פרדוקס היהלומים

יוסי לוס

ביום שני, ה- 21 ליוני, נכחתי בערב עיון שכותרתו הייתה "אחריות סביבתית וחברתית של תאגידים ומדינות: המקרה של אפריקה." התפוצה הגלובלית של פעילות של חברות עסקיות בעשורים האחרונים הביאה לפגיעה הולכת וגוברת בסביבה ולעלייה באי השוויון ברוב חלקי העולם ובעיקר באפריקה. במקביל חברות אלה התחזקו לאין שיעור. התוצאה המתבקשת היא שחברות אלה ישאו גם באחריות למציאות זו.

כמה מהדוברים שיבחו את היוזמה לקיים דיון על המצב העכשווי של אפריקה בישראל. הערב היה מעניין ועסק בעניינים קריטיים וחשובים. אולם למרבה הצער, על אף שכל הדוברים למעט אחת היו ישראלים דוברי עברית, הדיון כולו נערך באנגלית בלבד. ישראל הייתה רק המיקום והתפאורה. האנתרופולוג פרופ' דני רבינוביץ', יו"ר האגודה הישראלית לצדק סביבתי, עסק בענייני סביבה ובחוב זיהום הסביבה העצום של העולם המתועש לאפריקה שזיהמה פחות מכולם את האטמוספרה אבל סובלת מהזיהום יותר מכולם. פרופ' גליה צבר, חוקרת אפריקה ואפריקאים בישראל, ציינה את הפרדוכס של גן העדן האבוד הניכר באפריקה – ככל שהאדמה עשירה יותר במחצבים, כך האנשים שחיים עליה עניים יותר.

הנושא של הפאנל השני היה מכרות היהלומים הגדולים בעולם שבזימבבווה אשר משמשים כמקור להכנסות פרטיות עצומות לאנשי ממשלה וצבא אשר מעבידים בכריית יהלומים, מענים והורגים באוכלוסייה הרעבה, החולה, והענייה של אזור מרנגה. הדיון נע בין נקודת המבט של נציגים מתעשיית היהלומים לבין נקודת המבט של ארגוני זכויות אדם אשר באופן מעניין משתפים פעולה במאבק נגד הפרת זכויות האדם. אחד הדברים שעלו בדיון הוא שלמרות כל המאמצים של ארגוני זכויות אדם, המנגנונים המקומיים שאמורים לשמור על זכויות האדם לא מתפקדים כלל והמנגנונים הבינלאומיים הקיימים מתגלים בחוסר יעילותם במניעת הזוועות שמתרחשות בזימבבווה, אם אלה בכלל מעניינות אותם. נציגה של Human Rights Watch שנכחה באולם ציינה בתסכול את העובדה שועדת זכויות האדם של האו"ם עוסקת במידה רבה בהפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל ומעט מדי בהפרות זכויות אדם במקומות אחרים.

עודד דינר מאמנסטי העיר בסוף דבריו שהדרך החדשה שטרם נוסתה והגיע הזמן לנקוט בה היא יצירת לחץ על תאגידים במדינות המוצא שלהן, קרי במדינות העשירות שבהן לתביעה להגנה על זכויות אדם יש בסיס משפטי ולגיטימציה ציבורית רחבה. בינתיים בקנדה, ג'ון מקאיי, חבר פרלמנט מהמפלגה הליברלית, הגיש ב-9 לפברואר 2009 הצעת חוק (Bill C-300) ולפיה אזרחים קנדיים ואזרחים של המדינות בהן חברות כרייה, נפט או גז קנדיות פועלות יוכלו להתלונן בפני ממשלת קנדה על הפרת זכויות אדם בידי חברות קנדיות וזו תוכל להטיל עליהן סנקציות. אולם, חברות אשר אינן תלויות בפעולתן בתמיכה ממשלתית כזו או אחרת תוכלנה להמשיך להפר זכויות אדם ולפגוע בסביבה באין מפריע מבחינת החוק הקנדי. הדיונים והויכוחים סביב הצעה זו נמשכים. חברות הכרייה הקנדיות מוטרדות מאד מהחוק הצפוי, שכן כפי הנראה הן תלויות מאד בתמיכה ממשלתית, ובין השאר מאיימות לעזוב את קנדה אם החוק יעבור. הצעת חוק זו, אם תעבור גם את הקריאה השלישית לאחר הדיונים בוועדה של בית הנבחרים, היא צעד קטן אך חיוני בדרך הארוכה לדמוקרטיזציה של תהליכי הגלובליזציה.

קנדה מתחילה לפקח על חברות כרייה

מאת: אמיליו גודוי

מכסיקו סיטי, 5 מרץ 2010 (IPS) – על רקע האשמות בשיתוף פעולה עם מעשי רצח והטרדה של פעילים פוליטיים שמופנות נגד חברות כרייה קנדיות שפועלות באמריקה הלטינית, התפתחויות חיוביות בקנדה בנוגע לאפשרות שחברות יידרשו לקחת אחריות בשאלות של זכויות אדם וסביבה מעוררות תקווה חדשה.

הפרלמנט הקנדי דן בימים אלה בהצעת חוק C-300. ”חוק נשיאה באחריות (Accountability) תאגידית בפעולות כרייה, נפט או גז במדינות מתפתחות“ נועד כדי להבטיח שחברות כרייה קנדיות יקפידו לשמור על זכויות אדם וינקטו בפעולות היעילות ביותר להגנת הסביבה כאשר הן פועלות מעבר לים.

לפי מיינינג ווטש קנדה, אם חוק זה יתקבל הוא ייצור מנגנון שיאפשר לאזרחים קנדים ולקהילות שנפגעו מפעילות החברות להתלונן על החברות אשר הפרו את הסטנדרטים הללו. אם החברות תימצאנה אשמות, הן תאבדנה את הזכות לתמיכה ממשלתית קנדית ולהלוואות ממשלתיות קנדיות. בנוסף, הממשלה הקנדית השיקה בינואר אתר אינטרנט אשר מייעץ ומספק מידע לחברות כרייה קנדיות כדי לסייע להן לאמץ פרקטיקות עסקיות מוסריות. כמו כן, בית המשפט העליון של קנדה פסק בסוף ינואר במשפט שהתמקד בפרויקט כרייה של חברת רד כריס (Red Chris) אשר בבעלות אימפריאל מטאלס (Imperial Metals) במחוז קולומביה הבריטית שבמערב קנדה, שהממשלה הפדראלית אינה יכולה לפצל פרויקטים באופן מלאכותי רק כדי להימנע מעריכת סקרים מקיפים של השלכות סביבתיות. בפסק הדין, ציין בית המשפט שעל פי חוק ההערכה הסביבתית הקנדי יש להכין הערכות סביבתיות מקיפות של פרויקטים שלמים, והממשלה ”אינה יכולה לצמצם את היקף הפרויקט אל מתחת למה שמוצע“ על ידי החברה עצמה. הפסיקה קבעה שממשלת קנדה פעלה באופן לא חוקי בכך שהדירה ביקורת ציבורית מהערכה של התוכנית למכרה פתוח של רד כריס אשר אמור לעבד מדי יום 30,000 טונות של נחושת וזהב באזור של טבע בתולי.

”עברנו מעמדה של בּוּרוּת ביחס לפעולות של חברות כרייה למצב שבו כל הצדדים מכירים היטב את הנושא ופועלים כדי לשפר את הצעת החוק,“ אמר לאיי פי אס דביקן סטודניקי-גיזברט (Daviken Studnicki-Gizbert) מתאם של קבוצת המחקר של פעולות הכרייה הקנדיות באמריקה הלטינית באוניברסיטת מקגיל (MICLA) ופרופסור חבר במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול אשר חקר את ההשפעות הסביבתיות של חברות כרייה במכסיקו ובפנמה. הועדה לענייני חוץ וסחר בינלאומי של בית הנבחרים בפרלמנט הקנדי כבר בחנה את הצעת החוק C-300. בינתיים, העובדה שהמפלגות הגדולות בקנדה – המפלגה הליברלית, המפלגה הדמוקרטית החדשה והמפלגה השמרנית – הציגו את הגרסאות שלהן מלמדת שחקיקת חוק אשר יסדיר את פעילותן של חברות כרייה קנדיות מחוץ לקנדה תושלם בקרוב. ”מה שמתרחש בקנדה… הוא דוגמא למה שצריך לקרות במכסיקו מבחינת חקיקת חוקים כמו גם מבחינת חובת השקיפות של חברות לביקורת ולדין וחשבון. יש רשימת המתנה ארוכה של נושאים,“ אמר לאיי פי אס אוגוסטין ברבו, עו"ד שמייצג את המרכז המכסיקני הלא-ממשלתי לחקיקה סביבתית (CEMDA).

CEMDA פעל בשיתוף עם מתנגדים נוספים לפרויקט פרדונס אמאריליוס (Paredones Amarillos) של כריית זהב על ידי החברה האמריקאית ויסטה גולד. בסופו של תהליך בקשתה של החברה לאישור הכרייה באזור מיוער נענתה בסירוב על ידי המשרד המכסיקני למשאבים סביבתיים וטבע. ויסטה גולד מבקשת לכרות את המתכת היקרה במשך עשר שנים באזור סמוך לשמורת ביוספרה (אזור שמטרתו היא שימור הטבע, פיתוח בר קיימא, מחקר ולימוד) סיירה דה לה לגונה במדינה הצפון מערבית של מכסיקו, באחה קליפורניה הדרומית, כ- 4,000 ק"מ מבירת מכסיקו.

סכסוכים קטלניים

המאבק נגד מכרות שגורמים נזקים סביבתיים ובריאותיים יכול להיות בעצמו קטלני. בנובמבר 2009, מאריאנו אברקה (Mariano Abarca), מנהיג הרשת המכסיקנית של נפגעי כרייה (REMA), נרצח (לזכרו סרטון בספרדית עם תרגום לאנגלית). הוא נאבק בחברת כרייה קנדית, בלקפייר אקספלוריישן (Blackfire Exploration), שפועלת במדינת צ'יאפאס שבדרום מכסיקו. לאחר שהתלונן על איומים מצד אנשים שקשורים לחברה, הוא ביקש מהמשטרה הגנה. הרצח של אברקה הצית מחאה במכסיקו ומחוצה לה. הפגנות מחאה התקיימו מול שגרירות קנדה בבירת מכסיקו.

על אף היותה עשירה במחצבים, צ'יאפאס היא המדינה הענייה ביותר במכסיקו והיא גם אחד האזורים האטרקטיביים ביותר עבור חברות כרייה זרות, במיוחד קנדיות. כמעט 60% מתאגידי הכרייה בעולם הם קנדים, ולפחות 578 פרויקטים מופעלים על ידי חברות כרייה קנדיות במכסיקו. אולם, קבוצת המחקר מאוניברסיטת מקגיל (MICLA) טוענת שעל אף שרק 13 פרויקטים מתוכם עוררו קונפליקטים, מחלוקות אלה הכתימו את התעשייה כולה. ”רק צעדים שיפעילו לחץ על חברות כרייה יביאו אותן לפעול על פי סטנדרטים אתיים,“ כתבו סטודניקי-גיזברט וכריסטין פרשט, מתאם הקתדרה ללימודי מכסיקו בת זמננו באוניברסיטת מונטריאולבמאמר שהתפרסם בפברואר בעלון ”פוקאל פוינט (Focal Point): הזרקור של קנדה על האמריקות,“ שיוצא לאור על ידי הקרן הקנדית לאמריקות. MICLA זיהתה לפחות 100 מקרים של קונפליקטים בין קהילות מקומיות לבין חברות כרייה קנדיות בכל רחבי אמריקה הלטינית. ”הרצח של אברקה התרחש בדיוק כאשר הנושא עלה לכותרות בתקשורת הקנדית; הויכוח על הצעת החוק C-300 בוועדה קרה בד בבד עם הרצח,“ אמר סטודניקי-גיזברט.

אלימות גם באקוודור

מקרה שעשוי לחזק את הדרישה מחברות הכרייה לתת דין וחשבון על מעשיהן הוא תביעה של מיליארד דולר אשר הוגשה לבית הדין הגבוה לצדק של אונטריו בידי פעילים מאקוודור מרסייה רמירז והאחים פוליביו וישראל פרז. התביעה הוגשה נגד חברת כריית הנחושת קופר מסה (Copper Mesa) שהייתה ידועה גם כאסנדנט קופר (Ascendant Copper), נגד שני חברי הנהלה של החברה, ונגד בורסת המניות של טורונטו (TSX). (בינתיים ב-7 במאי 2010 בית המשפט באונטריו פסק נגד התובעים, י.ל.)

כתב התביעה המשפטית שהוגש במרץ 2009 טוען שחברת כריית הנחושת השתמשה באמצעים אלימים שכללו שכירת בריונים חמושים כדי להשתלט על שטחים ועל משאבי טבע בכפר אינטאג (Intag) שליד העיירה חונין (Junín) במערב אקוודור. לפי כתב התביעה, בורסת המניות של טורונטו, אשר מימנה את פרויקט הכרייה של נחושת ומוליבדן בידי קופר מסה בשיטת הבור-הפתוח, ושני המנהלים שיתפו פעולה ביודעין עם איומי הרצח וההטרדות נגד הכפריים. פובליו פרז משמש כנשיא של המועצה לפיתוח קהילתי של חונין. רמירז עומד בראש שתי קבוצות קהילתיות – אגודת אקוחונין (Asociación EcoJunín) ומגיני החיים (Defensoras de la Vida), וישראל פרז הוא תושב מקומי.

על פי כתב התביעה, ב-2 בדצמבר 2006 מספר גברים חמושים שעובדים עבור החברה איימו על התכנסות שלווה, לא חמושה של תושבים מקומיים וירו בהם. ישראל פרז נפגע ברגלו מכדור. בנוסף, גז פלפל הותז בפניו של רמירז ופובליו פרז קיבל איומי רצח. פובליו פרז הותקף מאוחר יותר ב-31 ביולי 2007 בידי קבוצת גברים שקשורים לקופר מסה.

”יש לנקוט בפעולות באופן מיידי, מכיוון שרק כעת אנו מבינים את היקף התופעה. יש יותר מ-400 פרויקטים שממתינים למימוש,“ אמר סטודניקי-גיזברט. ב-2007 הממשלה הקנדית קיימה מושבים של שולחן-עגול עם נציגים מתעשיית הכרייה, פעילים ואקדמאים כדי לדון בפיקוח החסר על התעשייה. אחת ההמלצות היו יצירת מנגנון פיקוח, אשר הופעל שנתיים לאחר מכן, שיאפשר ליועץ עצמאי מתחום האחריות החברתית של תאגידים לחקור האשמות נגד חברות הכרייה, אבל רק אם החברה המואשמת מסכימה לחקירה. באוקטובר התברר שהיועץ ”העצמאי“ שנבחר היה לא אחר מאשר מרקטה אבנס (Marketa Evans), מנהל מייסד של מרכז מונק באוניברסיטת טורונטו. מרכז מונק נקרא על שמו של פיטר מונק וממומן על ידו. פיטר מונק הוא מייסד ענק הכרייה הקנדי באריק גולד (Barrick Gold) אשר מואשם בגרימת זיהומים רחבי היקף בפרו ובצ'ילה.

”המערכת היא עדיין סלחנית מדי יחסית לתחומים אחרים. בעיצומה של גאות בפרויקטים של כרייה (אשר מונעים על ידי מחירים גבוהים), הקפדה מלאה על קיום החוק ואכיפתו היא הכרחית,“ אמר ברבו. ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות וועדת האו"ם לביטול אפליה גזעית תבעו מקנדה לנקוט בצעדים שימנעו מתאגידים קנדיים שימוש לרעה בכוחם, ולתבוע מהם שייקחו אחריות ויתנו דין וחשבון על מעשיהם.

המאמר המקורי באנגלית

בנוסף, קתרין קומנס (Catherine Coumans), חוקרת מטעם מיינינג ווטש קנדה, כותבת שבמדינות אחרות כבר מופעלות סנקציות דומות. למשל, קרן הפנסיה הממשלתית הנורווגית, אשר מכרה בספטמבר 2009 את השקעותיה באלביט, סילקה באותה שנה גם את השקעותיה מחברת הכרייה הקנדית באריק גולד בעקבות אחריות החברה לנזקים סביבתיים חמורים בפפואה גיניאה החדשה. ההתנגדות העזה להצעת החוק C-300 מצד חברות הכרייה מלמדת שהתאגידים הבינלאומיים, כל כמה שהם גדולים וחזקים ועשירים, נותרו תלויים תלות רבה במדינות אשר יכולות וצריכות להשפיע, לווסת ולפקח על פעולותיהם של התאגידים ואף להענישם בעת הצורך. אפשר לראות בעובדה זו קריאה לציבור האזרחים להגביר את מעורבותם הפוליטית דרך ארגוני החברה האזרחית כדי לאלץ את המדינה לייצג את האינטרסים של אזרחיה ולא של בעלי ההון שבמקרה נמצאים בה ונושאים את דרכונה. בקנדה, בנורווגיה, ובישראל.

ישראלים מעורבים בעסקים מגוונים מאד באפריקה ובין השאר גם בעסקי מלחמה ודיקטטורה. פרסומים רבים בעבר דיווחו שאנשי צבא ישראלים לשעבר פעלו (ואולי עדיין פועלים) בשירותם של דיקטאטורים אפריקאים ובאספקת נשק לאפריקה באישור משרד הביטחון הישראלי. איש לא חשב כאן על הגבלת פעולתם בגלל מעורבותם הישירה בהפרת זכויות אדם באפריקה. אולי הגיע הזמן לעשות זאת.

כמו כן, היחסים בין חברות כרייה זרות לבין אוכלוסיות מקומיות הם בעייתיים גם כאשר חברות הכרייה אינן מאיימות ברצח, אינן מממשות את האיומים, אינן מזהמות נהרות ואינן מפיצות מחלות משונות, אלא ”רק“ מפיקות רווחים עצומים ממשאבי טבע מקומיים בזמן שפערים מעמדיים ואתניים מקומיים הולכים ומתרחבים והמוני בני אדם חיים בעוני. אצלנו למשל מבטיח שר התשתיות הפטריוט לשלוח את צבא העם הישראלי להגנת מכרות גז שלבנון תובעת עליהם בעלות חלקית כדי שאלה יניבו לשיטתו בעיקר רווחים עצומים לחברות פרטיות שביניהן גם חברות זרות ויותירו את הפערים המקומיים בעינם, בין היהודים לבין הפלסטינים ובין מיליארדרים יהודים לבין כל שאר היהודים. כלומר, בישראל נמצאים מצד אחד כאלה שמעורבים בעשיית רווחים במדינות עולם שלישי תוך הפרת זכויות אדם ובו בזמן ישראל היא גם מקום שבו חברות זרות עושות רווחים ממשאבים מקומיים על חשבון מרבית התושבים המקומיים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלי קליר

    אין צריך לומר שמאמר הפתיחה כאן מעניין וחשוב, אך מאמר זה,
    כמו רבים אחרים לפניו, הוא ארוך מידי מכדי שישמש כר לדיון ענייני- נמרץ.
    אני אומר נמרץ כי נדמה לי שהבמה הזו של "העוקץ" מיועדת לדברים תכליתיים ולאו דווקא לדיון אקדמי היורד אמנם לעומק אך בתוך כך מסתעף לסוגיות מורכבות בעלות פנים לכאן
    ולכאן.

  2. אירית

    הרבה בשנים האחרונות. כניראה שרק עכשיו הגיעה החלטה (אובמה ?) לעסוק בזה בארגונים הרשמיים של סוכני הדעה והמצפון.
    אתה שואל, אולי הגיע הזמן להטיל אחריות על מפרי זכויות אדם באפריקה ? השאלה מאד לא במקומה. מדוע לא היה מקום אי פעם להטיל עליהם אחריות ? משום שזה אפריקה ?
    ממחקר לא כמותי, אך איכותני מאד, מתברר שמי שהיה מעורב בעושק משאבים באפריקה, תוך הפרת זכויות אדם שם, עושה אותו דבר ממש בישראל, בלי הפרעה גם כן.
    אז כן, "אולי" הגיע הזמן…

  3. Diogenes

    I can not share the profound regret of the author to have English as the language the talks were delivered !

    The author even does not fail to indicate that ONE participant did not speak Hebrew.

    Elementary courtesy dictates that in such a case, (where not ALL the participants speak one language ) the spoken language will be the language understood by ALL the participants.

    Encountering such an outlandish attitude, I did not bother to read the rest of the article.

    Is this the face of the contemporary Academy in Israel ? !

  4. יוסי לוס

    המטרה של כנס היא לא רק שאנשים יוכלו לדבר אלא גם שאנשים אחרים ישמעו ויבינו. מאזינים פוטנציאליים שהבנת אנגלית לא קלה עבורם לא יבואו.
    לא היה זה כנס אקדמי. היו בו דוברים אקדמיים שהם גם מעורבים בפעילות לשינוי חברתי ופוליטי והיו בו דוברים לא אקדמיים בעליל.
    מכיוון שבעיניי חשוב להביא ידע זה לאוזניו של הציבור הרחב בישראל, קיום הכנס באנגלית בלבד הוא בעיה.

  5. אדחנום

    מצער מאוד שהכותב הקדיש רק מספר משפטים על חלקה של ישראל וגם אותם הוא סייג במילה "אולי". יתכן שהדבר נובע מפני שהכנס עצמו העלים את חלקה של ישראל ואולי זו הייתה מראש סיבת קיום הכנס בישראל.

    לגבי מעורבותה של ישראל באפריקה. קשה להניח שהיא לא עוסקת בזה גם היום. ישראל עסקה בפעילות ביטחונית באפריקה מאז קום המדינה. בתקופת שלטונו של הרודן מנגסטו היילה מריים באתיופיה, ישראל סיפקה נשק שהביא להרג מאות אלפים של אזרחים. המקרה המפורסם הוא הפצצת העיירה `חווזיין`, מזרח תגראי. במקרה זה, מטוסי קרב הפילו פצצות מצרר, ישראליות, על היישוב ביום שבת, יום השוק, כדי למקסם את ההרג.

    עסקאות הנשק של ישראל מוסברות כיום במונחים מוסריים: ישראל רצתה להציל את יהודי אתיופיה וזה באמת בבחינת הרצחת וגם ירשת. אלה קשקושים שיכולים להיאמר רק כאשר המחקר על אתיופיה נעשה ללא ביקורת. אומנם הייתה הצהרה כללית שאסור לאזרחי אתיופיה לעזוב, אבל עובדה שמאות אלפים מאזרחי אתיופיה ירדו לסודן.

    אפילו את מבצע הראווה – "מבצע שלמה", ישראל עשתה למרות שלא הייתה כל סכנה ממשית וזאת מפני שכוחות המורדים וכוחות הצבא שנותרו באדיס הבירה המכותרת היו בפני הסכם כניעה ואכן אדיס נכבשה כמעט ללא התנגדות. אבל ישראל, צריכה "מבצעים" מתוקשרים וגם סיפור כיסוי לעסקאות הנשק שלה, אחרת כיצד ניתן לבצע פשעים מבלי שיעמוד מאחוריו הכרח מוסרי או "פיקוח נפש" הילכתי?

    הכותב הזכיר את "גן העדן האפריקאי" שאותו מבכה פרופ` גליה צבר. הגיע הזמן לדעת כי ההגדרה של "גן העדן" יכולה להשתנות. בתקופתנו רוע אינו רק כריית מחצבי יהלומים והוא לא חייב להיעשות רק באפריקה אלא מתקיים במערב עצמו. למשל, צמיחתה בישראל של "תעשיית מחקר" של קבוצות אפריקאיות, בעיקר אתיופים. תעשייה זו אינה יודעת שובע ויש לה את כל המאפיינים לגרסה הקודמת של כובשים ונכבשים, אלא שהפעם היא נלווית אליה חמלה, כוונות טובות ומלאה בערגה אל אפריקה שלפני הגעת האירופאים: על צלילו הערב של נהר הזנזיבר ועוד ועוד אקזוטיקה בגרוש.

    ביקורת אמיתית על מעשיה של ישראל ובחינה רפלקסיבית של חוקריה עדיין אין בנמצא, ובאמת הגיע הזמן לעשות זאת, בלי שום אולי ושום בטיח ובלי שום קינה על היעדרה של העברית בנושא שממילא ישראל נעדרת ממנו.

  6. אדחום

    "כיצד נהפכה הקונגו מאזור שאליו באו גדולי עולם במאה ה-19 – הרפתקנים, מהנדסים ובנות עשרה אנגליות ואחרות – לגיהנום עלי אדמות במאה ה-20, שבו נרצחים בכל יום יותר מ-1,000 בני אדם – והעולם שותק."

    מתוך "בחזרה אל לב המאפליה: מסע לקונגו בעקבות הנרי מורטון סטנלי", מאת גליה צבר.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1146959

    התשובה לדעתי היא: "הלבנים, הלבנים". קרי: אותם סקרנים, מהנדסים ונערות עליזות שהגיעו לאפריקה ובעקבותיהם כל מדווי אירופה הרעים.

    תיקון על חטאי בני אירופה באפריקה יבוא רק כאשר פרופ` גליה צבר תבחן לעומק את חלקו של סבא רבא שלה בקונגו, הכאה על חטא לא נגמרת בפרסום מחקר על אפריקה.

  7. תמרה

    העוקץ הוא בדיוק האתר ש/אני מצפה שיגע במרחב גדל והולך של עוולות והניסיונות להתמודד עימן