שייח ג'ראח: בין השורות של פסקי הדין האחרונים

פעילי שייח ג'ראח

כבוד בית המשפט,
איך לקרוא את החלטת בית המשפט בנוגע ל"שחרור בתנאים מגבילים" של 12 המורחקים? איך להבין את ההחלטה, "חסרת התקדים" על-פי עורכי הדין המנוסים שלנו, של שופטת בית המשפט השלום אילתה זיסקינד? איך לנתח ולפענח את חתימתו של שופט בית המשפט המחוזי נעם סולברג על תנאים כמעט זהים?
אבל ראשית, תקציר השתלשלות העניינים…
לפני מעט יותר מחודש, ב-14 במאי, השתתפנו בהפגנה בשייח ג'ראח. ההפגנה הזאת התקיימה יומיים אחרי שאלפי מפגינים-חוגגים השתוללו ב"מרחב הבתים בשכונה במהלך "יום ירושלים". בשירים, בריקודים, חמושים בדגלים ובנשק, הם הוכיחו שוב מי לדעת המשטרה הוא בעל הבית במקום אליו אנחנו לא מורשים להגיע כבר כמה חודשים. הפעם, חלקנו חצה את הכביש והחל ללכת לעבר הבתים. לא ביקשנו הרבה – רק להגיע לאותו מקום בו הורשו מפגיני הימין להשתולל יומיים קודם. הדרך נחסמה כמובן על-ידי המשטרה. מחסומי ברזל ושוטרי יס"מ הבהירו ששוב אנחנו לא מורשים לעבור, שמעבר שלנו יחשב להפרה של הסדר הציבורי. התיישבנו על הכביש. כעבור כמה דקות והכרזה במגאפון החלו השוטרים לפנות אותנו בכוח ואלימות. לאחדים נשברו עצמות, עשרה מאיתנו ישבו סופשבוע במעצר (ומאות חיכו במוצאי אותה שבת לשחרורנו על שפת בית המשפט). שלושה דיונים ו-15 יום אחר כך נתנה כבוד השופטת זיסקינד את החלטתה בדבר התנאים לשחרור בערבות:

"א. ייאסר על כל אחד מהמשיבים ליטול חלק בתהלוכה או בהפגנה שלא קיבלו רישיון והקשורה לאירועי שייח ג'ראח, באופן שהפרת איסור זה, לרבות הפרת תנאי הרישיון, תהווה הפרה של תנאי השחרור על כל המשתמע מכך. תוקפם של תנאי שחרור אלה יהיה למשך 5 חודשים.

ב. ייאסר על המשיבים להיכנס במשך 5 חודשים למתחם הבתים שבמחלוקת בשכונת שייח ג'ראח, אלא אם יינתן היתר לתהלוכה או להפגנה בתוך מתחם זה,  ובכפוף לתנאי ההיתר ולזמנים שייקבעו בו, הפרת איסור זה יהווה הפרת תנאי השחרור".

עד כאן התקציר. את מה שכתבה כבודה צריך להבין. המשטרה ביקשה שלושה חודשי הרחקה, השופטת פסקה חמישה. המשטרה ביקשה להרחיק אותנו מההפגנות – השופטת אסרה עלינו להיכנס ל"מתחם" בכל זמן (אין להתבלבל מהכאילו הסתייגויות "שלא קיבלו רישיון" או "אלא אם יינתן היתר" – הפעולות שלנו בשכונה אינן דורשות רישיון, ומן הסתם אינן מקבלות היתר. בקיצור, אסור להשתתף). אבל הדבר החמור ביותר, אולי, והחושף את כוונת ההחלטה הוא זה: אסור למורחקים להשתתף בשום מחאה ציבורית שקשורה לשייח ג'ראח. כן, גם אם היא מתרחשת בתל אביב או בחיפה.

כבוד השופטת זיסקינד התעלמה בהחלטתה מכל טענה עקרונית שהעלו עורכי הדין שלנו. היא לא התייחסה לכך שהמשטרה מנעה מאיתנו לקיים התכנסות שכבר הוכרע בעבר שהיא חוקית. היא לא התייחסה לטענה שהמשטרה אוכפת בצורה מפלה ועקבית דין אחד לפלסטינים ושמאלנים ודין אחר לאנשי ימין. היא לא ענתה לשאלה: סדר של איזה ציבור בדיוק אנחנו עלולים להפר – של עשרות המשפחות הפלסטיניות שצועדות איתנו ומזמינות אותנו, או של אותם נציגי עמותת מתנחלים? לא התעמתה לא הפריכה או סתרה, התעלמה כליל. מעבר לכך, היות ומדובר "רק" בדיון בתנאי שחרור, סירבה השופטת להידרש לחומר הראיות. אבל זה לא הפריע לה לקבל את גרסת המשטרה, שלפיה כל 12 החשודים השתתפו בהתפרעות וחסמו כבישים.

כבוד השופטת גם לא ראתה את השקרים השקופים שהוצגו לה על ידי עורך הדין של השוטרים. הרבה דוגמאות יש, אבל הנה, למען הקיצור, שתיים מהן, ישר מתוך כתב האישום:

"כתבי האישום מייחסים לכל אחד מהמשיבים בנפרד השתתפות בהתפרעות האלימה, בכך שנטלו בה חלק פעיל בישיבה על הכביש (…)". כבודה, אני רק שאלה – התפרעות אלימה או ישיבה על הכביש? איך יכול מי שיושב ומשלב ידיים ורגליים עם זה שיושב לצידו, על-פי עדויות השוטרים, באותו זמן ממש, להתפרע באופן אלים? התובע המשטרתי לא מצמץ כשאמר לשופטת שחסמנו את דרך שכם. כשהצגנו את הווידיאו המשטרתי שמראה בבירור שדרך שכם נותרה פנויה כל זמן האירוע, הפטירה כבודה משהו על כך שאיננו מצפים מבית המשפט להיכנס לכל פרט ולאמת בין הגרסאות כרגע.

צריך לחשוף את הציר שנהיה יותר ויותר ברור: בתחילה פוסק בית משפט בישראל שזכות הקניין (הקושאן הטורקי של עמותת שמעון אינטרנשיונל) עולה על מדיניות בת עשרות שנים, ששוללת מעשרות אלפי פלסטינים את אותה זכות בדיוק. ואז משפחות מפונות. מפגינים נדחקים ונעצרים. בית המשפט פוסק שההפגנות חוקיות. המשטרה ממשיכה לחסום, בניגוד לפסיקה, את המפגינים בדרכם אל "מתחם הבתים". המשטרה ("משטרת ישראל ביתנו", נכתב על אחד השלטים) מכה ועוצרת. בית המשפט משחרר אותנו ב"ערבות תחת תנאים מגבילים". מאוד מאוד מגבילים.

צריך לדעת: כל ההגבלות המוטלות עלינו נובעות מהמסוכנות המיוחסת לנו, מהסכנה שנשקפת מאיתנו לסדר הציבורי. אפשר לגחך על כך ("אל תשאלו איזה עבר יש לי", אמר אחד מאיתנו בחדר המעצר הקטן שתחת בית המשפט, "פעם חניתי באדום לבן"), ואפשר אולי לאחל לעצמנו שכל עוד ה"סדר הציבורי" הוא מונח שמכסה על כיבוש, הפרדה ואפליה (אפרטהייד בלעז) ופגיעה בזכות המחאה וההתנגדות, נדע לגדול ולהגיע לממדי האיום שכבר מיוחס לנו. מול רוח רעה ומציאות מאיימת חשוב לזכור: המאבק בשייח ג'ראח הוא מאבק בכיבוש. המאבק בכיבוש הוא מאבק על דמוקרטיה ושוויון.

אה, כן, נותר עניין הערעור. כבוד השופט סולברג התאים את תקופת ההרחקה לדרישתה המקורית של המשטרה, שלושה חודשים. כל ההגבלות נותרו בעינן. סולברג, כזיסקינד, לא מצא לנכון לבחון את הראיות בתיק, אבל הרשה לעצמו לקבל את גרסת המשטרה לפיה היתה התפרעות.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. Diogenes

    Exactly like in a Banana Republic !

    But the blinds insist on calling it "Jewish-Democracy "

    All in all, It is a haven for the Plutocrats.

  2. יוסי

    זה נכון שהעליון פסק שאם ירדן היתה מפקיעה את רכוש הנפקדים היהודים (כמו שישראל עשתה) אז הוא לא מחזיר את השטח ליורשי הבעלים היהודים?

  3. מקווה

    אולי בעליון יש עדיין קצת שכל ויושרה…

  4. ערן

    לא היה שום סיכוי לקבל החלטה אחרת מהמתנחל סולברג. חשוב מאוד להכריח את ביהמ"ש העליון להביע את דעתו בעניין הזה.

  5. איזי גור

    מכיוון שאין כל סיכוי שמה שיש לי לומר על הממשלה, המשטרה, קלגסי משמר הגבול ועוד גורמים "אנושיים" דומים- יפורסם., עלי להסתפק ביריקה של גועל נפש.ובשתי מלים. גועל נפש!

  6. משתדל

    מהכרותי האישית הצנועה עם התגלגלות הארועים ומנסיוני המשפטי הדל – אני ממליץ בכל פה לפנות לעליון. קביעה ביקורתית של שופט עליון בסוגיה עשויה לנער את המערכת ומעז יצא מתוק.

  7. צדק לא היה כאן, עכשיו גם לא דין

    המדינה הציונית תמיד עשתה פלסתר את חוקי העולם. החוק הבינלאומי הוצא מחוץ לתחום. כך הפכו "חוק השבות" – שאסר על פליטי הנאכבה לשוב למקומות מגוריהם והתיר "ליישב" במקומם אנשים שלא חיו כאן – לנורמה הישראלית. והחוק הפך לחוקן. אבל לעולם נמאס, והוא מתרחק מישראל, לאט ובביטחה. זה הרקע גם לאמירה של ראש המוסד דגן ש"בעיני ארצות-הברית חדלנו להיות נכס, והפכנו למעמסה." זאת גם הטיב לתאר ידידנו הצעיר דב ירמיה, שריד לותיקי ה"הגנה", בן 96, שכתב: "כובד משא העוולות והנבלות עד טירוף שהספיקה ישראל הסיקריקית לייצר עד כה פועל כבר במהירות אסונית, ועומד לחסל את סיכויי שרידותה כבר בעתיד הנראה לעין". ואנו מה נלין על שופטי החוקן?

  8. האם יהיה הצדק והשלום ל"סלע קיומנו"?

    אם / כאשר יבינו הראשים הציונים את הקורה אותנו זה עלול להיות מאוחר.
    לכן עלינו לזנוח את האמונה המתעתעת בנו זה שנים כאילו בבית המשפט העליון נמצא מפלט מהכיבוש וספיחיו. הבג"צ אמנם מנסה לעיתים נדירות "לאזן" בין שרירות הכיבוש ומנגנוני החושך לבין הצדק, אך זה קורה רק לעיתים נדירות. וכאשר הדבר קורה והבג"צ פוסק, המדינה לא ממלאת אחרי הפסיקות. כך או כך, ברוב המקרים "סיבות ביטחון" מדומה גוברות על שיקולי הצדק, והחוק הבינלאומי – שפוסל את הכיבוש – ודורש נסיגה והחזרת הפליטים – נשאר ללא שימוש כאן ב"היכלי הצדק הישראלי".
    אז מה עושים? חייבים להגביר את העשייה בעולם. זה כולל השתתפות במסע ההסברה נגד מדיניות הכיבוש והאלימות המובנית בו, פירסום תגובות ופניות בעד שלום ונגד הכיבוש בעיתוני העולם ובאתרים, פניות לבית המשפט הבינלאומי בהאג וכו`. רק כך יבינו שליטי המדינה ושופטיה שישראל חייבת לשנות את עמדותיה, להכיר בחוקי העולם, ולחזור בה מהאלימות הכוחנית כשיטה. בקיצור להפוך את הצדק והשלום ל"סלע קיומנו"!

  9. דן

    פעם אחר פעם המערכת החוקית מוכיחה לנו שהיא אינה צפה בעולם אידאלי היא פועלת כחלק מהקונטקס החברתי פוליטי, ואם זאת אנחנו מנסים לתלות בא את תקוותינו להצלה.
    הגיע אולי הזמן שלא נופתע יותר מכך, שצדק הוא אינו אבסולוטי, שגם בית במשפט פוסק בתוך ההקשר הפוליטי.
    גולדסטון ענה למתקיפים אותו על שהוציא להורג שחורים בדרום אפריקה `זו הייתה מערכת החוקים`.

    אנחנו צריכים לבחור את דרך השינוי הפוליטית ולהבין שזו הדרך היחידה, ביום שבו המשטרה תראה את המפגינים הימנים כפורעים אלימים או אז גם מערכת המשפט תהיה לצידנו
    וכדי שכך יהיה אנחנו צריכים לחפש את הקשר שאנחנו יכולים ליצור עם הקלגסים המגבניקים ועם השוטרים (לא המשטרה או מג"ב כגופים אלא עם היחידים). ביום שנתחיל לראות גם אותם כשותפים אז אולי נצליח לשנות גם את המציאות הפוליטית.

    ביום שנתגייס לעמוד גם לצד התושבים הפלשתינים וגם ליד תושבי השכונות הרוסים או האתיופים (שכן גם משרתים במגב) ולא נראה אותם כמדכאים בלבד אלא גם כמדוכאים אז אולי הם יתחילו להקשיב לנו.
    אבל עד שהיום הזה יגיע בואו לא נהיה מופתעים מפסקי דין שאינם צודקים

  10. מרדכי

    הפלא ופלא,כל המגיבים בעוץ שייכים ללא יוצא מהכלל ל"שמאל הקיצוני"מה המסקנהעל אתר העוקץ…………..