320 אלף דולר לשנה לגננת
ב"ניו יורק טיימס" התפרסמה השבוע כתבה של בעל הטור דיויד ליאונהרט על מחקר חדש המעורר עניין רב. כותרת הכתבה: "הטיעון לטובת שכר של 320 אלף דולר למורות ומורים בגנים".
עד כמה השפיעו הגננות והילדים האחרים בגן על חייך? התשובה הסטנדרטית של כלכלנים הייתה שלגננת וחבריך לגן יש השפעה משמעותית רק לטווח הקצר ועם הזמן ההשפעה הזו הולכת ודועכת. בחטיבת הביניים ובתיכון ילדים שזכו לחינוך מוקדם מעולה משיגים במבחנים תוצאות מעט יותר טובות ובאופן לא משמעותי מאשר ילדים שלא קיבלו חינוך כזה. הבעיה עם המסקנה הזו היא שהמחקרים שבסיס ההשוואה של המחקרים הללו היה תוצאות מבחנים ולא בחינת משתנים רחבים יותר כגון בריאות הילדים או הכנסותיהם העתידיות.
מחקר חדש של שישה חוקרים מאוניברסיטאות הרורד וברקלי בחן 12,000 ילדים שנטלו חלק בניסוי חינוכי שהחל במדינת טנסי בתחילת שנות השמונים, ילדים אלו הם בני 30 כיום. מה שמעניין בניסוי בטנסי היה שהילדים הופנו לגנים באופן אקראי ובכל גן למדו ילדים מרקע כלכלי וחברתי מגוון כך שהציפייה הייתה שהתוצאות של הילדים יהיו דומות.
מסקנות המחקר היו שלילדים שהייתה חוויה לימודית משמעותית בגן היו סיכויים גדולים להגיע לקולג' מילדים בעלי אותו רקע שלא הייתה להם חוויה כזו, גם הכנסתם של אלה שהיו למה מורים טובים יותר בגן הייתה גבוהה יותר מילדים בעלי אותו רקע שהיו להם מורים פחות טובים ולמדו פחות בגן.
סיבות אפשריות לתוצאות הללו, כותב ליאונהרט, הן שחינוך איכותי בגיל מוקדם מעניק כישורים לאורך כל החיים, הוא מעניק לילדים, משמעת, סבלנות, נימוסים והתמדה.
למחקר הזה יש רלבנטיות רבה בארצות הברית שחווה ימים כלכליים קשים, תקופה שבה יותר ויותר נשמעות טענות שהקשר בין השכלה ותעסוקה אינו חזק כפי שנוטים להניח, רביים מאלה שסיימו קולג' מתקשים למצוא תעסוקה. טענות אלו טוען ליאונהרט אינן עמדות במבחן המציאות המצביע על הקשר בין תעסוקה להשכלה.
בנטרול המשתנים השונים, החוקרים מצאו שההבדל בתוצאות בין קבוצות הילדים השונות נבע מההבדלים בין המורות והמורים בגנים השונים. המסקנה של החוקרים הייתה שבחישוב כללי גננת מעולה שווה כ 320 אלף דולר בשנה. תוספת ההכנסה לאורך השנים של הילדים שלמדו אצלה. אחת המסקנות של ליאונהרט היא שיש ערך להתערבות מוקדמת בחינוך ולהשקעה במורים טובים ופיטורי מורים גרועים.
ג'ון קסידי, ב"ניו יורקר" מעלה מספר תהיות בנוגע למחקר הזה. הוראה טובה חשובה, כותב קסידי, אולם הדבר המרכזי הוא להעלות את הסטנדרטים בכל מערכת החינוך ולא הענקת הטבות לגנים מצטיינים. אני כבר יכול לראות, כותב קסידי, כיצד מנהלי גנים פרטיים בניו יורק מנפנפים במחקר על מנת להצדיק שכר לימוד של 30 אלף דולר לשנה בגן שלהם. קסידי גם מצביע על העובדה שאלה תוצאות ראשוניות של מחקר שעדיין לא עבר שיפוט אקדמי. עובדה זו חשובה כיוון שכלכלה היא דיסציפלינה שמסקנות מחקרים רבים בה שנויות במחלוקת. לקסידי יש השגות מתודולוגית מעניינות נוספות על מחקר.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אצלנו מתייחסים אל מוסדות החינוך כאל אפסנאות. הורים (רק הם אחראים. אין שום איש שאחראי לילד שלי חוץ ממני) לא מבינים את משמעות כוחם מול המערכת. הדבר המרכזי שמעסיק את כולנו הן השעות. שנוכל לעבוד. מעבר לזה אין שום מרד, מאבק, בדיקה מה מותר ומה אפשרי, משא ומתן על איכות ההוראה, יחס ההנהלה וכו`. הורה אחראי חייב לבדוק גם את הפרטים הקטנים: איך נראים השירותים בבית הספר, הברזים, חצר המשחקים וגם לשרוף את המועדון כאשר בכיתה ג` יש 40 תלמידים מול מורה אחת – זו מכלאה ולא כיתת לימוד. כמובן שיש להבחין בין מוערבות להתערבות, אבל למרות שעות העבודה הארוכות אין להסתפק בגוף שקורי "וועד הורים מרכזי" אלא לקום מהכורסא ולהשמיע קול. במערכת תקינה לא צריכה לגדול אחת כמו רונית תירוש. אנחנו חייבים להשמיע את קולנו ולשרוף את המועדון גם אם זה לא ממש חינוכי.
אין ספק בחשיבותה של איכות המורים, חשיבות שמתעצמת ככל שהילד קטן יותר ומוחו רגיש יותר להשפעות המעצבות את אופי התפתחותו. רק שאין לשכוח שעבודה זאת יכולה להיות מועצמת אם גם להורים תהיה היכולת לנהל אינטראקציות בעלות איכות גבוהה עם ילדיהם. מכאן שיש להשקיע בהכנה ההורים בנושאים אלה ובליוויים, עוד מתחילת ההיריון ולאורך כל שלבי התפתחותם של הילדים, לפחות עד גיל 6 . אפילו במסגרת ארגון הבריאות העולמי הוצע – באופן די מפתיע ותקדימי – שהממשלות ידאגו להעברת תוכניות איכות ושירותים עבור ילדים, אמהות, ומטפלים אחרים, באופן בלתי תלוי ביכולתם לשלם [הדגשה שלי, ר. ו.], (המלצה 5.2,WHO , אוגוסט 2008). קובה, שמתחילת המהפכה עשתה זאת, נמצאת היום מעל כל ארצות אמריקה הלטינית בהישגי החינוך של ילדיה ונעריה וזאת, למרות המצב הכלכלי הקשה שבו שרויה המדינה.
אז אני שולח את הילדים שלי לגן הרווארד וברקלי. בטח שם יותר טוב, לא<
…ובהקשר הזה כדאי לקרוא את הספר unequal childhoods של הסוציולוגית אנט לארו (Annette Lareau) שמראה באופן ספציפי יותר איך אי שיוויון בחינוך בגיל גן מוביל לאי שוויון קיצוני בשלבים מאוחרים יותר בחיים.
ובאשר לשכר הגננות: רק כלכלנים תמימים מאוד יכולים לחשוב שאנשים משתכרים בהתאם למה שהם מייצרים. בפועל, ברור לכולנו שיש פער גדול בין התוצר שאדם מייצר לבין השכר שלה/ו. מארקס קרא לזה "ערך עודף". שכר לא נקבע לפי ערך העבודה, אלא לפי הכוח הפוליטי של העובדים, ומה לעשות, לגננות בישראל ובארה"ב אין יותר מידי כוח פוליטי.
אני הייתי מהמר שההצעה של החוקרים הנ"ל (לפטר גננות/ים ומורות/ים, לוודא שה"טובים" מלמדים) תשיג דווקא את התוצאה ההפוכה. היא תביא להחלשה של איגודי המורים ובטווח הארוך להורדה בשכר הממוצע שלהם. קסידי צודק: במצב כזה הורים עשירים יצליחו "לקנות" מורות/ים טובות יותר והורים ממעמד הפועלים יישארו עם מורות/ים בשכר שערורייתי, ואיכות הוראה בהתאם.