הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
רק סולידריות יכולה לחתור תחת הכוחנות וההשחתה
אני גדלתי בהתנחלות אפרת, אבל התחלתי לראות את הכיבוש רק כשפגשתי את הפליטים מאפריקה בבאר שבע. קשה לראות את הכיבוש מהווילות באפרת, אבל אפשר לראותו היטב בדרום תל אביב, בחצר האחורית של ישראל. כשראיתי את הגזענות, האדישות ואף האכזריות המופנות כלפי הפליטים, כשראיתי את החורבן החברתי בדרום העיר, הצלחתי לראות גם את הכיבוש, הגזענות, האדישות והאכזריות המופנות כלפי פלסטינים, כלפי פליטים, מהגרים וקבוצות שונות של האוכלוסייה בישראל, מופיעות בסופו של דבר בכל מקום.
אחרי 43 שנים, אנחנו חייבים להכיר בכך שהכיבוש כבר לא נמצא רק מעבר לקו הירוק. הכיבוש מחלחל לשכונה ד' בבאר שבע ולמים הבינלאומיים בים התיכון, הכיבוש יושב בלשכת שר הפנים והוא מתלהם מעל הדוכן בכנסת. הכיבוש הוא האלימות שאנחנו פוגשים כשאנחנו מפגינים ברחובות בירושלים ובתל אביב, והגזענות שמופנית כלפי ערבים שמעיזים להתבטא בתקשורת. הכיבוש הפך לשיטה ולעיקרון מנחה במדינת ישראל. בנסיונות האלימים להשתקת האחר, בקיפוח ובנישול המיעוט ושנאת הזר. אנחנו מציינים היום 43 שנה לכיבוש, 43 שנה בהן מדינת ישראל הולכת ונכבשת על ידי הגזענות והכוחנות שהולכים והופכים לערכים המכוננים של קיומנו כאן. הרחבה הזאת ראתה הרבה הפגנות, אבל כבר הרבה זמן היא לא ראתה מחנה פוליטי שנלחם על מקומו מול כוחות עצומים שמנסים להכחיד אותו. בתקופה האחרונה כוחות הכיבוש והגזענות פתחו במתקפה של דה-לגיטימציה בעלת מאפיינים פשיסטיים על מחנה השמאל בישראל. במקום להילחם בחזרה, יש כאלה המנסים להצדיק את עצמם בפני הבריונים. אין לנו על מה להתנצל ואין לנו בפני מי להצטדק. אנחנו לא פחות ישראלים מההמון המשולהב שהתכנס השבוע מול שגרירות טורקיה – אבל אנחנו אזרחים טובים יותר מהם. אנחנו אזרחים טובים יותר מכיוון שאנחנו יודעים לבקר את הממשלה שלנו, מכיוון שאנחנו חרדים לעתידו של המקום הזה, ואוהבים אותו על כל מורכבויותיו – ולא בתור רעיון כללי ולא מציאותי. אנחנו אזרחים טובים יותר מכיוון שאנחנו מחויבים להעביר ביקורת על החברה והמדינה שלנו גם כשהיא מאבדת לחלוטין את דרכה. אנחנו אזרחים טובים יותר בגלל שאנחנו שכאן, יהודים וערבים, מחויבים לשלום ולצדק חברתי, לשוויון ולשותפות יהודית ערבית ואנחנו ממשיכים להילחם למען דמוקרטיה. אנחנו מוכנים לשאול שאלות קשות כשהממשלה מתנהלת כאחוזת טירוף, אנחנו לא מוכנים לשבת בבית ולהתחבא ולתת להידרדרות האיומה להימשך, אנחנו נמשיך להילחם על הערכים החשובים לנו. אזרח טוב הוא אזרח שלא מפחד לומר לממשלתו שהמצור שהיא מטילה על מיליון וחצי פלסטינים בעזה הוא מרושע וחסר תוחלת. עוני ותת-תזונה בעזה לא יביאו לשחרורו של גלעד שליט ולא יפילו את שלטון החמאס – הם רק יחזקו את השנאה וילבו את האלימות שעשויה לפרוץ כאן בכל רגע. בחודשים האחרונים אני פעילה במאבק בשייח ג'ראח לצידן של משפחות פלסטיניות המגורשות מבתיהן. הגירוש וההתנחלות בשייח ג'ראח ובמזרח ירושלים הם עניין גורלי לעתיד של כולנו. בשכונה הזאת מנסים לקבוע את העובדות שימנעו את הפיכת ירושלים המזרחית לבירת פלסטין – ימנעו את השלום בארץ הזאת. הכיבוש בשייח ג'ראח ובמזרח ירושלים הוא לא רק ההתנחלות והוא לא רק גירוש המשפחות הפלסטיניות מהבתים שלהן, הכיבוש מתבטא גם בפעולות של עיריית ירושלים, המשטרה ומערכת המשפט. ביום ראשון האחרון שופטת בית המשפט השלום, אילתה זיסקינד – אותה שופטת ששלחה לכלא את גיבור ישראל, פעיל השלום, עזרא נאווי – הורתה להרחיק12 מהפעילים המרכזיים של המאבק למשך חמישה חודשים משכונת שייח ג'ראח, ולמעשה מכל פעילות הקשורה למאבק. בהחלטתה הצטרפה השופטת זיסקינד למערכה שמנהלת משטרת ישראל נגד ההפגנות בשייח ג'ראח מתחילתן. כבר שישה חודשים משתמשת המשטרה באלימות ובמעצרי שווא על מנת לשבור את הפעילים בשייח ג'ראח ולאפשר למתנחלים שם להמשיך לגרש משפחות ולהפוך את חייהם של התושבים הנותרים לגיהנום מתמשך. גם השופטת זיסקינד היא חלק מהכיבוש.
מנגנוני הכיבוש נרחבים וחזקים וחודרים אל עומקו של הממסד. הדרך היחידה שלנו להיאבק בהם, היא לעמוד מולם וליצור מעגל מתרחב של התנגדות. את ההתנגדות לכיבוש התחילו עשרות, המשכנו למאות ולאלפים ונגיע לעוד אלפים רבים. בשביל לנצח את הכיבוש, אנחנו צריכים להתחיל מלמטה, להתייצב בכל מקום שבו הגזענות, הלאומנות, והשנאה מרימים את ראשם, בכל מקום שבו יש דיכוי, השתקה, הפחדה ורדיפה פוליטית. הפגנות במוזיאון תל אביב הן חשובות. הן הדרך שלנו להראות לאחרים ולעצמנו שאנחנו לא לבד במאבק, אבל כולנו כאן יודעים שהפגנות כאלה לבדן לא יסיימו את הכיבוש. הכיבוש יסתיים כשהאלפים הרבים שהגיעו לכאן הערב יתייצבו מולו ומול כל סוגי הגילויים שלו – בדרום הר חברון, בגינת לוינסקי, בבאר שבע, בסכנין, בבילעין, בשייח ג'ראח ובכפר שלם, בכל ישוב וצומת שבו נמצא דיכוי, ניצול וקיפוח.
מול הלאומנות המשתוללת והדרישה לאחדות מוחלטת נציב אנחנו את הערך היחיד שיכול לחתור תחת הכוחנות וההשחתה: סולידריות. סולידריות היא עמידה משותפת של כל מי שמחויב בארץ הזאת לשלום ולצדק חברתי, ערבים ויהודים, נשים וגברים, מזרחים, דתיים, חילונים, אזרחים וחסרי מעמד, ישראלים וזרים, צעירים ומבוגרים. עמידה משותפת של כולנו ויציאה למאבק בכל מקום בו הפאשיזם מרים את ראשו. העמידה המשותפת הזאת מתרחשת גם כאן היום בתל אביב, והיא צריכה להמשיך, להתרחב ולצמוח בכל רחבי הארץ, בכל מקום בו הימין מדכא, מפריד, מחליש ופוגע. הימין מנסה להפריד ולבודד אותנו. אנחנו ממשיכים להתעקש לעמוד ביחד! מרגש ומשמח לראות את הקהל הגדול כאן הערב. הביטו סביבכם וראו שאנחנו מחנה אמיתי. אנחנו לא מעטים ולא חלשים. התקופה קשה ובקבינטים יושבים כאלה הרוצים לדחוק אותנו לשולי החברה הישראלית. אך דווקא משום כך צריך לומר להם שאנחנו כאן ולא ניעלם. אנחנו כאן הערב בת"א ואנחנו נמשיך להתייצב בימי שישי הקרובים בשייח ג'ראח וביתר המקומות בהם פורח ומשגשג הכיבוש.
ביחד, נוכל להשיב על החלטתה האומללה של השופטת זיסקינד תשובה ניצחת. על כל 12 פעילים שיורחקו יופיעו מאה ועשרים, ועל כל מאה ועשרים יופיעו אלף מאתיים. ביחד, מלמטה, בסולידריות, עד שהגזענות והכוחנות לא יוכלו לנו. (נאום שנישא בהפגנה לציון 43 שנים לכיבוש, תל אביב 5.6)
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
Umode ve`ozev yerookham !
התחושה שהופיעה בי בימים האחרונים ומסרבת להיעלם היא של פטריוטיות חזקה יותרמאי פעם בעבר. לא פטריוטיות אל מול הבוז שמספר הולך וגדל של מדינות וגורמים בעולם מפנים כלפי ישראל, אלא אל מול מנהיגי המדינה שהורסים את המדינה הישראלית ואת החברה הישראלית בעוורונם האלים ובטמטום חושיהם האנושיים.
אני רוצה לצעוק: פטריוטים תתעוררו. לוקחים לכם את המדינה והורסים אותה צעד אחר צעד. אבל, ברור לי שאיש ואישה לא יתעוררו אלא בזמן ובמקום המתאים להם, או יותר נכון כמו שישראלים אוהבים: רק כאשר אין להם ברירה. האלימות המופרזת בסגנון "בעל הבית השתגע" של שרון, אולמרט, ביבי, ברק… תוביל בסופו של דבר שהעולם יתחיל להתייחס לישראל כאל מדינה משוגעת שאי אפשר לצפות את ההתפרצויות שלה ואת עוצמתן. מה יהיה על הנשק להשמדה המונית שבידי ישראל כאשר היא מתנהגת כמו משוגעת? האם אפשר לסמוך עליה שלא תוביל להרס העולם?
זו פעם ראשונה שאני מגיבה באתר הזה. מחול על מה? מודה ועוזב? הבחורה נולדה במקרה בהתנחלות. היא צריכה לבקש סליחה? ממי? מהצדיק החתום על דברי הבל עם יותר מקורטוב רשעות?
יום 6 ביוני 2010 הוא יום א בשבוע.
ה 6 ביוני 1944 הוא היום הארוך ביותר יום הפלישה לנורמנדי…. ראה/י עוד
ה 6 ביוני 1967 היה יום ג בשבוע והיה היום השני למלחמה שבוססה אותנו בביצה של הכיבוש וההתנחלויות.
ה 6 ביוני 1982 היה יום ב בשבוע היום השני למלחמת לבנון הראשונה מה שנקרא מבצע שלום הגליל. ביום זה עמד מנחם בגין על דוכן הכנסת ואמר שכאשר נגיע לקו ה 40 קילומטר תיפסק כל לחימה. למחרת הוטס מנחם בגין לבופור שם סופר לו שהבופור נכבש ללא נפגעים.6 מלוחמי סיירת גולני נהרגו בניהם רז גוטרמן ו גוני הרניק. וחרוטה בזכרון שאלתו של מנחם בגין "היו להם מכונות יריה ?"
התנגדתי למלחמה מאותו רגע שפרצה.
לדאבוני ביום ד ה 8 ביוני ראיתי צו בפתח הדלת. השקרים התחילו עוד במחנה חסה שם קיבלנו את הציוד. לא סיפרו לנו שאנחנו נוסעים ללבנון אלא לרמת הגולן שהיתה שקטה. ביום רביעי בלילה ישנו באוטובוסים ושם כבר התלהטו הויכוחים בין תומכים למתנגדים במלחמה. מאחר ולשמחתי לא נמצא רכב שיכניס ותנו לביצה ישנו באותו לילה ביום ה בחניון ליד קרית שמונה.הפסקת האש נקבעה ליום ו 10 ביוני 1982 ושעה לפני כניסת הפסקת האש נפל חלל מהגדוד שלנו שחטף טיל בראש.
שהינו בחוסר מעש במשך שבוע בלבנון וביום ו ה 17 ביוני יצאנו לחופשת שבת. לשמחתי ב 19 ביוני בישרו לנו שאנחנו משתחררים אבל היינו צריכים להחזיר לכשרות את מצב הגדוד לכן נדרשו עוד מספר ימים עד לשחרור משמ"פ. פניתי לפסיכיאטר פעיל שרצה שאני אשתחרר עם פרופיל 21 וסירבתי. מהון להון סיימתי את השרות בגיל 45 עד הרגע האחרון.
לאחר שהשתחררתי ונדמה לי שזה היה ב 22 ביוני פניתי מיד לפעילות מחאה כנגד אותה מלחמה ארורה.בשבוע ה 3 למלחמה ביום שבת ערך הועד להפסקת המלחמה בלבנון עצרת מחאה בכיכר מלכי ישראל. שבוע לאחר מכן היתה הפגנה של שלום עכשיו. במועדון צותא נערכו מידי פעם כינוסי מחאה שהרוח החיה בהם היו אסא כשר ויהודה מלצר. האשליות של הנצחון במלחמה נמוגו יחד עם באשיר ג`ומאייל ואז הגענו לסברה ושתילה. קמה תנועת יש גבול ולשמחתי מעולם לא קיבלתי זימון לשרת בלבנון.
היום 6 ביוני 2010 לאחר כשלון צבאי שעלול היה להסתיים ברעידת אדמה מאשים שר החוץ אביגדור ליברמן את מפלגת קדימה בלשון עדינה בחוסר נאמנות למדינה. ב 1982 ראש הממשלה היה מנחם בגין ולמרות שמיכאל קליינר ואחרים בקואליציה רצו להשתיק את ההפגנות והמחאות היינו סמוכים ובטוחים בחוסנה של הדמוקרטיה. א
באחד מכינוסי המחאה בצוותא אמר לנו פרופסור ליבוביץ` "הנוכחים באולם זה ייספו במחנות ריכוז שיקינו עבורם גאולה כהן,הרב דרוקמן ואריאל שרון". פרופסור ליבוביץ` טעה בפרטים אבל לא טעה במגמה .
אלישבע וחבריה, הצעירים הנפלאים, הם כקרן אור החודרת מבעד למסך הדיכוי והרשעות. הם המאפשרים לנו לא לאבד את האופטימיות.
"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה` דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו).
אחד הדברים המעטים שיכולים להפיח כאן תקווה!
נאום של תקווה.
ובהזדמנות "חגיגית" זו הרשו לי להזכירכם שגם לבג"צ אחריות רבה בהמשך המצור ותוצאותיו ההרסניות, לפלשתינאים ולנו. בג"צ אישר את חוקיות המצור תוך שקבע כי כמויות המזון שאנו מעבירים לשטחים מבטיחים מניעת "משבר הומניטרי". כך אישר בג"צ פעולה מלחמתית מובהקת (ולכל אלו ששכחו: המצור על מיצרי טיראן היווה עילה לפרוץ מלחמת ששת הימים. ומצור זה היה קל לאין ערוך מהמצור שאנו מטילים על עזה) כנגד מליון וחצי אזרחים. הוסף לכך את מתן אישורו לחיסול מבוקשים, הרס בתים, תוואי גדר ההפרדה על אדמות מעבר לגבולה הבינלאומי של ישראל, ועוד.
גם בג"צ אחראי להידרדרותה המוסרית של מדינת ישראל.
הזכרת מספר מקומות שבהן יש להפגין.
מקום אחד לא הזכרת והוא לדעתי החשוב מכולם: מול השגרירות האמריקאית בת"א. לצערי השלום היחיד האפשרי כרגע, הוא השלום הכפוי (כמו ביוגוסלביה). רק ארה"ב מסוגלת לבצע את הכפייה המבורכת הזאת ועל כן הסיסמה המרכזית בהפגנה צריכה להיות משהו כמו:
Barak Obama, please force peace in the Middle East
משבי שנאה לאחר , למוסלמי באשר הוא , לערבי/ה באשר הם מסתתרים תחת אמירות יללניות על איך שהם חופשיים ואנחנו לא , איך ש"הם" לא משלמים מיסים , בעלי זכויות יתר…בכיינות מניפולטיבית שכולה רצון לקחת לגזול להרחיק ולהדיר.
נכבשנו על ידי הכיבוש הנאלח הזה , ולא רבים הם הקוראים לעצור.
צודק- המצור על עזה (אפשר לקרוא לו סגר ימי) הוא אכן פעולה מלחמתית.
ואנו במלחמה עם החמאס.
והחמאס לא רק שולט בעזה, אלא גם נבחר על ידי האוכלוסיה שם, נתמך על ידיה, ומקפיד להסתתר בקירבה, בזמן שהוא יורה על אזרחים ישראליים. שגם הם אזרחים, מה לעשות. כך שהמצור לא רק חוקי, אלא גם מוסר*
אז למה בדיוק האחריות עלינו? אם הסבל בעזה רב כל כך, למה שהחמאס לא יעצור אותו? נאמר, יכיר בישראל? אנחנו צריכים לדאוג לחמאס לתנאים סוציאליים כשהוא נלחם בנו?
* שאלה אחרת היא האם הוא חכם. הרי המצור מביא להברחות, שמניבות הכנסות לחמאס.
באל וולאג`ה, בדרום הר חברון, בדהמש, ובכל מקום אליו נוכל להגיע כדי למחות נגד הכיבוש המכוער שמשחית כל חלקה טובה במדינה (אם עדיין נותרה כזאת).
אולי נותרה, בבתי החולים, הרופאים שלנו אינם מפלים בין אדם לאדם ומטפלים בכולם באותה מסירות, לפחות באיכילוב במחלקת עיניים בה אושפז בני.
היא אותה שופטת ששלחה לעבודות שרות מתנחל שקילל שוטרים במערת המכפלה וקרא להם נאצים, פלאשמורה, הרים ידו במועל יד, וקילל. היא ציינה שהנאשם הוא נורמטיבי בהתנהגותו ובערכיו וכי אינה רוצה לפגוע חלילה בייעודו כמחנך, הוא לומד לתואר שני בחינוך.
כנראה שהבעיה נעוצה בהשקפותיה של זיסקינד לגבי התנהגות נורמטיבית בחברה הישראלית. ואכן היא צודקת: להפגין נגד אי צדק ועוול זו התנהגות לא נורמטיבית בחברה שאיבדה את כל הנורמות המוסריות שלה, חברה המושתתת על כוח וצבא. בחברה כזו מי שמצדיע במועל יד ומכנה שוטרים "נאצים" הוא הוא הנורמטיבי.
האם לצחוק או לבכות?
אם יעצרו מאה ועשרים יבואו אלף מאתיים… אתה מוכן להסביר מהיכן תביא אלף מאתיים איש שיבואו?
הרי כל השמאל הישראלי בבחירות האחרונות הסתכם בכמה עשרות אלפים או ליתר דיוק 3 מנדטים.
הרגתם את השמאל על דיבורי השקץ האלה על מדינת ישראל.