שמשון המסכן חטף בומבה

בתקשורת הביעו חשש שמא שרי החוץ האירופים לא יחזרו לכאן יותר. אבל ליברמן בסך הכל גילה את האמת, והם יחזרו ועוד איך
שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית "ים של דמעות". ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

עבודה של סיוון הורביץ מתוך פרויקט הגמר שלה "סוף העולם ימינה"

אחד הקורבנות הראשונים להתחזקות כוחו הפוליטי של אביגדור ליברמן היה שמשון המסכן; אותו "שמשון נעבעכדיקר", ביטוי שהמציא לוי אשכול למדיניות פוליטית שעזרה במשך השנים לישראל ליהנות מכל העולמות – גם להיות אומה חזקה וגם יהודים נרדפים לצורך קבלת עזרה ואמפטיה מאומות העולם. ליברמן, בניגוד לכך וכמיטב המסורת של מנהיגי מולדתו, חושב שכוח צריך להפגין לעיני העולם בצורה בהירה וברורה: "צריך להגיד את האמת בלי למצמץ", כדבריו.

הרבה מן המנהיגים הפוליטיים בישראל תופסים בייאוש את ראשם וחושבים שליברמן עושה בושות. כך סבורה גם מרבית הפקידות השלטונית וכן עיתון "הארץ" שלא מחמיץ שום הזדמנות לקרוא לפיטוריו של שר החוץ. בעיתונים הובעה חרדה שמא שרי החוץ האירופים, העומדים ליד ליברמן כשפרצופם מעונה מסלידה, לא יחזרו לכאן יותר. אבל ליברמן גילה את האמת: הם יחזרו ועוד איך יחזרו, כי ישראל היא מעצמה כלכלית וצבאית, אחת המרכזיות בעולם, הנמצאת בלב הקונצנזוס העולמי האמיתי ונתמכת ללא ערעור על ידי המדינות החזקות ביותר. זה שכל מיני ליברלים בארצות המערב חושבים שהיא לא מוסרית לא מאיים עליה כלל.

זה שנים שאנשי משרד החוץ משתמשים ברטוריקה הציונית המפותלת הזאת: אנחנו אמנם חזקים אך נרדפים בגלל היותנו יהודים, מאז ומתמיד שונאים אותנו ולכן אנחנו בסכנת השמדה ונתונים למתקפה בלתי פוסקת של ארגונים עולמיים אנטישמיים התומכים בפלסטינים. והנה פתאום בא האיש בעל החינוך הרוסי המושלם, מתנהג כאילו הוא אינו מבין את הקודים הישראלים וחושף לעיני כל את סוד חוזקה של המדינה.

ישראל טוענת בדרך כלל שהיא אינה חייבת להתחשב בסטנדרטים בינלאומיים בבואה לטפל בפלסטינים, שכן היא נתונה לסכנת השמדה ולכן יש לה כורח מוחלט להגן על עצמה בכל דרך שהיא, בבחינת "must has no law". ליברמן, לעומת זאת, טוען שאנחנו לא צריכים להתחשב בשיקולים מוסריים בעימות עם הפלסטינים, כי אנחנו הכי חזקים. כך או כך, הדקויות האלה לא ממש נתפסות על ידי מדינות העולם, ולכן המבוכה שמעוררת בישראל מדיניות החוץ של ליברמן מיותרת. ממילא אמצעי התקשורת הבינלאומיים מתעקשים, משום מה, להיצמד לעובדות ולתאר את ישראל כאחת המדינות החזקות בעולם.

מי שמאמין מאוד לשמשון המסכן הם דווקא אזרחי ישראל, לאחר שממשלות לדורותיהן משתמשות בו להפצת הפרנויה וכדי ללכד את העם לתמיכה במדיניותן. עד כמה מנגנון ההצדקה העצמית נטוע היטב בלבבות האזרחים בישראל, אפשר לראות לפי התגובות המרוגזות לשני מאמרים שהתפרסמו בזמן האחרון והעידו על חוזקה הצבאי והכלכלי של המדינה. אחד מהם היה כתבת השער של מגזין "טיים" מתחילת ספטמבר, שיצא בכותרת "למה לישראל לא אכפת מהשלום".

כל מיני ישראלים נפגעו מהכתבה (שתמציתה הופיעה ב"דה מרקר") וכינו בטוקבקים את העיתון האמריקאי אנטישמי ושקרן ובכלל שימותו הקנאים. העיתונאי מתי גולן הזדרז להודיע ב"גלובס" שזה לא שהישראלים לא רודפים אחרי השלום – הם פשוט איבדו את התקווה, זאת מבלי לשים לב שהטיעון שלו דווקא מחזק את הכותרת של "טיים". ליחס דומה זכה מאמרו ב"הארץ" של פרופ' אפרים ענבר מאוניברסיטת בר אילן, "האם ישראל מבודדת?", בו הוא חוזר על העובדה כי מעמדה הבינלאומי של ישראל איתן. מעט מאוד אנשים הגיבו למאמר הזה, חלק קראו לענבר סהרורי. מצד אחד אנשים מעדיפים לא לשמוע את החדשות הטובות והמבוססות על חוזקה של האימפריה שלהם, מצד שני משגשגת תעשיית קונספירציות על גופים הפועלים נגד המדינה – ממסמכי "אם תרצו", תחקירי בן כספית ומאמרי ימיני בן דרור ועד חוקי הנאמנות של ישראל ביתנו המעידים כי אזרחי המדינה, כמו כל אזרחים של מעצמה חזקה, מעוניינים לדעת מי הם הכוחות המנסים להחריב אותה מבפנים.

הפער בין העובדות למנטליות הדיבור הרווחת בישראל הופך גרוטסקי עם השנים, ככל שרמת הסיכון וההקרבה של הישראלים יורדת. הרי הפעם האחרונה בה נפגש הצבא הישראלי עם צבא אחר היתה ב-1973 ואפשר להחשיב עוד ספיח קטן של התנגשות מקומית במלחמת לבנון הראשונה עם הצבא הסורי. מאז מתעסק הצבא הישראלי אך ורק עם כוחות גרילה ועם אוכלוסייה אזרחית, כאשר מספר נמוך יחסית של חיילים קיפח את חייו.

למרבית האירוניה, הישראלים והנהגתם, בדיוק כמו ליברמן עכשיו, נהגו באופוריה גלויה ושחצנית בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, דווקא בתקופה שלישראל היה אינטרס ביטחוני לעשות שלום עם שכנותיה, אם אכן היה נחתם בתנאים סבירים. אינטרס חיוני זה היה קיים בעשרות השנים הראשונות לקיומה של ישראל עד 1980 לערך (אחרת היו נהרגים הרבה מאוד חיילים, עניין שהציבור הישראלי לא היה עובר עליו לסדר היום). חשיבות השלום נשארה בתודעה הישראלית אפילו עד שנות התשעים, אבל בעשרים שנה האחרונות הפכו אויביה הפוטנציאלים של ישראל חלשים; האיום עליה מצד הפלסטינים ומדינות ערב שואף לאפס והסכסוך לא מכביד במיוחד על הכלכלה אלא להיפך, תקציב הביטחון שהיה בזמנו נטל עוזר כעת לכלכלתה המשגשגת של המדינה. ישראל איבדה את האינטרס לעשות שלום, הכיבוש הפך סוגיה מוסרית בלבד.

מאחר וזה לא נראה טוב לשבת על שפת הים בתל אביב ולהגיד בריש גלי "אנחנו חזקים ושילכו הפלסטינים לעזאזל", שלא לדבר על הדיסוננס ורגשות האשם, באה לעזרת עם ישראל תודעת היהודי הנרדף. ככל שרגשות האשם גדלים, כך הופכים ההסברים יותר מטאפיסיים (על פחות מהשמדה אין מה לדבר). אך הסתירה המנטלית שבנרדפות אינה רק פונקציה אידיאולוגית: הישראלים קוראים את מה שמתרחש במציאות העכשווית כהמשך של העבר היהודי באירופה. ולכן למרות העובדות המרגיעות על כוחה של ישראל יכולים תמיד מנהיגיה לדבר על השמדה ממשמשת ובאה ולא לצאת שקרנים.

לפני זמן מה, במשדר המסכם את מלחמת יום הכיפורים ברדיו, אמר אחד הפרשנים על משה דיין שהיה פסימיסט מטבעו, כי כך צריך להיות מנהיג צבאי- מוכן לרע ביותר. אין ספק שבמובן מסוים הפרשן צודק – הכל ייתכן בעולם, גם האפשרות התיאורטית של השמדת ישראל, ועל כך אי אפשר להתווכח מבחינה רציונלית. כך שיכול להיות שאיראן תפתח נשק השמדה וייתכן שתזרוק אותו על ישראל למרות שלישראל יש את נשק יום הדין, וייתכן כי אפילו רוסיה תכריז על מלחמת שמד על ישראל.

אבל בינתיים לא נותר אלא להודות לליברמן ולמצביעיו ילידי האימפריה הרוסית, המשוחררים מהנטל הנפשי הכבד של היהודים בישראל, על עזרתם לשאר אזרחי המדינה להיפטר מהדימוי העצמי של מסכנות ומרגשות האשם, ולפתח ללא חשש תודעה חדשה; כזאת שמעריצה מנהיג חזק עם ביצים ומאיימת בגאון על כל שכניה בבחינת בעל הבית השתגע.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. amitliraz1@gmail.com

      זה שישראל היא מעצמה אזורית, ואין באיזור כרגע כל כוח היכול ו/או רוצה להשמידה – זה כאמור נכון מאוד.
      אבל זה רק מעניק לנו את הפריווילגיה להיות נדיבים ומוסריים יותר, לסגת מהשטחים הכבושים ולדאוג שגם לשכנינו יהיו חיים טובים.
      יש לזכור כי כמו המעצמה האמריקאית, אנחנו מדינה חזקה, עשירה – עם תושבים עניים מרודים וכמה מערכות ציבוריות שמתאימות לעולם השלישי.

    2. יוסף רום-אל

      מאמר מאוד קוהרנטי אם אתה מאמין או מאמינה שישראל היא אכן מדינה חזקה אולם הישראלים מרגישים בצדק את טבעת החנק מתהדקת סביב צווארם ולכן מגיבים בהתאם. תפיסת הכח הבלתי מנוצח הישראלית היא אשליה. ברגע שהאירנים יבינו איך לשים מכשיר GPS שעולה 10 דולר על רקטה שעולה 100 עד 1000 דולר הסיפור פה פחות או יותר נגמר. אם ישראל נשארת עוד 10 שנים בשטחים הספור פה נגמר (ראה דרום אפריקה). אם ישראל נסוגה מהשטחים הסיפור נגמר ברגע שהקטיושה הראשונה תיפול על רמת השרון. כפי שנצראללה אמר, זוהי מדינת קורי עכביש. חכי ותראי.

    3. פשוט אזרח

      "ישראל טוענת בדרך כלל שהיא אינה חייבת להתחשב בסטנדרטים בינלאומיים בבואה לטפל בפלסטינים". להיפך, היא טוענת שהיא מתחשבת בסטנדרטים מעל ומעבר למקובל בעולם (ראי מקרי עירק, אפגניסטן, אלג`יריה, טיבט, ועוד) למרות היותה נתונה בסכנות שונות ומשונות. היא גם צודקת.

    4. אלי אמינוב

      הניתוח נכון להפליא רק שיותר ויותר נחשפת העובדה שהקורבנות המובניית והמסכנות המטופחת אמורים לשמש אליבי לא רק להתנהגות בלתי פרופורציונת של ישראל בהפעילה אלימות נגד פלסטינים אלא ההמצאה שרוצים להשמיד אותנו היא בעצם פרויקציה למה שאנו חולמים לעשות לאלה שאת ארצם לקחנו והפכנו אותם לפליטים ולאבק אדם. גם גרמניה של היטלר האמינה שהיהדות העולמית מתכוונת להשמיד את גרמניה, כך שבעיני פטריוטים גרמניים השמדת היהודים היתה בסך הכל הגנה עצמית.

    5. גם פינלנד התמסרה לליברמן

      מי שראה באינטרנט את "מסיבת העיתונאים" של ליברמן עם שר החוץ הימני של פינלנד Alexander Stubb, ושמע את האחרון טוען ש"אין בעיות ביחסי פינלנד וישראל" תמה. כך גם שר החוץ הקודם של פינלנד, הסוציאל דמוקרט ארקי טו-או-מי-יו-יה Erkki Tuomioja שתמה איך שר החוץ הימני "החליף כיוון" בלי להבין מה הוא עושה. השר החדש בא מעולם הספורט, והוא גם טען שפינלנד נמצאת "באותו המגרש" עם ארה,ב באפגניסטן. מה שהר סטוב לא הבין שלא ניתן לשחק "על אותו המגרש" גם כדורגל אירופי [soccer] וגם רוגבי [American Fottball] בעת ובעונה אחת ושאין האינטרסים של ארה"ב ישראל ואירופה זהים, או שווים. מי מיכם שירצה יוכל לכתוב ולמחות לשר החוץ של פינלנד, שאמור לבקר בעזה היום! הכתובת alexander.stubb@formin.fi

    6. Desde Barcelona מברצלונה

      נראה שהאינקוויזיציה עברה -באיחור של איזה 518 שנה- מספרד ל"מדינה היהודית". אבל כבר לפני 62 רצח ה"לח"י" את מתווך האו"ם הראשון, השבדי פולקה ברנדוט, לאחר שלפני 63 שנה [ב-29 בנובמבר 1947] הכירה עצרת האו"ם בהקמת "שתי מדינות–לשני עמים". אך במקום שהציונים יקבלו את ההחלטה כלשונה, הם השתלטו גם על רוב המדינה הפלסטינית, בתיאום עם עבדאללה הראשון שהשתלט על הגד"מע, והמלך פארוק על עזה… ואז, לפני 59 שנה בתשי"א 1951 חוקקה הכנסת את "חוק השבות", שאישר את "זכות יהודים" לאזרחות ישראלית מיידית, ושלל את זכות השיבה מהפליטים הפלסטינים שישראל גירשה, וגזלה את רכושם בעזרת חוק אחר "ניכסי ניפקדים"… ומאז רק רבו החוקנים שחוקנו לכם הכנסות – שפסלו את חוקי העולם, ואת החלטותיה –המחייבות– של מועצת הביטחון. וצודקת המגיבה הראשונה – גם לזהבה גלאון ולמרצ חלק באשמה. ודורית בייניש? – זו היתה פרקליטת המדינה שהיתה התובעת –מטעם השב"כ– עד שמונתה למחליפתו של אהרן ברק, שהיה "נר התמיד" של הכאילו דמוקרטיה הישראלית.

    7. נתן.

      חושף שוב בפעם המי יודע כמה כמה המרחק בין הימין הקיצוני(ליברמן) לבין השמאל הסהרורי(ושנה גבאי) הוא זניח ולמעשה בגדול מדובר באותה תפיסת עולם אנטי-ציונית שלא לומר אנטי רציונלית.

      מדינת ישראל רחוקה מלהיות מעצמה בכל קנה מידה שהיא- נכון שיחסית לסביבתה היא מדינה מתקדמת במובנים רבים אבל היא לא היתה ולא תהיה מעצמה, וחשיבות השלום הוא לא רק ברמה המוסרית אלה גם ברמה הקיומית ממש. ולכן טוב שאנחנו חוששים לגורלנו כל הזמן כי החשש והפחד הם תעודת הביטוח הטובה ביותר להישרדות.

