על רעלות חירות ודיכוי

יוסי דהאן

הבית התחתון בפרלמנט הצרפתי אישר חוק הקובע כי לבישת רעלה המסתירה את הפנים והגוף בציבור אינה חוקית. גם באזורים מסוימים בגרמניה, הולנד ובלגיה נאסר על מורות להופיע לבית הספר ברעלה. השבוע הניחה חברת הכנסת מרינה סולודקין מקדימה הצעת חוק "איסור כיסוי פנים במקום ציבורי", על פיה "המכסה את פניו מרצונו החופשי או חלק מהם באמצעות פריט לבוש, במקום ציבורי, באופן שלא ניתן לזהותו בבירור, דינו – מאסר חודש ימים או קנס 500 שקלים חדשים". אורית קמיר כתבה ב-ynet מאמר המתנגד ל"חוק הרעלות הישראלי" ולחוק הצרפתי. היא כותבת:   "צרפת מניחה שמוסלמית המכסה את פניה אינה עושה זאת מתוך 'בחירה חופשית', אלא מתוך ציווי תרבותי פנאטי בלתי מתפשר, שאינו מתיר לה לבחון, לשקול ולהכריע על פי רצונה העצמאי. צרפת מניחה שהתרבות הפטריארכאלית היא שמחייבת מוסלמיות לציית לצו החברתי ולהצניע את עצמן מאחורי כיסויים שחורים. זו הנחה בעייתית. מצד אחד, היא בוודאי נכונה. מצד שני, היא אינה שונה בכך מפרקטיקות רבות אחרות, ולמה להפלותה לרעה? שהרי נשים רבות מתחתנות, יולדות ילדים, מכפיפות את עצמן לדיאטות חמורות, עוברות ניתוחים פלסטיים ולובשות בגדים לא נוחים ויקרים בשל צווים תרבותיים שהם לא בהכרח פחות פטריארכאליים ודכאניים. כל אלה אינם אסורים בצרפת. אז למה לאסור דווקא פרקטיקה תרבותית המזוהה עם התרבות הפטריארכאלית המוסלמית? זהו ויכוח ערכי עקרוני אמיתי ויסודי, המתנהל בחברות ליברליות רב-תרבותיות רבות, ופתרון טוב עדיין אין".   מרתה נוסבאום כתבה ב"ניו יורק טיימס" מאמר באותה רוח לפני מספר חודשים: היא מתנגדת לחוק כיוון שהוא פוגע בכבוד האדם ובחופש המצפון שהוא יסוד מכונן של כבוד האדם. נוסבאום מפריכה במאמר חמישה טיעונים התומכים בחוק. לדעתה איסור על אנשים להתנהג על פי צו מצפונם ומניעת קיום מצוות דתיות שהם מאמינים בהן פוגע בכבודם. נוסבאום הבוחנת את הסוגיה מפרספקטיבה אמריקאית, מצביעה על שתי מסורות שניסו להעניק תשובה לדילמה בין ציות לחוק וכיבוד חופש המצפון. מסורת אחת היא מסורת המעוגנת בהגותו של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, הקובעת שהגנה על הזכות השווה לחופש המצפון מחייבת שני דברים: איסור על חקיקת חוקים המטילים עונש על אמונה והתנהגות דתית, וחוקים שאינם מפלים בין פרקטיקות דתיות שונות. המסורת השנייה מקורה ברוג'ר ווליאמס, אחד ממייסדי הקולוניה של רוד איילנד שכתב מספר חיבורים על חופש הדת. הטענה של ווליאמס הייתה שחוקים בדמוקרטיה מבטאים את רצון הרוב, ולעיתים גם ללא כוונה הם עלולים להיות בלתי הוגנים כלפי מיעוטים. לכן לדעת ווליאמס יש לאפשר פטור מחוקים כאלה לחברי המיעוט הדתיים. פטורים מפרקטיקות כגון, חובה להעיד בימי הקודש של המאמין, פטור משירות צבאי הנאסר על ידי דתם ופרקטיקות נוספות. נוסבאום מצדדת בתפיסתו של ווליאמס.   נוסבאום מציגה חמישה טיעונים לטובת חוק הרעלות ומפריכה אותם בשל העובדה שהם פוגעים בערך של כבוד שווה שכל אזרח ראוי לו. חלק מהטיעונים מצויים גם בדברי ההסבר בהצעתה של חברת הכנסת סולודקין. הטיעון הראשון הוא הטיעון הביטחוני. הדומה לטיעון המוצג גם בהצעת החוק הישראלית. כלומר שיקולים בטחוניים מחייבים את הצגת הפנים של כל מי שמסתובב במרחב הציבורי. הטיעון השני הקשור לטיעון הראשון, קובע שכיסוי ברעלה פוגע ביחסים הראויים, המחייבים שקיפות והדדיות, שצריכים להתקיים בין אזרחים.   נגד הטיעון הראשון – הטיעון הבטחוני, טוענות נוסבאום ואורית קמיר שהוא רחב מידי ובלתי סביר. כך קמיר: "הצעת החוק של מרינה סולודקין מטילה עונש של חודש מאסר על כל אדם בישראל שיעז ללבוש על פניו כובע צמר בחורף. שומרים הניצבים בפתח בתי קפה וחיילים במשמרת לילה בחרמון יסתכנו בחודש מאסר אם יחבשו 'כובע גרב' שיכסה את פניהם או חלק מהם. גם מפגינים שאינם רוצים שמצלמת המשטרה תקלוט אותם, בין שהם מפגינים למען שחרורו של גלעד שליט ובין שהם מפגינים נגד ניסויים בבעלי חיים, יעברו עבירה פלילית אם יכסו חלק מפניהם כדי להגן על פרטיותם מפני פלישה דורסנית של הרשויות". לטענת נוסבאום, מה שמפחיד אירופאים הוא לא כיסוי הפנים, אלא כיסוי פנים מוסלמי. מלבד זאת אם הטעמים לאיסור הם ביטחוניים, אפשר לדרוש מכל אשה מוסלמית הלובשת רעלה לשאת תצלום. כמו כן האמצעים הביטחוניים כיום הם הרבה יותר מתוחכמים ולא מתבססים רק על זיהוי הפנים. הטיעון השלישי, המופיע גם בהצעת החוק הישראלית, הוא שהרעלה היא סמל של שליטה גברית המסמלת את שעבודן של נשים. לדעת נוסבאום רוב האנשים שמעלים את הטיעון הזה לא יודעים מה הבורקה מסמלת באסלם. מלבד זאת טוענות נוסבאום וקמיר, החברה שלנו מליאה בסמלים של עליונות גברית המתייחסת לנשים כאובייקטים – מגזיני סקס, תמונות עירום, וניתוחים פלסטיים. מדוע מתנגדי הרעלה לא אוסרים את כל אלה. ואכן, כותבת נוסבאום, איסור של החפצים וההתנהגויות הללו, יהוו פגיעה בלתי נסבלת בחירותם של אנשים. מבחינה זו מתנגדי הרעלה הם בלתי עקביים ודבריהם עומדים בסתירה לערכים של דמוקרטיה ליברלית. הדרך להיאבק בסקסיזם היא באמצעות שכנוע ומתן דוגמא.   הטיעון הרביעי הוא שנשים לובשות את הרעלה מתוך כפייה. הטיעון הזה הוא בלתי סביר לטענת נוסבאום – אנשים לא יודעים את הנסיבות שבהן נשים עושות את הבחירות שלהן. כפייה ואלימות כלפי נשים אינן תופעות ייחודיות לאסלם. נוסבאום מציגה נתונים אודות אלימות כלפי נשים ומסקנתה שאין ראיות שיותר אלימות מתרחשת כלפי נשים מוסלמיות. אם המתנגדים אכן דואגים לאוטונומיה של הנשים המוסלמיות הללו עליהם לדאוג שהן ייהנו מזכות יציאה מבית או חברה שאולי הן לא מעוניינות להשאר בהם. תנאים לזכות יציאה כזו הם חוקים לחינוך יסודי ותיכוני חובה.   הטיעון האחרון הוא הטיעון שהרעלה מזיקה לבריאות כיון שהוא מחמם ולא נוח. לבוש המכסה את הגוף, כותבת נוסבאום, יכול להיות נוח או לא נוח. לא ברור שהלבוש הרגיל שלובשות נשים בספרד (שם הועלה הטיעון הזה) החושף חלקים מהגוף לשמש, בריא יותר מלבישת רעלה. מלבד זאת האם זה אומר שמעתה יש לחוקק חוקים נגד פריטי לבוש והנעלה בלתי בריאים (למשל עקבים גבוהים).   לדעת נוסבאום כל חמשת הטיעונים מפלים והם סותרים ערכים בסיסים של חירות וכבוד ושווים, ערכים בסיסייים של חברה דמוקרטית ליברלית. יחס שווה של כבוד לחירות המצפון משמעותו דחיית הטיעונים הללו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלון לקח

    אני מציע חוק דומה, ולפיו גבר שיכסה את פדחתו או חלק ממנה בכיסוי ראש קטן ועגול, בין אם הוא סרוג ובין אם לאו, ייאסר לחודש ימים וייקנס ב-500 ש"ח. את דברי ההסבר לחוק אפשר להעתיק בשינויים קלים מהצעת החוק של סולודקין.
    אגב, לסולודקין עצמה לא יזיק לעטות רעלה – כדי להסתיר את פרצופה הגזעני.

  2. מ

    אני לא יודעת אם הטיעון כי "יש נורמות אחרות שהן גם סקסיסטיות ואותן לא עוצרים" הוא טיעון נכון או מוסרי. ראשית כל, הועבר לאחרונה גם חוק נגד תת משקל של דוגמניות (שתוקף נורמה מערבית דכאנית). שנית, יש חוקים גם נגד פורנוגרפיה המציגה אונס או מין עם קטינות (כמובן שהחוק לא נאכף בשלמותו אבל באופן עקרוני יש פחות מזה ברשת).

    אני חושבת שיש להמשיך עם המאבק גם בנורמות דכאניות מוסלמיות וגם ברעות החולות המערביות (פורנוגרפיה אלימה וסקסיסטית, צווי אסתטיקה נוקשים).

    השאלה אם המדינה היא זו שצריכה לכפות זאת זו השאלה המרכזית מבחינתי.

  3. אורלי נוי

    גם רזא-שאה, אביו של מחמד רזא-שאה, המלך המודח של איראן (ואשר הודח גם הוא עצמו) העביר חוק דומה באיראן כבר בשנת 1936, כאשר אסר על לבישת החג`אב ברבים. כמובן שלא הדאגה לרווחת הנשים ושוויונן בחברה עמדה לנגד עיניו (הוא עצמו נשא שלוש נשים), אלא האובססיה המטורפת שלו עם "מיערובה" של איראן. חמש שנים היה החוק בתוקף, עד שהודח רזא-שאה ב-41`, וישנן עדויות על נשים רבות שלא יצאו את פתח הבית במהלך כל השנים הללו מחמת הגזרה.

  4. איזי גור

    כל חוק הבא להגביל את חירותו של אדם מלנהוג על פי מצוות דתו או מסורתו- הוא פסול מראש ומלמפרע.
    חפצה האשה להליט פניה ברעלה ולעטוף את גופה באוהל שחור, או תרצה לחבוש לראשה קפלט ולשבת מרצונה החופשי באחורי האוטובוס- זכותן.
    אך בשני מקרים, לפחות, אין לקבל את המנהגים הללו.
    האחד. אם הדבר נעשה בכפייה.
    שתיים. אם קיימת סכנה שמתחת לרעלה ולחיג`ב מסתתרת דמות זוממת רע.
    ותו לא

  5. איתי

    לא מקובל עלי שאנשים בני תרבות מסויימת יבואו לחיות בקרב בני תרבות אחרת כשמראש הם יודעים שמיצוות מסויימות המחייבות אותם על פי דתם מנוגדות לציוויי תרבות המקום אליו פניהם.
    ברומא התנהג כרומאי.
    זה בדיוק מה שמאפיין פן מאד קרדינלי בתרבות האיסלם ( ודומה במידת מה ליהדות)-כולם ישתנו ויתיישרו על פי תרבותנו וכלל לא חשוב אם זה במדינתנו או במדינות אחרות.
    לא מתאים לך-אל תבוא.
    כל השאר פילוסופיה בגרוש.רדודה צבועה.

  6. מרדכי

    התגובות כאן כאילו יש חופש כל שהוא במדינות מוסלמיות.הרי אין דמוקרטיה אמיתית במדינות הללו,אין חופש דיבור,אשה לא יכולה ללבוש מה שהיא רוצה בפרס.אין מה לעצור את ההתחרדות של המוסלמים בארץ.גם לא בעזרת חוק האוסר לבישת רעלות

  7. צור שפי

    המאמר והציטוטים שהוא מביא תורמים לדיון בנושא שלפחות מבחינתי הוא מורכב ואין לי לגביו דעה מגובשת. אי אפשר למשל לשלול על הסף את הטיעון הבטחוני: אין לי בעיה עם אשה שהולכת עם בורקה או ניקאב ברחוב אבל לא אקבל התעקשות על כך בבידוק בנמל התעופה או אפילו בזמן ביצוע פעולתה בבנק המחייבת זיהוי. אי אפשר לחייב את כל העולם להתקין מערכות זיהוי משוכללות, קצתן כאלה הפוגעות בעליל בפרטיות, רק בגלל שמישהו רוצה להסתיר את פניו מסיבה כלשהי. נשיאת תצלום איננה פותרת שום בעייה כי צריך להשוות את התצלום לפנים. שאלה אחרת היא איפה עובר הגבול: האם נצדיק באותם נימוקים (הזכות לנהוג בהתאם לאמונה דתית מסויימת) גם תופעה כמו פוליגמיה? אני לא בטוח.

  8. שור

    בישראל כ-20% מהאזרחים הם ערבים,
    ערבית היא שפה שנייה,
    התוצר לנפש של ערביי ישראל הוא בעשירון הגבוה בעולם, הרבה מעל הממוצע של אחיהם במדינות ערב (וכל זה למרות אי שיוויון גדול בין יהודים לערבים במדינה שלנו)

    והנה אירופה עם אחוז ערבים ומוסלמים הרבה יותר נמוך חושפת את הגישה הגזענית שלה.
    מסתבר שישראל היא גן עדן של דמוקרטיה לעומת הצבועים בבלגיה וצרפת.

    שור

  9. בוריס

    אני מסכים עם החלק מטיעוני הנגד שהובאו במאמר. עם זאת הגישה הכללית המשתקפת ממנו היא רב תרבותיות מהסוג הגרוע ביותר הבוחרת להגן על הנורמות והתנהגויות בלתי מוסריות ונפשעות רק מפני שהן לא חלק מתרבות המערב.
    אין לכותבות המצוטטות במאמר שום בעיה להילחם בפורנוגרפיה ובסימלי דיכוי הנשים (והמיעוטים) בחברה המערבית, אך אם יעזו לנסות ולהילחם בנורמות דיכוי "לא מערביות". ישר יעלה הטיעון שגם תרבות המערב איננה טלית שכולה תכלת וישוו את הבורקה לנעל העקב ואת מילת הנשים לניתוחים פלסטיים (תוך התעלמות בוטה מהסביבה התרבותית בה מתרחשות שתי התופעות).
    וכל זאת מלבד האבסורד בטענה של "עם כולם עושים רע, למה דווקא אותי "מענישים". היכולה להצדיק כל נורמה פסולה באשר היא החל ממינויים פוליטיים ועד להטרדות מיניות בעבודה.

  10. קדמוני

    בישראל למוסלמי מותר לשאת כמה נשים. אין שום חובה דתית להתחתן עם יותר מאישה אחת (שלא כמו במקרים של כיסוי ראש) ואין גם מנהג מחייב בנושא. לכן המדינה יכולה לחוקק חוק כזה. הוא כבר נחקק בכמה מדינות ערביות-מוסלמיות ורצוי שיהיה גם בישראל חוק כזה.
    במקרה של פוליגמיה כמעט ניתן לומר בבירור וכמעט בכול המקרים מדובר בכפיה על האישה, והאישה הראשונה בודאי שלא עושה זאת בהסכמה.

    אחר כך נדבר על רעלות ודברים אחרים.

  11. עמית

    האיסלם מחליף בתפקיד הרע התורן את הגוש הסובייטי.
    אל דאגה על פי המצב הכלכלי נראה שעוד מעט הוא יוחלף ע"י סין.
    כנראה שבעתיד יחוקקו חוקים האוסרים איפור שיוצר רושם כאילו העיניים מלוכסנות.
    בשולי הגזענות הזאת מעניין לראות את הפטרנליזם במיטבו כאשר "דואגים" לנשים ולא למגבלות המושתות על הגברים (כמו למשל הטלת מום באיבר הזכרות של גברים מזרח תיכוניים).

  12. אירית

    ככל הניראה המטרה מאחורי החיקוק היא להגביל את הקליטה של מהגרים מוסלמים, וזו מטרה פסולה וגזענית כמובן. עם זאת, החוק עצמו , ללא ההקשר, עומד על רגליים סבירות, ביחס למטרתו (מניעת אפליה מגדרית). אמנם זה לא מובהק כמו איסור פוליגמיה למשל, אבל קשה לטעון שהלבוש הזה אינו מפלה או מדכא נפשית את הנשים (בדיוק כמו דרישות הצניעות במגזר הדתי יהודי). האיסור צריך להיות מוטל על מי שכופה או אוכף את המנהג ולא על הקורבן, לפי שיטת המחוקק המערבי, בדיוק כמו שלא מענישים אשה שנישאה בפוליגמיה אלא את הגבר.
    אירופה (למעט אנגליה וסקנדינביה) היא גזענית וחשים זאת די במהירות כאשר נמצאים שם. גם אירופה יכולה לטעון שזה "מנהג" (הגזענות) וצריך לקבל אותו במסגרת הרב תרבותיות אם מקבלים את המנהגים המוסלמים המפלים נשים, או הגזעניים.
    אין לזה סוף.

  13. מאור מלחי

    זו אמירה בורה או מיתממת. מתי שמע מישהו עם מיקרה של רצח "על רקע כבוד המשפחה" (אעלק) אצל לא מוסלמים? אולי זה מתאזן עם פחות אלימות "רגילה" כי האישה המוסלמית מפחדת לפעול בניגוד להוראות בעלה/אביה או להתלונן במשטרה על אלימות, אבל ברור לי שאישה מוסלמית נכפית יותר מאישה צרפתית רגילה. במשפחות מסוימות, מי שתלך בלי בורקה תגורש מהמשפחה אם לא מעבר לכך- צרפתיה שתסרב ללכת עם נעל עקב אולי תיזכה לגיחוך.

    אירית- המטרה היא להגביל הגירת מוסלמים קיצוניים ולא מוסלמים סתם, וזה הבדל גדול.

    אם יש טיעון נגד חוק הבורקה, הריהו שרק אלפים בודדים ממיליוני המוסלמיות בצרפת לובשות אותה- כך שברור שזהו סמל בלבד.

