ללמד את אוקטובר 2000

מציאות זו שהמיעוט לא לומד על עצמו אבל לומד הכל על הרוב, ואילו הרוב לא לומד על המיעוט, אינה מתיישבת עם השכל הישר
שרף חסאן
צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס












בימים אלה מציינים האזרחים הפלסטינים בישראל עשור לאירועי אוקטובר 2000 בשביתה כללית ובהפגנות מחאה. ועדת המעקב העליונה שמייצגת את האזרחים הערבים קראה לשביתה זו לאור "המשך מדיניות הקיפוח, כרסום בזכויות דמוקרטיות וגל הגזענות ששוטף את המדינה". בנוסף לזה, בולטות השנה פעילויות משותפות של יהודים וערבים לציון עשור, הדורשות ליישם המלצות ועדת אור לתיקון האפליה נגד האוכלוסייה הערבית. בקריאה משותפת של מאות אנשי ציבור נאמר "יום העשור הוא גם יום של הזדמנות, ממנו נוכל לצאת במחויבות יהודית-ערבית משותפת לעיצוב עשר השנים הבאות – לבניית חברה ראויה וצודקת, להבטחת שוויון אזרחי ולאומי למיעוט הלאומי הערבי בארץ, ושלום צודק ובר קיימא עם העם הפלסטיני".

על אף היות אירועים אלה צומת מכונן ביחסי יהודים ערבים במדינה, שגרר הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט תאודור אור, בני נוער יהודים וערבים אינם יודעים עליהם הרבה. זה נשמע אמנם מוזר שרבים מבני הנוער הערבים לא יודעים מה קרה באוקטובר 2000, על אף שחלפו בסך הכל עשר שנים – אבל זו האמת. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שאין התייחסות לנושא זה במערכת החינוך. תלמידים ערבים ממשיכים לא ללמוד על ההיסטוריה שלהם ותלמידים יהודים ממשיכים לא לדעת על האזרחים הערבים. עובדה זו רק מגבירה את הניכור, התסכול והמשבר של הצעירים הערבים ואת השנאה והגזענות בקרב בני נוער יהודים. התוצאות הן הרות אסון לגבי כולנו.

מציאות זו שהמיעוט לא לומד על עצמו אבל לומד הכל על הרוב, ואילו הרוב לא לומד על המיעוט, אינה מתיישבת עם השכל הישר ותורמת להעצמת מגמות הניכור, הדה-לגיטימציה והמשבר ביחסי יהודים-ערבים במדינה ולהתפשטות ערכים אנטי-דמוקרטיים בחברה. נתונים של מחקרים וסקרי דעת קהל מצביעים על התחזקות מגמות אלה בחברה בכלל ובקרב צעירים ובני נוער במיוחד. התכניות הקיימות במערכת החינוך לחינוך לדמוקרטיה ולימודי אזרחות אינן מספיקות בכדי לעצור מגמות מסוכנות ומדאיגות אלו.

חוק חינוך ממלכתי מנחה את מערכת החינוך לחנך "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים". בהקשר של הציבור הערבי בישראל, נקבע באותו חוק שיש "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל". חינוך לערכים חשובים אלה אינו מתאפשר בלי הכרה במיעוט הערבי, בסיפורו ההיסטורי ובהיכרות עם מציאות חייו ובעיקר באירועים המכוננים שמבנים את יחסי יהודים ערבים ממש בימים אלה. הכרה באחר הוא הצעד הראשון והחשוב בחינוך לזכויות אדם ודמוקרטיה בכל חברה, ובמיוחד במדינות שחיים בה קבוצות בקונפליקט, כמו החברה בישראל.

הגל החדש של הצעות חוק, הצהרות אנטי-דמוקרטיות של מנהיגים ותכניות המבקשות לפגוע בזכויות ובלגיטימציה של המיעוט הערבי, מעביר מסר חינוכי שלילי לתלמידים ומורים יהודים וערבים. מסר הסותר את הערכים שבמטרות החינוך הממלכתי במדינה ופוגע קשות בסיכויים לחיים משותפים על בסיס עקרונות הדמוקרטיה, ההכרה והכבוד ההדדיים. יום השנה לאירועי אוקטובר 2000 יכול להוות הזדמנות טובה לקיים דיונים חינוכיים משמעותיים עם תלמידים ובני נוער בישראל על יחסי יהודים-ערבים, דמוקרטיה וזכויות אדם. דיונים המעוררים חשיבה ביקורתית והתבוננות במציאות הקשה בה אנו חיים. דו"ח ועדת אור יכול להיות חומר חינוכי טוב לדיונים מהסוג הזה, שיש להם חשיבות עצומה. התייחסות חינוכית במערכת החינוך לאירועים ספציפיים כמו אירועי אוקטובר 2000, אינה מספקת לעצירת ושינוי המגמות האנטי דמוקרטיות בחברה – אבל יכולה להיות התחלתה של דרך ארוכה של שינוי ותקווה לערבים ויהודים במדינה.

הכותב הוא מנהל מחלקת חינוך באגודה לזכויות האזרח בישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סלאם דיאב

    אני מסכים עם כל מה שנאמר בכתבתו של מר שרף חסאן… האחר חייב להכיר וללמוד את האחר,ועל ההיסטוריה שלו ושל התרבות שלו ולא רק ההפך…