זה מהפער

יוסי דהאן

לפני כחודש התפרסם דו"ח באנגליה אודות אי שוויון במערכת הבריאות וההשלכות החמורות של אי השוויון, בין היתר כלל המחקר את העובדה שתוחלת החיים של עניים בבריטניה קצרה בעשר שנים מזו של העשירים. תוצאות המחקר הפכו לכותרות ראשיות בעיתונים ומהדורות ומגזיני החדשות בטלוויזיה וברדיו עסקו בסוגיית אי השוויון והשלכותיה בהרחבה רבה. שבועיים לאחר מכן פורסם בישראל דו"ח משותף של מרכז אדוה, רופאים למען זכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, אגודת הגליל – האגודה הארצית למחקר ושירותי בריאות, טנא – בריאות – קידום יוצאי אתיופיה בדיוק באותה סוגיה ומסקנותיו היו דומות.   הדו"ח התקבל פחות או יותר בדממה תקשורתית, המאמר המקיף ביותר שנתקלתי בו בעניין זה היה של רוני לינדר גנץ הכותבת בעקביות על סוגיות אלו ב"דה מרקר". בתקשורת הישראלית שבה שאלות חברתיות נדונות בעיקר במסגרת סיפורי מסכנות אישיים או באמצעות פרסום נדיבותם של בעלי הון במתן צדקה בשידור חי, אין סיכוי ששאלות של אי שוויון, נושא המעסיק רק תימהונים חסרי השכלה כלכלית יזכה לדיון אינטליגנטי. העורך והמראיין המצויים הבורים בטוחים שצמצום אי שוויון משמעותו חזרה לברית המועצות של חרושצ'וב.

ספר שנדמה לי שהזכרתי באחד הפוסטים האחרונים שמעורר דיון ציבורי רחב בסוגיה זו הוא ספרם של Richard Wilkinson and Kate Pickett, The Spirit Level: Why Greater Equality Makes Societies Stronger. המחברים הם חוקרים בריטיים בעלי שם בתחום הבריאות. במגזין Boston Review, מגזין מעולה שעורך הפילוסוף ג'ושוע כהן, מתפרסמת סקירה מקיפה וביקורתית על הספר שכתב קלוד פישר פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. פיקט ווילקינסון מציגים נתונים רבים המציגים קורלציה בין אי שוויון בהכנסות בין מדינות לבין תוצאות חברתיות שליליות רבות – בריאות גופנית, איזון נפשי, רמת אלימות, אינטגרציה חברתית, ילודה בקרב מתבגרות, הישגים לימודיים ותופעות חברתיות שליליות אחרות. לטענת המחברים אי שוויון גורם לאנשים להתמקד בסטטוס  והמעמד שלהם בסולם היוקרה החברתית ביחס לאחרים. התמקדות זו במצבם היחסי יוצרת דאגה, חוסר אימון, בידוד חברתי ומגדילה את רמת המתח הנפשי. המתח הנפשי מחליש את המערכת החיסונית וגורם לכך שאנשים עניים מתמודדים עם מתח זה באמצעות אכילה מופרזת ותוקפנות כלפי אחרים. בקיצור אי שוויון מזיק לבריאות כולם.

הטענה של המחברים אינה הטענה הטריביאלית שעוני מזיק לבריאותם של עניים, רמת העושר של היחיד אינה קריטית, מה שקריטי הוא הפער בין הקבוצות השונות בחברה. פיקט ווילקינסון מתנגדים לשימוש במדד הצמיחה הכלכלית למדידת רמת הבריאות, מהטעם הפשוט שצמיחה, כפי שאנחנו יודעים, יכולה להגדיל פערים. כאשר פירות הצמיחה מגיעים לעשירים וכמעט ואינם מגיעים לעניים. המחברים מציגים נתונים המצביעים כיצד במדינות שבהן אי השוויון גדול יותר, למשל ארצות הברית ובריטניה הבעיות החברתיות חריפות יותר, לעומת מדינות שוויוניות יותר כיפן ומדינות סקנדינביה.

קלוד פישר הסוקר את הספר מעלה תהיות אודות התזה של המחברים. ראשית אודות המדדים של אי שוויון. האם אי שוויון בין עשירונים שונים צריך להמדד על פי הכנסה, עושר או צריכה. שימוש בכל אחד מהמדדים הללו מוביל לתוצאות שונות במקצת. פישר גם מעלה את הטענה שהמחקר לא בדק את כל הבעיות החברתיות והקשר שלהן לאי שוויון. כך למשל הקשר בין אי שוויון ושיעור התאבדויות, במדינות בהן אי השוויון גדול שיעור ההתאבדויות קטן יותר. ההסבר של המחברים הוא שבמדינות לא שוויוניות אנשים מפנים את התוקפנות שלהם כלפי אחרים ולא כלפי עצמם. הסבר שאינו משכנע את פישר. פישר גם יוצא נגד השימוש של המחברים בממוצע להצגת תוצאות חברתיות בין מדינות. פישר מעלה תהיות נוספות אודות ההנחה של המחברים אודות הזהות בין קורלציה לקשר סיבתי. קימה של קורלציה בין אי שוויון וחוליים חברתיים אינו הוכחה לקשר סיבתי, ייתכן שאי השוויון אינו הסיבה לחוליים אלא סיבות אחרות כגון סיבות תרבותיות או סיבות פוליטיות. כך למשל חברות הטרוגניות הן בלתי שוויוניות בשל חוסר הסולידאריות בין הקבוצות האתניות והלאומית השונות, חוסר סולידאריות הבא לידי ביטוי באי נכונות לתמוך במדיניות חברתית המצמצמת אי שוויון. טענה אגב שהפילוסופים ויל קימליקה ורוברט בנטינג טוענים בספר שפרסמו לפני כמה שניםם שאינה נכונה. כלומר רב תרבויות אינה מביאה בהכרח לאי שוויון ופגיעה במדיניות רווחה.

בסקירה המעניינת והנרחבת הזו יש לפישר מספר השגות נוספות על המחקר, אולם המסקנה מהספר, אם לנקוט בתרגיל המחשבתי שהציע הפילוסוף הפוליטי ג'ון רולס, דמיין לעצמך שאינך יודע מי אתה ואתה צריך לבחור באיזו מדינה היית רוצה לחיות, מטעמים מובהקים של אינטרס עצמי היית בוחר לחיות במדינה שוויונית יותר שבה חייך ארוכים וטובים יותר.


<!–[if !supportLineBreakNewLine]–>
<!–[endif]–>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יצחק ג`קי אדרי

    ד"ר יוסי דהאן, תודה.

  2. שירה אוחיון

    אכן יוסי אתה צודק. אדם עני חשוב כמת. בואו לאשדוד ותיווכחו בזה יום יום. כמעט כל יומיים נרצח או נפצע פה מישהו כתוצאה מאלימות פעם זה על קפה שנשפך במריבת שכנות ופעם על סיגריה. והרבה פעמים זה בגלל בורות, שעמום, חוסר מעש, לחצים נפשיים ועוד- כולם תוצרים של עוני והזנחה. ובכל זאת חייהם של אלפי אזרחים עניים לא מזיזים לאף טחד וקשה לי לראות את המוני הצועדים במצעד נגד הפקרת חייו של גלעד שליט צועדים שוב למען הפקרת חיי עשראות ומאות אלפי אזרחים בישראל שמתים מחולי, לחץ דיכאון ועוד שאר תוצרי העוני.ביום שההמונים יגדשו את הרחובות במאה על שכר מינימום, ניצול עובדי קבלן, זכויות עובדים דיור ציבורי וחינוך יכתבו על זה כולם. כל עוד "העם" שותק הוא משתף פעולה עם השלטון והקפיטליסטים הדורסנים.

  3. עמירם ברוטמן

    2 קטעים שנכתבו במהלך השבועים האחרונים בעיתון האינטרט מוניטין
    עיתון למסרים מידיים. http://www.monitin.org.il עמירם ברוטמן

    יעד
    נתניהו ואנשי האוצר מראים תמיד יעדים שאליהם כדאי לשאוף. בהסברים היום מדוע לא להעלות את שכר המינימום הם הביאו לדוגמא את בריטניה. הם שכחו להוסיף כי בריטניה אימצה את תפיסת ריגן- תאצ`ר בזמנו. המבנה החברתי המקומי קרס. ותושבי האי מסתכלים מאז בקנאה על מקומות כמו הולנד וארצות סקנדינביה כמקום שטוב לגור בו. מיטיבי לכת זוכרים שהמודל הכלכלי של אירלנד היה אחד החלומות הרטובים של נתניהו. בגלל אילוצים מקומיים הוא לא הגיע לשם. מזל גדול בהתחשב במה שקרה לאי הירוק לאחר המשבר הכלכלי האחרון.
    מאבק
    יש מאבקים שהתוצאה הסופית מלמדת שלא היה בהם טעם. בחלק מהמקרים אפשר היה להגיע למסקנה הזו עוד לפני `הירייה הראשונה` . המאבק של חברי הכנסת יחימוביץ` וכץ, לקביעת שכר הבכירים במשק למכסימום של פי 50 מהשכר הממוצע, היא כזו. המטרה של החוק היא לצמצם את הפערים בחברה. בהכפלות שכר כאלה שום פער לא קטֵן. וזה מבלי לדבר שהחוק מחורר ומאפשר לקבל תוספות בצורת אופציות, בונוסים והשד יודע מה עוד. יש מקרים שהתהליך צריך להיות בנוסח הקשר הגורדי, לחתוך ולגמור. תהליך אחר של פרימת קשר אחר קשר עוסק בפרימה לא בתוצאה.

  4. אזרח.

    תודה על המאמר.

    מצרף הרצאה מאלפת בנושא אי השיוויון והשפעתו על הדמוקרטיה של שר העבודה לשעבר בממשל ביל קלינטון,מר רוברט רייש.ההרצאה היתה ב 2005 .

    http://www.youtube.com/watch?v=QCu-XnVxhfk

    Reich: How Unequal Can America Get ?

    אפשר לשים לב שמיכוון שארה"ב וישראל הן תאומות קלקליות ,הרעות השליליות הנובעות מאי השיוויון ההולך וגדל דומות.

    http://www.pbs.org/now/shows/332/index.html

    In America, the top one-tenth of one percent of earners make about the same money per year collectively as the millions of Americans in the bottom fifty percent combined. This is putting a tight squeeze on the middle class, while leaving millions of others in the cold.

    Video: Income Inequality

    http://www.pbs.org/now/shows/332/video.html

  5. המשקיף

    הכותרת: "הרבה דיבורים על פערים, מעט מעשים"
    כותרת המשנה: דרושה תוכנית לאומית לצמצום הפערים בבריאות בין פריפריה למרכז

    הכותב: שי ניב

    העובדה שהדבר קיבל ביטוי בעמ` 2 מעידה על החשיבות שנתנו לכך הורכים. זה עדיין לא כמו באנגליה, אבל גם לא גרוע כמו שאתה כותב יוסי

  6. יוסי דהאן
    תודה על התיקון, שי ניב הוא מישהו ששווה לקרוא ב"גלובס" גם כשהוא כותב על עניינים אחרים.
  7. שור

    1. הסיבה העיקרית לשיוויון יחסי היא לדעתי בדרך כלל תחרותיות, שמביאה הן לחלוקת הכנסות שיוויונית יותר (בגלל רווחים נמוכים יותר) והן להכנסות מדינה גבוהות שאפשר לנתב לצרכים חברתיים שיביאו (שוב) להקטנת הפער. זה המצב במדינות סקנדינביה וביפן.

    2. הסיבות העיקריות לשיוויון היחסי בסקנדינביה (תחרותיות והומוגניות) דומה לאלו שביפן. אולם, הפער בהוצאה הציבורית מהתוצר בין שניהם הוא ענק. מה שיכול ללמד שהוצאה ציבורית פחות משפיעה.

    3. בעוד תחרות מביאה בדרך כלל לתוצאה חברתית מייטבית, הרי בשוק הבריאות היא מביאה לתוצאה לא מייטיבית ולפערים ענקיים. לכן עדיפה שיטה של סל בריאות ציבורי כמו באירופה ובישראל על פני שוק פרטי תחרותי כמו בארה"ב.

    תודה על מאמר מעניין,

    שור

  8. משקיפה מקצועית

    יוסי שלום,
    שמי אדר גרייבסקי ואני דוברת רופאים לזכויות אדם, אחד מהארגונים השותפים בכתיבת הדו"ח.
    אני כמובן מסכימה עם עמדתך כי ישראל מפגרת אחרי מדינות רבות בעולם בעיסוקה בפערים בבריאות, ויותר מכך, בקידום תוכניות לצמצום אותם פערים.
    למרות זאת, בתור מי שתפקידה הוא לקדם תקשורת בנושא ולעקוב אחרי התקשורת, אני ואחרים דווקא חשים כי לאחרונה, הנכונות לעסוק בנושא צמצום פערים, הן בתקשורת והן במערכת הבריאות, הולכת וגוברת.

    אני מצרפת כמה לינקים לדיווחים וכתבות השונות שפורסמו בעקבות הדו"ח המשותף, מעבר לאלו בדה מארקר ובגלובס.

    הארץ – העיתון המודפס, כתבה נרחבת של דן אבן
    http://www.ifat.com/MediaSite/CustomerMedia/S_NewsLetter_Main.aspx?NewsletterID=697

    ווינט –
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3904888,00.html

    nrg
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/119/983.html

    גל"צ
    אנה בורד דיווחה על נייר העמדה בתוכניתה של יעל דן, עושים צהריים.

    קול ישראל –
    ידיעה במבזק החדשות וכתבה של כרמית ראובן ביומן צבע הכסף עם ראיון של מוחמד ח`טיב

    וואלה –
    ]http://news.walla.co.il/?w=/18/1686704

    news 1
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-241507-00.html?tag=15-02-41

    רדיו קול השלום – ראיון בתוכנית הבוקר עם שלומית אבני
    http://www.allforpeace.org/readarticle.aspx?articleid=7379〈=3

    JTA
    http://www.jta.org/news/article/2010/06/14/2739606/paper-presented-to-reduce-health-gaps-in-israel

    بكرا בוכרא
    http://www.bokra.net/article.aspx?id=865818

    חינוכית 23 – ראיון בתוכנית עושים סדר עם נדב דוידוביץ` ושאול סופר