רפורמות בחינוך ושברן

איציק ספורטא


האם מערכת החינוך צריכה להתנהל על פי עקרונות של ניהול עסק ועקרונות שוק? האם מערכת החינוך צריכה לקדש בחירה, אחריויות, בחינות ידע מתמידות, ושכר מורים הקשור לביצועי תלמידים? לכאורה, נראה שהתשובה לכל זה צריכה להיות כן, כן ועוד פעם כן. אלא שעיון מעמיק יותר במערכת החינוך בארה"ב שאמצה את כל אלה מגלה שגם עקרונות שנראים על פניהם סבירים תוצאתם מזיקה עד כדי הרס מערכת החינוך הציבורי. כיון שחלק ניכר מהרפורמות להצלת המערכת הישראלית נסמכות על העקרונות ודרך החשיבה בארה"ב חשוב לדון בכך.


דיאן רביץ (Diane Ravitch) בספרה The Death and Life of the Great American School System שפורסם השנה דנה בכל אלו. כותרת המשנה של הספר How testing and Choice Are Undermining education מציגה שני עקרונות כמו בחינות הישגים מתמידות ובחירה כגורמים העיקריים לפגיעה במערכת החינוך בארה"ב. הכותבת, חוקרת חינוך זה כמה עשורים, הייתה מתומכות הרפורמות הללו ואף שמשה כתת שר לענייני מחקר בממשל בוש הראשון. מתומכת היא הפכה למתנגדת נמרצת בעיקר לנוכח הכישלון הברור של השינויים במערת החינוך. אצלנו עוד מתרפקים בערגה על מסקנות ועדת דוברת שהייתה דומה באופן מפתיע לתוכניות בארה"ב. מפעם לפעם אפשר גם לקרוא מאמרים על הצלחות הנובעות מרפורמות כאלו, למשל בניו יורק שם השתלט ראש העיר על המערכת והעמיד בראשה משפטן. כמו כן צריך לזכור שמנכ"ל משרד החינוך שלנו הוא אדם שלמד את המערכת בארה"ב והכניס את רעיון הבחירה והתחרות כתרופת פלא למערכת החינוך בתל אביב כאשר היה ראש מנהל החינוך של תל אביב.


הפרק הראשון בספר מתאר את המהפך שעברה הכותבת לנוכח השינויים הלא מוצלחים במערכת החינוך:  "בעוד שבעבר הייתי מלאת תקווה, אפילו נלהבת, מהתועלת בבחינות, אחריויות, בחירה, ושווקים, אני חווה כעת ספקות עמוקים בנוכח אותם רעיונות" (עמוד 1). בפרק השני היא דנה במחטף שבו התנועה למען סטנדרטים בחינוך הפכה לתנועה שמתמקדת בבחינות מתמידות של הישגים. שני הפרקים הבאים עוסקים באימוץ התוכניות במחוז 2 בניו יורק ובסאן דייגו, שם הפכו את מערכת החינוך לבית חרושת של לימוד קריאה כתיבה וחשבון על פי עקרונות נוקשים ולא מצליחים במיוחד. פרק אחר מוקדש למערכת החינוך בעיר ניו יורק, שם הפרק מדגיש את העקרון שבו נעשתה הרפורמה "המודל העסקי בניו יורק". גם התוכנית NCLB (No Child left Behind) של הנשיא בוש השני זוכה לפרק משלה. תוכנית שעל פניה נראית נהדר ומטרתה להביא את כל התלמידים ליכולת משופרת של קריאה, כתיבה ופעולות חשבון, אלא שהדרך שבה זה נעשה יצרה כמעט את היפך.


שני פרקים נוספים דנים בשני האייקונים של רפורמות במערכות חינוך- בחירה ואחריויות. בחירה גרמה להרס המערכת הציבורית כיון שתמכה בפתיחת בתי ספר מעין פרטיים. בישראל זה מתבטא בבתי הספר מוכר ולא רשמי ובתי ספר על אזוריים. כיון שלאחריותיות נלוו עונשים קשים של סגירת בתי ספר ופיטורי מורים, מצאו אלו דרך להראות הישגים גם כאשר לא היו כאלה באמת. פרק נוסף מחזיר את הכותבת למורה שהייתה לה בבית הספר וההשפעה השלילית של התוכניות הללו על מורים שהופכים למכונות הוראה, בלי שאר רוח ועם עונשים על חוסר הצלחות, שבמקרים רבים הם תוצאה שאינה קשורה כלל לאיכות המורים, ולפעמים הם תוצר של מבחנים סטטיסטיים בעיתיים.


הפרק הלפני אחרון דן בהשפעה של אנשי עסקים בכירים, כמו ביל גייטס, והקרנות שלהם על מערכת החינוך. הם לא רק עוזרים אלא מתווים את האידיאולוגיה שבה המערכת צריכה לפעול, נחשו איזו? העסקית, שוקית. חשוב לקרוא פרק זה במיוחד לנוכח המעורבות ההולכת וגדלה של גורמים כאלה בישראל, הם לא רק תורמים אלא מנהלים בעצם את המערכת על פי עקרונות שאינם יאים למערכת חינוך. רק להזכיר, קרן רש"י, ברנקו וייס, קרן קרב ועוד ארגונים כלכליים ואחרים שחושבים שהם יודעים טוב יותר כיצד מערכת חינוך צריכה לפעול.


לאורך הספר מעניין שיתוף הפעולה בין גורמים פרוגרסיביים ושמרניים בשינויים האמורים, בלי שיתוף פעולה שכזה קשה היה לדמיין מהפך כזה בחינוך. די ברור גם כאן וגם שם שמערכת החינוך בבעיה, אבל שיתוף הפעולה הזה אינו מובן. בוש הראשון הוא כמו קלינטון ואובמה ממשיך ומעצים את תוכניותיו של בוש השני. אם נתבונן במה שקורה כאן ניווכח שחלק מהגופים שנחשבים לפרוגרסיביים מקבלים את הנחות היסוד הנוגעות לבעיה של מערכת החינוך, למשל שהמורים הם הבעיה, וארגוני המורים הם בעיה עוד יותר גדולה, ויש לשנות את מבנה המערכת כך שתהיה יותר בחירה ואחריויות ומה לא.


הפרק האחרון בספר דן במה צריך לעשות ובעיקר במה לא צריך לעשות. אין פתרונות פלא וקיצורי דרך. מערכת חינוך טובה היא מערכת שיש בה תוכניות לימודים נרחבות ומעמיקות, מורות מנוסות, הוראה אפקטיבית, תלמידים שרוצים ללמוד, משאבים ברמה מספקת, וקהילה שמעריכה חינוך והשכלה. מערכת החינוך לא תשתפר אם נארגן כל הזמן מחדש את המבנה ואת הניהול. מערכת החינוך לא תשתפר אם נבחרים ואחרים יכנסו לטריטוריה הפדגוגית השמורה לאנשי חינוך כמו גם התערבות ייתר בתוכניות לימודים. בתי הספר לא ישתפרו עם הדגש יושם על קריאה, כתיבה וחשבון ותתעלם מלימודים אחרים שהם חשובים באותה מידה ואף יותר. מערכת החינוך לא תשתפר אם נסתמך על מבחנים כדי לקבוע את גורלם של תלמידים, מורים, מנהלים ובתי ספר. המערכת לא תשתפר אם יסגרו בתי ספר שכונתיים בשם הרפורמות (מאמר העוסק ישירות בנושא מבחנים ומורים).


בתי הספר לא ישתפרו אם האחריות עליהם תהיה בידי הכוח הפלאי של השוק. בשווקים יש מנצחים ומנוצחים. המטרה שלנו צריכה להיות להקים בתי ספר טובים אקדמית בכל אתר ואתר. זה מזכיר לי שיחות שהיו ליוסי ולי עם כמה שרי חינוך, בתחילת כהונתם, שבהם טענתי שיש בתי ספר טובים כך שאין בעיה לנסות לבדוק מה עושה אותם כאלה ולהקים דומים להם בכל שכונה, עיר ועיירה. בתי הספר לא ישתפרו עם יוקמו Charter Schools, שאלו בתי ספר שמנוהלים פרטית וזוכים לתקציבים ממשלתיים, מעין מוכר שאינו רשמי, שאליהם יגיעו התלמידים הטובים ביותר מהשכונות העניות ובכך ירוקנו את בתי הספר הציבוריים מתלמידיהם. בתי הספר לא ישתפרו אם נצפה מהם להתנהל כמו עסקים מכווני רווח. בתי ספר אינם עסקים; הם מוצר ציבורי. בתי ספר לא ישתפרו אם נחליף מנהלות ומנהלים מנוסים בכאלה שעברו קורסים לניהול ואין להם שום ניסיון בהוראה.


בתי הספר לא יכולים להשתפר על ידי הערצת נתונים. נתונים הם חשובים כדי להבין מה קורה אבל לא כדי לקבוע מה צריך להיות. בתי הספר לא יכולים להשתפר על ידי אלו האומרים שכסף לא משנה. מזכיר לכם מישהו או מישהם במערכת השלטונית הישראלית? בתי הספר לא יכולים להשתפר אם נתעלם מההשפעות של עוני על יכולת הלמידה של ילדים. ילדים כאלה זקוקים לתוספת משאבים ניכרת כמו גם המשפחות שלהם. המשאבים למשפחות צריכים לבוא לא מבית הספר אבל בתי ספר צריכים להיות שותפים לכך. בתי הספר לא יכולים להשתפר אם נתייחס אליהם כשק אגרוף ונאשים אותם בכל חולי חברתי.


בקיצור הרפורמות המבניות אינן עובדות. כפי שעיקרון השוק הלא מוסדר שהוא בעצם שלטון האוליגרכים הפיל את הכלכלה העולמית, כך הוא משפיע לרעה על מערכת החינוך. במקום להעתיק עם השגיאות את המערכת הכלכלית והחינוכית מארה"ב יש להתבונן במדינות שבהם יש מערכות חינוך שאינן משתנות חדשות לבקרים והפלא ופלא יש בהן גם הישגים לא מבוטלים. כמו שהרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, כך הישגים מתרחקים מאלו שבונים את מערכת החינוך אך ורק סביבם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: