אחריו המבול

דרור ניסן

לא מן הנמנע שהשיח הציבורי – אם אמנם עודנו מתקיים ולו גם לכאורה – איבד כל ערך. אין באמתחתי הסבר אחר לשיוויון הנפש ולדממה הציבורי שבה התקבל מאמרו האחרון של משה ארנס בעיתון "הארץ", בו הוא מציע, לא פחות,  לשקול את סיפוחם של ערביי הגדה המערבית למדינת ישראל.

הצעתו של משה ארנס, מעוררת מספר שאלות, בפרט לנוכח היותו בשר מבשרה של תנועת החרות, מבכירי בכיריה ומשפיע בה שנים הרבה, שר ביטחון פעמיים מטעמה, שר חוץ, מועמד לראשותה, פטרונו של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו ועוד.

והנה עתה, כאשר אינו ממלא עוד כל תפקיד פעיל, ממרומי גילו המופלג (85, יבדל"א), מסביון החרישית והמוריקה, מציע, לנו ירום הודו, לבחון, לעת עתה, רק לבחון, את האופציה לספח את פלסטינאי הגדה המערבית למדינת ישראל. ארנס אף חישב ומצא שהדבר לא יסכן את הרוב היהודי במדינת ישראל.

אז ראשית, סחתין על הרעיון ושנית, סבבה על הבוכהלטריה. ובכל זאת, מה ההצעה האופרטיבית, אם אמנם קיימת כזו? כן לספח , לא לספח? אבל השאלה העיקרית המתבקשת היא: עכשיו באים?

הפלברה הליברלית:

אינני כופר כלל ועיקר בליברליות העמוקה שמאפיינת את סר ארנס. בהתחשב בתורת היחסות הוא היה שר ביטחון הומאני בכל קריטריון (הריסות בתים, גרושים וכו'), אבל זה היה יחסית מזמן. אגב, מדוע אז, שהייה במלוא אונו הפוליטי לא הציע ודחף לסיפוח? למה איש מעמיתיו לרעיון ארץ ישראל השלמה לא קידם את הרעיון? אחרי ככלות הכל הם ההגמוניה כאן זה כבר יותר משנות דור.

כל מי שבחלוף 43 שנות כיבוש ברוטאליות – וקצרה היריעה מלהכינס לפרטנות היומיומית של זוועה מתמשכת זו – מציע לשקול אזרחות עוסק בלא פחות באוננייה מקוממת. עכשיו נזכרים לשקול אזרחות?! הנכבשים בכלל חפצים בהצעה? ואילו אמריטוס ארנס אמנם אכן שלם עימה? ולמה עתה רק להתחיל ולשקול? בקיצור, אליבא ד'ארנס, הכיבוש יכול לחכות . כך גם אצל פרופ' יהודה שנהב שאף הוא ממציא מחדש את רעיון הדו-לאומיות כמו לא היתה "ברית שלום", מפ"ם של טרום הכרזת העצמאות ומירון בנבנישתי שכבר לפני יותר משני עשורים ניסה להחיות ולקדם את הרעיון.מה שיפה בסוציו-פוליטיקה, שלהבדיל מפיזיקה, כל יום רשאי לקום לו אייזיק ניוטון חדש.

פירות הייאוש והדישדוש:

כישלונות המו"מ המדיניים עם הפלסטינים מולידים פתרונות קצה ביזאריים: הבולט שבהם הוא השיח אודות הדו-לאומיות. אינטליגנציה שמאלית שאינה בקושי  שולי שוליים ודמויות בעלות תהודה בתנועת ההתנחלות, כמו אורי אליצור ואחרים, חברו להם והם מפמפים את רעיון הדו-לאומיות. עתה אף זכו כאמור לרוח גבית מאיש נשוא פנים כארנס. אולם מהי המציאות בפועל ומהי הדינמיקה שלה: אפרטהייד! הכיבוש אינו מגיע אל קיצו כלל ועיקר. התנועה ההתנחלותית לא שבקה. ישראל של תוככי הקו הירוק לוקה בסממנים של פאשיזם. לפיכך, כל שיווק הדו-לאומיות בעת הרעה והמדכדכת הזו אינו אלא יצירת מסך עשן ועידוד המציאות הנוראה הקיימת.

האוייב של הטוב הוא הטוב מאוד. האידיאליסטים הליברלים דוגמת ארנס,  משחקים לידי הפונדמנטליסטים, עוקרי עצי הזית ושוחרי מדני הנצח עם הפלסטינים, ומאידך, הופכים את חסידי החלוקה לאלטע-זאכן.

אי אפשר לקצר את תולדות הזמן (אלא אם אתה סטיבן הוקינס), בכל זאת, להיסטוריה דינמיקה משלה שאפילו מישה ארנס יתקשה לכווץ. טרם שיחיו העמים (היהודי והפלסטיני), במדינה אחת, ראוי ובלתי נמנע שינסו כל אחד לחיות במדינה משלו . ראש הממשלה, נתניהו, הפייבוריט של ארנס, הכריז זאת. עכשיו שילך על זה. כאשר נחייה לפי מידותינו הבינלאומיות, גם דיפולמטית חיינו יהיו נוחים יותר. האם או אז האנטישמיות תמוגר? לא, אולם יכולת המענה שלנו תהייה הרבה יותר ניצחת. בינתיים חבל להתפזר ולהתבזר. זה לא מקדם שום פתרון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. סחבק אוריגינל

    החיבה שלך לפרופ` שנהב ידועה אבל ישבת קצת בשקט בזמן האחרון. מה קרה, מצ`עמם?

  2. נפתלי אור-נר

    לכן, הטענה לפיה המאמצים המדיניים אינם נושאים פרי היא טענה מטעה. ישראל היא זו שאינה מעוניינת בהצלחתם, ולכן מוצאת לעצמה כל פעם "טריק" ו"שטיק" תורן להכשלתם.
    כמה פעמים קיימה הממשלה דיון בהצעת השלום הסעודית? כמה עיתונאים העזו לשאול את שרי הממשלה מדוע לא טרחו לקיים עד היום אפילו דיון בהצעה. התשובה לשתי השאלות היא: 0. המסקנה ברורה ויש להטיח את האמת בפרצופם של מנהיגנו והציבור הישראלי

  3. אזרח

    גם רובי ריבלין אמר דברים דומים לשגריר היווני לפני חודשיים

  4. אסף בהט

    מאמרים כאלה צריך להעמיד במבחן הפאוור פויינט. לאמור, ינפה כבודו את שלל האנקדוטות והשנינויות ויסכם במספר נקודות את התזה שלו.

    למשל, ארנס – ירום הודו, זקן, עשיר, אמריטוס, נשוא פנים ועוסק באוננייה מקוממת – לא נכנס למצגת.

    גם את האשמת שאר המאוננים – שולי שוליים שמאלניים, בעלי תהודה בתנועת ההתנחלות – בחוסר חדשנות, פתרונות ביזאריים, מיסוך עשן ובבלה בלה בלה, ישמור אדוני לתיבול ההרצאה ויסיר אותם מדפי הסיכום של הסטודנטים.

    ינפה גם את זעקת ה"אפרטהייד!" והפיסקה שאחריה, שהרי עליה אין כלל עוררין, והיא בדיוק הסיבה שבזכותה מכונות שתי ההצעות "פתרונות".

    ואף את הקביעה ש"טרם שיחיו העמים במדינה אחת, ראוי ובלתי נמנע שינסו כל אחד לחיות במדינה משלו" אם כל מה שמגבה אותה זה "להיסטוריה דינמיקה משלה" ו"אי אפשר לקצר את תולדות הזמן"…

    אז עם מה נשארים?  לא עם הרבה. אני הצלחתי למצוא שתי נקודות:

    נראה שהראשונה תהיה שאלת התזמון \ חדשנות – "סחתין על הרעיון", "עכשיו באים?", "מדוע אז לא הציע?", "עכשיו נזכרים?", "ממציא מחדש", "ולמה עתה?", "אייזיק ניוטון" וכו`. ובהפוך על הפוך, ובאותו משפט ממש, אפשר להאשים את שנהב שממציא מחדש יחד עם רפפורט שבחוצפתו "כבר לפני יותר משני עשורים ניסה להחיות…" האם ההצעה פסולה כי אינה חדשנית? הזהו הקרטריון בו נבדלים שני הפתרונות?

    הנקודה השניה – אותה מדגימים הביטויים "יצירת מסך עשן", "חבל להתפזר ולהתבזר", והקולע ביותר – "הופכים את חסידי החלוקה לאלטע-זאכן" – לא יותר הגיונית. האם בבואנו לשפוט בין שני רעיונות ראוי להעלות טיעון שמאשים רעיון אחד בכך שהוא לא מקדם את הרעיון האחר?

    מה שהופך את כל העניין למוזר עוד יותר היא הסתירה בין שתי הנקודות – מחד מאושמים חסידי הדו-לאומיות בחוסר חדשנות ומאידך בכך שהפתרון החדש שלהם דוחק את פתרון שתי המדינות הישן והטוב. לא סתם טוב – אלא ממש מעבר לפינה! אם רק ישתתקו לרגע שולי השוליים השמאלניים, יפונו כבר מחר חצי מליון מתנחלים ובא לציון גואל. ביבי אמר!

    אינני טוען שפתרון שתי המדינות אינו עדיף, אבל המאמר הזה עושה לו עוול גדול. לא אלה הטענות, לא כך צריך להתנהל הדיון.

  5. עמירם ברוטמן

    כפי שפורסם לפני כשבוע במוניטין עיתון למסרים מידיים. http://www.monitin.org.il
    זווית ימנית
    איש לא חושד בשר הביטחון לשעבר משה ארנס, כי הצטרף לקבוצה אנרכיסטית. אבל המאמר שלו ב`הארץ` עלול להטעות. ארנס מעלה את האפשרות לספח את השטחים הכבושים, ולתת לתושביהם אזרחות ישראלית לכל דבר ועניין. על פניו נשמע סוג של מהפך מחשבתי, ממש אחרית הימים. אבל ראוי לזכור שבתפיסות שמרניות- לאומניות האדמה מעל לכל

  6. ירושלמי

    אם הוא היה חושב ישראלית, הוא היה מבין שהתכנית הישראלית, בסגנון מפאי"ניקי קצת גם כשזאת ממשלת `ימין` – היא להמשיך מתי שהוא את 1948, אבל חס וחלילה מלדבר על זה.
    בתור מי שלא חושב ישראלית, הוא מזכיר, למרות גילו, את הילד שמנסה להציע לילד ללבוש בגדים.

  7. שור

    המשך השליטה ביו"ש מביא לשלטון על הערבים שם, וזו מציאות קשה.
    נסיגה מיו"ש תביא במהרה להקמת יישות עויינת, כמו שקרה בעזה, אשר תחבור לאירן ולסוריה, תצטייד בכלי משחית ותנסה שוב ושוב לנפנף אתנו מכאן.
    במציאות קשה כזו בה החלופות הן לא טובות, יש מקום לדון בחלופה של חיים ביחד (בעתיד). אולי דווקא הידיעה של ערביי הארץ שלא ניסוג תיצור אט אט רצון לחיים ביחד. וחיים ביחד יכולים להיות בכל מיני הסדרים קונפדרטיביים של חלוקת שלטון.
    כמובן שכיום זה נשמע אוטופיסטי, לאור הרצון להשמיד אותנו, אבל ייתכן שבעתיד זו תהיה המציאות שתיכפה על שני העמים.
    ראוי גם לזכור שארנס היה שר לענייני ערבים שראה בקידומם ובהקטנת הפערים בין יהודים לערבים במדינת ישראל מעשה חשוב ומוסרי.

    שור