קורבנות הצדקה

יפתח גולדמן

לפני מספר ימים ראיתי חדשות בטלויזיה.

זה לא  היה מתוכנן – חשבתי שכבר הגיעה שעת המשחק של ברזיל נגד צפון-קוריאה, והסתבר שהקדמתי. בלית ברירה בהיתי במסך, ו"עודי בוהה עבר לי קור בעצמות" – על המרקע נראתה שורת האייטמים הבאה:

"המדינה נכשלה בשיקומם של מפוני גוש קטיף" קבע דוח של ועדת חקירה בראשות השופט יהושע מצא.

אני ממש לא אוהב את אנשי גוש קטיף. לא אהבתי אותם לפני הפינוי, לא במהלכו וגם לא לאחריו. ובכל זאת לא יכולתי אלא לתמוה: איזו תועלת צומחת לחברה בישראל מכך שהמפונים נשארים בלתי משוקמים באתרי מגורים זמניים ובלא פרנסה? למה זה מועיל פרט לרגש הפרימיטיבי ביותר של שמחה לאיד?

האייטם החדשותי הבא עסק בבית החולים בנהריה. בית חולים זה, המשרת את תושבי גבול הצפון, נמצא על סף קריסה. פשוט נגמר לו מלאי הציוד במחסנים. חלק מהמדפים ריקים. אחרים מתרוקנים והולכים. בית החולים פנה בבקשה דחופה לסיוע אל משרד הבריאות ושם אמרו: "אנחנו מבינים את המצוקה אבל אין לנו כסף". זו התשובה של משרד ממשלתי לבית חולים שנותר בלי תרופות…

כתב הטלויזיה דווקא לא טיפש, והוא מסביר: בתי חולים במרכז הארץ נהנים מתרומות נדיבות של בעלי-הון פרטיים המבקשים להנציח את שמם (זוכרים את לוחות הפליז ב"הדסה" למשל? המרכז לרפואת עיניים תרומת פיליס ויהושע פייגלמן, המסדרון שופץ בתמיכתם של אלברט ושרה שפיגלמן, חדר הבדיקות  מנציח את שמם של מוריס ופאני לוי, המכוֹנה שעושה "טינג!" נתרמה על ידי אלישבע אפלבויים לזכר הוריה… רק על תאי השירותים עוד אין לוחות פליז). אין ביקוש מצד התורמים ללוחות פליז בבתי-חולים בצפון הרחוק. לכן נגזר על בית החולים בנהריה לגווע. ומה נגזר על החולים?

מגיש החדשות עבר מבית החולים בנהריה לספריית הילדים הציבורית בקרית-שמונה. הספריה נסגרה מחוסר תקציב. איזה תקציב נחוץ בשביל להחזיק ספריה עירונית קטנה? איזה סכום אפשר לנקוב כאן שלא ישמע מגוחך במונחים של כלכלה לאומית? ובכל זאת – הספריה סגורה וילדי קריית שמונה בטלים מקריאה.

"איך הגיע נושא כזה ללב מהדורת החדשות בפריים-טיים?" שאלתי את עצמי. התשובה נרמזה בהמשך: רוב הכתבה לא עסקה בספריה הסגורה אלא בחנות "סטימצקי" בקרית-שמונה, שקראה לילדים לחסות בצל קורתה ולקרוא ספרים (על רצפת החנות). נתמלאתי הערכה (אמיתית) למנהלת הסניף המקומי של סטימצקי שראתה במצוקת הילדים, אבל לא יכולתי שלא לשאול את עצמי האם מחלקת יחסי הציבור של הרשת היתה מעורבת בדחיפת הסיפור הזה אל מהדורת החדשות.

"משפחה מבני ברק שבה שני ההורים חולי סרטן מקבצת נדבות בעזרת מכתב מהעובדת הסוציאלית" הודיע מגיש החדשות.

במכתב רשמי וחתום מבקשת העו"סית מכל אשר ידבנו ליבו לעזור למשפחה האומללה, ומפרטת באריכות את פרטי התיק שלהם. אפשר להניח שהעו"סית היתה שמחה להפנות את בקשות הסיוע למשרדים הממשלתיים הרלוונטיים ובדרכים המקובלות. אפשר להניח שגם עשתה זאת, וקבלה את אותה תשובה שקבל מנהל בית החולים בנהריה…

"כמה אייטמים נוספים צריך לשרשר כדי שכל צופי החדשות יזהו את קריסתה המוחלטת של המדיניות הכלכלית של קצץ-והפרט?" שאלתי את עצמי. "ומה יהיה הסוף?"

הסוף יהיה שתמצא ישועה לחולים שבגבול הצפון. נדבן כלשהו, שליבו רחום מספיק או שהונו מוגבל, יסכים לקבל לוח פליז בשער בית החולים בנהריה במקום בכניסה ל'איכילוב'. נדבן עוד יותר מוגבל אמצעים, אולי אפילו אחד בקנה מידה מקומי, יציל את הספריה בקריית שמונה. אפשר שיימצאו גם תורמים שיאפשרו לבני הזוג מבני-ברק לקנות אוכל ותרופות.

משטר ההפרטה והקיצוצים מייצר לבעלי-הון פרטיים הזדמנויות עסקיות למכביר. לפעמים הוא גם מייצר להם הזדמנויות נדבניות (ולפעמים, כמו במקרה של חנות סטימצקי בקריית שמונה, מִטשטש ההבדל בין השתיים). כמעט בעל כורחי אני נזכר במדרש על הויכוח שבין רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע.

טורנוסרופוס הרשע הוא הכינוי התלמודי לטיניוס רופוס, הנציב הרומי ביהודה בתקופת מרד בר כוכבא, שניהל (על פי התלמוד) מחלוקות פילוסופיות עם רבי עקיבא. פעם אחת שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:

"אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?"

מכל התשובות האפשריות בחר ר' עקיבא דווקא את זו:

"כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנום".

העניים, על-פי רבי עקיבא, הם מתנה שהקדוש-ברוך-הוא נותן לנו כדי שנוכל לקיים באמצעותם את מצוות מתן צדקה, וכך להנצל מדין-הגיהנום. לא העניים עיקר ולא רווחתם עיקר, אלא אנחנו העיקר ומנוחת נפשנו היא העיקר: מי רוצה להטרד בחיבוטי-גיהנום (אלה שלאחר המוות או אלה המכונים ייסורי-מצפוּן)?

בימינו, משרד האוצר ממלא עבור שועי ארצנו וגביריה את תפקיד האלוהים: הוא מספק להם עניים כדי שיוכיחו באמצעותם את צדקנותם – יוכיחו אותה לעצמם, לציבור וליושב במרומים. שוב ושוב אני קורא את דבריו של רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע. שוב ושוב אני שואל את עצמי: "מי כאן הרשע?"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ורד

    גם אני הקדמתי למשחק עם ברזיל וראיתי את הכתבות המצוינות במאמרך. הצלחת לשזור חוט שני לאורכן ולשים בפנינו את המשותף לכתבות- הן צועקות את מחדל המדינה הקפיטליסטית, שדואגת רק לחזקים ולעשירים, המסירה ידה מהתערבות צודקת בבריאות, ברווחה, בכלכלה וכיו"ב באמצעות ההפרטה האווילית הזו.
    בעודי צופה במשדר זה, תחושת גואל ומיאוס אפפה אותי וכל כתבה עוררה את זעמי, אבל אתה הצלחת לחבר הכל יחדיו למקשה אחת ולכתוב ולסכם זאת בצורה חדה. ישר כוח.

  2. מאיר

    כי הפציינטים הם בורגנים שזוכרים טוב את התורם ובצפון כאמור יש עניים.

  3. נעם לוי

    הבריטית אשר משודרת בערוץ 8, ולה קדימון המהלל ומפאר אותה כ"תוכנית מופת עטורת פרסים"! לא פחות.

    למי שלא מכיר, זוהי תוכנית שבה מושתל מיליונר תחת זהות בדויה ובתאמתלה כזו או אחרת, אל תוך מקום עני וכושל (מקום עבודה, ארגון כלשהו, שכונת מצוקה, עיירת פועלים זנוחה, או שילוב כזה או אחר בין כל אלה וכו`), עם תקציב דל ומוגבל ממש כשל אדם "עני מהשורה". תחת מעטה האנונימיות-הסימפתטית הזה, הוא משקיף על החלכאים איתם הוא בא במגע, תוך כדי שהוא משתף את הצופה האירוני (תרתי משמע), בחיבוטי מצוקתו-מצוקתם של מי שאינם יודעים דבר אודות הגביר שבא בקרבם על צוות הצילום שעמו, כל שכן על תכלית ביקורו האמתית. שכן המלאך גבריאל הרואה ואינו בלתי-נראה, צופה בהם ומעריכם על מנת לאתר מביניהם את אלה שיהיו הראויים ביותר בעיניו-עינינו הצופים, לקבל ממנו סיוע כספי. סוף דבר: חשיפה עצמית קתרטית ומרגשת בסוף הפרק – עם בילד-אפ מתאים של חיבוטי נפש בקיתון הדל – של אותו מיליונר-מתייסר, במלוא הונו אל מול פניהם המשתאות והנפעמות של הנדכאים הנבחרים (those happy few) שיזכו לראות צ`ק נדיב מידיו.

    וכן, באחד הפרקים האחרונים שראיתי היה מעורב לוח ברונזה הנושא את שמו של הנדיב על מערכת הסאונד החדשה שנרכשה בכספו בבית לנערים במצוקה, בעיירת מצוקה, אותו זיכה בחסדו. ולהצופה ירווח.

  4. איזי גור

    נראה לי שלקיתי באיזו התמכרו חולנית שאינה מאפשרת לי להתיק את עצמי מקריאה ומצפייה בכתבות כאלה באמצעי התקשורת.
    היו זמנים , רחוקים מאוד, שברוב תמימטתי ואיוולתי קיוותי שכל מה שנחוץ אינה אלא פעילות הסברתית נכונה והעם היושב בציון יבין שעמדותיו ובחירותיו לגבי מה שצריך ונדרש לצורך יצירת חיים טובים יותר במזרח התיכון הפרוע, הוא להרחיק ממוקדיהכוח והשליטה את הפאנטים הקיצונים.
    מסתבר, אולם, שככל שהמדיניות של ממשלותינו גורמת לכשלים ולפורענויות ק/שות יותר, כך גם גוברת התמיכה המתלהמת באלו המביאים עלינו את האסונות.
    לתרופות בבית החולים בצפון העומד להיסגר ולסיפריה בקרית שמונה – אין כסף. מאות מיליונים של הקצבות לבטלני בתי המדרש,ליוצרי ילדים בעשרות ולגוזלי אדמות ערבים וכורתי עציי פרי- יש ויש.
    ובסופו של יום ארור קובעים הסקרים כי הברון לבית נתניהו, הוא המועמד הנבחר להרכיב את הממשלה הבאה, בתמיכת הדתיים.
    ורק תמהיה אחת נוספת בלבי.מהו האחוז של תושבי הצפון (נהריה וחוצותיה וקרית שמונה ) שבחרו בביבי במשאל האחרון.
    וכל שנותר הוא לירוק בשאט נפש ולסנן במרירות לכו קיבנימאט .

  5. איתי

    עם כל הכבוד, לשים באותו סל את הספרייה בקרית שמונה ואת מפוני גוש קטיף זאת פשוט טעות מחרידה, וזה אפילו יותר גרוע מטעות – זה טימטום. ההשקעה בגוש קטיף, לפני ואחרי הפינוי, היא אחת הסיבות לכך שאין כסף לספרייה בקרית שמונה.
    בכל מקרה, אני ממליץ לקרוא את מאמרו של סטרסלר ב"הארץ". אני לא חסיד גדול שלו, אבל במקרה הזה הוא צודק. עשו מעל ומעבר כדי לנסות ולטפל בציבור שפשוט סירב לשתף פעולה. מנהיגי הימין השכיבו את מתנחלי עזה על הגדר כדי למנוע את הפינוי הבא. הקישור:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1174457.html

  6. שוש

    אין מקום להשוואה בין מפוני גוש קטיף, שמנופפים במסכנות, כולל בפגיעות ובטיפול פסיכיאטרי אשר בדרך כלל מוסתר ואינו לגיטימי בחברתם, כתוצאה מהקריעה מהבית ומהקהילה – לבין קורבנות מדיניות ההפרטה ופשיטת הרגל והיד המכוונת של שירותי מדינה בסיסיים בפריפריה.

    עם כל הכבוד למפונים היקרים, תרתי משמע, מה שעומד בדרכם הוא לא היעדר כוחות נפש להקים מחדש את ביתם, ברוך השם, עם מלוא התמיכה והרצון הטוב של המדינה, אלא רצונם להנציח את צדקת דרכם. "לקחו לי את השכנה", כפי שמקוננת אחת הנשים בכתבה, זו לא בדיוק זעקת אין אונים, אלא התרפקות ואידיאליזציה שמתפרנסת מאי-שיקומה.

    "לא הצלחנו לקרב אלינו את עם ישראל" – נכון מאוד, לא הצלחתם.

  7. דני זמיר

    גם אני ראיתי את אותה מהדורה ומאותן סיבות, גם אני חשבתי מחשבות דומות, אבל הכתיבה של יפתח הצליחה להעלות את העניין באופן מעולה ולרקום את החוט המחבר. חבל שזו מהדורה של ערוץ לא נצפה ושאין בסופה פרשנות מאירת עיניים

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הקשר בין אנשי גוש קטיף שאר החלכאים הינו ישיר-הצורך,המוטעה,לתמוך בהם הינו הסיבה שלכל השאר אין למדינה כסף עבורם.
    האנשים הללו עשקו ומצצו את לשד המדינה כהקימו שם את בתיהם והם ממשיכים בכך כל הזמן מאז הוצאו משם.
    הם וחבריהם מהגדמ"ע הם הסיבה לכל צרותיה של המדינה מאז 1967.
    וכמובן שאין לשכוח את מחמלינו מהימין שמתעמרים בחברה ובמדינה מאז 1977.

  9. אירית

    השאלה היא מה ההבדל בין המצב הנוכחי ובין המצב שהיה קודם לכאורה תחת מדיניות סוציאליסטית ? לכאורה, כיון שהסוציאליזם התקיים במבנה מזוייף וצבוע, כלומר ישראל היתה ה"עני" שנתן שירותי עבדות לפריצים ברובם יהודים, שתרומתם הועברה במרוכז להנהגה או למפעלים וכולי . יתכן שעדיף ככה כרגע, כדי שיהיה שינוי, לפחות רואים את זה כפי שזה.

    לישראל כניראה לא היה מעולם מבנה ממלכתי, מאחר שהיא מראש הוקמה כבסיס עבדות וצבא למתווכים יהודים מארצות נכר, ששיווקו הלאה את המוצר, כלומר, אוליגרכיה, ואפשר לחזור אפילו עד לימי רוטשילד אם רוצים. העובדה שאדמות ישראל ברובן נגזלו ללא משפט, מוסיפה עוד נדבך בתרבות השטעטל הזו, מי שהיה קרוב לצלחת חטף.
    זה תמיד היה כך, הטלויזיה והגסות רק מדגישים את התמונה.

    בעבר זה הלך בצורה יותר מורכבת ומעוקמת, אבל המהות היתה זהה, עם המון צביעות של אחד במאי ופנקסים אדומים.

  10. ויינשטיין זוהר

    קורבנות הצדקה.
    היום נחספתי לראשונה לאתר זה. כול הכבוד ליוזמה.

    ברצוני לאוסיף חלקים לפזל בכדי שהתמונה שמוצגת במאמר זה תתבהר:
    מצבו הכלכלי של בית החולים בנהריה בכי רע בשל מחסור בתרומות, אמת.
    אך מה הסיבה למחסור זה?
    אולי מינוי פוליטי של מנהל שאין לו את הכישורים לניהול בית חולים בסדר גודל כזה. אבקש אתכם הקוראים לבדוק את "הצלחתו" בבית החולים הקודם שניהל בנצרת.
    לגבי שאר המיקרים אין לי ידע מספיק כדי לנקות עמדה.
    תודה.