נשיא האוניברסיטה בודק

התעוררתי היום בבוקר והידיעה הראשונה ששמעתי היתה שנשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור יוסף קלפטר, מעיין ברשימות הקריאה של מספר קורסים בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. כחצי שעה לאחר מכן פורסם הנושא בהארץ. חשבתי לעצמי, שיפה שנשיא אוניברסיטה שעסוק באלף ושניים דברים מתעניין בתוכנית לימודים בחוג ספציפי, בקורסים מסוימים ובעיקר במרצות ומרצים מחברות החוג. ממה נובעת ההתעניינות הזאת? האם נשיא האוניברסיטה שמתמחה בכימיה פיסיקאלית החליט להרחיב את ידיעותיו בסוציולוגיה, גם זאת הנוגעת לחברה בישראל? האם בשנה הבאה יעסוק בלימוד תנ"ך ואחר כך אולי כלכלה, או שמא יש פה משהו אחר שרחוק כרחוק מזרח ממערב מלימוד כזה?

התשובה ברורה. נשיא האוניברסיטה בודק קורסים לא מהסיבה שלמעלה אלא כיוון שקיבל איזה דו"ח שטוען לפוסט ציונות באקדמיה, ואת זה הוא כמובן לא יכול לסבול. הפוסט ציונות הפכה לצירוף המפתח של ארגוני ימין בישראל. דרך הפריזמה הזאת הם מסתכלים על המציאות ודרכה קובעים את עמדתם. אם זה בנושא הגז, אזי הקרן החדשה היא פוסט ציונית והיא בעד העלאת שיעורי המס, וזה אומר שאסור להעלות את המס בלי קשר לכלום. אם זה באקדמיה ומישהו מעורר את טענה דומה, התוצאה היא בדיקה כדי שחס וחלילה לא יחשפו הסטודנטים לדעות שעלולות לפגוע בנפשם הרכה שלא תוכל לעמוד בכך, ואז אנא אנו באים.

תפקידו של נשיא אוניברסיטה אינו כולל בדיקה שבצידה איום על מרצים המלמדים בה. נשיא אוניברסיטה אינו מנכ"ל של חברה, אלא פועל בארגון שיש בו אנשים בעלי דעות שונות המתבטאות גם בשיעורים אותם הם מלמדים. נשיא אוניברסיטה אינו אמור להיות אחראי לתכנים הספציפיים הנלמדים בקורסים השונים. יש מועצות של פקולטות וועדות הוראה המאשרות את הקורסים הנלמדים וגם כך אין להם את היכולת להתערב ממש בהוראה עצמה. זוהי אוניברסיטה. מי שחושב להפוך אותה לארגון שבו נשיא האוניברסיטה מעיר ויותר מכך קובע תכנים חי בעולם התאגידי, שבו לאדם אחד יש סמכות עליונה ועל פיו יישק דבר.

הימין הכלכלי והפוליטי חוברים יחדיו כדי להשפיע לא רק על הכלכלה והפוליטיקה, אלא גם על חינוך והשכלה – וזה ממש קל בישראל. עצם הזכרת הציונות, בטחון, לאומיות יהודית, ומה לא, אמור להעמיד אותנו בדום תוך שירת עוצו עצה ותופר. אפשר להאדיר ולטעון שמי שלא ציוני, על פי הגדרתם, הוא ממש פוסט ציוני ואולי אנטי ציוני ובטח אנטי יהודי ואז ברור מה צריך לעשות.

נושאי משרה כמו נשיאי אוניברסיטה אמורים היו להיות אנשים שתפקידם להדוף טענות גורפות שכאלו, בלי קשר לתוכנן; במקרה הרע הם היו יכולים להפעיל את המנגנונים הקיימים בארגונים לבדיקת טענות ולא לקפוץ בראש. זה כבר קרה באוניברסיטת בן גוריון, וכעת בתל אביב זה מעורר חשד שאולי הדעות המובאות בדוחות הללו תואמות את הדעות של הנשיאה והנשיא, או שגרוע מכך – הפחד מאיבוד תרומות או מהתווית של "לא ציונים" מעבירה אותם על דעתם.