מאיפה בעצם מגיעים הענבים לבקבוקים של יינות כרמל?

לפני כחודשים הובא לידיעתנו שיצרן ויצואן היינות הגדול במדינה, "יקבי כרמל", לוחץ לכאורה על מגדלי ענבים מהתנחלויות דרום הר-חברון למכור לו ענבים באופן בלעדי ובכך לפגוע ביקבים המקומיים. כדי למנוע "לזות שפתיים" כנראה ולהינצל מחרם על מוצרי ההתנחלויות, כרמל עושים זאת בחשאי ובחשיכה. החלטנו, כמה פעילי תעאיוש מירושלים, לבדוק לעומק אם אכן יש אמת בידיעה.

לפני כעשרה ימים, בלילה שבין ה-12 ל-13 באוגוסט, קיבלנו ידיעות שמתקיים בציר בכרמי התנחלות סוסיא. יצאנו לאזור, הסתובבנו שעות אך לא מצאנו זכר לבציר. יחד עם זאת, נסיעה זו לא היתה לחינם, נכנסנו לתחומי הקו הירוק והמשכנו לכיוון תל ערד. פנינו שמאלה ל"גד"ש הר חברון" – מתחם המשמש אגודה שיתופית של סוסיא, מעון ויתיר לטיפול בגידולי השדה שלהן. במתחם ראינו גם את "יקב יתיר" שהוא אחד מיקבי כרמל. הדבר חיזק את הסברה שיקב זה קולט ענבים מהתנחלויות דרום הר-חברון, אך עדיין לא היתה בידנו הוכחה.

בדרך חזרה לירושלים, כבר הפציע השחר. עברנו שוב בסוסיא, והתקרבנו לכרם הצפוני שהתברר מאוחר יותר שהוא שייך לבני מובשוביץ. כאשר זה סייר בשטח, הבחין בנו ושאל מי אנחנו. עזרא (נאווי) ענה: "מי אתה?" האדם הזדהה כבני מובשוביץ, ושאל את עזרא שוב, מי אתה? "אני עזרא נאווי". בני הנהן בעצבנות, החל מצלם אותנו ומיד חייג בטלפון הנייד. כאמור, באותו הלילה לא הצלחנו לקבל תשובה והוכחה למי נמכרים ענבי היין של התנחלות סוסיא. מאז עקבנו באמצעים שונים על המתרחש בכרמי סוסיא, וחיכינו לבציר.

שלשום, יום שני ה-22.8.2010, כמעט עשר בלילה, הטלפון צלצל. בצד השני עזרא, "רוצה לבוא עכשיו לדרום-ההר?", זו הצעה שאי אפשר לסרב לה. התארגנתי במהירות ויצאתי לכיוון ביתו, עזרא כבר חיכה לי ליד העזרא-מוביל ובדרך אספנו גם את ניסים ויסמין.

שורות הכרמים, שתי משאיות גדולות טנדר ורכב שמירה מפטרל. הכל נעשה בחשיכה מוחלטת ולאורו של פנס יד בלבד. ניסים מצלם, ואנחנו מנסים לא להתגלות. די מהר הגיע רכב ביטחון של סוסיא, האיר עלינו בעזרת פרוז'קטור. זה הזמן לשנות מיקום. חוזרים לצומת סוסיא, רכב הביטחון בעקבותינו, הצלחנו להיעלם וחזרנו אחרי כמה דקות. כך כמה שעות, מדי פעם משנים מיקום, והבציר מתקדם.

חלק מהזמן חיכינו במפרץ תחנת האוטובוס בכניסה לסוסיא, משם היו אמורות לצאת המשאיות העמוסות. רוב הזמן, במרחק לא רב, עמד רכב הביטחון של סוסיא ונהגו צפה בנו. בסביבות אחת בלילה ראינו רכב מסחרי, משטרתי, מתקרב לעברנו. הרכב נעצר כך שחסם את העזרא-מוביל וגם את נתיב הנסיעה, כנראה במטרה למנוע מאיתנו להימלט (כאילו שרצינו). מהרכב ירדו שלושה גברים בלבוש אזרחי, עם רובים. כשירדו לעברנו, חבשו על ראשם כובעי משטרה והציגו עצמם כשוטרים. הערתי להם שהם חוסמים את נתיב הנסיעה בכביש, ויש בכך סכנה, אך הם ביטלו את דברי. כנראה שדחיפות בדיקתנו עלתה על כל שיקול…

השוטרים שאלו על מעשינו במקום, כמובן ביקשו שנפסיק לצלם וביקשו לראות תעודות מזהות. ניסים הציג תעודה מזהה ועמדנו על זכותנו לצלם. עזרא הוסיף ואמר – אנחנו לא מפסיקים לצלם, זו זכותנו, ואין מניעה חוקית, תוכלו להפסיקנו רק בכוח. יש לציין שאחרי שהתעקשנו הטון בו דיברו השוטרים השתנה, לטובה. איש הביטחון של סוסיא, שכנראה הזמין אותם, התערב וטען שאנחנו מסתובבים באזור, מצלמים. הבהרנו לשוטרים שאנחנו לא עוברים על החוק ושבכוונתנו להישאר באזור עד שעות הבוקר לצלם. השוטרים הזהירו אותנו שהאזור מסוכן, והוסיפו ואמרו שלא מזמן חברם נורה בסביבה ושכדאי שניזהר. לפני שעזבו, ניסים שאל אותם אם הם מסתערבים; הם סירבו להודות וענו "אנחנו רק עושים את העבודה". נפרדנו והם נסעו לדרכם.

יותר מאוחר הגיע רכב אזרחי של מתנחלים צעירים מתודלקים באלכוהול ואולי לא רק. הבנו שכדאי להימנע ממפגש איתם, עזבנו שוב לכמה דקות, וחזרנו. מאוחר יותר הגיע גם ג'יפ צבאי שחייליו טענו שבאו לשמור עלינו והתעניינו בסרט שבאנו לצלם. כששאלו איך יוכלו לצפות בו, הצעתי שישאירו לי את פרטיהם ואדאג ליידע אותם. עזרא אמר שהסרט יועלה ל-YouTube ושם יוכלו לצפות בו.

באחת וחצי בערך חזרנו אל מול הכרם הצפוני, של בני מובשוביץ. שם נמשכה העבודה, ולמעשה, כיוון העבודה היה כזה שעם הזמן הבוצרת התקדמה לשורות קרובות יותר לכביש והיה קל יותר לראות, לשמוע ולצלם. בשתיים בלילה בערך הבחנו שהבוצרת והמשאיות עוזבות את הכרם ויוצאות בשיירה אל תוך ההתנחלות. חשבנו שהבציר לאותו הלילה הסתיים. השירה שמה פעמיה לכיוון שער היציאה של ההתנחלות. גם אנחנו נסענו בכביש החיצוני לסוסיא, והגענו לאותו השער. השיירה אכן הגיע לשער, אך במקום לצאת מן ההתנחלות, היא עלתה על דרך שהתברר מאוחר יותר, שהובילה לכרם נוסף, הממוקם מדרום להתנחלות, סמוך לחווה של דליה. גבעה הפרידה בין הכביש לכרם, התקשינו לראות את המשאיות והבוצרת, אך שמענו אותם בבירור, את הבוצרת עוברת שורות ופורקת למשאיות, ומדי פעם את הבוצרים צועקים ביניהם הוראות.

בסביבות ארבע לפנות בוקר שמענו שהבוצרת מפסיקה בבציר, ושוב יוצאת השיירה מהכרם לכיוון שערה של ההתנחלות. נסענו חזרה לכיוון השער, ואכן, ראינו שתי משאיות עמוסות בענבים שזה עתה נבצרו יוצאות משער ההתנחלות. כמובן שצילמנו אותן ואת מספרי הרישוי שלהן. הנהגים שלהן היו מופתעים מאוד ולא אהבו זאת. התקדמנו כחמישים מטרים קדימה, לכיוון דרום, והמתנו למשאיות שיצאו בדרכן. ואכן, המשאיות פנו ימינה לכיוון דרום. אחרי קילומטר וחצי בערך פנינו שמאלה לכיוון מעבר "מצודות יהודה" וכך גם המשאיות. הגענו למחסום. אחרי ששאלו מהיכן אנחנו ונראינו להם יהודים כשרים, הרימו הבודקים את המחסום ואישרו לנו לעבור.

ממש באותו הרגע הגיעו שתי המשאיות למעבר, הפעילו צופרי אוויר וקראו לנו לעצור. אנחנו מיהרנו לעבור את מתחם המעבר (כ-100 מטר אורכו) וחנינו בצד הדרך, מחכים למשאיות. אחרי שתי דקות יצאו שתי המשאיות בנסיעה מהירה כשנהגי שתיהן מפעילים צופרי אוויר ונצמדים לעזרא-מוביל, חולפים סנטימטרים בודדים ממנו ומסכנים אותנו באקט של בריונות. המשאיות המשיכו בנסיעתן המהירה ואנחנו אחריהן, אחרי כ-3 ק"מ פנו המשאיות שמאלה לכיוון ערד, וכך גם אנחנו. עוד כרבע שעה נסיעה, במהלכה עפים מהמשאיות עלי גפן ענפים ורסס של ענבים. כשנהג המשאית שאחריו נסענו הקפיד לנסוע באמצע הנתיב כך שלא אוכל לעקוף אותו. המשאיות פנו שמאלה ל"גד"ש הר-חברון" אחרי נסיעה של כמה מאות מטרים הגענו שוב ל"יקב יתיר" שכאמור נמצא בשטחי המתחם.

המשאיות נכנסו אליו לפריקה. נעצרנו כשבצידו הימני של העזרא-מוביל הכניסה ליקב יתיר. אחת המשאיות נסעה רוורס והתישרה מולנו, חשבתי שנהגה מכוונה לפריקת הענבים, אך פתאום הוא החל בנסיעה מהירה לעברנו כשצופר האוויר מופעל ואורות גבוהים מסנוורים. זה לא כל כך נעים לראות כמה עשרות טונות נעות במהירות הישר לעברנו. היה ברור שהמשאית הולכת לעלות עלינו! כדי לצאת מהגד"ש היינו חייבים להסתובב מאה ושמונים מעלות. מיד פתחתי בנסיעת הימלטות מטורפת בתוך רחבת העפר שמול היקב, לרגע העזרא-מוביל באוויר, אח"כ נוחתים, הצלחנו להימלט, העזרא-מוביל חסר נשימה. זה היה ממש מפחיד, היה לנו מזל שהצלחנו להימלט, זה יכול היה להיגמר רע מאוד…

הבנו שאנחנו בשטח עוין מאוד ולא כדאי שנישאר. ובכל מקרה, משימתנו הושלמה: בידנו הוכחות חד-משמעיות ש"יקב יתיר", אחד מ"יקבי כרמל", קונה וקולט ענבי יין מהתנחלות סוסיא.

השעה היתה כבר כמעט חמש, העזרא-מוביל המתפרק היה צמא לסולר, וחלקנו לקפה. שמנו פעמינו לערד שם תודלקנו. ומשם יצאנו בחזרה לירושלים. בדרך חזרה עברנו שוב, במעבר מצודות יהודה, ראינו את אותם מאבטחים שאיישו קודם את המעבר, כשנכנסנו. שאלתי אותם מדוע נהגי המשאיות צפרו וצעקו. המאבטחת שאלה אם יש לנו כאפיות ומצלמות, ואמרה שנהגי המשאיות התלוננו שישראלים התחפשו לערבים (בגלל הכאפייה של עזרא כנראה) וצילמו אותם. המאבטחת הרימה טלפון לבדוק אם אפשר לשחרר אותנו, שהרי נחשדנו בהסתערבות! אחרי שהסברנו שאנחנו כבר שעות בסביבה וכל גורמי הביטחון, הצבא, המשטרה ואנשי הביטחון של סוסיא מודעים לשהותנו, אפשרו לנו המאבטחים להמשיך בדרכנו חזרה לירושלים.

חברת "כרמל" מסרה בתגובה לפניית העוקץ: "יקבי כרמל ויתיר מייצרים יינות אך ורק מענבים שנבצרו בתוך גבולות ישראל הרשמית. אם יתקבלו ראיות המעידות אחרת – נבדוק אותן לעומק".

* בפעולה זו, כמו בפעולות רבות אחרות, נעזרנו בעזרא-מוביל. העזרא-מוביל ידע ימים יפים יותר, אחרי כמה שנות אקטיביזם אינטנסיבי, בכביש וגם בשטח ומעל 330,000 ק"מ לא קל לו… הוא מתחמם בעליות, מתקשה לבלוע מהמורות, ומרבה לבקר במוסכים. לפעמים נדרש אפילו לאשפוזים ממושכים. כל מי שיכול/ה מוכנ/ה – אנא עזרו לנו בתרומה כדי להעמיד מוביל צעיר שיעמוד בקצב של עזרא.

לתרומות: אנא שלחו צ'קים לפקודת תעאיוש למר יהודה אגוס, ת"ד 360, תמרת, 36576, או דרך האינטרנט.

נודה לכם גם את תשלחו מייל לניב להודיע שהצ'ק בדואר ומה גובה הסכום:  nevegordon@gmail.com