמרו חז"ל.

  4. שי כנעני

    כתבה חכמה הנוגעת בלב העניין. תהליך ההפרטה של מערכת החינוך על כל המגרעות שלו. חסרה כאן התייחסות לעובדה שלמערכת החינוך אין יעד אסטרטגי ברמה החברתית-לאומית אלא רק הדגשות על ענייני פרט.

  5. נחמן

    צריך לשנות את המעמד (=תנאים ומשכורת, לא יח"צ!) של מקצועות ההוראה ולא להתחנן לסטודנטים מצטיינים שירקו לכיוון המערכת לשנתיים בתקווה שחלק מהם יתאהבו בה ויישארו משום מה (הלוואי שחלק מהסטודנטים האלה ילמדו עם השנים להיות מורים, יישארו ויתרמו רבות למערכת, אבל אם זה הפתרון הכי טוב שמערכות השלטון חשבו עליו אז כנראה שהחינוך ימשיך להדרדר).

  6. איתי

    לפי הלמ"ס, בקרב בוגרי מסלולי הוראה במכללות ב- 99/00 רק 56.9% עבדו במערכת החינוך בתוך 3 שנים מסיום התואר. לעומת זאת, בוגרי מסלולי ההוראה באוניברסיטה (קצרים יותר, אפשר להוציא תעודת הוראה תוך שנה) עומד על 75.5. אז אולי שווה להשקיע יותר בסטודנטים מהאוניברסיטה, ולעודד מסלולים מקוצרים שכאלה? לפי מה שאני יודע, השנה הראשונה קובעת – מי שמצליח להחזיק כיתה נשאר, ומי שלא ממשיך לאפיק מקצועי אחר. אין שום פסול בעידוד סטודנטים עם מוטיבציה לעשות הסבה ולהכנס לבתי הספר.

  7. גדי

    מדוע ההישגים של התלמידים כה נמוכים ? כי המבקשים לעסוק בהוראה מנוצלים ומדוכאים

    רבות מדברים על "טובת התלמידים" אולם שוכחים שהמדינה ומערכת החינוך מתאכזרות למבקשים לעסוק בהוראה ולדאוג לטיפוח הילדים. חשוב להבין שמצבם הרע של המורים במדינה משפיע על מצבם הרע של התלמידים שהם נדרשים ללמד.
    במדינת ישראל כיום, מדינת "ערכי מגילת העצמאות", "הרוח היהודית, הציונות והנאורות", רע מאוד למבקשים לעסוק בהוראה (או לפחות, לרובם המכריע). מדוע? כי מערכת החינוך בארץ כיום היא שופר של משטר קפיטליסטי חזירי בו ההצלחה של מחזיקי תפקידים בודדים, ותיקים וחזקים בממשל ובמערכת החינוך, באה מתוך חורבן של אנשי חינוך רבים, לרוב צעירים ומוחלשים. המציאות כיום בארץ היא שהקפיטליזם בישראל מסוגל להציע לצעירים, לנוער ולמורים הצעירים רק עתיד של ניצול מוגבר, דיכוי, גזענות, הרס סביבתי וסכסוך לאומי מדמם.
    חשוב להדגיש שמדובר במדיניות כלכלית של ניצול ודיכוי בחסות משטר של שלטון הון ולא משטר ציוני או יהודי ודמוקרטי אליו הוא מנסה להתחפש. אין במדינה ככלל, ובמערכת החינוך בפרט תחרות ושוויון הזדמנויות אמיתי, הואיל והמשטר מטפח פרוטקציוניזם, נפוטיזם מונע תחרותיות אמיתית והוא פתוח רק לחזקים ולמקורבים. אכן, כפי שמלמדת התופעה של בריחת המוחות מהארץ, מי שיכול, בורח מהארץ, ומי שנשאר כאן, אלה הם אלה שאין להם לאן לברוח.
    הניצול של המורים בארץ בא לידי ביטוי במערכת חינוך הבנויה כעסק מונופוליסטי לכל דבר, האמון על יצירת "מצוינות מדעית" (נטייה שחוזקה לאחרונה נוכח המקום הנמוך להחריד של התלמידים הישראליים במבחני ההישגים הבינלאומיים) ומתוך כך מתפקדת באופן בו היא מנצלת ומדכאת את המורים שבתורם מדכאים את התלמידים שלהם. מדובר במערכת אלימה, ממודרת ומוסללת (ראה פירוט להלן) הבנויה לדאוג לכך שהרוב של התלמידים והמורים יישאר בשוליים. כן, בתי הספר הם מפעלים לציונים לכל דבר ולשיעתוק של ניצול ודיכוי. כמפעלים לציונים, בתי הספר פועלים לייצר תבנית אחידה של תלמיד רצוי ולנפות כל מי שאינו מתאים לה, תלמידים ומורים כאחד. מכאן מובן מדוע אין מקום לתחרותיות אמיתית, לחדשנות ולשוויון הזדמנויות בבתי הספר לתלמידים ולמורים כאחד.
    יתרה מכך, בבתי הספר שלנו כל איש צוות הופך לטכנאי הוראה הנאלץ לדאוג קודם כל לעצמו ולמעמדו (למשל, לסדר בכיתה ולתפוקה טובה של ציונים כדי שלא יפוטר, כיצד להסתדר עם משכורתו הזעומה, ועוד ועוד) ולקידום של חבריו בלבד (שמור לי ואשמור לך), ממש כמו בכל עסק אחר במדינה, פשוט כדי שיוכל להתפרנס. כלומר, הדבר האחרון שהמורה צריך זה מורה חדש וצעיר שיתחרה בו על משרתו ופרנסתו, מכאן מובן, שוב, שאין מקום, גם בבתי הספר לחדשנות ולמקוריות ובודאי לא לאינטלקטואליזם. ומכאן, ההישגים הנמוכים והמבישים של התלמידים.
    אם כן, חשוב להבין שבניגוד לטענות ראשי המערכת, בתי הספר אצלנו פועלים כארגונים קפיטליסטיים, כמונופולים לכל דבר וכמערכת סגורה, וככאלה, כאמור, גם בהם כבכל עסק אחר בחברה יש נפוטיזם, וגם בהם אין בהם תחרותיות ושוויון הזדמנויות אמיתי לתלמידים. אחת מהעדויות הבולטות והרבות לכך היא הפערים (מהגבוהים בעולם המערבי) בהישגים הלימודיים של התלמידים בישראל, שכבר שנים, משום מה לא מצטמצמים, אלא להיפך, רק מתמידים ומתעצמים. מדוע לא מצטמצמים? כי זהו האינטרס של שלטון ההון שלנו ובעקבותיו של מערכת החינוך שכך המצב יישאר. שהרי למרות כל התוכניות והניסיונות "לצמצמו" ראו איזה פלא, הוא נשאר מתמיד ועיקש לפי כל המדדים הבינלאומיים.
    יתרה מכך, מערכת החינוך מעוניינת למסד את הפערים והכישלון, הואיל ומיסוד זה נותן לה צידוק לקבל תקציבים להמשך קיומה ולהתרחבותה, עבור "פרויקטים" מוטלים בספק וחסרי תוחלת. ראינו כבר, למשל, את הביקורת על ההסבה הלקויה של המורים לאנגלית, הכשרה שהייתה מזורזת ושטחית ובה המורים לא קיבלו כל שיעור בניהול כיתה, וזאת רק דוגמה אחת מיני רבות. כלומר, כל התוכניות למיניהן הן עלה תאנה לכסות על המשך הניצול ושיעתוקו.
