• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מבט ישן-חדש על המשבר הכלכלי

המשבר מזמן הזדמנות יוצאת דופן להיחשף לתיאוריות כלכליות שנויות במחלוקת, אליהן לא נחשפים בזמנים בהם "הכל בסדר- הכלכלה צומחת"
אלמוג עזר

בשנת 2008, שוק הנדל"ן והמשכנתאות בארה"ב, הראה סימנים של מרשימים של התמוטטות. חוסר היכולת בעמידה בהתחייבויות הפיננסיות, של לווי המשכנאות ברחבי אמריקה מסן פרנסיסקו ועד לוורמונט, הייתה ידועה יותר כמשבר הסאב פריים. אך לא חלף זמן רב עד אשר הבורות החשבונאיים התפשטו דרך עורקי הכלכלה ומצאו עצמם משתקים, כמעט לחלוטין, את מערכת האשראי על נגזרותיה. מנקודה זו, בה מערכת האשראי של הכלכלה הגדולה בעולם (20% מהתוצר העולמי) משותקת, הדרך אל מיתון כלל עולמי הלכה והתקצרה לה.

שנתיים אחרי ההכרזה הרשמית על המיתון הכלכלי, תור המסבירים על שורשי המיתון וסיבותיו רק הולך ומתארך. מגילת ההסברים למשבר, עד כה, יכולה להתחלק לשלושה ז'אנרים:

  • הראשון תולה את האשם במשבר באופי האדם, חולשותיו ונטייתו לזרום עם הזרם וההמון עד לכדי הרס כלכלי. גם אם הוא נתקל במכשול ככשל שוק, הוא אינו מבחין בו משום נטייתו לנוע עם העדר.
  • השני תולה את הכישלון באחריות מוסדית, כלומר בעוד שוק ההון נהנה מן הספק וצומח למימדים מפלצתיים שיכולים להוביל לחורבן כלכלי, הרשות הרגולטורית "נרדמה בשמירה" ולא עצרה מבעדו להפוך למעוז שרלטנים.
  • השלישי תולה את המיתון בהבדלים התרבותיים בין האוכלוסייה האנגלו-סקסית/פרוטסטנטית הצורכת מעבר ליכולתה. דוגמה נוספת לכך הן ההאשמות שנשמעו בעת משבר החובות האירופאי בשנה האחרונה, כאשר הגרמנים תלו את הצרות הכלכליות של חלק ממדינות ה-PIGS (יוון, אירלנד, פורטוגל וספרד) באופיים הבטלני של אזרחי מדינות אלו וסירובם לעבוד באותם סטנדרטים של עבודה כפי שנהוגים בשאר היבשת.

כמו במיתונים שהתרחשו בעבר, גם במשבר הכלכלי הזה יש הזדמנות יוצאת דופן לקהל הרחב להיחשף לתיאוריות כלכליות שנויות במחלוקת – תיאוריות שהוא לא נחשף אליהן בזמנים בהם "הכל בסדר- הכלכלה צומחת". שתי התיאוריות ה"חדשות-ישנות" שכרגע מתחרות ביניהן בשדה התקשורתי והכלכלי, הן תיאוריית המשברים מבית האסכולה האוסטרית מול התיאוריה המרקסיסטית. הראשונה נשענת על כתביו המודרניים של זוכה הנובל פרדריק פון הייאק, שמצטייר כחסיד מובהק של קפיטליזם ובעל פרשנות שונה למושג חירות.

נושאי לפיד הכלכלה האוסטרית כיום הן אותן תנועות אמריקניות שמרניות, כאשר התנועה הבולטת  מביניהן היא "מסיבת התה". תנועות אלו עורכות הפגנות בעד הרחבת הליברליזם הכלכלי ונגד מדיניותו העכשווית של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. הסיבות למשבר, לטענתם, הן יתר הרגולציה של מוסדות השלטון ומעורבות ממשלתית ששיבשה את השוק הכלכלי. כך, למשל, ההקלה בתנאי המשכנתה ללווים האמריקאים היתה הוראה ישירה של הממשל, אך נתאזר בסבלנות, על כך נדון בהמשך.

התיאוריה השנייה היא זו המרקסיסטית מבית היוצר של קארל מארקס וממשיכי תורתו, שזוכה לייצוג נאות בקרב תנועות הפוליטיות בשמאל ותנועות חברתיות. הפרשנות המארקסיסטית מנסה להעניק פרשנות אלטרנטיבית לזו הנלמדת בחוגי הכלכלה באוניברסיטאות, ונשענת על כשל השוק הקפיטלסטי; או במלים אחרות, כפי שהאסכולה מגדירה אותה: "הסתירה הפנימית של צבירת הון". הביטוי בא לתאר תהליך בלתי נמנע המתרחש בשוק – בשוק כלכלי חופשי שקיימת בו תחרות מתרחשת הידלדלות רווחים תמידית של התאגיד העיסקי, תהליך שבסופו ניצב העובד פנים אל פנים מול המעביד, כאשר למעביד לא נותרת הברירה ובכדי להגדיל את רווחיו ולהותיר את העסק חי, הוא פוגע ברווחת העובד.

תהליך זה, לדעת תומכי התיאוריה, התרחש בצורה עקבית מאז המשבר של שנות ה- 70. בעת ההיא, כלכלת המערב התאפיינה בסטגפלציה, שילוב של עליית מחירים ואי צמיחה כלכלית והפתרון הזמין והקורץ ביותר, היה להחליש את האיגודים המקצועיים ובתוך כך להגמיש את תנאי העבודה בעולם המפותח. התהליך, שלווה ברפורמות כלכליות נרחבות, הצליח מעבר למשוער: אם בשנות ה-70 יותר רבע מן העובדים בארה"ב היו מאוגדים, כיום נותרו מהם רק 6%. אמנם השתייכות לאיגודים המקצועיים הם פרט חשוב ומכריע, אך הם לא העיקר. בתקופה זו של 40 שנה עוצמתם והונים של העובדים התדלדל וכתוצאה מכך התרחבו פערים כלכליים וחברתיים בחברה האמריקאית.

אם הידלדלות כוחו של העובד – הוא השלב הראשון של התורה המארקסיסטית – עתה עלינו לנוע על עברו של השלב השני. התרחבות הפערים בחברה המערבית. היא רק שלב ביניים של המשבר; ציבור השכירים הוא, ככלות הכול, הציבור המניע את גלגלי הכלכלה קדימה, בין היתר על ידי צריכה. לכן, למרות התהליך האמור, אי שם בשנות ה-90, בכדי לדמות מצב של תקינות כלכלית, ממשלת ארה"ב הורתה על הגדלת האשראי (נשמע כבר מוכר?) לציבור אזרחיה. כך הם יכלו להמשיך לקיים את אורח חייהם כפי שעשו בעשורים הקודמים. החוב היה אמור לקטון לנוכח הצמיחה המובטחת. אנחנו כבר ממש לפני השלב השלישי.

בשלב השלישי, על פי התאוריה המרקסיסטית, בשל מדיניות הממשלה נוצרת התנפחות בלתי נמנעת של מגזר האשראי (בנקים, בתי השקעות וכו'). עם הרחבת האשראי המגזר הבנקאי המספק את האשראי, מתרחב גם הוא ועימו כל נגזרותיו. מגזר זה הולך ותופס חלק הולך וגדל מהתוצר הלאומי. כחזוי, הצמיחה של המערב בכלל ושל ארה"ב בפרט, בעשור הראשון של המילניום, הייתה מאופיינת בעיקר בצמיחת הסקטור הבנקאי (ללא הקמה של בנקים חדשים, אלא בעיקר של אלו אשר היו קיימים מכבר) בעוד שאר ענפי הכלכלה הריאלית התקשו לצמוח. למעשה הסימנים הראשונים למשבר הגיעו עוד באוקטובר 2007, עם דיווחי ההפסד של החברות הציבוריות בארה"ב, כאשר הבנקים המשיכו להרוויח. מכאן כבר הסיפור ידוע, הפסדים, פשיטות רגל, פיטורים וחוזר חלילה.

לראשונה בכלכלה: המדע ברשות מארקס על נקלה ניתן להבחין שהתיאוריה המרקסיסטית מעניקה פירוש הולם להלך הרוח הכלכלי ששרר במערב ב-40 השנים האחרונות. אך לטעמי, המשבר האחרון יכול להעניק לפרשנות הכלכלית המרקסיסטית אצטלה מדעית. אצטלה לה השתוקקה כל כך לאורך ההיסטוריה הכלכלית המודרנית. מדוע?

ארה"ב עסוקה מאז ומתמיד בתיאור ניתוח עצמי אינטנסיביים, ויצרה אינספור מדדים כלכליים ראשיים ואינדיקטוריים משניים המדריכים את מקבלי ההחלטות הכלכליות. ניתוח ותיאור הם עניין של שגרה יומית בארה"ב, שהביאה מדידות וניתוחים אלו לדרגת אומנות. אלה מאפשרים לנו הצצה מלאה בפרטים מאלפים של התרחבות הפערים בחברה שלכאורה נמצאת בצמיחה כלכלית ברת קיימא ומתקדמת הלאה על גלגלי המודרנה.

בתחילה נתמקד בתהליכים ובשינויים החברתיים שעברו על ארה"ב מאז שנות ה-70, והלאה (אלו ראו אור בעזרת מחקרה של ד"ר אליזבת' ווארן). אחד מן השינויים החשובים בשוק העבודה הוא היציאה של נשים לעבודה – תהליך שהגיע כיום למיצוי כמעט מוחלט. למעשה, הסיכוי בשנות ה-70 למצוא אשה בשוק העבודה שלה ילד שגילו הוא 6 שנים, נמוך יותר מלמצוא אשה שלה ילד בגיל 6 חודשים בתקופתנו. על פי ההיגיון, תהליך זה היה אמור להגדיל בצורה ניכרת את ההכנסה המשפחתית הממוצעת בארה"ב, כשזאת עברה ממפרנס אחד לשני מפרנסים.   ובכן, בבחינת ההכנסה הממוצעת של מעמד הביניים בארה"ב, מגלה שאכן ההכנסה המשפחתית הכוללת עלתה, אך לא במידה הצפויה. ניתן להניח שהסיבה טמונה בכניסת הנשים לשוק העבודה, אשר החלישה את המעמד של העובד השכיר ובהתאם לכך הורידה את משכורתו. הווה אומר באלמנטים מצרפיים, התהליך הגדיל משמעותית את כוחם של המעסיקים אל מול המועסקים. בלשון אחר: זהו השלב הראשון בסתירה הפנימית של צבירת הון.

עתה עלינו לבדוק, האם העלייה היחסית בהכנסה המשפחתית הביאה לחיסכון גבוה יותר – כפי שנהוג לסבור על פי התיאוריה הכלכלית. במלים פשוטות, מן הרגע שאדם (או משפחה) מרוויחים יותר כך הם חוסכים יותר. למרבה הפלא התוצאה שנשקפת מנתוני הבנק הפדרלי הייתה הפוכה לחלוטין. ב-1970, החוב השנתי של המשפחה האמריקאית הממוצעת עמד על 1.4% לעומת חסכון מרשים של 11% מתוך ההכנסה השנתית. 35 שנה אחרי, בשנת 2005, החוב הממוצע למשפחה בעלת ארבע נפשות כבר עלה ל 15% בעוד שיעור החסכון הוא אפסי ואף שלילי – 0.8%-. כלומר, אלו הם סימנים ברורים לחולשה של מעמד הביניים שמנסה להיאחז ולשמר את מעמדו למרות התרחבות הפערים, כפי שניתן להבין מן השלב השני של הסתירה הפנימית של צבירת הון.

אם האזרח האמריקאי בחר להפסיק לחסוך למרות שהכנסת משפחתו עלתה, הוא לבטח בחר לצרוך יותר? לא בדיוק. הדוחות הממשלתיים מראים כי בהשוואה לדור הקודם, ברוב הענפים הצרכן האמריקאי מוציא פחות (על ביגוד ואוכל) פרט למשכנתה. העליה במחיר לא התרחשה משום העלייה בגודל הבית: בממוצע ב-1970 משפחה בעלת 2 ילדים רכשה בית בעל 5.8 חדרים. בעשור האחרון אותה משפחה גרה ב-6.1 חדרים. ההוצאה הנוספת היא העלייה בהוצאה על הבריאות ובייביסיטר, בכל זאת כאמור, אם המשפחה מחוץ לבית לכן יש להעסיק מטפלת. זוהי המסקנה שהביאה את הממשל להקל על תנאי האשראי, וזהו השלב הכמעט אחרון בתיאוריית הסתירה הפנימית של ההון.

סוף דבר האינדיקטורים המדעיים בארה"ב, שאי אפשר להאשימם בהטייה אידיאולוגית, מצביעים על נרטיב המבוסס על אדנים מרקסיסטיים. במשך 4 עשורים בהם נחלש האיגוד המקצועי על מנת לבסס את הפריחה הכלכלית; מעמד הביניים, אותו מעמד שייחד ועדיין מייחד כל כך את האומה האמריקאית, חווה הידלדלות משמעותית של עושר והון, תופעה שהובילה למשבר הנוכחי.

אינני יודע כיצד תהליך כלכלי תודעתי זה יבוא לכדי סיום. אני מניח שיותר מכל, הסממנים מצביעים כי הגיע העת לשוב וללמד את התיאוריה המרקסיסטית כחלק מתוכניות הלימוד – גם באוניברסיטאות בפקולטות לכלכלה ומנהל עסקים. אחרי הכול, משנתו הכלכלית של ג'ון מיינרד קיינס הוצגה בספר "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" ב-1935, ולאחר שני עשורים כבר החלה להילמד כמדע כלכלי לכל דבר. "הקאפיטל" (DAS KAPITAL) של מארקס והתיאוריה הכלכלית אותה הוא מציע, פורסמו אי שם באמצע המאה ה-19, אולי הגיע הזמן לנער ממנו קמעא את האבק.

הכותב הוא כלכלן ועיתונאי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.