ביירות, אהובתי

מיה ולנשטיין

הזמרת שרית חדד הוציאה לרדיו סינגל חדש, חידוש לשיר משנות השבעים של הלהקה הלבנונית המפורסמת בנדלי רמי. השיר, "Do you love me?", זכה לתגובות חריפות על "עלגותו" (החזרה על המלים "דו יו לאב מי" מקושרת לאוכלוסיות מהעולם השלישי שלא יודעות אנגלית) ועל "ערביותו". דווקא בתקופה שבה המוסיקה המזרחית פורחת ומתקבלת להגמוניה, ושזמרים כמו אייל גולן נשמעים מהרמקולים של המשפחות האשכנזיות ביותר, השיר של חדד מערער שוב את הגבול הדק בין מזרחי לערבי.

הפחד שעוררה משך שנים המוסיקה המזרחית נעוץ בכך שהיא דומה מדי למוסיקה של האויב הערבי, ממנו ניסינו להתבדל ולציירו כנחות – שכן אם הוא נחות אז יש לנו הצדקה לגיטימית להשתלט על הארץ, להפוך אותה מ"חולות" לדמוקרטיה. הדמיון הזה בדיוק בין המזרחיות לערביות הופך ברור בשיר של חדד. חדד היא זמרת מזרחית, כלומר ים-תיכונית, כלומר ערבית-לייט, יהודייה-ערבייה היברידית, והנה ללא בושה היא קופצת לצד הערבי באופן מוחלט. זה מזעזע את הסטטוס-קוו הישראלי (יש לציין שהמפיקים של חדד דווקא בנו על הזעזוע הזה, גם כדי להחזיר אותה לתודעה וגם כדי לענות למעריציה הוותיקים על טענותיהם כי עם הצלחתה היא "השתכנזה").

יחד עם זאת, השיר של חדד לא נתפס כמערער את האתוס הביטחוני של המדינה. בתחילת הקיץ עברו רחשים ושמועות מעל לשולחנות ארוחות השישי במדינה כי ישראל מתכוננת לתקוף שוב בלבנון; רצה הבדיחה שבמזרח התיכון רק מחכים לקיץ כדי לחגוג במלחמות חמות-מזג. תקרית בגבול הצפוני בתחילת אוגוסט כבר הרימה את כל המדינה על הרגליים האחוריות (מה שלא התגלגל לבסוף למלחמה כוללת, ושבסופו של דבר יוניפי"ל האשים בה את צבא לבנון). אז למה, למשל, שהשיר הלבנוני של חדד לא יתקבל כערעור חתרני על התפיסה של ביירות כעיר רוחשת-טרוריסטים? בדיוק בגלל העובדה שהוא תויג כשיר "מזרחי" ומזרחים הלוא אינם שמאלנים. כלומר, לא יתכן שזמרת מזרחית תשיר שיר לבנוני בכוונה מתריסה של "עוכרת ישראל", אלא רק כי אלו שורשיה האמיתיים.

בו בזמן שיצא הסינגל של חדד, הסתובב ברשתות החברתיות של השמאל באינטרנט קליפ מוסיקלי מקסים של להקה לבנונית בשם Mashrou' Leila. הפצה של הקליפ הזה ברשתות השמאל היא כמובן אקט של התרסה נגד התוקפנות הישראלית כלפי השכנה מצפון ומסר חתרני בעד שלום ופיוס בין המדינות. השיר, "Fasateen", נעים לאוזן; אולי יותר מדי נעים לאוזן בהקשר הזה: המלודיה מערבית לגמרי, התכנים מערביים (צעירים, אהבות נכזבות, כבישים מהירים) וקלילים, ה"מזרחיות" שבו מתבטאת בנגיעות קלות בלבד של כינורות מסתלסלים.

יש משהו מאד קל לעיכול בשיר לבנוני שהוא בעצם מאד "פריז". במובן זה השיר של חדד חתרני יותר, כיוון ששמיעתו גורמת לניעות של חוסר נוחות בכסא; לצרימה באוזן, לכאב ראש, למשבר – לכל מה שהצברים מרגישים לשמע צלילים ערביים "מדי" ברדיו שלהם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.