  14. ב.א

    מסכימה לחלוטין עם בוריס
    הגישה ה"רב תרבותית" העולה עושה איפה ואיפה בין מסורות מערביות שיש להלחם נגדן לבין מסורות שאינן מערביות שהן "חסינות", ויש בכך יותר מאשר קורטוב של התנשאות והפקרתן של המוסלמיות האלה.

    בכלל כל השיח שבו כל דבר הוא דיכוי ולכן אין להלחם נגד דיכויים שאינם מערכיים הוא עקר ונוטל את יכולת הפעולה

    למה צריך להלחם (ושלא תהיה טעות צריך לעשות כן) נגד ה"תרבות" המאפשרת למג"ד בצבא להטריד את הפקידה שלו, ולא צריך להלחם נגד "תרבות" שמכפיפה נשים לריבוי נישואין, לקוד לבוש דכאני וכו` ?
    לטעמי זאת התנשאות מהופכת גרידא.

    אבל למעלה מכך:
    פטריארכליות והדרה של נשים מהמרחב הציבורי קיימים מזה אלפי שנים. עד המהפכה התעשייתית זה נומק בצו האל. אחרי המהפכה התעשייתית ההנמקות השתנו והפכו להיות "מדעיות" כביכול ( לפי הפילוסופיה הקרטזיאנית). עם תיאוריות מדעיות יש צ`אנס להתמודד, ועובדה שבד בבד התפתח הפמיניזם או הפמיניזמים השונים. עם צו האל אין שום יכולת להתווכח.

    אז כן, אני מחליטה מיהו בן הברית האסטרטגי שלי, והולכת איתו גם כאשר אני לא תמיד מאושרת מאיך שהוא מתנהג. מסורות דתיות אינן בן הברית האסטרטגי שלי. אני לא אמחא כפיים בפריז לחומייני השב לאיראן כי השאה מושחת – ממש לא !! הדת איננה בת ברית שלי במאבקים נגד דיכוי בכלל ונגד דיכוי נשים בפרט. בשם הרב תרבותיות הקדושה (שגם עליה אפשר להכביר עוד מילים) אני לא מאפשרת להתעלם מהדת שלי – דת המודרנה.

    ועוד דבר.
    אם מדברים כבר על רב תרבותיות, אין דין צרפת כדין רוד איילנד, והנסיון להחיל על צרפת הנמקות של הוגים אנגלו סקסיים היא בעצמה חטא חמור נגד הרב-תרבותיות. צרפת פיתחה לפני מאות שנים את האבחנה בין רשות הפרט ורשות הרבים, בבחינת היה X בביתך וצרפתי בצאתך. זה איפשר להרבה מיעוטים (ובמיוחד יהודים) לחיות בצרפת חיים של שוויון (פחות או יותר). זאת המסורת התרבותית והפוליטית שלה. בשם מה ומי מנסים להוקיע את המסורת הזאת אגב, המסורת הזאת היא הסיבה שצרפת אולי – אולי תצליח להמודד טוב יותר עם השינויים הדמוגרפיים שלה, ולייצר איזו תרבות צרפתית חדשה (גם התרבות הצרפתית היא תרבות ראויה להגנה – לא ?). גרמניה ואנגליה כנראה לא יוכלו לעשות זאת לעולם (כל אחת מסיבות אחרות).

  15. רתם

    ימי כמאל אתא טורק, דרך הודא שערווי שהסירה ברכבת במצריים את כיסוי הראש שלה באקט הפגנתי ועד רגע זה, נדמה שכמעט כל דיון על מידת נאורותה (?) של חברה ותרבות נסובה סביב הלבוש החיצוני של האשה באותה תרבות. אני חושבת שהגיע הזמן לדון במצב האיש , האישה, הילד והזקנה בחברה כלשהי לא לפי לבוש ומראה חיצוני של נשים באותה חברה. תודה לפמיניסטית ד"ר עמליה סער שהנחילה לי את הרעיון המשחרר הזה..