• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נתן זך ושומרי הסף

האם יש להחרים את נתן זך ואת שיריו בתוכניות הלימוד בבת הספר בגלל אמירותיו הגזעניות?
אורלי נוי

אבירמה גולן במאמרה היום בעיתון "הארץ" מסתייגת מקריאתם של ארגונים ואנשי רוח מזרחים לשר החינוך להסיר את שיריו של נתן זך מתוכניות הלימודים בעקבות התבטאויותיו הגזעניות נגד המזרחים ותרבותם. אפשר להבין את גולן. קריאה זו יש בה כדי לעורר אי-נחת בכל אדם הדוגל בחופש הביטוי ומבכר את הדיון הציבורי על פני אינדוקטרינציה כוחנית של עמדה מסוימת אחת. ואולם בכדי להבין את הבחירה שעשו הארגונים המזרחים במקרה זה, צריך לעמוד על מידת יכולתנו לעורר דיון ציבורי מבלי להידרש לסנקציות וחרמות. למרבה הצער, אפשרות זו כמעט ואיננה קיימת בישראל כיום. אמנם ברוך קימרלינג הכריז כבר לפני כעשור על "קץ שלטון האחוס"לים", ואף גולן סבורה כי "האחרים" בחברה הישראלית הצליחו לדחוק את "חבורת הגברים הלבנה" הצידה, אך אלה ממשיכים להחזיק בפועל במושכות החברתיים, הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים בישראל באופן כמעט בלעדי. במשך עשורים, אנחנו המזרחים חיים ברחובות הנושאים את שמותיהם של אישים שהפגינו גזענות בוטה – בדיבורים ובמעש – כנגד מורשתנו; צופים באישים בולטים כגון חיים חפר, יגאל תומרקין ונתן זך צועדים על השטיח האדום בדרך לקבלת עוד כיבוד ממלכתי על רקע התבטאויות חמורות נגד מזרחים; רואים את דמותנו הבבונית משתקפת בקופסה השחורה של מי שנחשב לגדול הסופרים הישראליים כיום; מגחכים במבוכה למראה דמותן של הליטל-מעתוקיות למיניהן בתוכניות המתיימרות להוות סאטירה, ומושתקים. אנחנו מושתקים, בין היתר, מפני ששומרי הסף של השיח הציבורי בישראל הם בדיוק אותם אנשים שיפתו את נתן זך ודומיו למלכודת הדבש הגזענית בכדי להרוויח עוד פיסת רייטינג יומי. תהיה זאת טעות קשה להניח, כפי שטוענת גולן, כי פרקטיקות ההשתקה הן נחלתו הבלעדית של הימין. רחוק מכך. מי שחוסם את דרכו של השיח המזרחי אל הפלטפורמות המרכזיות איננו הימין, אלא דווקא גורמים המזהים עצמם במובהק עם השמאל, לפחות זה המדיני. המחיקה הסיסטמטית ביותר של המזרחיות בישראל נעשתה בשנות מפא"י העליזות, כשישראל הראשונה חגגה את מוסריותה הסוציאליסטית בגאון. טעות נוספת תהיה להניח כי כל זה הוא נחלת העבר, וכי הדיכוי המזרחי תם ביחד עם ימי בכרותה של המדינה. די לעיין בנתונים מתוך הדוח שפרסמה קואליציית הארגונים המזרחיים לפני כשנה בנוגע לחלוקת משאבי התרבות בישראל, בכדי להבין את עומק מחיקת התרבות המזרחית גם היום. בעולם אידיאלי, פני הדברים היו בוודאי אחרת. בעולם קצת פחות אידיאלי, אפשר היה לקיים דיון ציבורי על עוולות ולהילחם בהם כך. במציאות הישראלית כיום, הדרך הזו חסומה בפנינו למעשה כמעט לחלוטין. באופן אירוני, הדבר היחיד שהצליח לעורר דיון כלשהו סביב התבטאויותיו של זך היה אותה קריאה שכנגדה מתקוממת אבירמה גולן. ובזה מתמצה, אולי, הסיפור כולו.





צילום: מוטי קיקיון
צילום: מוטי קיקיון





כנראה שיעניין אותך גם: