מיתוסים ואי הבנות לגבי ארגוני זכויות אדם ותפקידם

יריב מוהר

  1. ארגוני זכויות אדם הם נגד זכות ההגנה העצמית שלנו באותה מידה שמעברי חצייה להולכי רגל הם נגד זכות התנועה שלנו ברכבינו. הם נועדו לאפשר לחלשים לא להידרס בעולם של החזקים. הם אומנם מאתגרים את דוקטרינת הביטחון המלווה בהרס המרחבי – וזה מקשה בטווח הקצר ודורש יצירתיות ודיוק – אבל בטווח הרחוק זה צפוי להשתלם מבחינת צמצום השנאה והאיומים.
  2. ארגוני זכויות אדם לא מתיימרים ולא אמורים להיות מאוזנים – הם מעין פרקליטים ציבוריים של נפגעי השלטון, של מי שאין להם קול או ייצוג פוליטי מספק. מטרתם איננה להביא בדיווחיהם את עמדת כל הצדדים שווה בשווה משום שהם אינם דומים לבתי משפט ציבוריים אלא, כאמור, לטוענים ציבוריים של מי שקולם אינו נשמע.
  3. דיווחיהם של ארגוני זכויות האדם מעניקים משקל יתר לנקודת המבט של נפגעי השלטון – פלסטינים, עובדים זרים, אוכלוסיות מוחלשות – ופחות לזו של השלטון ותגובתו הרשמית. הארגונים משתדלים לבצע הצלבה של מקורות ולאמת דיווחים, אבל הם לא ועדות חקירה ציבוריות או בתי משפט שמטרתם חקר האמת האובייקטיבית, אלא, כאמור, טוענים ציבוריים בשם נפגעי השלטון.
  4. ארגוני זכויות האדם פועלים נגד הממשלה והצבא בדיוק כמו שהסניגוריה הציבורית פועלת נגד המשטרה, שבג"צ פועל נגד הממשלה, שהממשלה פועלת נגד הכנסת, שהכנסת פועלת נגד האוצר וכו'… האיזונים והבלמים של החברה הדמוקרטית משולבים בעוד מוסדות חוץ מהרשויות הקלאסיות: התקשורת, האקדמיה והחברה האזרחית הן מנשמת אפה של דמוקרטיה תקינה.
  5. הכללים המוסריים שמבקשים ארגוני זכויות האדם להחיל על התנהלות השלטון והצבא לא אמורים ולא צריכים להיות נוחים וקלים למוסדות אלו. ייתכן שבפער שבין צרכים פרקטיים בוערים ואמיתיים לבין כללים תיאורטיים של מוסר יש צורך בהגמשות מסויימות, אבל במשא ומתן הזה הארגונים צריכים ללחוץ כמה שיותר לקצה המוסרי, ואילו הגנרלים ופקידי השלטון לקצה המעשי. לשני הצדדים הללו, המבטאים שני היבטים, יש חשיבות בתפקודה התקין של החברה. לכן חשוב שיהיה ביניהם מידה של דיאלוג אבל ללא קואופטציה של הארגונים, שתהפוך אותם לעוד זרוע של השלטון.
  6. ארגוני זכויות אדם לא עוסקים בכל ההפרות של זכויות האדם אלא רק באלו שהשלטון מזניח בשיטתיות וכמובן בהפרות שהשלטון יוזם בעצמו. הארגונים לא מתיימרים ולא יכולים להחליף את ההגנה שאמור לספק השלטון לאזרחיו, אלא במקרים שבהם הוא אינו מספק אותה או שדרושה דווקא הגנה ממנו.
    למשל ארגוני זכויות אדם לא יתעסקו במקרה רצח של אדם עשיר, על אף שמדובר בשלילה אכזרית של הזכות לחיים, משום שהמשטרה מטפלת בכך היטב, והמשטרה מתוקצבת וחזקה מהארגונים בעשרות מונים. כך הארגונים לא יעסקו באופן נורמאלי בהגנה על נפגעי טרור (שהממשלה עתירת התקציב אמורה לדאוג להם) אלא במקרה שהממשלה מזניחה אותם ואת ההגנה עליהם.
  7. הארגונים מוקיעים פחות את מי שכבר ממילא מוקע: כלי הלחץ העיקרי של ארגוני זכויות אדם על מפירי זכויות אדם (שאינם כפופים לערכאות משפטיות המכבדות את המשפט ההומניטרי) הוא עידוד סנקציות שונות וביקורת בינלאומית. אין לארגונים כלי אכיפה אחרים. לכן ברגע שכלים כאלו כבר בשימוש הארגונים במידה מסויימת סיימו את מלאכתם.
    אי לכך ארגוני זכויות אדם נזעקים פחות לבקר את שלטון החמאס ברצועת עזה – לא משום שאין מדובר בשלטון מתואב ואכזרי, אלא משום ששלטון זה מוכר במרבית העולם החופשי כארגון טרור מסוכן ומשום שהוא ממילא מוקע ומבודד בעולם. ברור אם כן שבמקרה זה לארגונים יכולת שולית בלבד לתרום למאבק נגד החמאס.
  8. דוחותיהם של ארגוני זכויות האדם אינם בגדר דירוג של המשטרים המרושעים בעולם אלא הפניית זרקור למקומות שבהם חסרה מודעות ופעולה ציבורית: בהמשך לנקודה הקודמת, יש להבין שארגוני זכויות האדם לא ממקדים את המאמצים שלהם לפי קריטריון של "מידת הרשע". כמו כמעט כל ארגון גם ארגוני זכויות אדם שואפים למקסם את האפקט של השפעתם, ולהימנע מלהשקיע הרבה אנרגיה לריק. לפיכך לפעמים יש לארגונים הטייה (הגיונית) בביקורת "נגד" דמוקרטיות וחברות פתוחות. הדיקטטורים האכזריים בעולמינו טובים בלעשות לעצמם יחסי ציבור רעים וממילא מסומנים כמרושעים בדעת הקהל העולמית; הדמוקרטיות המפירות זכויות אדם יודעות להסוות היטב את קופת השרצים שלהן ולהצטייר כמשהו אחר. מצד שני דמוקרטיות פגיעות יותר לאובדן לגיטימציה ואהדה בינלאומית. ביקורת עליהן צפויה להיות יותר יעילה ואפקטיבית יותר. לא שמשטר דיקטטורי אכזר צריך לחמוק חלילה מביקורת, אבל משום שביקורת לבד לא תועיל נגדו, ומשום שלארגוני זכויות האדם אין כלי אכיפה אחרים, הם מתמקדים קצת יותר באפשרי.
    כשמנהיג העולם החופשי בזמנו, ג'ורג' בוש, סימן את מדינות ציר הרשע, הרי ברור היה שאין בעיית מודעות בנוגע לעוולותיהן, קצת קשה יותר היה לדבר בפריים-טיים הבינלאומי על עוולותיה של ארה"ב. זה עשוי גם להסביר את התחושה (הלא מדוייקת) של רבים שארגוני זכויות האדם מבקרים את ישראל (הדו-משטרית) יותר ממשטרים דיקטטוריים לחלוטין ואיומים בהרבה, כמו זה בסודאן.
  9. לארגוני זכויות אדם שונים מנדטים שונים, ויש חשיבות רבה שישמרו על המנדטים הללו. אין טעם, למשל, לבקר ארגון זכויות אדם שהמנדט שלו הוא השטחים הכבושים מדוע איננו מבקר עוולות בלבנון. המנדטים השונים הוטוו על בסיס צרכים אמיתיים שעלו מהשטח וזכו להכרה של קרנות ושל פעילים.
  10. ארגוני זכויות אדם משקללים בדוחותיהם לא רק עוולות נקודתיות אלא קווי מדיניות מתמשכים, שהרי דווקא הם הופכים להיות מובנים מאליהם ולעיתים לא מסוקרים וממוסגרים היטב. לכן ארגוני זכויות אדם עשויים להיות ביקורתיים יותר כלפי ישראל – לא רק משום עוולותיה הנקודתיות אלא משום שהן מתבצעות על רקע משטר אפליה ממוסד של עשרות שנים בשטחים שבשליטתה בין מתנחלים פריבילגיים לנתינים פלסטינים. לעומת, נניח בריטניה, שחייליה ביצעו עוולות מסויימות בעירק בשנים האחרונות מאז כיבושה. העובדה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה שמקיימת בתקופתינו משטר אפליה מסוג זה מפנה אליה זרקור חזק במיוחד מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו גם ישראלים.
  11. ארגוני זכויות האדם "משקרים" לפעמים באותה מידה שכל מוסד "משקר" לפעמים – דהיינו הארגונים עושים טעויות, אולי יש ביניהם גם מקורות מוטים, אבל לייחס להם מלכתחילה כוונת זדון קונספירטיבית, מבלי לשלול את האפשרות של טעות אנוש, זו כבר פארנויה.
  12. ארגוני זכויות האדם מלשינים על ישראל בחו"ל ממש כמו שעיתונים ישראלים באנגלית המדווחים באופן ביקורתי על מעשי הממשלה עושים זאת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ניבה בן צור

    מאמר מצוין ברור וכולל לא משאיר אבן. לשלוח לכל הליברלים: דרשוביץ רייכמן סנאט אוניברסיטת תל אביב(בחלקו) זאב צחור מספיר בן דרור ימיני ארי שביט ודומיהם

  2. איזי גור

    יופי של מאמר. ארוך וממצה, אבל לי , למשל, לא לגמרי ברור מה רצה המשורר לשורר ואת מי רצה לשכנע ובמה.

  3. עודד גלעד

    ארגונים לא ממשלתיים חייבים לראות את קיומם כאנומליה לא רצויה, תוצר של חברה שמנגנוני האיזון הדמוקרטיים שלה לקויים באופן יסודי. ארגוני זכויות אדם, הנשענים על צדקה ורווחים גלובליים, חייבים לסייע לכינון המנגנונים הממשלתיים הנכונים שיאפשרו ביצוע של צדק ושל רווחה גלובליים.
    כל עוד לבני האדם בכדור הארץ אין ממשלה, אין דין ואין דיין המייצג את בחירת הרוב, בשום מקום לא יהיה צדק ולא תהיה רווחה.

  4. איילה

    תודה רבה יריב מוהר על מאמר מעולה שקולע בול לכל הנקודות הרלוונטיות ומסביר אותן כל כך טוב. חבל לי שלא הרחבת מעט יותר על הנקודה האחרונה, בימים טרופים אלו של עליהום ציבורי נגד "הקרן החדשה לישראל" דווקא נקודה זו היא מאוד רלוונטית. מצד שני, כנראה שמי שקורא את המאמר שלך באתר ה"עוקץ" הוא כבר מהמשכונעים…
    תודה!

  5. אחד

    לא הבנתי מה הפואנטה של כתב ההגנה הזה. הרי תנועות הימין שמבקרות את ארגוני זכויות האדם לא טוענות סתם שהוא "לא אובייקטיבי" או שהוא "מוטה" או משהו כזה, אלא רואות אותו ככלי להשלטת האידיאולוגיה הליברלית, ואותה כנשק נגד הלאומיות היהודית הציונית. השיקולים האסטרטגיים מהסוג שהמאמר כאן מציג כמעט לא משחקים תפקיד אצל סוג הביקורת הזאת – הדבר החשוב הוא שהם קיימים, ושהם לא נאמנים לאג`נדה הציונית. הרי הביקורת הזאת היא מטבעה פוליטית, ולא ניתן "להפריך" אותה בדיוק כמו שלא ניתן "להפריך" השקפת עולם שונה.