    כיצד המערכת מקיימת את הניצול הזה? ובכן, מדובר במערכת ובתוכניות המנציחים ניצול באמצעות מנגנונים שמפעילים אלימות מוסדית כנגד המורים והתלמידים כאחד. מדובר במנגנונים כמו, למשל, היעדר שקיפות, מידור, היררכיה, דירוג, הסללה, הקבצה, שימוש בקריטריונים "מדעיים" להערכה, השמת דגש על לימודי מדעים, דרישות שרירותיות, לא אנושיות והרסניות להתמחויות ספציפיות יותר ויותר (במיוחד כלפי המורים), ספציאליזציה, יצירת ניכור בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים לבין המורים, המתבטאים בהקניית הגישה שהמורים (המערכת) תמיד רוצים בטובת התלמיד ולכן התלמידים תמיד רעים וטיפשים, ולגבי המורים מתבטאים במשפטים המוכרים לכולנו, כמו:"נכשלתם במבחן (לתלמידים) /בראיון העבודה (למורים), לצערנו אתם לא מתאימים. שלום ובהצלחה בהמשך הדרך…" ועוד ועוד).מנגנונים אלה, ועוד רבים אחרים שקצרה היריעה מלתאר, פועלים להנציח את מצבם המדוכא של המורה ובתורו את הישגיהם הנמוכים של התלמידים ואת ניכורם מעצמם ומהחברה הישראלית.
    חשוב להבין, שמנגנונים אלה יוצרים דור של אזרחים ישראלים שאין לו עתיד שנידון לחיות חיי אומללות בשולי החברה הישראלית . דור שלא חש מחובר לארץ הזאת. חשוב להדגיש שאלה הם אותם המנגנונים שמופעלים על המורים הצעירים עצמם.
    חשובה לציין, שגם "המאושרים" שכבר מלמדים במערכת החינוך, מועסקים לרוב בתנאי ניצול (למשל, תנאי העסקה במשרה חלקית בלבד, שכר מבזה ועוד ועוד).
    כך שבעצם, כמו בחברה עצמה, גם במערכת החינוך עצמה, האמורה ליתן מקום, יותר מכל מערכת אחרת לרוח, לאינטלקטואליזם, לסובלנות ולייחודיות, לחד פעמי, אין תחרות ואין הזדמנויות אמיתיים לצעירים (מורים ותלמידים כאחד).
    ובכן, לאסוננו, במדינת ישראל של 2010, למשטר ולמדיניות הכלכלית שהוא פועל לאורה אין הרבה משותף עם ציונות, יהדות, ובודאי לא עם ליברליזם. רבים ומכאיבים מאוד הם הביטויים לכך : בתי הספר שלנו הם סקטוריאליים, מנוכרים, לאלה ביטויים רבים, החל מחוסר אכפתיות וחוסר תחושת אחריות לאחרים, למוחלשים, לסביבה ולחברה, ובכלל זה לתלמיד ולאיש החינוך כאדם, וכלה בחוסר רחמנות, שנאה וגזענות, המופנים גם כלפי בני עמנו שלנו, בני העם היהודי.
    כל אחד מאלה, ברמת המיקרו והמאקרו שקוע בעצמו ובאינטרסים הצרים שלו ("לצערנו אין לנו מקום….אנו מאחלים לא הצלחה בהמשך הדרך"…). אין כאן דאגה ומתן זכות קיום בסיסית מתוך כבוד לאדם ולמבקשים לעסוק בהוראה, שלא יכולים לשרוד בארץ הזאת.
    מסתבר, אפוא, שהסיסמה "טובת הילד" וכו`, היא מסוכנת ומטעה, לפי שהיא הרבה יותר מסתם מלים ריקות, היא עלה תאנה לניצול ולדיכוי.
    ארגוני המורים לא עוזרים וגם לא מעוניינים לעזור, כי גם הם עצמם, כמו בחברה הישראלית מתפקדים כמונופולים הנשלטים בידי החזקים הותיקים והמבוססים. ואל לנו ללכת שבי אחרי מאבקיהם, שלכל היותר באים להיטיב עם החזקים במילא ולשלם מס שפתיים בלבד לצורך בשינוי שהוא. אף אחד מהם לא מעוניין לשנות את הסטטוס-קוו הנצלני הקיים ובכך להסתכן באיבוד כוחם. הרי הם אלה המקורבים והנהנים מהשמנת.
    לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה, מדוע אנשי חינוך צעירים אלה לא מתקוממים? התשובה היא שרובם שקועים במאבק ההישרדות היום יומי. הם פרולטריון שבקושי מצליח להרים את הראש מהמים. לפיכך, מעל במה זאת אני קורא לעמיתי אנשי החינוך הצעירים לטפח מודעות מעמדית ולהתאגד! כמובן, לא בחסות ארגוני המורים המעוניינים, כאמור, בשימור המצב הקיים. להתאגד ולהביא להפלת ראשי המדינה והמערכת, כי הם לא יכולים ולא מעוניינים בשינוי המצב הדכאני הקיים.
    במצב זה עולה גם האפשרות להביא לידיעת קרנות וגופים בעולם יהודיים וציוניים בעולם מה באמת קורה לציונות, ליהדות ולדמוקרטיה במדינת ישראל בעשורים האחרונים, בכדי שיכפו על המערכת השלטונית בארץ, בכוח השפעתם הכלכלית והפוליטית בארצותיהם את השינוי.
    פשוט אי אפשר להמשיך כך!!
    לתגובות: גדי
    אי.מייל: zamunda@netvision.net.il

  8. ד"ר דינה

    חבל שלא חושבים למרחוק……
    חבל שנותנים את המורה למחוק…
    רק תגידו באיזה חוק
    נונים לסדר לחמוק………

    של מי הרעיון
    לא של גאון
    כי להיות מורה צריך חזון
    וזה לא נוצר בקורס מזורז של שום מכון!!!!

  9. דליה

    אני עצמי מהווה חלק מהתוכנית הזו ואני חושבת שתוכנית כזאת היא לא פתרון אינסטנט אלא אופציות נוספות. נכון להיום אדם חייב להיות בעל כישורים רבים ככל האפשר על מנת למצוא את עצמו עובד, כן בימינו אנו נורא קשה למצוא עבודה, אפילו לאנשים עם נסיון רב, אז מדוע שלא נפנה מקום במערכת החינוך לאנשים שצמאים להוראה? אני כרגע לומדת במסגרת הכשרת מורים לאנגלית של בית ברל ואני מאוד מרוצה מהשינוי.