    8. ירדנה אלון

      להאמין שישראל היא מעצמה,זה להאמין לפרופגנדה של המדיניות הישראלית, ואם להאמין לפרופגנדה הזו,למה לא לחבק אותה כולה, ולהאמין שאנחנו גם קרבן נרדף,גם הימין הקיצוני דוגמת ליברמן, וגם השמאל הקיצוני דוגמת כותבת הרשימה מחבקים את אותה פרופגנדה,וכל צד משתמש בחלקים ממנה לצרכיו.מעצים דבר אחד,ומתעלם מחלקים אחרים.אבל שני הצדדים הקיצוניים הן הימין והן השמאל שואבים מאותו שיח.לשני הצדדים הקיצוניים האלה יש את אותה יוהרה ורהבתנות,שניהם יוצאים מתוך ההנחה שאנחנו חזקים,אנחנו גדולים,ואין כמונו.הימין הקיצוני דוגמת ליברמן,משתמש "בעוצמה " הישראלית כביכול על מנת לדכא,והשמאל הקיצוני דוגמת כותבת הרשימה משתמש ב"עוצמה" על מנת להתנגד לדיכוי.
      אבל לשני הצדדים יש "תודעה כוזבת" של הישראליות ועוצמתה .
      האמת כרגיל נמצאת אי שם באמצע, והיא גם יחסית מאוד, אנחנו עוצמתיים יחסית למי? מתי התחלתי להבין שאנחנו לא כאלה"עוצמתיים" כמו שמנסים שני צידי השוליים הקיצוניים לתת לנו להאמין? כאשר הזדמן לי לראות סרט דוקומנטרי על התנגדות השמאל הקיצוני באירופה נגד הסגר בעזה והטרנד של המשטים לעזה(זהו טרנד אופנתי בדיוק כמו שלהיות נגד ישראל זה טרנד אופנתי, הארופאים כידוע מאוד מודעים לאופנה והם גם אלה שקובעים אותה ומשפיעים עליה).
      כאשר נשאלו מנהיגי הטרנד הזה למה דווקא ישראל מכל הארצות הדיקטטוריות? למה הם לא נטפלים לסינים למשל ולמה שהם עושים בטיבט(ומה שהם עושים לעם הטיבטי ועמם שלהם לא פחות ואולי אפילו יותר חמור, למה לא נגד האיראנים למשל? אבל אני לא נכנסת כאן לתחרות מי יותר רע ומי יותר מדכא)
      למה לא נגד הטאליבאן למשל? ועוד דוגמאות למה דווקא ישראל?

      התשובה של מוליכי הטרנד האופנתי הזה הייתה "כי זה אפשרי" ישראל היא לא מעצמה כמו סין (וכמו עוד ארצות שהם נתנו כדוגמא).מה שאפשר לעשות לישראל אי אפשר לעשות לסינים,לתורכים,לאיראנים,לטאליבאנים,ואפריקה עם ההרג השיטתי והרעב עזבו חברים באמא שלכם נורא חם שם. ולעוד חבר`ה "נחמדים" מהז`אנר הזה.אז כך שזה לא עניין של מוסריות,או של ערכים,או של פלשתינאים,זה פשוט אפשרי.מה שאפשר לעשות לישראל אי אפשר לעשות לאחרים כי ישראל היא לא מעצמה כפי שהישראלים היו רוצים לחשוב שהם,או כפי שהם היו רוצים להראות כלפי העולם.
      והנה בא המבט של האחר עליינו וקצת נתן פרופורציות,אם אכן היינו "מעצמת על" לא היינו הופכים לשק החבטות הטרנדי של השמאל הקיצוני הארופאי.

      על מנת להביא שיח אחר,חדש,והסתכלות פנימית אחרת,צריך לצאת מהשיח הזה של "אנחנו עוצמתיים" הימין לא יצא ממנו מפני שזהו הבסיס שעליו מושתתת האידאולוגיה שלו,אבל השמאל בעיקר אם הוא שמאל קיצוני ודאי שצריך להשליך את השיח הזה ממנו והלאה ולהמציא שיח אחר ושונה לחלוטין
      לפעמים צריך להמציא את הגלגל

    9. רועי

      קראתי ונהניתי. עם כל היאוש, טוב למצוא ניסוח מדוייק ורהוט כ"כ של הצדקנות הישראלית. תודה רבה, שושנה.

    10. רועי

      דוגמא נוספת לאסטרטגית ה"שמשון נעבעכדיקר" אפשר למצוא היום ב"הארץ" במאמרו החנטרישי להפליא של ארי שביט:

      "ב-20 השנים האחרונות מתרחש תהליך חמור. ככל שישראל מכירה בזכויות הטבעיות של הפלסטינים, הזכויות הטבעיות שלה הולכות ונשללות. הוויתורים האידיאולוגיים שלה אינם פועלים לטובתה, אלא נגדה. כשמתברר שישראל של אהוד אולמרט לגיטימית פחות מישראל של יצחק שמיר, אין שום תמריץ אמיתי להמשיך לוותר. רק הכרה בישראל כבמדינת הלאום של העם היהודי תבלום את המפולת ותיצור לגיטימיות הדדית, ישראלית-פלסטינית."

      שככה יהיה לי טוב.

    11. עמית כהן

      שלא תביני אותי לא נכון – הלוואי עלינו.
      אבל ישראל היא לא מעצמה בשום צורה ודרך, היא מדינה בגודל אפסי עם כלכלה שהיא הרמה הכי נמוכה של כלכלה מפותחת (אם כי זה נכון שאנחנו בעלייה)
      צבאית יש לה צבא קטנטן יחסית עם טגנולוגיה מתקדמת – משהו בסגנון שיש לכל מדינה אירופאית ממוצעת.

      ישראל היא לא מעצמה, ישראל היא גם לא יהודי נרדף.
      ישראל היא מדינתו של העם היהודי שמקבלת יחס גזעני מצד חלקים קטנים ומסוימים באוכלוסיית המערב בגלל יהדותה, והיא שנואה על כל עמי האזור כי מנהיגיהם מכרו להם שהיא מה שעומדת בדרך לגאווה (הזקפה) הלאומית..היא ולא המושחתים והנהנתנים שעומדים בראשם.

      את צודקת שהתפיסה על איומים על ישראל הם מוגזמים.
      אבל מצד שני בהחלט יש עליה איום אחד או 2 שיכולים להתפתח לאיום קיומי, ויש עוד מספר איומים ביטחוניים גדולים שאינם איומים קיומיים.
      מספר ההרוגים הישראלים במלחמה מול הפלסטינים היא לא קטנה.
      למעשה האינתיפאדה השנייה (1200 הרוגים) היא המלחמה הכי קטלנית מאז הקמת ישראל למעט מלחמת יום כיפור..

      הישראלים מחונכים לראות בשלום כערך נשגב מגיל גן, הקטע הוא שזה כל כך נשגב עד שזה בלתי ניתן להשגה.
      גם ישראלי שאדיש לפוליטיקה ושומע מה אולמרט הציע ומה הפלסטינים ענו, לא צריך עוד הרבה סיבות כדי לחשוב ששלום זה דבר שלא יושג בימינו.

    12. עמית כהן

      על ישראל, למה שישראל\הישראלים טוענים?

      עוד לא יצא לי לפגוש ישראלי שטוען שישראל לא צריכה לנהוג כמקובל בעולם, למעשה ישראל טוענת שהיא נוהגת בהרבה יותר מוסרית מאשר המקובל בעולם או במערב.
      מי שטוען שישראל מרגישה שהיא לא צריכה לנהוג כמקובל בעולם אלה מבקריה, לא תומכיה.

      את לא יכולה גם להכניס טיעונים לפה של הצד שאת מתנגדת לו, וגם "לענות" להם.