  6. סתם אחד

    ארגוני זכויות אדם עושים עבודה מאוד חשובה. אבל השאלה היא למי בדיוק הם מסייעים. בהרבה מקרים, ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל העדיפו להציג אנשים חשוכים מאוד כלוחמים לזכויות האדם. בצלם מוחים נגד המצור על עזה (שגורם סבל לתושבים), אבל משחקים כך לידי הנהגה פוליטית שלא ממש איכפת לה מזכויות אדם: לא של יהודים ישראלים, לא של נוצרים עזתיים, ובעצם לא של אף אחד. אני לא חושב שישראלים אוהבים לראות שהצבא עושה דברים לא הומניים, וגם היו הפגנות לא קטנות בנושא (למשל, אחרי סברה ושתילה). אבל כשבכירים בארגוני זכויות האדם מגיעים מעולם שבו משווים חיילי צה"ל לנאצים, כשמחבלים מתאבדים נספרים בתור "קורבנות" הסכסוך, וכשרוב הישראלים מרגישים שמאחורי "זכויות האדם" מסתתרת אידאולוגיה ששוללת את זכותם להגדרה עצמית ועמידה לצד אנשים שחושבים שהם צריכים "לחזור" לאירופה, מן הסתם הארגונים לא יהיו מאוד פופולריים.

  7. נחמן

    ואם בזכות הפעילות המבורכת הזו נמצא את עצמנו תוך 30 שנה מאבדים באו"ם את זכותנו למדינת לאום ומוצאים את עצמנו בגטאות תחת שלטון כגון שלטון החמאס (זאת אומרת כל מי שלא יספיק לברוח עם הדרכון הזר שלו), אז תמשוך בכתפיך ותגיד "זה מה יש, רק מילאנו את תפקידנו וזו אשמת הגנרלים שלא משכו מספיק חזק לכוון השני?"
    אתה נותן לארגוני זכויות האדם (וגם לגנרלים אגב) המון הנחות כאן. המצב האידיאלי הוא שכל צד פועל במידה שנראית לו צודקת. ברגע שאתה מניח שהצד השני ממילא לא יפעל לפי חוש צדק כלשהו אלא ימשוך כמה שיותר חזק לכוון "הבטחון" ולכן אתה יכול למשוך כמה שיותר חזק לכוון "ביקורת עד כדי ביטול הלגיטימציה לקיום השלטון" אתה לא תגיע לנקודה טובה באמצע, אלא תביא לזה שכולם יפלו לכיוון הצד שימשוך הכי חזק.

  8. איציק ניסני

    רוב פעילי השמאל אינם מאמצים את הפרדיגמא שהעלת משום שהם באים ממקום אנרכיסטי (ראה תקדים חומסקי),ניהיליסטי (ראה תקדים נטורי קרתא ) תשומת לב ילדותיות (ראה תקדים טלי פחימה ) נאיבי (האגודה לזכויות האזרח).
    והפעילות העיקרית הנה בשם הייאוש וההכחשה
    לאחרונה פנתה אלי בשיחה אחת מהפעילות הבכירות של אחד מארגוני זכויות הגדולים ביותר במדינה והשאירה אותי בפה פעור כאשר הכלילה ואמרה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים צהל=צבא כובש.
    היה לי המון מה לומר אך אני משתדל לומר דברים אמיתיים מועילים וטובים הרי כל מה שהייתי עונה היה מוביל לדו שיח של חרשים

    אגב באחת מתגובותיי ניסיתי להעביר מסר בעוקץ המציג את הצד השני שתיארת ,אבל צונזרתי.
    כמו כן ניסיתי להעלות נושאים באתר ומעולם לא נעניתי בחיוב למרות שהם היו בלב הקונצנזוס.
    לאחרונה אני נשאר עם טעם מריר כל אימת שאני קורא את העוקץ ולא מפסיק לראות את הייאוש ההכחשה של הדוברים בו בשם הצד השני
    שמחכה שהאבן תבלע את אחרון הציונים.

  9. יובל

    גם לשמור על זכויות-אדם זו אופציה. אתה יודע – א-פרופו לא לאבד לגיטימציה וכיו"ב. סתם רעיון.

  10. זיוויטיס

    אז לא נראה לי שהיו התקפות כל כך זועמות כנגד הארגונים הללו.

    אחרי הכל, מה באים המתקיפים לומר? שהדיווחים של ארגונים כאלו אינם דווקא אמינים, מדויקים או הוגנים (סעיף 3), שהארגונים האלו באים עם אג`נדה מוצהרת והטייה מודעת (2,3), שהתמונה שהם מציירים היא רחוקה מלהיות מלאה (5,6,7).

    ואחת מהבעיות בארגונים האלו היא שאנשים לא יודעים או לא זוכרים את הסעיפים האלו. הרבה אנשים רואים ב-HRW או ב-Amnesty International סמכות אמינה ושופטת, שמתיימרת להגן על חיי אדם וזכויותיו באשר הן (לעומת המסוננים בסעיף 9). אם ארגונים שכאלו נוקטים עמדה מוטה או מסולפת, זה לא סנגור שמנסה להוציא טוב את המואשם, זה שופט שיורק על התובע. וגם בקנה מידה מקומי יותר, כל טענה לאובייקטיביות או איזון שמגיעה מצד גורם שבבירור אינו אובייקטיבי או מאוזן, יכולה לקומם וסופגת ביקורת וכעס.

    מה שאתה בעצם אומר, ואני מסכים איתך לחלוטין, הוא שארגון זכויות אדם הוא ארגון שאפשר לבטוח בו רק בעירבון מוגבל. הוא חלק בויכוח, חשוב להקשיב לו, וחשוב גם לא להאמין או לקבל כל דבר שהוא אומר.

    ו,הי, מהם בעצם המתקיפים, אם לא *עוד* צד בוויכוח? עוד צד, גם הוא מוטה ומגמתי, גם הוא ממקד את הזרקור בדברים שהכי חשובים בעיניו, וגם למה שהוא אומר אסור להאמין.

    והנה, עכשיו יש מאמר שהוא *עוד* צד. והנה, טוקבאק שהוא עוד צד. זו התקדמות, אני מקווה.

  11. נפתלי אור-נר

    אחת הדרישות הראשוניות כלפי כל חברה היא "טוהר המחנה שלה". אל לה להתנחם ולהפסיק לשאוף להתקב להגשמתה של מטרה זו (מטרה אידיאלית שלעולם לא תושג במלואה) בטענה כי חברות אחרות גרועות ממנה.
    כך, מה לנו שחיתות האחרים ופגיעתם שלא לצורך בזכויות אדם. עלינו מוטלת החובה שלא לנהוג כך.
    לדעתי, זו אמורה להיות הטענה העיקרית שלנו

  12. משקר

    אני לא חושב שרוב ארגוני זכויות האדם היו חותמים על הסעיפים האלה. בוודאי שלא הגדולים מביניהם.

  13. דרור ק

    1. מיהו חלש? האם ישראל חזקה או חלשה? יש לה הרבה כוח צבאי, נכון, אבל זו מדינה קטנה יחסית שקל מאוד לתקוף אותה וקל לשבש את חיי אזרחיה. זו אחת המדינות הבודדות בעולם שמתמודדת עם מדינות וארגונים שקוראים לחסל אותה בהקדם, וגם נוקטים פעולות בכיוון הזה. הלוואי שהיה מדובר במיתוסים, אבל העובדות פרושות בשטח. זה שאנשים בישראל הם פרנואידים לא אומר שלא רודפים אחריהם. ומה לגבי תושבי עזה? הם חזקים או חלשים? כלכלית וצבאית הם די חלשים, אבל יש להם צבא גדול של קמיקזות. הם גם גילו יכולת מרשימה להתקומם נגד ישראל, אבל הם לא מתקוממים נגד חמאס, כלומר מדיניות חמאס מקובלת עליהם. אם כך, הם לא כל-כך חלשים כפי שהם נראים.

    2. כשפרקליט מציג טיעונים בפני השופט והציבור, כולם יודעים שהוא אינו מחויב לאובייקטיביות אלא אך ורק ללקוח שלו. השופט הוא שיחליט עד כמה הטיעונים משכנעים. ארגוני זכויות האדם, לעומת זאת, מצהירים על המידע שהם מפיצים כמידע מדויק וחסר-פניות. לעתים קרובות הם גם קובעים שיש במעשים מסוימים משום פשעי מלחמה. כלומר, הם מתנהגים יותר כמו השופט ופחות כמו הפרקליט שטוען בפניו.

    3. שוב, שתי הבעיות שנזכרות לעיל. ההחלטה מיהו חלש ומיהו חזק היא החלטה שנובעת מאידאולוגיה. האם החלש הוא הזקן שזקוק להשגחה או העובד הזר שנאלץ לטפל בו לפרנסתו? האם הדילמות שעומדות בפני ממשלת ישראל: מה פחות גרוע – שיתוף פעולה עם ארגון שקורא לחסל אותה, תקיפת עזה בכוח תוך פגיעה באזרחים, המשך ההתעללות בתושבי שדרות ובחטוף גלעד שליט, האם הדילמות האלה מעידות על חוזק דווקא? האם העובדה שרוב תושבי עזה בחרו את חמאס ותומכים בו לא מעידה על חופש בחירה ועל כוח? האם קביעה שישראל ביצעה פשעי מלחמה איננה החלטה שיפוטית?

    4. כנ"ל, ועוד – התפיסה כאילו השלטון עוין את האזרח היא תפיסה אנרכיסטית. במדינה דמוקרטית השלטון אמור לשרת את האזרח, וצריך לתת קרדיט לשלטון שהוא באמת מנסה לעשות זאת, ובמקביל לבקר אותו כשהוא לא עושה זאת. ארגוני זכויות האדם צריכים להתייחס לשלטון דמוקרטי שלא מתוך עוינות, אלא לצאת מתוך הנחה שטענותיו רציניות ואז לבדוק אותן. דווקא ממשלה כמו ממשלת חמאס בעזה, שאיננה דמוקרטית (אף שהיא זוכה לאהדת התושבים), ראויה למידה גדושה של חשדנות, ודווקא הטיעונים שלה מתקבלים בד"כ בקלות יחסית.

    5. שוב, מותר ורצוי להיות "פרקליטו של השטן" או במקרה הזה "קול המצפון", אבל צריך לזכור שיש עקרונות מתנגשים – מה חשוב יותר, חייהם ואיכות חייהם של תושבי שדרות או חייהם ואיכות חייהם של תושבי עזה? ברור ש"קול המצפון" מול ממשלת ישראל צריך לומר: "היזהרו בחייהם של תושבי עזה" (שהרי תושבי שדרות ממילא קרובים לממשלת ישראל), אבל אי אפשר להציג את "קול המצפון" הזה כאילו הוא האמת לאמיתה ואין בלתה.

    6. התפיסה שעומדת מאחורי ההנחה שהמשטרה ממילא מטפלת היטב ברצח של אדם עשיר היא תפיסה מוטעית. אחד הדברים שהסתברו אחרי התמוטטות האפרטהייד בדרום אפריקה היה שארגונים שנלחמו באפרטהייד היו אחראים להפרות זכויות אדם במידה רבה. "ועדת האמת והפיוס" של הבישוף דזמונד טוטו עסקה בכך רבות. חזבאללה מנע במשך שנים את נסיגת צה"ל מדרום לבנון בכל מיני דרכים פתלתלות כי המשך הלחימה והמשך הפגיעה בתושבי דרום לבנון שירת אותו היטב. משום מה חזבאללה קיבל פטור מלא מההפרה הבוטה הזאת של זכויות אדם.

    7. איך בדיוק ארגוני זכויות האדם מודדים מי מוקע ומי לא? מבחינה כמותית גרדא, הגיע הזמן שארגוני זכויות האדם יפסיקו לעסוק בישראל, כי היא מוקעת די והותר.

    8. קווי מדיניות מתמשכים – מצד מי? כאמור, חזבאללה ניהל במשך שנים מדיניות של המשך הכיבוש בדרום-לבנון, כי הלחימה בישראל שירתה אותו. האם הוא זכה לביקורת על כך? לא. רק ישראל ספגה את הביקורת. במשך שנים ניהל אש"ף מדיניות מוצהרת של "שחרור פלסטין במאבק מזוין בלבד". המדיניות הזאת גרמה להרג של אזרחים ולמניעת משא ומתן לשלום במשך 25 שנה לפחות. האם אש"ף זכה לביקורת על המדיניות הזאת? חמאס מנהל מדיניות של אי-הכרה במדינת ישראל ושיתוף פעולה עם הגרועים שבאויביה. המדיניות הזאת גורמת לסבל רב בעזה ובישראל. האם גינו את חמאס על המדיניות הזאת?

  14. דן

    ארגוני זכויות האדם לא יכולים להגיע עם עמדה פוליטית חד משמעית?
    האם לומר חד משמעית שהממשלה הנוכחית היא גזענית זה פשע?
    האם אנחנו צריכים לפול לבור שנחפר כל העת על ידי הממשלה ארגונים כמו "אם תרצו" וזמרים כמו בניון ולהכנס לעמדת הגנה על הזכות הבסיסית לפתוח את הפה.
    הביקורת במשטר דמוקרטי היא לא רק לגיטימית אלא הכרחית. העובדה שמסע ההכפשה בשיאו וכל מי שנמצא מחוץ לטווח הציונות ההגמונית הוא בוגד לא צריכה להפחיד אותנו, ולגרום לנו לנסות לסנגר על כך שנאמרים דברי ביקרות.
    מנגנון הפחד וההשתקה פועל כבר עכשיו לדיכוי לא רק של פלשתינים או עובדים זרים אלא של כל אוכלוסיה מוחלשת בין אם אתיופים או מזרחים. ועל כן על כולם להתקומם ולעמוד על כך שיתנו לדבר ולערער על המוסדות הקיימים ועל התנהלותם.
    אין צורך להגן על הביקורת יש רק צורך לומר שללא ביקורת משטרים אפלים עולים וללא הביקורת כולנופלשתינים רוסים אתיופים מזרחים בדואים מהגרי עבודה ובכלל עובדים למינהם נמשיך להירמס על ידי קובעי הצנזורה על ידי האליטות.

  15. מגלה נאות

    מה עם גילוי נאות לגבי היותו של הכותב עובד של אחת העמותות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל? עוד אפשר לטעות ולחשוב שזה טקסט אובייקטיבי של מחבר נטול פניות.

  16. שור

    האם "האדם" כוול גם את הישראלים ?
    אם העסקת עובדים זרים מביאה לשכר נמוך ואבטלה גבוהה לתושבי ישראל, מי יגן עליהם ?
    אם פעולות טרור של עברים תושבי יו"ש מתגברת בגלל הורדת מחסום., מי יגן על ילדינו ?
    אם העברת אספקת חופשית ללא בקרה לעזה תביא לירי טילים על שדרות, איפה הארגון שיגן על ילדי שדרות ?
    מצד שני , חשובה פעילותם של ארגונים שנועדו לשמור על זכויות החלש והשונה, כמו מיעוטים.
    לצערי הרב, רבים בישראל סבורים כי פעילות רוב ארגוני "זכויות האדם" היא מסווה למדיניות אנטישמית ופשיסטית שנועדה לחסל את מדינת ישראל.
    חבל.

    שור

  17. עמית

    הוספתי עותק של המאמר לתיקיה – מה תאמר בתשובה לדואר שנאה.
    אני מניח שגם אתם מקבלים מכתבים מלאי כעס ושנאה על מיעוטים וזרים למכתבים אלו אני מקפיד לענות ועכשיו יש לי תשובה טובה נוספת.

  18. רחלי קסטרל

    אם אכן מטרתם של ארגוני זכויות האדם היא עוררות צבורית בינלאומית לחלשים שזכויותיהם נרמסות על ידי אחרים או ברצם שלהם הרי שגלעד הוא דוגמא אמיתית לחייל חטוף עי ארגון טרור שנבחר כמייצג אוכלוסיה שלמה התומכת בו ובמשטרו שאינו מאפשר זכויות הומניטריות מינימליות לחייל זה ואפילו לא בקורים של הצלב האדום כדי להתרשם ממצבוולצערי גם הממשלה האמונה לדאוג לאותו חייל דהיינו ממשלת ישראל זנחה אותו ולא משמיעה את קולה ברמה. אז היכן אותו ארגון לזכויות אדם שהשמיע או אולי פעם אחת לפחות ישמיע את קולו לגבי זכויותיו האנושיות הנרמסות של גלעד.אז ההסבר שהארגונים מוטים בהתיחסויותיהם לזכויות מדברת בעד עצמה ולא מעוררת אמון רב באשר למטרות האמיתיות ויש בה מידה רבה של צביעות והתחסדות

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    איך כל האמור לעיל מסתדר עם תורכיה של ארדוואן והחיזבאללה ו"האישור" שהם קבלו לפעול כארגון זכויות אדם מכל או רוב ארגוני זכויות האדם בעולם לא ברור ולא מובן. הם לא קבלו אישור בכתב אבל הנה ארגוני זכויות אדם אירופאים משתפים פעולה עם ארגונים ראקציונרים אלו שהמשותף להם אינו ביחס לזכרים נקבות ומה שביניהם, הון ועבודה, שוויון חוקי לכל, בעלות על אמצאי הייצור ואדמה, יחס למיעטוים אתניים ודתיים יש לפנינו בלבנון ותורכיה משטר ראקציונרי עם כיוון התפתחות מוכרז ימיבינמי לחלוטין. למשל: היחס לאשה בשלטון הקודם בתורכיה היה מתקדם וכאן השותף של כל הצדיקים מחזיר את אשה לימי הביניים. הרעיון שכל ארגון יתרכז בארץ שלו, יפה וטוב אבל איך זה מסתדר עם עשרות ומאות הזרים כאן בארץ. מה בדיוק מקומו של אזרח אינדונזי המוחה בישראל על המצב בעזה הטוב פי מאה משל מיעוטים בארצו שלו. מי מארגוני הזכויות בארץ העיר ולו בנימוס לאחד כזה שיקנח את עצמו לפני שהוא מעיר על סרחונות באחרים. איך כל זה מסתדר . הנכתב שאני מגיב לו הנו מרשם מעולה לבדיקת צביעות, גזענות, בורות שחצנית כפי שראינו עכשיו בין משתתפי המשט שבחלקו לא בא אלא לדפוק את ישראל בכל דרך אפשרית, מה בדיוק תרומת תורכיה לאונר"א ? גם את זה אסור לשאול? יש חוסר במגורים ובמלט. אז ששודיה ונוווגיה וארצות הנפט במפרץ לכולן עושר בלתי נתפס יספקו בתי עץ ליושבי הרצועה. מה אומרים על זה מי שמתחזים לרוצי טוב בלבד ללא פניות פוליטיות. ראה הפתגם הערבי: באת לאכול ולהאכיל ענבים או לריב עם השומר.

  20. מרדכי

    לא קיבלתי הסבר משכנע מדוע כל אירגוני זכויות האדם מפנות את מאמצן כנגד ישראל,ואין הן פועלות במקומות ששם הן נדרשות לפעול,בצפון קוריאה מתו מרעד מיליונים,בסוריה נמחקה עיירה שגילתה התנגדות לעליית מחירים.אין יחס בין המאמצים שמופנה לישראל, לשאר העולם