לייק למהפכה

האקטיביזם של פייסבוק גורם לאנשים לעשות מה שעושים כאשר אין מספיק מוטיבציה לבצע מעשי הקרבה אמיתיים
יוסי דהאן

מלקולם גלדוול (Malcolm Gladwell) כתב לאחרונה מאמר מעורר מחלוקת ב "New Yorker". המדיה החברתית (פייסבוק, טוויטר וכיוצא בזה), הוא כותב, יוצרת "קשרים חלשים" בין אנשים, קשרים שאינם יכולים להוות בסיס לאקטיביזם פוליטי, לשינוי משמעותי של הסטטוס קוו. גלדוול מציג את תנועת זכויות האזרח בדרום ארצות הברית בשנות השישים, כתנועה של שינוי פוליטי משמעותי. מה שאפיין אותה לדעתו הם "קשרים חזקים" בין חבריה, ההיכרות האישית בין הפעילים המרכזיים שגייסו אנשים קרובים אליהם ואלה גייסו אחרים וכך הלאה. גלדוול מפריך את הטענה המוכרת על הקשר בין מדיה חברתית ואקטיביזם פוליטי, העושה שימוש בדוגמת המפגינים מתנגדי המשטר באירן שבעזרת המדיה החברתית העבירו מידע, השמיעו את מחאתם וגייסו תמיכה ברחבי העולם (לטענתו, הרוב המכריע של אלה שעשו שימוש בטוויטר בזמן ההפגנות היו אנשים החיים במערב).

טוויטר והמחאה האיראנית. צילום: dougcurran

פייסבוק וטוויטר אינם כלים שיכולים לשמש לאקטיביזם, הם משמשים למעקב אחר אנשים שמעולם לא פגשת, או לשמור על קשר עם אנשים שלעולם לא תפגוש. זו בדיוק הסיבה שיכולים להיות לך אלפי "חברים" בפייסבוק ולא בחיים האמיתיים. אלה קשרים חלשים שלעתים מאד רחוקות יגרמו לך לעשות משהו שכרוך בו סיכון. האקטיביזם של פייסבוק מצליח לגרום לאנשים להימנע ממעשי הקרבה, הוא גורם להם לעשות דברים שאנשים עושים כאשר אין להם מספיק מוטיבציה לבצע מעשי הקרבה אמיתיים.

התנועה לזכויות האזרחים היתה תנועה שהאקטיביזם של חבריה היה אקטיביזם אסטרטגי שאופיין בסיכון גבוה – פעולות התנגדות לממסד שאופיינו במשמעת, תכנון ודיוק. בניגוד למדיה החברתית, האקטיביזם הישן אופיין במבנה היררכי, דבר שאינו מאפיין רשתות חברתיות שהן נעדרות היררכיה. מבנה היררכי ומשמעת חיוניים בפעולות של תנועות פוליטיות אנטי-ממסדיות. רשתות חברתיות, שגלדוול מכיר ביתרונות אחרים שלהן, מאפשרות לחבריהן לבטא את עצמן, אולם לביטוי הזה אין כמעט השפעה, הן גם מצליחות להפוך את הסדר הקיים ליעיל יותר, אולם הן אינן יכולות לאתגר את הסטטוס קוו.

הנרי פרל, שחוקר את הסוגיות הללו, מבקר באתר "Crookedtimber" את התזה של גלדוול, לא מכיוון שהיא אינה נכונה, אלא משום שלדעתו, גלדוול עושה במאמר זה מה שהוא בדרך כלל עושה – לוקח טיעון המנוגד לתפיסה המקובלת, מוסיף לו מה שנראה כסיכום של תוצאות מחקרים, מתבל את כל זה בכמה אנקדוטות ויוצר מאמר ל"ניו יורקר". גלדוול, כותב פרל, הוא כותב מעולה אבל הוגה מאד בינוני. פרל טוען שעל פי המחקר הקיים, אי אפשר לקבוע שום מסקנה אודות היחס הסיבתי שבין רשתות חברתיות לאקטיביזם פוליטי רדיקלי, פשוט בשל העובדה שכמעט ולא נעשה מחקר בסוגיה זו.

מלקולם גלדוול הגיב לפוסט של פרל ושאל, האם בשל העובדה שלא נעשה מחקר אודות שאלות מסוימות אנחנו צריכים לשתוק עד שאקדמאיים יערכו את מחקריהם? ברור שמדיה חברתית אינה יכולה להוות תחליף לאקטיביזם פוליטי (אגב לרוב המוחלט של הדברים המתרחשים במדיה החברתית אין שום קשר לאקטיביזם פוליטי), אולם כמי שמנהלים אתר שמטרתו היא לעורר אקטיביזם פוליטי ,היינו רוצים להאמין שגלדוול טועה, שהמדיה החברתית יכולה להוות מקור של אינפורמציה והעלאת מודעות; אני מסכים שרק לעיתים רחוקות היא יכולה לגרום לאדם לכבות את המחשב ולצאת לרחוב.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אייל

    לתחושתי – לפעמים הערך המוסף הוא לא ביציאה לרחוב, אלא בחיזוק מי שכבר ברחוב, או ב"תהליך יציאה" לרחוב. הוא נותן חיזוקים ועוזר לפעילים לגבש עמדה מוצקה יותר, עד שלפעמים הם בעצמם מקשים בשאלות, לא מפני שהם מזדהים איתן, אלא פשוט מפני שהם רוצים תשובה מנוסחת שאפשר לחיות איתה, ואולי אף להשתמש בה בעצמם.

  2. עודד גלעד

    הרבה פעמים אני קורא על העניין הזה, שצריך לצאת לרחוב. ואני לא יודע מה יש לנו לחפש שם. מה באמת מידת החשיפה וההשפעה של מי שעומדים ברחוב עם שלטים או מגאפון או דוכן הסברה?
    כמובן שיש בדברים האלו תועלת, אבל לא לגמרי ברור לי אם לא היה עדיף שישקיעו את שלוש השעות האלה בכתיבת מכתב לעיתון או לשר? בטלפון לתכנית רדיו? בפגישת פעילים? בדיון מחכים ומעשיר בבלוג איכותי, כמו העוקץ?

  3. נטע ה.

    כדאי להתייחס למדיה חברתית כעוד דרך שבה בני אדם יוצרים קשרים זה עם זה. גם הרבה לפני שאפשר היה להעלות על הדעת אמצעי כמו המדיה החברתית בני אדם ניהלו קשרים חברתיים שחלק מהם היו חזקים וחלק מהם חלשים. דרך אגב, מחקרים שעסקו ברשתות חברתיות, הרבה שנים לפני האינטרנט הראו שקשרים חלשים משמעותיים בחיפוש (ומציאת) עבודה וגם בסוגים של עזרה הדדית הקשורים בהכרות עם תחומים מסויימים (למשל טיפולים רפואיים). לעניין הפוליטי ובייחוד לפעילות הפוליטית כדאי רק להעיר שיש חשיבות לאוירה, למה שנחשב כנכון או מקובל. בני אדם מעדיפים לא להיות בודדים, כך שהחשיבות של הרשתות חברתיות והפעילות (המעטה ככל הנראה) שמתייחסת לשאלות פוליטיות, היא בעצם ההבעה של תפיסות מסויימות (ביקורתיות או אלטרנטיביות) , מה שמחזק את מי שנוטים לחשוב בכיוון אבל מרגישים שהם יוצא דופן. תלמידי תקשורת בשנות ה-80 קראו לזה "ספירלת השתיקה". הבעת עמדות באתרי אינטרנט, בלוגים ומדיה חברתית מכל סוג יכולה לתרום במשהו לקיעקוע של הספירלה הזו ולכן האתר שלכם ומה שאתם מפרסמים כאן, ביחוד העמדות הביקרותיות על דפוסי החשיבה והמושגים המקובלים בתחומי כלכלה ובנושאים חברתיים הם חשובים ועוד איך.

  4. תודה נביעים כתובים

    וודאי שיש "קשר" בין רשתות חברתיות לפעילות פוליטית – השניים מהולים זה בזה עד כדי כך שעצם ההפרדה היא לשונית בלבד, משל היינו מבדילים בין מים לתרכיז פטל בכוס המיץ.
    אלא, שהמדיה, והרשתות החברתיות ביניהם, מהוות במה, חיזוק קשרים חזקים וחלשים, לקול המרכזי בחברה הישראלית.

    נקודה משעשת/עצובה – בדרך כלל שעיתוני ישראל מדווחים על "חדשה" שמקורה בעיתון ערבי זה או אחר, תמיד הם משתמשים בדבר-ההבל הבא: "העיתון הערבי X, המשמש כשופרו של הממשל ב -Y, מדווח כי Z".
    נו…

  5. אורי זקהם

    האתר החשוב הזה, ואחרים, לא מחליפים פעולה ישירה (לצאת לרחוב) אבל עוזרים להפיץ מידע ואולי אז ייצאו אנשים לרחוב. בכל מקרה פעולות הכרוכות בסיכון זה או אחר ייתבצעו (לאחר הודעות ושימוש ברשתות האינטרנטיות) בדומה לתנועה לזכויות האזרח בארה"ב. העוקץ ואתרים קרובים תורמים ביצירת פעילים יותר משכילים.

  6. לא המדיום חשוב אלא המסר

    להזכירכם על מנת להשפיע לא חשוב באיזה מדיום נשתמש. מה שחשוב הוא המודעות. באירן שלפני חומייני התרחשה המהפכה באמצעות קריאות מואזינים וקלטות שמע. זה בתוך תרבות של תקשורת המונים. אז נא לא לזלזל בשום מדיום. מכל דבר ניתן להפיק תועלת

  7. רם

    הפייסבוק או הפיד של הפייסבוק נוגע באלטרנטיבה מידעית וחדשותית בעולם שבו המידע מתומרן על ידי ההון ובעלי השליטה. שבירת ההיררכיה של הידע החדשותי או שמא החדשות האינפורמטיביות שנחלקות על ידי החברים, היא בעיה מהותית ברשת החברתית-פוליטית, אך גם מאפיינת (במידה פחותה) חלקים נרחבים מהעולם הממשי.

    אולם, העולם הממשי הופקר להון ולכוח. ההקרבה ברשת החברתית נוגעת בחיים האישיים של כל אחד ואחת באופן שאינו נפרד (ולמעשה אינו נבדק) מחייו או חוסר חייו.
    גלדוול צודק – ייקח זמן רב עד שניתן יהיה לבדוק השפעות של רשתות חברתיות יחד עם שינויי חיים וכדאי לעסוק בכך כבר עכשיו. בהתחשב באופי ה"מחקר" של גלדוול (שהחליט כי יום אחד הרשת החברתית זרחה לה), עדיף שמחקר רציני ייקח כמה שייקח.

  8. תום פסח

    צריך להבדיל בין הטכנולוגיה לבין אופן השימוש בה, שלא נובע ישירות ממנה. נעל יכולה לשמש להליכה ויכולה לשמש למחאה נגד נשיא ארצות הברית. לגבי פייסבוק, יש הבדל משמעותי בין מי שחותמת על עצומה אלקטרונית שאף אחד לא יראה (מליון אנשים נגד כך וכך), או בין מי שמנהל ויכוחים מיותרים עם אלמונים שהוא לעולם לא יפגוש, לבין מי שכבר קיימת ביניהם קהילה מקומית, שכבר פועלת ביחד בעולם הלא-וירטואלי, והם משתמשים במדיום הזה כדי לעדכן אחד את השני בפעולות או ללמוד יותר על המצב הפוליטי שהם מתמודדים איתו.

  9. אילן תלמוד

    גם הסוציולוג קלהון טען כך בתחילה. ברור גם לו שהוא שגה. התנועה למען שחרור דתי בסין והפעילות הבנילאומית למען וענונו לא היו קיימות ללא האינטרנט. יש עדויות שרשתות חברתיות וירטואליות מחזקות יותר מאשר מחלישות תנועות חברתיות, זיקה למקום, ופעילות אזרחית, אפילו במישור המקומי.
    לסקירת ספרות ראו
    Gustavo Mesch and Ilan Talmud 2010 “Internet Connectivity, Community Participation, and Place Attachment: A longitudinal Study, Amerian Behavioral

  10. מאיה

    לא האינטרנט אלא ממשלות המערב ובראש ובראשונה נשיא ארצות הברית אובמה הן שהכשילו את האופוזיציה הדמוקרטית באיראן בקיץ שעבר.