אם תרצו אין עובדות

קראתי שוב את מאמרו של הראל. ויש שם דעה לגיטימית לחלוטין, גם אם לא מסכימים איתה. נכון, הראל טוען שרוב האקדמאים הם בדעה אחת. אז מה? לא מצאתי שם מילה נגד החופש האקדמי, ובקושי על הכנס עצמו. רוב הטור הוא על היוזמה הסעודית ודעתו בנוגע לה. הכי רחוק שהראל מגיע הוא לטענה שהכנס שימש בעקיפין גם כ"דיוידנד תעמולתי" לסעודים, שזה עדיין רחוק מאוד מדה-לגיטימציה של האקדמיה. עם כל הכבוד, גרינברג עושה כאן דה-לגיטימציה להראל. אז מה אם הוא לא היה בכל הכנס? אפשר לחשוב שגרינברג הגיע לשם כדף חלק, נכון לשמוע כל עמדה ולשנות את עמדתו אם ימצא לנכון. הראל ידע מראש מה יכתוב על הכנס, אבל זה נכון מאוד גם לגרינברג.
לא לא כל הימנים פאשיסטים, ולא כל מבקריו של גרינברג הם סותמי פיות. הגישה הקיצונית הזאת, של "הלנו אתה אם לצרינו",שבה מחזיקים גרינברג ועוד קומץ אקדמאים, מביאה על העולם האקדמי את זעמם של רבים. הרי מאז ומתמיד יש אקדמאים בשמאל, אבל היוזמה של "אם תרצו" היא חדשה. "אם תרצו" היא לא רק תולדה של שיח כוחני הולך וגובר. יפשפשו גרינברג וחבריו במילותיהם, ואולי יגלו שם חלק מהגורמים לאיבה כלפי החופש האקדמי.

קשה להבין מדוע מזמינים לכנס אקדמי תועמלן פוליטי כישראל הראל. בכנסים אקדמיים אין מקום לפוליטיקאים, ובוודאי שלא לתועמלנים פוליטיים – בין אם הם מן הימין ובין אם הם מהשמאל. במקרה של טיפוסים מסוגו של הראל הדבר חמור שבעתיים, משום שמדובר באנשים נטולי ערכים בסיסיים – אנשים אלה מחזיקים בתפיסות גזעניות (עליונות העם היהודי), גוזלים את אדמות הפלסטינים וממררים את חייהם יום יום ושעה שעה.
(אגב, קשה לא פחות להבין מדוע "הארץ" מפרסם את גיבוביו של הראל, פרט לרצון העתון להתכסות בעלה תאנה ימני. ובכלל, אם ישראל הראל הוא האיטלקטואל הייצוגי של המתנחלים, מצבם האינטלקטואלי מעורר דאגה עמוקה).

גם אני קראתי את המאמר של הראל, בעקבות הכתבה, ואני מסכים שהביקורת כאן עליו הרבה יותר היסטרית מהביקורת המנומקת שמציג המאמר על הכנס. יש משפט אחד בלבד אצל הראל שהיה יכול לצדיק את ההאשמה לפיה הוא יוצא נגד החופש האקדמי. "אם צריך לבחון סיבות להתנהגות לעומקן, כפי שהאקדמיה אמורה לבחון, בראש ובראשונה עליה לבחון את ההתנהגות הערבית." – משפט זה, יחד עם רמיזות בין השורות שהכנס באונ` בן-גוריון הוא כלי-שרת בידי הסעודים והפלסטינים, מרמזים על כך שהאקדמיה אינה חסרת-פניות. רמיזה לא כל כך חדשה, ובמקרה הזה גם לא כל כך בוטה ובלתי מבוססת. (שאלה אחרת היא אם היא צריכה להיות חסרת פניות ובאיזה שלב של העבודה האקדמית).

החיבור בין מאמרו של הראל לתופעת "אם תרצו" אינו מוצדק, אינו מועיל ומוזיל את ההתייחסות לתופעה ולהופעה של התנועה המסוכנת הזו. התייחסות זו צריכה לדעתי גם היא להיות פחות לאיום על החופש האקדמי, שאמנם מטריד כה רבים, אך הוא רק ביטוי אחד של מה שמסוכן בתנועה הזו. מה שמסוכן בה הוא שילוב של בסיס אידיאולוגי של רטוריקה נבובה בשם סמלים חסרי-תוכן (כפי שניתח כאן בצורה מבריקה דניאל רוזנברג לפני כמה שבועות) עם מערך ביצועי מרשים ובעל אפקטיביות (שגם הוא זכה לשבחים, ובצדק, כאן מיריב מוהר) שמשפיע, בדרכים שונות, על צעירים וסטודנטים מזה ועל אנשי-תקשורת פוליטיקאים מזה.

הרדוקציה של כל מאמר-ביקורת ודבר-בלע ימני נגד האקדמיה והזיהוי האוטומטי שלהם עם `אם תרצו` הם אחד הגורמים שמקשים על התמודדות אפקטיבית עם התנועה והתופעה שעומדת מאחוריה. ובאשר להראל – מכתב תגובה ל"הארץ" עם ציון העובדות היה יכול להספיק, אם תרצו – עם עותק ל`העוקץ`.

1) מסכים עם דבריו של נפתלי אור-נר אז תודה ללב גרינברג ולמגיב לעיל.
2)ישראל הראל צבוע.ואם מלאכי השרת היו מבטיחים לו ש העיזמה הערבית היא כנה. והם במלאכים ואולי הגבורה בעצמה היתה ערבה שהם ישמרו על הסכם השלום, הרי הוא והימין מראש היו מסרבים לתנאים( שצריך לקבל) נסיגת ישראל מהשטחים הכבושים ופתרון צודק ומוסכם לבעית פליטי `48`.
לו היתה באה יזמה כזאת לפני מלחמת יוני`67 היו רוב מוחץ של היהודים היה חושב שבאו ימות המשיח. התביעה אז היתה ,הכרה בקו הירוק כגבול קבע + גישה חפשית לרובע היהודי ולכותל המערבי.