• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

אום כולת'ום בבית הכנסת

שיחה עם הפייטן הירושלמי משה חבושה על המוזיקה המצרית וההיסטוריה של כניסתה לפיוט ולתפילה בבית-הכנסת היהודי
אלמוג בהר

מה עושים שיריה של אום כולת'ום בבית-הכנסת? ומה הם עושים לבית-הכנסת?

"לפי שהשיר והשבח להשם יתברך ראוי שיהיה בתכלית השלמות, שכך נאמר בנבל עשור זמרו לו, כלומר, בכל מאמצי הכח, זאת היתה לי לחבר רוב השירים שלי על פי ניגוני הערבים, לפי שהם מגביהים קולם ומנעימים את שירתם יותר מזולתם. ואמנם ראיתי קצת חכמים שמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לה' יתברך על פי ניגונים אשר לא מבני ישראל המה, אולם אין הדין עמם, כי אין בכך כלום".

כך כתב הגאון מנחם די לונזאנו, כבר במאה ה-16, ובין השאר עליו מסתמך הרב עובדיה יוסף, בספרו "יחווה דעת", בכותבו:

"וידוע מה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם שהשמחה בעבודת השם יתברך ובאהבתו בעשיית מצותיו עבודה גדולה היא… ועל זה סמכו גדולי הדורות של עדות המזרח לחבר שירים ופזמונים בלחן של שירי ערבים לשורר ולזמר להשם יתברך במסיבות של חתן ובר מצוה ובמילה, ובשבתות וימים טובים, בשירים המיוסדים על פי לחן של שירים ערביים. ויש להמליץ על זה: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו".

חכם עובדיה יוסף שליט"א מברך את הפייטן משה חבושה:

תופעה זאת, בה קודשי ישראל זוכים בלחן ישמעאל, מזוהה מאז המאה ה-16 עם רבי ישראל נג'ארה בן צפת, גדול הפייטנים בדורות האחרונים. נג'ארה פעל מתוך ידע עמוק הן במסורת הפיוט העברית, והן בתורת המקאם המזרחית, ומתוך היכרות קרובה עם הפעילות המוזיקלית בחברה שהקיפה אותו, הן בבתי-הקפה והן במסדרים הסופיים. נג'ארה העמיד את פיוטיו על לחני שירים ערביים, תורכיים וספרדיים, ופיוטיו הפכו פופולריים עד מאוד בכל קהילות ישראל. שיטתו, שיצרה חיבור הדוק בין לחן מקומי קיים ואהוב לבין מלות קודש עבריות חדשות, התקבלה מאז על-ידי רוב הפייטנים שפעלו במזרח.

הפיוט "אנה אלך" לרבי ישראל נג'ארה בביצוע ר' דוד מנחם ונכדי חכם גורג'י יאיר, מסורת עיראק.

מגמה זאת זכתה לחידוש ועדכון בסוף המאה ה-19, עם המצאת הגרמופון, כאשר החלו להתבצע הקלטות של המוזיקה הערבית, ובראשית המאה ה-20, עם תחילת פעילות הרדיו. בתקופה זאת, של סוף העידן העות'מאני, והמאבק בשלטון הקולוניאלי המערבי, קהיר היתה המרכז התרבותי של העולם הערבי, והמוזיקה המצרית החדשה התגבשה והתפשטה בכל רחבי העולם הערבי. וכך, כבר במאה ה-19 החלה תנועה של עיבוד שירים מצריים פופולריים חדשים לפיוטים עבריים, בעיקר על-ידי פייטנים חַלַבּיים, למשל חכם רפאל ענתבי טבוש, שנולד בחלב בראשית המאה ה-19, ועבר בערוב ימיו למצרים, ונודע בין השאר בגרסתו העברית, "למה הקץ", לשירו של עבד אל-רחים אל-מסלוב "למה בדא אתסאנא".

הפיוט "למה הקץ" לחכם רפאל ענתבי טבוש, בביצוע הפייטנים רוני איש-רן ונסים שמחוני ז"ל, ובליווי אלעד גבאי ודוד מנחם.

משה חבושה ואום כולת'ום

לאורך המאה העשרים עבר חלק גדול מהקהילה היהודית החלבית לירושלים, ונוצרה המסורת הספרדית-ירושלמית ששילבה מספר מסורות מזרחיות בירושלים, ובמרכזן המסורת החלבית על מנהג שירת הבקשות שלה (מסורת שירה המתקיימת בשבתות החורף לפנות בוקר, מספר שעות קודם לתפילה). בגיבוש מסורת חדשה זו באה לידי ביטוי גם התנועה האזורית מהגמוניה מוזיקלית עות'מאנית להגמוניה ערבית, ובעיקר מצרית וסורית.

הפייטן משה חבושה נולד בירושלים לפני כארבעים ושבע שנים למשפחה שהגיעה מבגדאד. סבו היה הפייטן המפורסם גורג'י יאיר, שהיה חזן בבגדאד ובירושלים, ודרכו הוא התחנך על ברכי המסורת העיראקית, בחזנות, ובפיוטי השבחות והבקשות העיראקיות. אבל מגיל צעיר נטה חבושה אל "שדות זרים", אל בתי-הכנסת בירושלים שבהם שלטה המסורת הספרדית-ירושלמית, כלומר במידה רבה הבקשות החלביות והמוזיקה המצרית. אומנם חבושה הקליט לאורך השנים קסטות ודיסקים ממסורת הפיוט העיראקית, תוך הקפדה על המבטא העיראקי, אך את עולמו הוא קנה בשליטתו במסורת החלבית, ובהקלטת גרסאות קודש עבריות לשירים של עבד אל-והאב ואום כולת'ום.

משה חבושה מבצע את הגרסא העברית ל"אינתא עומרי", "אל בעוני הבט" (אתה עזרי):

אם משה חבושה היה נולד בקהיר, הוא ודאי היה הופך זמר המוכר בכל בית, והיה מתארח דרך קבע באולמות הקונצרטים הגדולים, ברדיו ובתוכניות המוזיקה בטלוויזיה, יורש לכוכבים הגדולים של המוזיקה המצרית באמצע המאה העשרים, עבד אל-והאב ואום כולת'ום ועבד אל-חלים חאפז ופריד אל-אטרש ואיסמהאן ולילא מוראד. הוא ודאי היה גר בבית רחב ידיים על הנילוס, אבל מכיוון שבירושלים נולד, הוא גר בדירה צנועה בקומה העליונה של בניין בשכונת הבוכרים, ומעריציו אומנם רבים ונמנים לכל הפחות ברבבות, והופעותיו נערכות באולמות מלאים, וגם בתי-הכנסת גדושים כשהוא מופיע בהם, אך הוא מוכר בעיקר בתוך הקהילה היהודית-מזרחית הדתית-חרדית. כלומר הוא איבד, בינתיים, בשל נתק היסטורי, את הקשר עם רוב הקהל הערבי הלא-יהודי, ודאי שמחוץ לגבולות ישראל (אובדן הקשור גם לנתק הלשוני, אבל בעיקר לנתק הפוליטי ההיסטורי), וגם עם חלק גדול מן היהודים המזרחים הלא דתיים, ומצד שני, לא הרוויח לקהלו רבים מבין היהודים הלא-ערבים, דתיים כלא-דתיים. בשנים האחרונות נוצרים קהלים חדשים למשה חבושה, הקשורים להתעוררות בתחום הפיוט, בהשפעת "קהילות שרות", אתר "הזמנה לפיוט", פרויקט "ידידי השכחת", פסטיבלי העוד והפיוט, ושיתופי פעולה שהיו לחבושה עם אמנים פופולריים, כברי סחרוף, אך אלו עדיין לא פיצו על גודל ההפסד.

הפיוט "יהיו כמוץ", לר' ישראל נג'ארה, בביצוע משה חבושה, באתר "הזמנה לפיוט".

רוני איש-רן, פייטן, מלחין, חוקר מוזיקה ומייסד אנסמבל "שחרית", אומר על משה חבושה: "לכאורה טבעי להשוות את חבושה לעבד אל-והאב, שאת שיריו הוא מרבה לבצע, אבל עבד אל-והאב היה קודם כל מלחין ענק, וזה היה מרכזי אצלו יותר מהביצוע. אפשר לומר שחבושה כמבצע מגיע לאיכויות של אום כולת'ום ביצירתיות שלו, ברמת השליטה הקולית שלו, ובמגוון השירים שהוא מבצע".

איש-רן מסביר את מקומו המרכזי של משה חבושה במסורת הפיוט הספרדית-ירושלמית בתודעתו המוזיקלית העמוקה, ברמת הביצוע הגבוהה שהוא הביא לתחום ובשליטתו במוזיקה הערבית על דקויותיה. לדבריו חבושה היה בן הדור הראשון שהתחיל להקליט קסטות בז'אנר זה, לפני כ-25 שנים, וכך הוא ופייטנים אחרים שהקליטו במקביל, "הפכו לדוברים של המסורת הזאת כלפי חוץ, והם הקליטו מוזיקה ערבית מצרית וסורית, והמגמה הזאת הלכה והתחזקה עם השנים. הם התחילו בדברים קלילים יחסית, ואילו דיסקים מאוחרים של חבושה, כמו 'ישמח משה', מוקדשים כולם לקלאסיקה. והדור הצעיר צרך את המוזיקה יותר במהלך השבוע, דרך הקסטות, מאשר בבית-הכנסת, כי זה מה שהיה נגיש לו, וזה ביסס את המיקום המרכזי של הז'אנר אצל הציבור, ואת המרכזיות של המוזיקה הזאת בתוך המסורת. החבר'ה הצעירים של היום גדלו על זה. הוא סחף את ההמונים אחרי הסגנון הזה".

משה חבושה מספר כי בילדותו, כשהיה בן עשר, "סחבו" אותו לבקשות של החלבים בבית-כנסת סמוך לשכונת מגוריו, בשכונת הבוכרים. עם הזמן חבושה קיבל תפקידי סולו מרובים יותר ויותר, ולאחר מספר שנים המליצו לו לעבור לבית-הכנסת עדס בשכונת נחלאות, "אמרו ששם הזמרים מקצועיים". על הסולו הראשון בעדס חבושה מספר: "בקטע הראשון שנתנו לי, היה שם איזה נגן עוּד שיצא לנוחיות, הוא יצא בחוץ ושמע אותי מבחוץ, וכשחזר שאל כשחזר מי הילד הזה ששר, הצביעו עלי, והוא אמר, 'זה יהיה גדול זה'. התחברתי עם הזקנים שניהלו את השירה, עם סלים ברסקה, אליהו לוי, שלמה לוי ועוד. סלים התיידד איתי מאוד ואף אמר לי כשהייתי בן 17 'אתה עוד תצחק על כולם'. ולא עברו ימים וסלים שניהל את הבקשות נפטר ואני החלפתי מקומו כראש קבוצה" (הבקשות החלביות מתנהלות כ"תחרות" בין שתי קבוצות פייטנים היושבות זו מול זו בצדי הצפון והדרום של בית-הכנסת).

משה חבושה בבית-הכנסת עדס בשנת 1990:

חבושה מספר כי הכיר את השירים המצריים קודם כל בעברית: "בגיל 14 חזרתי לבית ושרתי שיר, ואבא שלי אמר מה אתה שר את השיר הזה של עבד אל-והאב, התפלאתי איך הוא מכיר, והוא אמר ששמע בבתי-הקפה בבגדאד. אז הלכתי לחפש את השירים האלו בקסטות". היום, מסביר חבושה, הוא לומד כל שיר מן המקור הערבי, ולא מביצועים מוקלטים בעברית: "אני אשמע את עבד אל-והאב ואבין מה הוא רוצה, איפה הוא הביע, איפה נתן עצב, איפה שמחה, איפה שם את הלשון בלסת חזק להביע מועקה".

חבושה מרבה להופיע בכל רחבי הארץ והעולם, עם העוּד והכינור, ובשירה, והוא ממלא אולמות. הוא מתפקד גם כפייטן הבית של הרב עובדיה יוסף, ולדבריו: "לאורך השנים לאט לאט התחלתי להיכנס לבית של הרב עובדיה יוסף, לנגן בשמחות שלו. אני היום כבר 29 שנים עם הרב, חזן אצלו בראש השנה ויום כיפור כשכל החזנים טסים לאמריקה, ואני הולך אליו יותר משעה ברגל". לדבריו אחרי 25 שנה שהוא מוציא קלטות, הוא הצליח להשפיע על חלק מן הדור הצעיר, וחלק מבחורי הישיבה המזרחים מתעניינים במוזיקה ה"כבדה", בבקשות החלביות ובשירים המצריים, למרות שהם לומדים בישיבות אשכנזיות. לעומת זאת, אומר חבושה, יש בחורי ישיבה מזרחים "ששרים עכשיו רק חסידי, והאשכנזים גוברים, הממשלה שלהם, הישיבות שלהם, בכל מקום הם הגוברים, אבל אני מקווה שזה יתפתח, זה מתחיל באוניברסיטה שמתעניינים בפיוט כאלה שלא קרובים לדת, וילמדו מהם בני הישיבות, ונגיע לימים כבראשונה".

הפייטן משה חבושה מבצע בביתו תקסים במקאם ביאת:

תקסים במקאמת ראסט:

חבושה בבית-קפה בקהיר

משה חבושה מספר כי "בחזנות, וכזמר ונגן עוד וכינור, אני מכניס מוזיקה אותנטית של עבד אל-והאב ואום כולת'ום ודאוד חוסני שהיה יהודי קראי וכתב הרבה שירים שהועברו לעברית, כמו "יא מאמא חילווה", והוא הלחין גם לאום כולת'ום שירים, כמו "אליום אלהנה", ו"שרף חביב אל-אלב", שבעברית נקרא "למה חביב", והרב יוסף תמיד מבקש את השיר הזה ממני. אחרון הזמרים שאנחנו מכניסים לבית-הכנסת זה עבד אל-חלים חאפז. אחריו לא מכניסים מוזיקאים לתפילה. אוהבים בבית-הכנסת מוזיקה ישנה, והיא יותר נשמעת לנו, קרובה לאוזן שלנו".

חבושה מספר כי הוא אוהב את המוזיקה המצרית יותר מכל מוזיקה אחרת, ולומד את תורת המקאמים (סולמות) שלה, ואת ההיסטוריה שלה: "אני חסיד גדול של עבד אל-והאב, של זכריא אחמד, אם הוא ישיר מאה פעמים אל-אמל, גם בפעם המאה ואחת אני ארצה לשמוע, גם שיעול שלו אני רוצה, יש לי את כל ההקלטות שלו. וגם שירים וַטַנִיִים (לאומיים) ששר עבד אל-והאב נגד ישראל, יש שיר שלו למשל שנקרא "פלסטין", ואני מכניס אותו לתפילה במקומות הכי קדושים, בשבת. אני לוקח את המוזיקה לחוד והמילים במקור לחוד, אבל גם שרתי את השיר הזה בערבית". לדבריו בהופעות, כשיש קהל מתאים, הוא שר בערבית שירים שלמים, ואם היה לזה ביקוש הוא היה מקליט את השירים: "אבל את השירים האלו כבר הערבים לא שומעים. אנחנו שמרנו בגלל בית הכנסת". לדבריו הקהל בארץ למוזיקה הערבית מתמעט, ככל שמתמעט הדור, והוא מצר על כך: "חבל שהקהל היהודי שהגיע מארצות ערב, רובם הלכו לעולמם. אבל הקצת שנשארו אומר לצעירים, חבל שאתם לא מבינים איך הוא שר".

העבודה לקראת ביצוע שירים של אום כולת'ום, הכוללת הקשבה פעמים רבות לשיריה, יכולה לכאורה לגרום לבעיות הלכתיות, מצד מי שאינם מתירים שמיעת שירת נשים, אך לדברי חבושה: "הרבה מהפוסקים אומרים שאם אתה לא מכיר את האשה, והיא גם מתה, מותר לשמוע אותה, ולכן מותר לשמוע היום את אום כולת'ום. רוב הקהל שלנו גם כבר לא מבין ערבית, אז גם הבעיה שחלק מהשירים הללו אלו שירי אהבה לא תקפה לגביהם ויש להם קולא. אני סומך על כך שאני מעביר את זה לקדושה, וזה המקצוע שלי. אני מתבונן בכל תנועה של הנגנים שלה, זאת שפה שאני מבין, בלי תווים".

משה חבושה בגירסה עברית ל"אלוורד גמיל" של אום כולת'ום, בהקלטות לערוץ "תכלת":

בעיתון "אל-מצרי אל-יום" הרואה אור במצרים, העיתון העצמאי הפופולרי ביותר במצרים, הוקדשה לפני מספר חודשים כתבה לפייטן משה חבושה, ולשימוש במוזיקה המצרית בבתי-הכנסת היהודיים. בכתבה, שכותרתה "ישראל מבפנים: היהודים-הערבים משעינים את התפילה על מנגינות אום כולת'ום ועבד אל-והאב והשיח' זכריא אחמד", כותב החוקר מוחמד עבוד כי מתוך האזנה לקולו של משה חבושה נשמע "כאילו הוא נולד בבתי הספר של המוסיקה הערבית", וזאת בשל גמישות קולו ויכולתו לבצע לחנים קשים, המקנים לו לדעת הכותב את התואר "גדול הפייטנים בישראל". עבוד מתאר כיצד עשרות יהודים יושבים בבית הכנסת, ומתמלאים בתחושת ה"טַרַבּ" הערבי (תחושת האושר העמוק עד שיכרון שגורמת המוזיקה), כשהם שרים מלים עבריות ללחן של זכריא אחמד, כשהם עוברים ממקאם למקאם, ותוך כדי שהם שרים את מילות התפילה הם כמעט שומעים את כוכב המזרח, אום כולת'ום, שרה: "אֶלְוַרְד גַמִיל… גמיל אלורד", אבל קולה של אום כולת'ום נעדר מן המקום, ובמקומה עולה אל הבמה הפייטן משה חבושה, ששר את הפתיחה הערבית "יא עין יא ליל" באריכות וברגש, ואחר שר בעברית ממילות התפילה. לדברי עבוד החכם עובדיה יוסף הוא אחד ממובילי האהבה למוסיקה הערבית בישראל, והוא לא שומע אותה רק דרך הגרסאות העבריות הדתיות שלה, אלא גם בקולם של אום כולת'ום, פריד אל-אטרש ומוחמד עבד אל-והאב, כשהוא יושב בחדרו לכתוב פסקי הלכה. הקשר של הרב למוזיקה המצרית קשור לדברי עבוד לזמן שבילה במצרים בין 1947 ל-1950.

חבושה מספר על מפגשו עם יהודי מצרים: "הוזמנתי לברוקלין לקהילת 'אהבה ואחווה' המצרית. כשהופעתי הקהל המצרי היה מתנהג כאילו הם בבתי-קפה במצרים, 'יא חבושה', היו צועקים, 'יא סלאם', משתמשים במילים שהשתמשו לאום כולת'ום, אומרים לי: "נַוַרְת אלבַּלַד" (הארת את הארץ)". לאחר מכן ביקר חבושה במצרים, יחד עם הכנר פליקס מזרחי שנולד שם: "הלכנו לקנות עוּד והתחלתי לנגן ולשיר בחנות בערבית, והמוכר לא האמין שאני יהודי. בבית-הכנסת בקהיר העלו אותי לפייט, וכששרתי כל הנהגים מהרחוב נכנסו. הם התחילו לשאול אותי שאלות, על שירים של עבד אל-והאב, לבחון אותי, וכשהתחלתי לשיר שיר שהם שאלו אותי עליו מההתחלה עד הסוף – הרימו ידיים".

לדברי חבושה, כאשר היה בקהיר ועמד בחנות, שמע שיח' קורא בקוראן, מבצע "מעבר מופלא במקאמים בקוראן שלא יכולתי לזוז. יש סדר של המקאם ודרכי המעברים, והיום כבר לא מקפידים. אני חי את זה. עכשיו בלילות הרמדאן אני שומע ברדיו את הקריאות בקוראן. שמעתי קוראן מהרבה שיח'ים, והקלטתי בעצמי פרקי קוראן". גם איש-רן, שגדל בשכונת "נחלת אחים" בירושלים למשפחה מדרום מזרח תורכיה, תחילה בבתי-הכנסת של הצ'רמוקלים והאורפלים ומאוחר יותר בעדס, מספר על ההקשבה לקוראן: "היו שנים שהרדיו שלי באוטו היה מכוון לתחנות קוראן. הקשבתי הרבה למואזינים. בצבא, כשעשיתי מילואים בעזה באינתיפאדה הראשונה, הייתי בוחר את זמני ומיקומי השמירות לפי המואזינים. פעם אחת ביום שישי הייתי חולה, והמ.פ. רצה לקחת אותי לרופא. כל יום שישי היו כוננויות מסגדים, מחשש ליידוי אבנים לאחר התפילות. המ.פ. הגיע איתי למקום של הכוננות, עצר, ואני ישבתי בצד. ככה החיילים עומדים סביב המסגד עם נשק דרוך, המתפללים יוצאים, אני יושב בצד עם חום, ופתאום המואזין מתחיל לקרוא במקאם צַבַּא מדהים. זה היה סוריאליסטי, אלו עם רובים, אלו בתפילה, המואזין שר צַבַּא, ואני מתמוגג".

נערת פלא קוראת קוראן בצילומים מן הטלוויזיה התורכית:

חבושה מרבה לעבוד עם מוזיקאים פלסטינים-ישראלים: "לאחרונה הייתי בעכו בבית-קפה, הזמנתי נרגילה, ואחד ערבי אומר לי 'אנת חבושה', ואמר שהיה מתופף איתי באיזו הופעה. הוא התקשר לנגנים אחרים שיבואו, הזמינו אותי להישאר, לישון שם, לנגן איתם".

"אני לא יודע מה זה פוליטיקה. אני יודע שמוזיקה מחברת בין יהודים וערבים. עבדתי עם כל הנגנים בנצרת ובעכו, עם סִימוֹן שַהִין (מוזיקאי פלסטיני מפורסם) הופעתי בברוקלין בבתי-כנסת, ואיני יודע מה זאת שנאה. אצלי אין מתח פוליטי. אני לא שומע ולא מאמין לחדשות. אני יודע שאני יכול להגיע לשלום דרך המוזיקה. אם אני אעשה חפלה אצל אסד ואביא נגנים חַלַבִּים ונשיר בערבית נעשה שלום תוך כמה דקות, ולא צריך את כל המדינה האשכנזית שלא יודעת איך לדבר בשפה שלהם. אני רוצה להגיד לעם הערבי דבר אחד, שממשלת ישראל לא מייצגת אותנו, אנחנו מזרחים ויכולים לעשות שלום מהר, ממשלת ישראל הגיעה מאירופה ויש להם שפה אחרת, לנו אין שנאה ואנחנו יכולים לחיות בשלום, ויבוא יום וזה יהיה. לי יש תוכנית לדבר עם הרב יוסף על הנושא הזה, על כך שמהמזרחים יבוא השלום. פה (במאה שערים) היו אנשים בהפגנות שפגעו בנהג מונית ערבי לאחרונה, רק כי הוא ערבי, וזה דבר שמאוד מציק לי, אלה ברברים, זה נגד התורה ואסור שיהיה".

סימון שהין על העוד:

הטקסט מתפרסם במסגרת שיתוף הפעולה של "העוקץ" עם בלוג המוסיקה החדש "קפה גיברלטר". מומלץ להציץ בהזמנה לחגיגות השקת הבלוג המוצגת בלוח האירועים שלנו

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.