על יושרה אקדמית והכפשת שווא

רונן שמיר

תגובה בעקבות מאמרו של פרופ' אפי יער "קודם כל יושרה אקדמית" בעיתון "הארץ" הבוקר. לכבוד עיתון הארץ אינני נוהג להתפלמס בענייני מחקר והוראה באמצעות דפי העיתון. אך כיוון שפרסמתם מאמר אודות יושרה אקדמית, שהתמקד באופן בלעדי בקורס הניתן במסגרת החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, וכיוון שאני ממלא בימים אלו את תפקיד ראש החוג, אבקש לחרוג ממנהגי ולהגיב בקצרה. גם עתה, אין בכוונתי להתפלמס, אלא להבהיר מספר עקרונות יסוד המנחים את ההוראה בחוג. באופן כללי, ראוי לציין כי החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב נחשב לחוג חזק מאד מבחינה מדעית, גם בקנה מידה עולמי. החוג לסוציולוגיה בנוי על כעשרים אנשי סגל אשר מקדישים את מלוא עתותיהם להוראה ולמחקר. פירושו של דבר הוא שקורסים משקפים לעתים מזומנות את הכוונים המחקריים של המרצה ונשענים על פרסומים מדעיים רלבנטיים שמנחים את המחקר. כעניין שבשגרה, מדובר בפרסומים בכתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה בארצות הברית ובאירופה. עיקרון החופש האקדמי מתבטא גם בהימנעות עקרונית מהתערבות בתכנים ובנושאים השונים אשר החוקרים (והחוקרות) עוסקים בהם. עם זאת, במיוחד כשמדובר בקורסי חובה, אנו מקפידים על תחלופה בין מרצים שונים, כדי להבטיח מגוון דעות וגישות. במשך שנים רבות נלמד הקורס אודות החברה הישראלית כקורס חובה לתלמידים בשנת הלימודים השלישית והאחרונה בלימודי התואר הראשון, מתוך תפיסה לפיה ראוי שסטודנטים יוכלו ליישם את הידע הסוציולוגי שרכשו בשנתיים שקדמו לכך לבעיות הקונקרטיות המעסיקות את הציבור בישראל. לראיה, כותב המאמר שפרסמתם מעיד על עצמו כי גם הוא לימד קורס זה. איש לא עמד בדרכו, כשהרכיב סילבוס ולימד את החוקרים שנחשבו בעיניו לרלבנטיים. לפני מספר שנים שונה שם הקורס מ"חברה ישראלית" ל"חברה בישראל". השינוי הסמנטי לכאורה, סימן עמדה תיאורטית של המורה החדש שלקח על עצמו ללמד את הקורס. מן הסתם, עמדתו היתה מוסכמת גם על ישראלים רבים מן השורה: החברה הישראלית אינה עשויה מקשה אחת. בישראל מתקיימות "חברות" שונות, חלקן סגורות יותר, חלקן פתוחות יותר, חלקן רואות את המדינה כמייצגת אותן וחלקן לא, חלקן עוינות קבוצות אחרות וחלקן נמנעות ממגע עם קבוצות אחרות וכן הלאה. בהתאם, מורה הקורס הדגיש פרספקטיבה המחדדת את המתחים בין קבוצות שונות, בניגוד לכתיבה אקדמית מוקדמת שהדגישה דווקא את רעיון הלכידות החברתי בישראל או את התנאים להשגתה. קיצורו של דבר, כל אלו הינם עניינים שתמיד שנויים במחלוקת בתוך הקהילה האקדמית שלנו. מחלוקת היא נשמת אפנו. לכן, מאמר המציג קורס זה כמעין ביטוי למזימה אנטי-ציונית או כביטוי לדיקטטורה רעיונית, חוטא בעיוות המציאות האקדמית ובהכפשת שווא. 

בברכה,

פרופסור רונן שמיר    

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. טל

    אז כל מרצה מקבל חופש להרכיב את הקורס ע"פ דעותיו הפוליטיות?
    נשמע לי קצת בעייתי.
    מדוע ששלא תתכנס ועדה אקדמאית המורכבת ממספר אנשי מקצוע בעלי דעות ותפיסות עולם שונות, תרכיב את הסיליבוס של הקורס כך שיהיה רב גוני ורב צדדי ומבנה זה של הקורס יישאר קבוע ללא קשר למרצה שמעביר את הקורס?

    ככה עושים באו"פ, לא? מבני הקורסים קבועים פחות או יותר ולא תלויים בשגעונות של המרצה התורן…

  2. אירת הלפרין

    למזלי הזדמן לי לבקר בכמה שיעורים של הקורס המדובר. זו היתה חוויה אקדמית מאירת עיניים מרחיבת אופקים ומלמדת לאין שיעור. אינני צעירה וכבר למדתי באוניברסטיאות שונות לתארים מתקדמים. מצאתי את הקורס הזה אחד המרתקים והעמוקים והרגשתי בת מזל לשבת ולהעיר את תאי המוח האפורים ולאתגר את המחשבה שלי.
    מי שמשמיץ את החוג או את המורים חוטא בצרות אופקים ובמחשבה חשוכה ומלאת שנאה ופחד. בימים קשים אלו קורס כזה ומורים כאלו הם אור בקצה המנהרה ההולכת ומחשיכה.

  3. מיכאל

    הגבת, אבל בעצם לא אמרת כלום.
    יש לך מה לענות לעצם העניין?

  4. שור

    ללמד על החברה הישראלית מבלי להזכיר את אייזנשטדט, ליסק, פרס ובן-רפאל בסילבוס, וכן להזכיר את בשארה, זה חרטה.
    מעניין שהביקורתיים עלאק, לא מסוגלים בכלל לשמוע או לקרוא דיעה אחרת

    שור

  5. נעם לוי

    ישר ניחשתי מי עשוי להיות המרצה האמור שקצפו של יער יוצא עליו, כשקראתי את הציטוט החלקי של הסילבוס ה"מרשיע" – חיפוש זריז ברשימת הקורסים באוניברסיטה העלה שהקורס אכן מועבר על ידו.

    עולה כאן תחושה לא נעימה של אדם שמנסה לסגור חשבון אישי עם מי שדמותו ורעיונותיו הם לצנינים בעיניו. כלומר אני "מקווה" שבכך דברים אמורים וכי אין כאן מצידו של יער טרוניה אמתית על מידת היושרה האקדמית או הבנתו הסוציולוגית-אקדמית של הקורס כמגלם של "פוליטיזציה" בלתי ראויה של מה שאמור להיות מדע-סוציולוגיה נטול פניות ולכל הפחות "הגון" שעה שהוא מגיע שקורס "מבואי" (הוא לא מבואי כאמור וגם זה עולה ישר מן החיפוש הפשוט שיכול כל אחד לעשות כמוני), שמא תתקלקלנה נפשות הסטודנטים הרכים לתואר ראשון שאינם מבינים את ההקשר, או חמור מכך מקבלים את המסגרת הרעיונית ככזה קדש וראה וישר רצים להצביע חד"ש או בל"ד בלי לדעת שזה "רק גישה מחקרית"…ישמור השם.

    שכן איזה חוסר יושרה או אי-הגינות יש במי שמציב קבל עם ועולם בסילבוס את ה"אני מאמין" שלו לשיפוט כל באי הקורס? איזו מין הטיה בלתי-אקדמית בעליל רואה יערי בהצבת גישה מחקרית שמערערת על הנרטיב הרווח בתפיסת ה"חברה הישראלית" כדבר קוהרנטי ולכיד?
    וברור שאין מה להיתמם: מעביר הקורס אכן מסיק גם מסקנות פוליטיות משלו מגישתו המחקרית (או אולי להיפך הגיע למסקנה מחקרית לאחר שעסק נאמר בשאלה "האם החברה בישראל לכידה או סקטוריאלית" והגיע לתובנה הסוציולוגית האחרונה) – וכי מה מציע יער, לקבול לוועדת האתיקה – המקצועית – שהקורס לא מבוסס אקדמית?
    כנראה שלא – ולכן אם אכן יש לו בעיה אקדמית או יותר נכון מטה-אקדמית עם הקורס הבעיה היא בתפיסה שלו כגישה מחקרית "מוטה" כיוון שהמסגרת הרעיונית שלה "פוליטית" – ונניח לרגע לחפותה האפשרית כמי שהיא תוצאה של מחקר ולא מוצבת כהנחה אלא כמסקנה כאמור – וזה דבר רע ו"לא ישר". בכך הוא כמובן מצטרף, בין שביודעין בין אם לאו, למקהלת הדה-לגיטימציה של ה"אקדמיה השמאלנית" במסווה של דה-פוליטיזציה של "כללי המשחק הראויים" שצריכים להיות משוחקים…פשוט בושה. ושוב פעם לא צריך "להיתמם" ברור שיש שם רוב לבעלי דעה פוליטית מסוימת – אז מה? כולם שם מצביעים אותו דבר ושותפים לאותן דעות בדיוק ולאותן פרקטיקות? מה אין שם פנימה ריבים ומחלוקות פנימיות מן הקשות? לא כי בחוג לכלכלה יש "מרקסיסטים"? במדעי הרוח/חברה אילו פעולות עושים השמאלנים הללו במסגרת עבודתם האקדמית שניתן לראות בהן כאינדוקטרינטיביות? איפה כאן האמירה הברורה המגובה היטב, של מי שאמור להיות מאותו חוג ותחום אקדמיים, שמראה כיצד במסגרת הקורס האמור מעבירה אותו דעתו הפוליטית של מחברו עד כדי לימוד תכנים בלתי לגיטימיים מחקרית/רעיונית? אה כן אפשר לנפנף בעזמי בשארה. מפחיד. לא דוגמה מחקרית לסקטוריאליות העכשווית שרווחת בה"חברה הישראלית" בהא הידיעה.

  6. רועי

    התגובה של רונן שמיר במקומה ואני מקווה שתגובות אחרות יבואו בעקבותיה. אבל חבל ששמיר כותב שהוא איננו נוהג "להתפלמס בענייני מחקר והוראה מעל דפי העיתון" ומתוקף כך מגביל את תגובתו לרמה הפרוצדורלית של ה"עקרונות המנחים את ההוראה בחוג".

    אוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטה ציבורית, שממומנת ע"י הציבור וצריכה לשרת את הציבור. לתכנים שנחקרים ונלמדים בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה יש, בפרט, חשיבות ציבורית, מכיוון שהם נוגעים לנושאים חברתיים ופולטיים שעומדים על הפרק כיום. עם כל אי ההסכמה שיש לי עם אפי יער, אני חושב שפרסום דעותיו בעיתון הוא לגיטימי לחלוטין. לציבור כולו יש זכות לקרוא ולהתווכח על התכנים שנלמדים באוניברסיטאות בישראל. לכן, הויכוח עם נסיונות ההשתקה מצד אפי יער, פעילים מסויימים באגודת הסטודנטים של אונ` ת"א ותנועת "אם תרצו" צריך להתקיים בספירה הציבורית, מעל דפי העיתון או בפורומים פתוחים בקמפוס – לא בחדרים סגורים בנפתלי.

    למה לא להגיד באופן הברור ביותר שהמאמר של אפי יער ב"הארץ" הוא בסה"כ המשך ישיר לקריירה פורה שכולה השתקה של קולות של כל אלה שאינם אשכנזים, גברים, יהודים ומהמעמד הבינוני? בעבר הוא עשה את זה באמצעות טיעונים אקדמיים על כור היתוך. היום הוא עושה את זה באופן כוחני וישיר, מעל דפי העיתון ובאמצעות פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר (פטריוטיות? פחד מפני הברברים העומדים בשער?), תוך הפרה בוטה של החופש האקדמי של קולגה שלו.

    ויכוחים ומחלוקות אקדמיים צריכים להיות נגישים ושקופים. באופן די פרדוקסלי, נראה שבמקרה דנן דווקא סותמי הפיות דוגלים בשקיפות והמגנים על החופש האקדמי מסתגרים במגדל השן.

    ועם כל זאת, חשוב להתמקד בעיקר: תודה רבה לרונן שמיר על התגובה וליהודה שנהב על האומץ והעקשנות.

  7. נחמן

    הבהרה – אני לא מכיר את המקרה ואין לי שום דבר נגד המרצה הנוכחי, המרצה הקודם, או אפי יער. אני מתייחס לשאלה התיאורטית שעולה פה בעניין החלפת מרצים בקורסי יסוד ומתן חופש בקביעת הסילבוס של קורסי יסוד.
    מצד החברה והאקדמיה, אפשר להבין שמחליפים את המרצים בקורסי היסוד לעיתים תכופות. ככה, ב"ממוצע", אף מרצה לא ישליט את דעתו על כל הסטודנטים לסוצילוגיה באוניברסיטת ת"א לאורך מספר שנים. כל מרצה, נאמן לעקרונות מחקריים אקדמיים ככל שיהיה, נאמן לסילבוס שמוכתב לו ככל שיהיה, מגיע עם דעה ואג`נדה, במיוחד בקורסים שמתעסקים בנושאים אקטואליים. לדעתי עדיף מרצה נלהב שמתבסס על מקורות שהוא הביא (ומקובלים מחקרית ואקדמית כמובן), על פני מרצה כבוי שמדקלם חומר שלא מעניין אותו שנקבע לו מראש.

    מצד שני, סטודנט עובר את הקורס הזה פעם אחת וזהו, ומתן חופש אקדמי מוחלט למרצה לקבוע את הסילבוס (בתנאים שהוזכרו במאמר תגובה זה), עלול לגרום לכך שאמנם הממוצע יהיה בסדר, אך הוא יורכב מסטיות תקן משונות וסותרות, ואף סטודנט לא ייחשף לכל המידע והמגוון אליו היה כדאי שייחשף. לטעון שהסטודנטים לא כאלה טפשים ויזהו כשמלמדים אותם משהו מוטה זו טענה לא נכונה לדעתי, כי המרצה מתבסס על חומרים מקובלים ומכובדים, ומדובר בקורס יסוד, ככה שלסטודנטים, חכמים ככל שיהיו, אין תמיד את הכלים להבחין בהטיה או להבין בכלל שזו הטיה פרטית של המרצה ולא הבון טון האקדמי בתחום. החשש בשיטת המרצה הנלהב שקובע את החומר הוא שדווקא אותו סטודנט שיושפע ממרצה זה והטיותיו יהיה היחיד והמיוחד שימשיך לקריירה פוליטית בכירה ויגיע למצב שבו הוא והחלטותיו קובעים מדיניות. במצב כזה העובדה שסטודנטים אחרים שנה אחריו או לפניו למדו משהו יותר מאוזן ממש לא עוזרת לאף אחד. במקרה הזה אולי היה עדיף מרצה כבוי שמדקלם חומר שנקבע לו מראש.
    כאמור, התלבטות מעניינת. אין לי פתרון.

  8. אירית יער

    לפני עשרים שנה כתבת מאמר על הפזורה הבדואית, ניכסת חומר מחקרי שלי, שהועבר על ידי האגודה לזכויות האזרח, אף ללא מתן קרדיט.
    יושרה זה לא מה שבהכח דרוש באקדמיה הישראלית. אפרים יער יודע איפה החמאה מרוחה,, וגם אתה, כשצריך.

    אם תרצו הכניסו רוח רעה של רדיפה פוליטית, אבל זה יושב יפה על מצע של אדישות הציבור לאקדמיה בגלל הסיאוב, השחיתות, ווחוסר היושרה של האקדמיה הישראלית. אז גם אתה צודק, אין גדודים שירוצו להגן עליכם מפני הימין. זה דרכו של עולם

  9. מיכאל

    האם הקוראים, המגיבים ועורכי האתר המכובד הזה היו נוקטים עמדה זהה לו היה מרצה היפוטתי של קורס זה מלמד על פי סילבוס המבוסס על אידיאולוגיה ימנית כלשהי?