• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על אלי יונס והרקולסים אחרים

יוסי דהאן

אני קורא היום ב"גלובס" את מאמרו של דוקטור אבי נוב נגד הצעת החוק הפופוליסטית המופקרת והבלתי אחראית לטענתו להגביל את שכר הבכירים. לטענת נוב שכר הבכירים עלה בשל גלובליזציה, שינויים טכנולוגיים ותחרות על מנהלים איכותיים.  וסיבה חשובה נוספת מיוחדת שאותה מציין נוב זו החובה החוקית לפרסם את שכר חמשת בעלי השכר הגבוה ביותר, לדברי נוב, חוק זה "גרם לכך שמנהלים משווים את שכרם לשכר חבריהם, ומתקיימת תחרות פרועה להגדלת השכר. בהיעדר חקיקה כזאת, חברות רבות לא היו מפרסמות את שכר הבכירים, ו"הבעיה" היתה נפתרת לפחות בחלק". כלומר אליבא דנוב, הבעייה נובעת מהחובה לשקיפות ציבורית. זו טענה מוזרה מקפיטליסט אדוק, אידיאולוגיה המהללת את מעלת השקיפות כאחת ממעלות השוק החופשי. וכך על פי נוב, לו רק היו משחררים את יעקב פרי ואלי יונס מדיווח ציבורי על שכרם הוא היה צונח לקרקע. הנימוק המרכזי של נוב נגד הגבלת שכר הבכירים (למקסימום פי חמישים משכרה של העובדת בעלת השכר הנמוך ביותר) הוא שצעד כזה יגרום לכך שהמנהלים יפטרו את בעלי השכר הנמוך על מנת להגדיל את שכרם. ומי מר נוב יעשה את עבודתם של מקבלי שכר המינימום שיפוטרו, מי ינקה את רצפת בנק המזרחי ויגבה תשלומים על חשבונות חשמל,  יעקב פרי? אלי יונס?

הדיון על שכר הבכירים רציני קצת ומורכב יותר מזה שמתאר דר' נוב, שעל פי תמונת עולמו המנהלים הבכירים הם מין הרקולסים שמגיע להם כל מה שהם דורשים כיוון שהם יוצרי העושר הכלכלי. כל תאגיד כלכלי הוא ישות חברתית שתוצריו הם פרי שיתוף פעולה של אנשים רבים, אף אחד אינו היוצר הבלעדי או המרכזי של הכנסות התאגיד. יתרה מזאת, וניל לאוסון כתב יפה על סוגיה זו לאחרונה, קיימים מחקרים המצביעים על כך שיש יחס הפוך בין שכר מופקע למנהלים וביצועיה הכלכליים של החברה. צמצום הפער בין בעלי השכר השונים יוצר אמון ושיתוף פעולה ומגדיל את ההון החברתי של התאגיד וכתוצאה מכך את יעילותו.

בשנים האחרונות התפתחה תעשיית מחקר גדולה מאד העוסקת באושר, מחקרים מצביעים על כך שאנשים לא הופכים למאושרים יותר כאשר ההכנסה שלהם גבוהה מאד באופן יחסי. הכנסות מופקעות יוצרות מיעוט של בעלי הון המכתיבים את הדיון הפוליטי, את הסטנדרטים והסביבה בה אנו חיים בהם. צריך רק להסתכל על הקשר בין רדיפת הבצע של צמרת התאגידים הפיננסיים והמשבר הכלכלי העולמי שאנו נמצאים בו על מנת להבין חלק מההשלכות הללו.

ג' פ' מורגן הבנקאי מאבות הקפיטליזם האמריקאי אמר שלדעתו פערי השכר לא צריכים לעלות על פי 10, פער כזה מספיק לדעתו על מנת לגרום לבעלי השכר הגבוה להתאמץ. אם ניקח את הצעת החוק של שלי יחימוביץ' מי לכל הרוחות יכול להתלונן על 180 אלף שקל לחודש.

ועניין חשוב נוסף מדוע צריך להתייחס ברצינות לפערי הכנסות בחברה הוא אי השוויון. לאחרונה יצא לאור ספרם של Richard Wilkinson and Kate Picket ששמו Spirit Level. המחברים שניהם אפידמולוגים מציגים ממצאים מדעיים מתחום הבריאות המצבעים על הקשר ההדוק בין פערים בהכנסות ותחלואים חברתיים שונים. הם בדקו ממצאים מעשרים המדינות העשירות ביותר בעולם ובחמישים מדינות בארצות הברית, ומצאו שבמדינות בהן קיים פער הכנסות גדול מאד בין עשירים לעניים, מדינות כארצות הברית, פורטוגל ובריטניה, שיעור המחלות נפשיות, שימוש בסמים ואלכוהול, השמנה והריונות בקרב נערות היה גבוה יותר. כמו כן תוחלת החיים הייתה קצרה יותר והישגי התלמידים היו נמוכים יותר.לעומת זאת מדינות סקנדינביה ויפן שבהן פערי השכר הם מהנמוכים ביותר היו מדינות בעלות תוצאות חיוביות יותר באופן עקבי בפרמטרים השונים.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: